זוריס-קרל הויסמנס הוא גדול הסופרים הצרפתים של עידן ה"דקדנס", סוף המאה התשע-עשרה. בתחילת דרכו הספרותית השתייך לאסכולה הנטורליסטית של זולה, אך כבר שם התבדל בסגנונו התזזיתי והסובייקטיביסטי, שמגיע לשיאו ברומו זה, הרומן האציין את פרידתו מן הנטורליזם. גיבורו של "להפך", דז-אסנט, הוא בו אצילים עשיר וספוג בתרבות, המייצג באופן קיצוני את מצוקת בני הדור האחרון למאה התשע-עשרה. דור מפנה המאה. הכמה עד ייאוש אל החדש, דז-אסנט, שאינו מסוגל לקרוא אלא את, המחברים הלטינים מימי שקיעת האימפריה הרומית, או את המחברים המודרנים של זמנו – בודלר, ורלן ומלרמה – מתעב את המציאות הוולגרית המקיפה אותו, ומאמן את חושיו לטעום תחושות נדירות, ניחוחות שלא מן העולם הזה, קולות ומראות אידיאליים, הנושאים אותו אל עולם אקסצנטרי, הרחק מזמנו וממקומו, אלא שנופו אינו עומד במעמסת הדרישות הבלתי אפשריות שנכפו עליו, ומאלן אותו לבסוף לחזור אל קרקע המציאות.
אחרי "להפך" הרחיב הויסמנס את מחקריו באקסצנטריות לתחום המאגיה השחורה והמיסטיקה – ומקן תקופת התבודדות ממושכת במנזר, נעשה קתולי אדוק, יצירותיו האחרונות, כגוו "הקתדרלה" ו"ההמונים של לורד", הו שירי הלל לדת הנוצרית, אם כי מעולם לא חדל להיות מזוהה עם "להפך" ועם גיבורו, שהשפיעו השפעה מכרעת על הספרות הצרפתית של המאה העשרים.
