שם מחברת ספר זה הוא בדוי. זהו וידויה החושפני של עיתונאית צעירה משוחררת ושאפתנית הכותנת את קירותיה כשהיא שוכנת בבית החולים, לאחר שחלתה באיידס. הספר מהווה עדות נוקבת על המתרחש בעולם העיתונות והפוליטיקה, אך בעיקר נותן לנו נקודת מבט מפוקחת על מחלת האיידס, שממדיה הנרחבים מדהימים אותנו מדי יום…
בוידוי הזה עלי ללכת עד הסוף, לספר הכל. מה יצא לי מחצאי אמיתות? עברתי כבר את גבולות הבושה והצניעות.
אלו שיקראו את ספרי, ואני רוצה שיקראו, חייבים לדעת שאני נידונה על ידי הגורל, שקבע שאפול טרף לדבר שאינני רואה, שזמן רב לא הרגשתי בו ואשר כעת פועל בתוכי.
איידס: תסמונת כשל חיסוני נרכש. הם יכולים לומר לעצמם שגורל הוא מלה נוחה. הם יכולים לומר שכבר מגיל ההתבגרות הפרתי את כל הכללים, שאני משלמת על הציניות והתאוותנות שלי. גם אני חשבתי כך, כשנודע לי שאני אחת מאלו שהנגיף בחר בהן. אמרתי לעצמי: 'קיבלת בדיוק מה שמגיע לך.
אפילו התפללתי.
אבל ההתמרדות היתה חזקה יותר.
למה דווקא אני? האם אני החוטאת היחידה על פני האדמה? זה לא צודק. היו לי רק שתי אפשרויות: להרוג את עצמי או לחיות לפי הבנתי. וכיוון שלא היה לי אומץ להרוג את עצמי, כיוון
שסגרתי את ברז הגאז, התחלתי שוב לחיות."
