חלקים של זהות

מי זאת המכשפה מתימן? מי באמת לועג ברקע? למה כולם מחטטים לאחרים? וכמה אביב עוד תוכל לשתוק? זיכרונות מבולבלים. חוויות שעדיף לשכוח. התמכרות לשנאה עצמית. היא היתה ילדת חרם, אבל היא בעצם ילדה של אור. אביב, גיבורת הספר, לא מבינה בשביל מה כולם טסים לטייל? מה יש לחפש שם? מה יש לחפש פה? מה יש לחפש בכלל? "החיים פשוט עברו", היא אומרת, כאילו לא שמה לב, ובדיוק כך היא יוצאת למסע ביבשת אוסטרליה הקסומה והמזמינה. בדרך היא מזהה עצמי חרד ורדוף המשתוקק לנוח. היא לא ידעה לשמור על עצמה. רק על שתיקתה. הפחד לא נותן לה לשכוח את האלימות שחוותה על בשרה, היא זוכרת טעם וריח ונחרדת מהתגברותה בארץ, בעולם, בכל פינה. אבל אביב, היא ילדה של אור, ובין זיכרונות הלעג והאלימות הרודפים את התודעה, היא חשה רצון בועט לחגוג את החיים. האם תצליח לחבר את חלקי זהותה? להשלים איתה? למצוא שקט? שלווה? אהבה? ואיך תשמור על אלה בעולם כה אלים שספק אם יקבל אותה בזהותה המגובשת..?