השירים של שז רצופים שורות חזקות, תוקפות, לא מרחמות, אבל גם לא נעדרות אירוניה עצמית. במטאפורה אחת היא רואה את עצמה כדג מבותר המוגש לשולחן אוהביה; בדימוי אחר היא "אישיות הפכפכה ללא מצרים כדוריות נוירוטית מלאה מעצורים". בין חוויות היסוד החוזרות בשירים יש חוויית ילדות מקרינה של "גירוש" או של עקידה נשית בידי אב רומס ואם משתפת פעולה ("קחי את הילדה ותנגבי לה את שרידי הזרע מסביב לפה"), אבל יש גם געגועים מאוחרים ליד המצליפה. רק בשירים ניתן לתקן בדיעבד את מה שהחיים לא יוכלו לתקן ("אכריח אותך להביט בי"). גם אלוהים של השירים הוא זהות הפכפכה, ספק כפילו של האב וספק – "אלוהים היא לסבית יפהפיה".
האהבה כאן לפעמים רכה, לפעמים אלימה, וגם האהובה מחליפה פנים, פעם קרובה ו"כמעט פרחונית למגע" ופעם זרה, קשה ומעוררת עוינות, אבל תמיד "יש לה כוח שדים עלי", ותמיד יש קושי לתת שירי אהבה וקושי להיאהב. חוויות היסוד ארוגות זו בזו, ונפרדות, וחוזרות ונאחזות וצובעות זו את זו כבמבנה מוסיקלי – בספר שמזכיר לנו שלשירה יש כוח.
"ריקוד המשוגעת" הוא ספר השירים הראשון של שז, שיריה התפרסמו במשך שנים בכתבי עת, וזיכו אותה בפרס רון אדלר לשירה. שני מחזות שלה הועלו על הבמה, וסיפור קצר שלה זכה בפרס תחרות הסיפור הקצר של נשים מאגן הים התיכון.
