ראשית שנות התשעים. בוגרי תיכון דתיים מכל רחבי הארץ נסחפים אל מודל מכינתי חדש, מלהיב ורב־עוצמה, המבקש לרומם את העם ולהצמיח אור מתוך האפלה. הנערים נמשכים כפרפרים אל אש החזון ונסחפים במערבולת אמונית: חישול הגוף לשירות ביחידות עילית וריתוך הרוח והנפש בצדק משיחי. מבקשים היו להחזיר אל במת ההיסטוריה את רכב ישראל ופרשיו.
אך למציאות תוכניות אחרות.
בפסיפס של סיפורים הארוגים זה בזה, מתמודדים דויד, גיבור הספר, כמו גם בני מחזורו, עם הפער בין מגבלותיהם האנושיות ובין הציפיות האדירות המוצבות להם מבחוץ ומבפנים. שאלות של משיכה מינית מול פרישות, הגשמה לעומת הקרבה וזהות מול שייכות עולות ומגיעות לכדי הכרעה דרמטית. הנערים שנכנסו למכינה כילדים, יוצאים ממנה כאנשים אחרים, אולם לא באופן אליו פיללו רבניהם.
