במרכז חוף הדתיים ניצב עופר. נער בן שבע עשרה, יתום מאב ובן לאם השקועה בעולמה. בתל אביב של ראשית שנות התשעים הוא נע בלילות בין דחפים אסורים לתקווה עיקשת, חווה חוויות קיצוניות ולבסוף מובא בכפייה למוסד פסיכיאטר. עולמו הסודי הפרוע מתנגש שוב ושוב עם מוסכמות החבה ועם מה שמוגדר כ"שפיות".
סיפורו נשזר בזה של פול, צעיר רדף חזיונות דתיים, שעל מצחו מופיעים סימנים שהוא רואה כהתגלות מיסטית, בעוד הרופאים מתעקשים לקרוא לזה "דלוזיה". במוסד הם פוגשים את פרופסור יהודה שפיצנר, פסיכיאטר נערץ ואכזר, שצללי עברו מעיבים על כל מפגש עם מטופליו. המפגש המשולש טורף את הגבולות בין שליטה לחמלה, בין טיפול לכפייה, בין מציאות לאמונה.
חוף הדתיים חושף את המקומות שאנחנו מבקשים להדחיק – פרקטיקות גופניות קיצוניות, סודות משפחה, חיפוש רוחני ונפשות צעירות המיטלטלות בין שיגעון לנבואה. מתוך כמיהה לגאולה דווקא באזורים המסומנים כטאבו- בגוף, באמונה, בזיכרון – מנור מעז לשאול את השאלות שהשפה מבקשת לסתום.
דורי מנור, מהמשוררים והעורכים הבולטים בדורו, כותב כאן בלשון חדה ונוקבת על שני צעירים המתעקשים לפרש את עולמם בעצמם – מול כוחות רבי-עוצמה המבקשים להשתיקם. חוף הדתיים הוא רומן ביכורים מסעיר וחסר פשרות, סיפור נוקב על מחירה של חירות פנימית.
