"הן בטח חושבות שאני מהמתנחלות האלה שיש להן עשרה ילדים. שתלך להתפלל או לעקור איזה עץ זית של פלשתיני או משהו מהדברים האלה שהן עושות. הנה היא, אני שומעת שיחה דמיונית מאחורי גבי, בגללה נאכל חרב. בגללה הבורסה בירידות. איך היא מעזה להתייצב אצלנו כאילו היא שווה בין שווים. ועוד עם כאלה נעליים."
נעמה הססגונית מתגוררת ביישוב אדום גגות מעבר לקו הירוק. זהו מקום שהחיים בו מתנהלים על מי מנוחות, לכאורה, אך מתחתם מתערבלים זרמים של חרדה. מעבר לגדרות שוכנים הכפר הערבי הסמוך, העיר הקרובה־רחוקה תל אביב והמדינה כולה.
כשהיא מבחינה שהפכה מאישה מלאת שמחת חיים לצל אפרפר ומותש, מנסה נעמה להבין מה עומד מאחורי החולשה האופפת אותה ומגלה שרבות משכנותיה סובלות מתופעות דומות. היא נאלצת להגיח מקליפתה המגוננת והמתגוננת ולעשות מעשה. השותפוּת המפתיעה שהיא יוזמת מחוללת ביישוב סערה התולשת מסכות, אך מביאה בכנפיה גם חסד לא צפוי.
תריס הוא סיפור אמיץ, כן ומלא הומור על אחווה נשית חוצת גבולות. הצצה מרתקת אל חיי השעה והרגש המתנהלים מאחורי הקלעים, במקום שהוא בה בעת על סף דלתנו ומעבר להרים.
אמילי עמרוסי אינה חושכת את שבט ביקורתה ולשונה מאיש, בשני צדי המתרס, ומישירה מבט, בשפה שנונה, מדויקת ומענגת, אל המציאות הישראלית המסוכסכת.
תריס הוא הרומן הראשון של אמילי עמרוסי, עיתונאית, דוברת מועצת יש"ע לשעבר, מתנחלת.
