עתים משעשע ועתים מכמיר לב, חוף לובייבו הוא תיאור של חיי קהילת ההומוסקסואלים בפולין. בלשון שנונה, יום-יומית ואותנטית מתעד המחבר את חיי העליבוּת של חבריו, ואת התשוקה והטרגיות של המרדף האין-סופי אחר מין מזדמן. כאן מדברים גברים על עצמם בלשון נקבה ובונים את חייהם סביב מטרה אחת בלבד: מפגשי פיתוי אקראיים ופלירטים חפוזים, שאליהם הם מכורים. אלו מתרחשים בפארקים חשוכים, במבני שירותים מטים לנפול ובחניונים.
חלקו הראשון של הרומן מספר את סיפורם של פטריציה ולוקרציה (פיוטר ולוקרציוש), המביטים לאחור על חייהם. תוך תיאור מעלליהם המשעשעים הם מגוללים את חוויית התלישוּת וההשפלה שהייתה מנת חלקם בתקופה הקומוניסטית. החלק השני הוא מארג נועז, שופע וחסר מעצורים של סיפורים אישיים, תמלילי אס-אם-אסים ושיחות טלפון, שאותם רושם המחבר מפי חבריו-חברותיו בעת שהותם בחוף לובייבו. אתר נופש זה, שהוא המֶכּה של ההומוסקסואלים בפולין מאז שנות השבעים, משמש זירה למימוש תאוות הבשרים שלהם – כמו גם למאבקי כוחות בין הקליקות השונות של הקהילה ההומוסקסואלית בפולין של ימינו.
מיכאל ויטקובסקי הוא אחד הסופרים הצעירים החשובים בפולין כיום. כתיבתו נעה על קו התפר שבין ספרות יפה לבין תיעוד פוסט-מודרני חושפני. חוף לובייבו, הנחשב ל"אטלס הגדול של האוחצ'ות הפולניות", היה לרב-מכר מיד עם צאתו לאור, תורגם ל-14 שפות וזכה לפרסים ולביקורות נלהבות. זהו תרגום ראשון של ויטקובסקי לעברית.
