העלילה נסבה על אדם בשם אשר הלפר, ומסופרת בגוף ראשון כלומר, מפיו. הוא עוסק לפרנסתו כסופר סת"ם ומצבו הכספי טוב. הוא מנהל חיים כפולים: כלפי חוץ הוא יהודי ירא שמיים, מעט מודרני. אך בסתר הוא כופר, אשר נהנה מהחיים על ידי קריאת ספרים חיצוניים, ומשחקי שחמט במועדון.
הלפר נשוי, אך לדבריו לא חש אף פעם משיכה כלפי אשתו, וקיים את מצוות הבעילה כפי הנצרך ותו לא.
כדי לנהל את החיים הכפולים שלו התקין הלפר לעצמו חדר נסתר לקריאת הספרים האסורים. אשתו ידעה על כפירתו וסיכמה איתו על שמירת מצוות כלפי חוץ.
בהמשך חמיו של הלפר, פייביש, מבקש ממנו שילמד את בנו, חנא, את מלאכת הסת"ם, כיוון שהנער אינו מגלה עניין בלימוד התורה. הלפר נענה, ותוך כדי הלימוד הוא מגלה שהוא חש משיכה חזקה כלפי חנא. כך הוא מבין שהוא הומוסקסואל אבל הוא מתאפק ולא נוגע בנער.
החל מהגילוי הזה הלפר מתחיל להסתכל על נערים ברחובות ומבין שזו התשוקה שהייתה חסרה לו כל חייו. הוא נוסע לתל אביב והולך לים כדי לצפות בנערים החשופים, השוחים להנאתם.
בפעם השנייה שבה הלפר הולך לים ניגש לדבר איתו אדם מבוגר בן חמישים. אותו אדם סיפר שהוא שימש כמורה עד שפוטר כשנחשף שקיים יחסים עם תלמידיו. מאותו זמן הוא דלפון המתקיים כרוכל. בכספו המועט הוא משלם לנערים תמורת גופם. אותו אדם מלין על כך שאין אצל הנערים אהבה אלא רצון לכסף.
הלפר נפרד ממנו ושמח על מצבו. הלפר מספר שמה שנחרת בזכרונו היו העיניים הפקוחות והדוויות של המורה-לשעבר, אשר הזכירו לו את עיני חמיו פייביש, כאשר סיפר לו, שבנו חנא סטה מן הדרך, כי אכל טבלת שוקולד שלמה והוא זולל וסובא. (מתוך ויקיפדיה)
