פליקס לנצח

זהו. סיימתי. אני עדיין באוטובוס ואין לי מושג איפה אני. נראה לי שגם שכחתי מי אני. יקח לי זמן לעשות את האבחנה ביני לבין פליקס ושאר הדמויות המהממות של הספר והאבחנה תעשה בעצב, כמו כל פרידה מדמות אהובה שנשארת בין הכריכה ואילו אני ממשיכה בחיי, לא יודעת לאן הוא ימשיך והאם אי פעם אפגוש אותו שוב.
אולי כמו הבת שלי, אדע לחזור לבקר אותו באותו הספר, אבל אז המבט יהיה אחר, שונה, חכם יותר.

״פליקס לנצח״, או בגרסה המקורית שלו Felix” Ever After” הוא ספר על נער טרנס מתבגר, אומן מוכשר, שננטש על ידי אימו ומתמודד עם הרצון לאהוב ולהיות נאהב מול האמונה שהדבר אינו אפשרי.
היו לי כמה חסמים כשניגשתי לקרוא את הספר. אחד, זה הספר האהוב על בתי, כך שהציפיות גבוהות ולא הייתי רוצה לאכזב אותה. סיבה שניה היא האפליה המתקנת של ייצוג קהילת הלהטב״ק בספר שכמו בתכנים אחרים כל כך בולטת באידיאולוגיה שלה שחששתי שתפריע לי להתרכז בסיפור עצמו (לא שאני לא ״חוטאת״ באפליה מתקנת של ייצוג תימני למשל).
כך, שכשהתחלתי לקרוא והעלילה נראתה כמו Mean Girls נחרדתי מפני ההמשך, רק כדי לגלות שבניגוד לנערות מהסרט הנ״ל הכנות והפתיחות של הדמויות הובילה למהלכים אחרים לגמרי. אני חושבת שכל דמות טופלה בצורה חומלת והקורא, כמו פליקס בעצמו, לומד שאנשים לא תמיד הם כפי שהם נראים ושעם הכרות אמיתית של האדם, מתגלה עולם שלם.
הספר כתוב ברגישות ומשלב דיונים ומחשבות על תיוגים וייצוגים ומאפשר את החוויה של ״לא לדעת״ בצורה סבלנית ובריאה. אולי זה המסר שכל בני הנוער צריכים להבין בבניית הזהות שלהם: זה בסדר לא לדעת, לשאול, לבדוק ואז לשאול שוב.
אני אוהבת שפליקס מועד ונופל וטועה ומראה לנו גם את צדדיו הפחות יפים. הוא מזכיר לי את סופי (#הכולאודותסופי) במובן הזה וזו כבר סיבה להתאהב בו.
אבל כמו מכורה אמיתית, בעיקר התאהבתי בהתאהבות ונסחפתי בסקרנות ובשקיקה עד לסוף הספר.
אני ממליצה על הספר בחום לבני נוער ולמבוגרים – שנכיר את העולם הזה, שיהיה לכולנו קל.