תיעוד רגעים של התמוססות אישית של יחסים וקשרים שבמרכזם שרון, אישה נשואה שאינה מוצאת עוד סיפוק בחייה. מתוך כמיהה לחיים אותנטיים היא מבקשת להשתחרר מקיום מנוכר וחותרת להשיב לעצמה זהות של אדם ברומן החדש שלה מגישה אור ארנסט לקוראים ביטוי עדכני של תמת "המתים החיים" על פי מיטב מסורת הפרוזה האקזיסטנציאלית, המוכרת בעיקר מן הרומנים המתורגמים של סארטר ומן הפרוזה המקורית של יצחק אוורבוך אורפז. בסגנון חסכני ומדויק נמסרים דיווחים על מצבה של שרון, על תפניות בחייה, על ניסיונותיה לפרוץ החוצה מן הבועה החונקת אותה ועל הסיכוי השברירי לחיים חדשים.
עמוס אדלהייט