המקום: בארֶּבזֶייה במחוז שראנט (Charentais).
השנה: 1984
פיליפ בסון הוא נער בן שבע-עשרה, תלמיד טוב ומושא ללעג קל בגלל המראה וההתנהגות השונים שלו.
בסון נעשה מודע לנטייה המינית שלו יותר ויותר, דבר לא פשוט בכפר קטן. הדבר קשה אפילו יותר לתומא אנדרייה, שלו מוקדש הספר, בן של איכר וחביב הבנות. בסון מספר על התאהבות דחוסה ומוכחשת שמעורבת בתשוקה גדולה והתנסויות גופניות ראשונות של השניים. התשוקה הדדית והאהבה הבלתי אפשרית מתערבבות בכללי הסתרה נוקשים של תומא שמבין שבסון לא נועד לחיות בכפר הזה, שיהיו לו חייו אחרים טובים יותר במקום אחר, גדול יותר. תומא הוא זה שקובע את החוקים ובסון המאוהב פשוט מצפה לו ונענה בכל רגע שהוא נקרא. זו אהבה אינטנסיבית שנמשכת כמה חודשים ונפסקת לפתע. אבל הרגשות, מסתבר, לא מתים עם המרחק הפיזי.
כעבור 23 שנים, בעת ריאיון בבורדו על ספרו "להחליט להיפרד" (תורגם לעברית בזמורה-ביתן), רואה בסון במקרה פרופיל של בחור צעיר. הוא מזהה את תומא, אהוב נעוריו, ורץ אליו. אבל, מסתבר שזהו בנו של תומא, לוקאס. לאט לאט הוא שומע מפיו של הבן את הסיפור של האבא, אהבתו הראשונה, במונולוג מסעיר.
בסון מספר שכאשר היה ילד, נהג לספר סיפורים. האמת השתלבה עם השקרים כל כך טוב שלא היה ברור לגמרי מה נכון ומה לא. פעמים רבות אמו אמרה לו: "די כבר עם השקרים שלך." בספר הזה החליט לעשות את זה…
ב"די כבר עם השקרים שלך" חושף בסון סיפור על אהבה וכמיהה המתרחש בצרפת הכפרית והשמרנית של שנות השמונים. בכישרון נפלא, ברגישות ובאומץ הוא מגולל את מסע הייסורים וההתבגרות של שני נערים המגלים יחד את זהותם המינית, מסע שיותיר חותם בל יימחה על חיי שניהם.
פיליפ בסון הוא סופר צרפתי, מחזאי ותסריטאי, ונחשב לאחד הסופרים החשובים והמשפיעים של זמננו. בסון כתב עד כה כעשרים ספרים, חלקם עובדו למחזות ולסרטים, וזכו לפרסים יוקרתיים רבים.
2 תגובות
ספר מותח ומרתק.
סצנות המין מעט קשות לקריאה, אבל אפשר לדלג עליהן בלי לאבד את העלילה.
~א.ל.ט
ספר חמוד, הוא מספור בעיקר מהנקודת מבט של פיליפ וזה ניכר שהדמות היא סופר אבל יחד עם זה הוא כתוב בצורה מאוד מבלבלת, אין פרקים, יש רק קטעים, הכתיבה קופצנית ולא ברורה, יכול להיות שזה משהו שאבד בתרגום אבל היה לי מאוד קשה לעקוב אחרי העלילה ואם הוא לא היה ספר קצר כנראה שגם הייתי עוצר באמצע.
הסוף היה ממש נחמד, מעט צפוי אבל נחמד, כן הרגיש לי הרבה יותר בשק בקשר לדמויות והרגיש לי שזה יותר מכתב ארוך שפשוט פיליפ מנסה לכתוב ותומא מאשר ספר וזה לדעתי לא היה הקונספט הטוב.
הדבר הטוב שאני יכול להגיד שהספר הרגיש לי מאוד כנה ואמיתי, הסיטואציות הרגישו לי משהו כל כך נורמטיבי ושעלול לקרות ולא משהו שהומצא ורואים שזה יותר על הפן האוטוביאוגרפי
המלצתי:
יש ספרים טובים יותר וברורים יותר, פחות ספר שהייתי ממליץ להתחיל.
מסקנה: ״אני לא מספר על החיים, כל הכתיבה שלי היא בדייה. ״