בקובץ פיקניק עשרים וחמישה סיפורים.
חלק מן הדמויות המופיעות בהם מתנהגות באיפוק לא ישראלי ומשתדלות בכל מאודן לשמור על ריחוק רגשי מזולתן. אחרות מובלות על ידי ההשתוקקות שלהן לאינטימיות ולמין, השתוקקות שלא נותנת להן מנוח. בקרב רבות ניכור מלנכולי הוא המצב הרגשי המוכר, וכשהוא נסדק מבצבצת מתוכו תשוקה אלימה, אכזרית, רוויה כאב וכעס אך גם הומור פרוע.
המספרת ב"הולידי אין, חדר 253" מנסה לפתות את החדרנית השחורה שמנקה את חדרה בבית המלון שבו היא מתאכסנת: "אני מניחה את כף ידי על הצוואר שלך. את מזיעה. לחות דביקה. את מריחה כמו נוזל חיטוי. אני רוכנת אלייך ומחליקה את היד שלי אל עצם הבריח שלך ואת דוחה את ידי מעלייך ומרחיקה את ראשך מפני".
בסיפור אחר, "סקס", המספרת מבלה לילה במיטתם של זוג, שפגשה במקרה בבית קפה. אחר כך היא יוצאת לשוטט ברחובות: "יש כאן זוג יונים מתקוטטות. החמצתי את סיבת הריב. המקורים כבר פוצעים. הכנפיים כבר מוכתמות ושסועות. קשה לי להסיר את עיני, המראה מרהיב ומסעיר. הלוואי שלא יוכרע הקרב. הלוואי שרק ייקרעו ויקרעו עד עולם."
לשון הספר בהירה, עשירה, מדויקת ורגישה לפרטים. הסיפורים נעים על קו הגבול שבין ריאליזם לפנטזיה ומתכתבים עם יצירותיהן של סופרות בריטיות ואמריקניות בנות זמננו ובהן אלי סמית', לורי מור, מרי גייטסקיל ולידיה דיוויס.
