קולנוע משלהן הוא ספר המשך ל"הקולנוע החרדי" (רסלינג 2011), ספרה הפופולרי ורב-ההשפעה של מבקרת וחוקרת הקולנוע מרלין וניג.
במהלך העשור השני לקיומו (בעשור השני של המאה ה-21) מתבסס הקולנוע החרדי – מתופעת שוליים ישראלית הוא הופך להיות תופעה בינלאומית מעוררת סקרנות בקהילות החרדיות ברחבי העולם. חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה תורמים אף הם, במפנה האלף, לריבוי הייצוג של חרדים על המסך; ייצוג זה מתרחב לקולנוע הדוקומנטרי ומרחיק לכת עד לסרטי הקולנוע הלהט״בים. סרטים אלה, שאותם מכנה המחברת ״רב-סקטוריאליים״, תורמים באופן משמעותי לדיון על מהות הקולנוע ועל הקולנוע החרדי – הסקטוריאלי והקולנוע הנשי בתוכו. שזירתם יחד לדיון נרחב משרטטים גל חדש של ייצוג; הם מצביעים על הקולנוע כמשפיע, במישרין ובעקיפין, על מעמדה של האישה החרדית.
קולנוע משלהן מקיף היבטים תרבותיים שהעמידו את האישה החרדית כמרכז קולנועי, באמצעות מכלול מגמות שינוי שחלו בעשור השני של המאה 21 והשפיעו על תעשיית הקולנוע החרדי-נשי המתפתח. אופני הייצוג של נשים חרדיות על המסך, העמקת המסרים החתרניים שהחלו להופיע בסרטים והמעבר ההדרגתי של גברים – יוצרי קולנוע חרדי – לשדה הקולנועי-נשי (תחת שמות בדויים של נשים), אלה ועוד נחשפים כאן לראשונה, כך שבהשראת סימון דה בובואר שואלת המחברת מתי ואיך, באמצעות הייצוג הקולנועי, אישה נעשית לא רק אישה אלא גם חרדית.
הספר, אשר משלב בין הספרות המחקרית למקורות תורניים, מצביע על הקולנוע החרדי-נשי כמבשר שינוי חברתי באמצעות ניתוח תמות מרכזיות של הדימוי הנשי: הרעיה, האם, המנהיגה, האחרת, המושא הארוטי; לצד גיבורות מסוג חדש: נערות מורדות, נשים במשבר, אימהות קרייריסטיות ונשים משוחררות.
מרלין וניג מציעה במחקרה פורץ הדרך צלילה פילמוגרפית נדירה אל עולם מרתק אשר מבחוץ נדמה כשחור-לבן ואילו על מסכי הקולנוע מתגלה כצבעוני ומפתיע.
