"נמאס לה מזה, נמאס לה מזה כל כך. לשבת מול המסך ולחכות שיצפו בה, ולחכות שמי שיצפה בה ירצה אותה, ולחכות שגם היא תרצה אותו ולחכות שהם יתראו וזה יתגלה כמתאים, ולחכות שאחרי שזה יתגלה כמתאים הם גם יתאהבו… מה הסיכוי, לעזאזל, מה הסיכוי בכלל."
נעמי וסרמן, רווקה ירושלמית דתייה בת 32, יודעת שכבר מזמן עברה את הגיל שבו הייתה אמורה להקים משפחה, ואם לרגע היא שוכחת את זה, כל שבוע מגיעה השבת כדי להזכיר. החיים שלה מלאים – היא מלמדת באוניברסיטה, משחקת כדורסל, מטיילת בארץ ובחו"ל ויש לה המון חברות – אבל כל הזמן היא לא מפסיקה לחפש את האחד – באתרים, בדייטים, במפגשים מזדמנים.
ואז, בטיול סוכות לערבה, הכול קורה בדיוק כמו שדמיינה – מדורה, כוכבים, יין. אהבה.
הכול, חוץ מעניין קטן אחד: היא מתאהבת באישה.
בבת אחת הוא רומן על רווקות דתית מאוחרת ועל זהות מינית שמתפרקת כדי להיבנות מחדש.
אבל בעיקר, זהו סיפור אהבה על בחורה אחת, דתייה אבל אפיקורסית, שמחה אבל מסובכת, אופטימית אבל מיואשת, שיוצאת למסע בין מה שיש למה שחשבה שיהיה.
רבקה רוזנר היא ד"ר לספרות עברית. מרצה ב"היברו יוניון קולג'", ולשעבר כתבת ועורכת ב"מעריב", "ארץ אחרת" ו"דעות". ירושלמית מלידה, נשואה להילה ואימא לרות.
2 תגובות
אוהבת את רוזנר כי היא ידעה לכתוב בדיוק מופתי את כל התהליכים, הלבטים, התקוות, האהבות שהצליחו.
שונאת את רוזנר כי היא ידעה לכתוב גם את הכאב המרסק של כל אלה שלא. רומנטיות או לא, זה כבר לא משנה.
את "בבת אחת" קניתי בשניה שאפשר היה, בכל זאת צריך לתמוך בפרנסת משפחה לסבית בישראל. לקרוא אותו? לזה התפניתי רק עכשיו. בכל זאת רשימת ספרים זה קדוש וסדר שיהיה פה. והנה בעזרת השם הגעתי גם אליו, וטוב שהגעתי, כי ספר, ממש כמו כסף, אף פעם לא מגיע בזמן רע ותמיד טוב לקבל אותו. בעיקר אם הוא טוב, והספר הזה ממש טוב.
אז קראתי את בבת אחת בבת אחת (נו, חייבות בדיחה שלוקה, בכל זאת ספר על ירושלמים), ומה אני אגיד לכן, יש בו הכל. אהבה ומחשבה וצחוק ואפילו מעט מן עולמות הפנטזיה והדיסטופיה (טיול בת קול שמתנהל לפי הלו"ז? פחחח. קודם יפלשו חייזרים לדוכן בשוק רמלה-לוד).
הוא כל כך טוב שאפילו לא התרגזתי מזה שהגיבורה טוענת שהיא הולכת לבית כנסת שוויוני, אבל יש בו עזרת נשים. מכאן שזו או טעות עריכה או ניסיון לזכות בפרס גפן או סתם ירושלמיות. מיחקו את התשובה הנכונה.
בקיצור תקראו, כדאי לכם.
ספר שסיכוי טוב שכבר כתבו עליו פה, אבל אכתוב בכל זאת. סיפור אהבה בין נשים סביב גיל 30. מה ההבדל בין הספר הזה לספר "אהבה זה סיפור אחר", גם הוא על רווקה בת 32, אותו גיל כמו נעמי וסרמן, גיבורת "בבת אחת", שגם היא מגלה את המיניות שלה בגיל מאוחר? רמת ההומופוביה המופנמת. כי אלי מ"אהבה זה סיפור אחר" היא בחורה חילונית מתל אביב, שאומנם חוששת מאוד מתגובת המשפחה ומזה שיורידו לה – אבל לנעמי, רווקה דתייה, יש מכבש לחצים הרבה יותר גדול, שכמה שהיא תהיה ליברלית וקצת מורדת, תמיד יש לה את הקול הזה מאחורה בראש, שהוא הרבה יותר חזק, שמצווה עליה לעשות הכל לפי ההלכה, שמצווה עליה לשנוא ולהתכחש לצדדים החדשים בעצמה.
זה ספר די קשה מהבחינה הזו, למשל לראות עד כמה היא התאמצה בכוח למשל להיאחז ביזיז הילדותי שלה, הכל רק שיראו אותה והיא תראה עצמה עם גבר, כ"נורמלית". וגם הקול שאומר שאת לא מספיק כאישה, גם אם יש לך הישגים מקצועיים ואת שחקנית כדורעף ועם הרבה חברות – כי את לא נשואה עם ילדים, זה משהו שגם בתור חילונית אני מכירה.
אבל האמת? ספר שהייתה בו גם רוח רעננות – אבל גם הנשים הדתיות שמרגישות את החינוך הדתי נושף להן בעורף, שהן ימותו אם יהיו שונות; והקטע מול החברים מבית הספר, כשחברתה של נעמי אמרה שהיא התאהבה בגוי ותתחתן איתו – שנעמי אמרה "אתם חוזרים על דברים שלימדו אותנו בכיתה ו' בבני עקיבא… יפה מאוד שלכם זה עבד לפי הספר, אבל יש כאלה שלא!" וממש הרגשתי שהיא פונה לקוראים.
וגם, אין על סלע. דמות מהממת.