באותה הפעם אמרתי לא.
פשוט לא חזק. לא צעקני, לא אוחצ'ואי ולא דרמטי-אופראי. לא ידעתי בכלל שאני יודע לומר "לא". כזה לא שמרחיק אנשים, כזה לא שולח אותך הביתה זקוף אך לא מסופק. לא שמעודד רכילות ודיברי זימה עליך על ספסל "הבנות" בגן העצמאות.
אמרתי לא.
אני לא אומר לא ברוב המקרים. כזה אני, חובב סקס, פתוח וגמיש לכל הצעה כמעט. יהיה נמוך, שעיר, מזיע, גבוה, נימול, בעל עורלה, זקן, צעיר. כל דכפין ייתי ויבוא אצלי. ולא מיאוש, כמו שלמה שאף אחד כמעט לא פנה אליו, והוא, לא היתה לו ברירה, אז מכורח כלכלי בולט, שכב עם הגרועים מכולם.
הוא בהתחלה קצת התפלא, שזונה כמוני, ש"שוכב עם כל אחד" לא מוכן לשכב אתו. "מה קרה לך אחותי? נהיית בררנית? מה אני לא טוב בשבילך?" ובזמן שדיבר שלח יד ארוכה לעטוף את כתפיי, משך את ראשי לכיוונו וניסה לנשקני. לא התעצבנתי על "אחותי", מה אכפת לי אני. במיטה כולם מגלים את טבעם האמיתי. הוא הכעיס אותי. הוא שכח שכמה דקות לפני כן, במסגרת הצורך העמוק להשפילני הוא אמר לי: "אני לא מבין למה אומרים עליך שאתה יפה. אתה לא יפה."
מה מסתתר מאחורי החיוך הגדול של מאהר? מה מתחבא בפינות האפלות של החיים, רחוב חשוך, חדר קטן, שירותים ציבוריים?
קובץ הסיפורים שבידיכם חושף את העולם שהסמוי מעין רבים, על נערים וגברים צעירים מאוד בעולם ה"שמח והעליז".
