אירלנד, 2010 "מהר מאוד התמקדתי בגל כלשהו שבחרתי באקראי. היו בו גוונים של לבן ואפור וגם מין כחול וירוק. היתה לו צורה של קו. הוא לא השתבר, וגם לא נח במקומו. הוא היה כל–כולו תנועה, גולש ונשפך, אבל גם אסוף ומרוסן להפליא, ממוקד לגמרי ממש כמוני כשצפיתי בו. היה בו מין כוח קמאי כובש; דבר מה שנע לקראתנו כמו להושיע, אך אינו עושה דבר, רק נסוג במשיכת כתף לגלגנית, כרומז שכזה הוא העולם וכזה הוא הזמן המוקצב לנו בו, וכל האפשרויות הנשגבות, וכל המורכבות הזאת והלהט המתפרץ, כולם עתידים להסתיים בלא כלום על רצועת חוף קטנה ולחזור כלעומת שבאו כדי להצטרף למשפחה הריקה שממנה יצאנו לדרך לבדנו בפרץ של אנרגיה מרהיבה, חפה מידיעה."
בקובץ סיפורים זה, כותב קולם טובין על משפחות: אלה שאנחנו נולדים בהן, ואלה שאנחנו מנסים, כמיטב יכולתנו, להקים לעצמנו. הוא כותב על נאמנויות סותרות, על הומוסקסואליות, על עזיבה ועל שיבה, נקמנות ואבל. סיפוריו מתרחשים בין היתר בלונדון, ברצלונה, ניו יורק, דבלין. בסגנונו הייחודי, המרוסן, וברגישות אין קץ, מפליא קולם טובין לברוא לדמויותיו נוף פנימי מורכב, ויוצר פיוט מנושאים כלל– אנושיים.
