אבק על נבי מוסא

23/06/2016

ובעצם הוא מעדיף את זה ככה. שיתברר שלא סידרו כלום ושצריך לאלתר משהו והוא יישן בחדר של זאב. אולי אפילו יתקלח איתו. ברור, הוא לא ינסה כלום. אבל אולי בכל זאת. וגם אם זה רק לראות אותו. גם אם זה רק לישון בחדר שלו.

אתה מפקד טנק, נכון, רותם שאל. עשיתי קורס מפקדים, הג'ירף ענה בזהירות. אף פעם לא הייתי מפקד בפועל. לא משנה, רותם בשלו, אתה מכיר את הטנק ואת התרגולות. מרכבה שתים נכון? כן, הג'ירף אמר, והתפלא שהוא בכלל שואל. הרי הוא עדיין מסתובב עם תג של חטיבה שבע, למרות שעקרונית אסור לו. בכל אופן, שיתארגן על רובה ויהיה במשרד עוד שעה, שעה וחצי ככה. אם הוא רוצה להצטרף אליו לנבי מוסא, כלומר. הוא לא חייב. אבל זה יקל על הלוגיסטיקה וגם יהיה מעניין בשבילו.

הג'ירף לא היה בטוח שניסוי תאורה זה הדבר הכי מעניין שיש לו לעשות כרגע, אם כי זה בטח יותר טוב ממה שהוא עושה עכשיו. אז הוא הלך להתארגן על רובה. זה הלך ממש חלק, להפתעתו. הראש של ואדים כנראה היה במקום אחר, התווכח עם בוסקילה בקול רם ובהתרגשות על מעריצים אמיתיים של טופק ומעריצים מזויפים, ואפילו שכח לבקש אישור מפקד. למרות שהפעם הג'ירף טרח להביא אותו. אז תוך רבע שעה הוא כבר היה בחוץ, קצת מאוכזב האמת, ונשאר זמן לארוחת צהרים זריזה. גועל נפש מה שמגישים בחדר אוכל, אבל זה מה יש. ועד הערב לא בטוח שיהיה מה לאכול. גם בערב, בעצם, לך תדע מה סידרו להם בנבי מוסא, אם בכלל.

חזר למשרד, החליף בגדים, התיישב למחשב להרוג זמן עד היציאה. עומרי נכנס בסערה, חמוש במשקפי שמש ופוזת קומנדו, למרות שהוא בכלל מוהנדס (לשעבר). וידא שהוא לבד ושאל אם הוא הביא עוגה (הג'ירף היה אופה עוגה פעם בשבוע בשביל הענף, אבל לא הקפיד אם גם חיילים מהענפים ליד נהנו ממנה. ובלבד שהם חמודים. למרות שהיה ברור שלא יצא מזה כלום. אפילו עם מושון, שהזקנקן המטופח שלו נתן מקום לחשדות מבוססים מאוד). במטבחון, הג'ירף הצביע עם הראש. עומרי פרץ למטבחון. נשמעה קריאת ניצחון. רגע אחר כך הוא יצא עם חתיכה ראויה להתכבד ופה מלא, נוהם ושבע רצון. אז אתה מרוצה, הג'ירף אמר, והקופיף הנהן והמשיך ללעוס. אז תגיד לחברים שלך שיבואו ויחסלו אותה כבר, היא לא תשאר טרייה הרבה זמן. ואז אבי הגיע להחליף אותו, והוא אמר לו שאין שום דבר מיוחד ושאם בכל זאת מישהו יתקשר הוא יטפל בזה מחר. אה, הוא נזכר, ואם אתה יכול לסדר חדר לישיבה של יום חמישי, ואבי הביט בו בחרדה ותחנונים והיה ברור שהוא במצוקה, המסכן. ואז רותם קרא לו שיבוא כבר, הם צריכים לצאת. בעצם, עזוב, הג'ירף ויתר, אני אטפל בזה. אם ארז ישאל תגיד לו שאני אטפל בזה מחר. וחוץ מזה באמת אין שום דבר דחוף. צ'או. טפח לו על הכתף, נתן לעומרי חיבוק של גברים ומיהר לחנייה. רותם כבר היה במכונית.

מצד אחד הג'ירף שמח לנסוע, פשוט בגלל הנסיעה. והנוף. והדרכים שהוא לא מכיר. מצד שני, הוא קצת חשש. לא בגלל כישורי הנהיגה של רותם, הוא דוקא היה בסדר גמור, אלא כי הם בטח יצטרכו לדבר אחד עם השני, יש להם כמעט שעתים ביחד עכשיו, ועל מה כבר יש להם לדבר. בהתחלה זה היה פשוט. רותם שאל אם עשו לו בעיות בנשקייה, סיפר קצת יותר על הניסוי ועל התפקיד של הג'ירף בעסק (שום דבר מרגש: להוציא טנק לשטח, לעשות כמה תרגולות בסיסיות, להחזיר את הטנק. זה הכל. ורק שלא יתהפך ולא יפרוס זחל). זה הספיק עד אחרי צומת מסמייה בערך. הג'ירף הסתכל על הנוף, עדיין מוכר וידוע ודי משמים. אזור תעשייה קטן, מחנה צבאי, שדות, שדות. חום צהוב קיצי מאובק, פה ושם אפור בטון.

רותם מדבר שוב. אמר שיש סיכוי לא רע שהוא יצטרך לוותר על המכונית הזאת בקרוב. קיצוצים. התייעלות, יעני. והמשיך להתמרמר על חוסר ההגיון המוחלט של ההתנהלות הכלכלית של צה"ל בכלל ומז"י בפרט, והג'ירף הקשיב אבל לא תרם הרבה לשיחה. לא היה לו רכב צבאי וגם לא תכניות בכיוון הזה. ורותם חתם ואמר נו, מה כבר אפשר לעשות, והדמים. ומה איתך, פתאום הוא שוב ניסה, מה אתה מספר. כלום, הג'ירף אמר, נבוך. אין חדש. משרד בבוקר, בית בערב. שום דבר מרגש. מה, אתה לא עושה כלום, רותם המשיך בכל זאת, לא יוצא, חברים, משהו. יש לך חברה. לא, הג'ירף אמר. מה שהיה מדויק לחלוטין. גם חבר לא היה לו, כלומר, לא חבר כזה. אבל הוא לא התכוון להגיד את זה אם רותם לא ישאל. והוא כנראה אפילו לא חשב בכיוון הזה.

בכל זאת רותם התאמץ להמשיך איכשהו שיחה, אמנם בכיוונים יותר מקובלים. קראת משהו מעניין לאחרונה, הוא שאל בסוף. והג'ירף אמר שהוא קורא עכשיו את הקוראן. הקוראן, רותם היה מופתע באמת. בבקשה אל תשאל מה כתוב שם, הג'ירף חשב, אבל רותם שאל אם זה מעניין. לא ממש, הג'ירף הודה. אבל נראה לי שזה חשוב. ורותם עשה מן פרצוף, ושאל אם הוא כבר קרא את כל התנ"ך שהוא קורא את הקוראן. כן, הג'ירף אמר. מבראשית עד ויעל. ורותם שוב עשה פרצוף מופתע, וגם מתפעל, מה שהפתיע קצת את הג'ירף. הוא לא חשב שהוא יבין את הרמז. אז יש כמה דברים שהוא לא יודע על הקצין שלו. ורצה לשאול אותו מאיפה הוא יודע מה זה אומר, מבראשית עד ויעל, אבל זה ישמע מתנשא. ורותם אומר, אז אחרי שגמרת את התנ"ך עברת לקוראן, מה. כן, הג'ירף אומר, ואז מוסיף, בשביל הדיוק וגם, בואו נודה על האמת, כדי להשוויץ קצת, הוא מוסיף ואומר שקודם הוא קרא את הברית החדשה. רק עכשיו הוא התחיל עם הקוראן.

פששש, רותם אומר, יפה. ואחרי רגע שואל, כצפוי, אם זה ספר מעניין. למה אתה לא שואל אם גם התנ"ך מעניין, הג'ירף חושב, אני בטוח שיש ספרים שלמים שלא קראת אפילו פעם אחת, אבל רק אומר שזה לא ספר אחד, הברית החדשה, זה קובץ של כל מיני חיבורים, כמו התנ"ך, חלקם מעניינים מאוד וחלקם משמימים למדי. חזון יוחנן, למשל, כלומר האפוקליפסה, הוא ספר פנטסטי. והוא מתלהב ומספר על הדמיון המרשים והחולני קצת של הספר הזה, התיאורים הגרוטסקיים, הקשרים לנבואות וחזונות מהתנ"ך, אבל נראה לו שרותם לא ממש מתעניין והוא מגמגם ומשתתק. מזכיר קצת את דניאל, לא, רותם מעיר בכל זאת. והג'ירף שוב מופתע והפעם הוא לא מצליח להתאפק ונפלט לו, קראת את דניאל. ומיד מתחרט. אבל רותם רק מושך כתפים ואומר שכן, מזמן, ספר מוזר ממש. עכשיו הג'ירף עלה על דרך המלך וסיפר על ארבע החיות וארבע הממלכות וגלגוליהן והחיה הגדולה שעלתה מן הים והזונה הגדולה מבבל. ואז הם יצאו למרחב והנוף היה גדול ומכניע כל כך שנראה לו מטופש להמשיך לברבר והוא נדמם.

מסביב גבעות מתנמכות, משוכות. חום יבש מרוצע סלעים. כמעט אתה מרגיש את הארץ נמשכת ושוקעת אל הבקעה, אל שכבות עמוקות מכוסות. האויר צהוב. כמעט מוחש. מונח. כבד. המכונית ממוזגת יפה, אין מה להתלונן, אבל אתה נחנק. עוד פנייה אחת והנה נבי מוסא, מונח על המדבר והאבק מונח עליו והשמים צהובים וגבוהים מלמעלה. כן, ברור, זה רק האור של אחר הצהרים. אבל אתה מרגיש לא במקום. או אולי במקום אחר.

בסוף כל נסיעה הג'ירף מאוכזב קצת, ובסיסי צבא בכלל השרו עליו מין יאוש עצוב. ובנוסף לאלה היה גם האבק, האויר הצהוב המדכא, המועך. לאן אתם, השין-גימל שאל והג'ירף התאושש קצת. רותם אמר שהם לניסוי של הערב ויש להם אישור, אבל החייל לא השתכנע והתקשר למפקדה וחיכה שהקמב"צ יחזור, רותם התחיל לאבד את הסבלנות, והדברים היגעים המיאשים הרגילים עזרו לג'ירף להתאפס.

בסוף הם בכל זאת נכנסו. מצאו את הקצינים מאט"ל, את הנהג, עברו על הציוד ווידאו שכולם סגורים על הלו"ז ועל התכניות בכלל. רותם השתקע ברכילויות רמות דרג והג'ירף פטפט עם הנהג. חייל צעיר, גמר מקצועות רק לפני חודש. מיוזע אבל במצב רוח טוב. הג'ירף השתדל להדחיק את רגשות הנחיתות שלו מול חיילים קרביים, או לפחות קרביים בפוטנציה, אבל לא היה צורך. הצעיר כמעט פרפר מהתרגשות מהמחשבה שהוא הולך להשתתף בניסוי חשוב, שבמיוחד בשבילו הביאו מט"ק מקצועי. הג'ירף לא רצה לאכזב אותו ורק אמר, שוב, שהתפקיד שלהם, בתור אנשי צוות, לא יהיה מאוד מרגש. שלא יצפה ליותר מדי. אבל הנהג לא התרשם. הוא הסתכל על הג'ירף כמעט בהערצה ושאל איך הוא הגיע לתפקיד שלו, כאילו הוא באיזו יחידה מובחרת או משהו. שלחו אותי לשם אחרי הקמ"ט, אמר הג'ירף ולא יסף. הנהג הנהן בהבנה והתפעלות. הוא לא ציין ששלחו אותו לשם כי הוא לא היה פיקודי מספיק, כמו שאומרים.

תלכו לאכול, רותם אמר, ותהיו כאן בשבע. ומיהר להצטרף לחברים שלו מאט"ל. אתה לא אוכל איתם, הנהג התפלא. לא, הג'ירף אמר, נבוך. הוא לא ממש ידע מה לעשות. רק אמר שהוא לא קצין. הנהג הנהן, לא לגמרי משוכנע. נדמה לג'ירף שהתדמית שלו נסדקה משהו, אבל אולי רק נדמה לו. בוא נלך לאכול, הנהג מתאושש ומראה את הדרך. בחדר האוכל הוא מוצא חברים מהפלוגה ומתיישב איתם והג'ירף מנסה להבין איך כל העסק מתנהל ואם הוא יכול ככה סתם להיכנס לתור או שצריך לדבר עם מישהו, אבל עם מי, ואולי בכל זאת עדיף שישב עם הקצינים, למרות שהוא לא קצין. אף אחד לא שם לב אליו במיוחד. בסוף, בתחושת אשמה ברורה, הוא משתלב בתור ומתארגן על מגש, צלחת, סכו"ם חד פעמי, מדלג על הסלטים ומגלה שכל מה שנשאר למנה עיקרית זה פתיתים בשמן. אז נאכל פתיתים בשמן.

החייל היחיד שהוא מכיר כאן הוא הנהג, שיושב עם החברים שלו ומחייך אליו כשהוא רואה אותו. אבל לא נעים לו לשבת איתם. הם צעירים ממנו בשני מחזורים. מה להם ולו. הוא יכול לשבת עם המפקדים, אבל רגשות הנחיתות. אז הוא מוצא שולחן פנוי ומתיישב ואוכל, כי זה מה שצריך לעשות עכשיו. וגומר לאכול, ומנסה לברר לאן מפנים את המגשים, ולפני היציאה מוזג לעצמו כמה כוסות של מיץ צה"לי בטעם אדום קלוש. בא לו לבכות, למרות שהוא לא יודע את זה. וכשהוא מחפש לאן לזרוק את הכוס הוא רואה מישהו והמישהו מחזיר לו מבט שואל ותוהה ואז מחייך קטן ונעים ואומר, הי, ג'ירף. מה אתה עושה כאן.

עכשיו סוף סוף הצלחת לנחות, להביא את עצמך ואת כל החלקים שלך למקום אחד, למקום הזה. זה אותו בסיס והוא מאובק ומייאש, כמו כל בסיס, אבל עכשיו הוא נוח קצת יותר. זאב, הג'ירף אומר. אז כאן תקעו אותך. לא בדיוק מה שהוא רצה להגיד. והוא מוסיף, באתי להיות מט"ק באיזה ניסוי קטן שהענף שלי עושה כאן. וזאב מהנהן ואומר, אז אתה לקחת לי את הנהג. טפל בו יפה. הוא ילד טוב. כבר אכלת. הג'ירף אומר שכן, לא, לא ממש, כך או כך יש לו קצת זמן פנוי אז, אה, אז בוא תשב איתי, זאב מציע, ספר מה קורה איתך.

זה זאב די שונה ממה שהוא זוכר. הם היו יחד בקמ"ט, כלומר, כל אחד והפלוגה שלו. אז הוא היה ציניקן חומצתי, די אנטיפת, מזלזל ומתנשא על כל דבר ובעיקר על המפקדים שלהם והחיל והצבא בכלל, ובכל זאת נחשב חייל מצוין ותותחן בחסד. הג'ירף חשב שהוא יפה, או בכל אופן מושך מאוד, אבל אולי הוא לא לגמרי אובייקטיבי. בכל אופן, עכשיו הוא נראה אחרת. נעים, מזמין, ציניקן אבל בלי החומציות המרחקת. הג'ירף מספר על הניסוי, ועל התפקיד שלו בכלל, אבל אין הרבה מה לספר. ואתה מתכוון להשאר שם, זאב שואל. לא תרצה לחזור לחיל. לא נראה לי, הג'ירף אומר. הם ויתרו עלי, אז בבקשה. שיאכלו את מה שבישלו. חבל, זאב אומר, אתה חייל טוב. אין הרבה מפקדים טובים. הג'ירף לא כל כך מסכים, אבל נהנה מהמחמאות.

הנהג וחבורתו יוצאים בהמולה וזאב קורא, איציק, בוא הנה. זה יהיה המפקד שלך הערב. אני יודע, הנהג מתחיל, אבל זאב מצמית אותו במבט והוא משתתק מיד. הג'ירף מסביר שהם כבר נפגשו ועשו היכרות. מצוין, זאב אומר וחוזר אל הנהג, אז בלי שטויות. תנהג יפה כמו שאתה יודע, ואל תירדם בתא נהג, שמעת? כן המפקד זאב, איציק אומר בצייתנות, והג'ירף חייב להדק שינים חזק חזק שלא יפרוץ בצחוק. חופשי, זאב אומר, מתי אתה צריך להיות במשטח? בשבע? מצוין. אל תאחר. הנהג מסתלק והג'ירף יכול לגחך בקול. המפקד זאב, הוא אומר, זה אדיר. כמעט כמו המפקד ג'ירף. זאב לא נראה ממש משועשע, אבל לא נורא. אתה צריך ללכת עוד מעט, הוא אומר, אבל תגיד לי, דאגו לכם לחדרים? הג'ירף לא מבין. איפה תישנו, זאב מסביר. והג'ירף מבין שהוא בכלל לא חשב על זה. אין לי מושג מה סידרו, אם סידרו, הוא אומר. אני מקוה שלא יהיו בעיות, זאב אומר, בכל מקרה תוכל לישון אצלי אם צריך.

האמת היא שהג'ירף ישמח לישון אצלו גם אם לא צריך, אבל הוא כבר חייב לרוץ. מחוץ לחדר האוכל הוא נבהל קצת כשגילה שהשאירו אותו לבד אבל הצליח בכל זאת לאתר את המשטח. פגש שם את הנהג, הקצינים עוד לא הגיעו, ואז הוא מבין שבעצם אין לו איך להתקשר עם זאב, אם יהיו בעיות וגם אם לא. ואז ג'יפ עלה מן המדבר בתימורות עשן, והאלוף משנה מאט"ל קפץ החוצה ואמר שהם כבר כאן, יופי, מיד הם יוצאים. הדמדומים החשיכו. אתם תיסעו על ציר פיליפי, הוא מסומן בסטיקלייטים, אמר הסמב"צ שנשאר בג'יפ, מול ההגה. סעו בזהירות, אין מה למהר. שלא יתהפך לכם הטנק. ויש הרבה פודרה, אז בזהירות בסיבובים, שלא תרדו מהזחל. הנהג מהנהן, הג'ירף מהנהן, האלוף משנה מאט"ל מהנהן. אזהרות מוכרות וידועות ולא כל כך נחוצות, אבל אם זה מה שיגרום לבחור להרגיש יותר טוב אז למה לא. רותם מגיע עם הקצין השני, הם עולים לג'יפ והג'ירף והנהג לטנק והיידה, לדרך.

כמעט חושך. הם נוסעים באורות מלאים. בכל זאת הסמב"צ לא דיבר סתם. חוצים שלוליות עמוקות של פודרה, אבק דקדק קליל דביק של חול שנטחן ונדרס בזחלי טנקים לאין מספר. זה שטח אימונים אחרי הכל. האבק מתנשא מעליהם וסביבם, מואר, אדמדם, מין תפאורה מוגזמת קצת. הגי'רף עומד על הדום המפקד, נשען על הצריח ונהנה מהדהירה והכח והברזל. איציק, אתה רואה משהו, הוא שואל את הנהג. בקושי, מגיעה תשובה, אבל אני מכיר את הדרך. ורואים את הסטיקלייטים. מדי פעם הג'ירף בכל זאת זורק איזה ימינה, שמאלה, תצמד לשמאל, למרות שברור שלא באמת צריך. בקצה הדרך מחכה להם הג'יפ, עם הסמב"צ לבדו. נו הגעתם סוף סוף, הוא אומר, מה לקח לכם כל כך הרבה זמן. ומסתלק. והם לבד סוף סוף.

אז מה אנחנו עושים עכשיו, איציק משדר לו. מחכים להוראות, הג'ירף מחזיר, אבל בגדול, כלום. אתה יכול לצאת החוצה לחלץ איברים, להשתין, לעשן. אתה יכול לישון קצת. רק תישאר בהאזנה. אני לא מעשן, איציק אומר. ושקט. ואז מבקש לצאת, והג'ירף מסתכל עליו כשהוא מתרחק קצת ומשתין. תגיד לנהג שלך שיחזור מיד לטנק, רותם עולה מולו בקשר, אנחנו רוצים להתחיל. אין סיבה לצעוק, הג'ירף חושב לעצמו וקורא לאיציק שיזדרז. הם מתחילים.

וממשיכים. וממשיכים. בנקודה מסוימת רותם שאל אם המסדרון האחורי שלו פתוח בטעות. כן, הג'ירף אמר, קצת נבוך, זאת בעיה. כן, רותם אמר בעייפות, זאת בעיה. תסגור אותו בבקשה. סגרת. יופי. עכשיו נמדוד הכל מחדש. אחר כך היה צריך לפתוח את המדף נהג, והג'ירף קרא לאיציק וקרא לו וקרא שוב ובסוף ירד לצריח והוריד לו בעיטה במשענת, באופן מאוד לא בטיחותי אגב, ואיציק מנומנם כולו שאל מה קרה, נרדמתי, והג'ירף אמר שכן ושיפתח מדף נהג. חוץ מזה לא קרה שום דבר ראוי לציון. אחרי איזה זמן רותם עלה מולו, ישנוני למדי ואולי גם מאוכזב, משום מה, ואמר שזהו ושהם יפגשו אותם במשטח. ושיסעו בזהירות. והג'ירף העיר את איציק, בעדינות הפעם, אמר לו שישטוף רגע פנים ויתאושש והם יתחילו לנסוע חזרה.

הם עוצרים כמה מטרים לפני המשטח וכבר עומד שם מישהו עם פנס, לעזור בהכוונה מהקרקע. שניהם מתמרנים את הטנק למקום, למרות שעושה רושם שאיציק יכול להכניס אותו לשם מתוך שינה. למען האמת יכול להיות שזה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו. וכשהם כבר כמעט במשטח הג'ירף מגלה שבן זוגו להכוונה הוא לא הסמב"צ, ולא רותם, וגם לא האלוף משנה מאט"ל, אלא זאב. זאב בכבודו ובעצמו. מה אתה עושה כאן, הוא צועק מעל רעש המנוע והזחלים, אתה לא אמור לישון. והטנק נעמד במקום ומדמים והשקט מדהים לרגע וזאב אומר, רציתי לראות שהטנק שלי מגיע בשלום. ושאיציק לא עושה שטויות. אתה זוכר איך עושים טיפול אחרי תנועה. בערך, הג'ירף אומר. רק לודא שכל החלקים במקום ושאין שום דבר רציני, זאב מסביר מיד, כבר מאוחר. וגם ככה מחרתים יש טיפול שבועי. אז הם עוברים על הזחלים, ואיציק בינתים סוגר בדיקות נהג, ואין שום דבר רציני ואפשר ללכת לישון.

אז מה נסגר עם החדרים שלכם, זאב שואל. לא יודע, הג'ירף אומר. ובעצם הוא מעדיף את זה ככה. שיתברר שלא סידרו כלום ושצריך לאלתר משהו והוא יישן בחדר של זאב. אולי אפילו יתקלח איתו. ברור, הוא לא ינסה כלום. אבל אולי בכל זאת. וגם אם זה רק לראות אותו. גם אם זה רק לישון בחדר שלו. אפילו אם יש שם אנשים אחרים. הוא הולך לדבר עם רותם, לשאול אותו איפה הם ישנים או בעצם להודיע לו שהוא ישן עם זאב, זה לא אמור להפריע לו. רותם כבר בשלב ברכות הפרידה, קולט אותו ואומר או, הנה אתה. כבר חשבתי לנסוע בלעדיך.

אה, כן. כמובן שהוא נוסע איתו. הרי אין שום סיבה שהם יישנו כאן. רותם עם רכב ואין שום סיבה לוותר על הנוחות של הדירה שלו, מה גם שממילא הוא אמור להיות בקריה מחר. זאב לא נראה מופתע או מאוכזב, להיפך, הוא מרוצה שהכל בא על מקומו בשלום. אז להתראות, הוא אומר, והג'ירף שונה. אף מילה על לשמור על קשר. למה סתם.

אני מקוה שלא מפריע לך לישון אצלי, רותם אומר כשהם כבר נוסעים, נדמה לי שהספה ארוכה מספיק. הג'ירף ממלמל משהו לא מחייב. לא אכפת לו. הראש שלו במקום אחר. הוא התעורר בטלטלה כשרותם בלם מתחת לבניין שלו. ישנת טוב, הוא אמר. וכשנכנסו לדירה אמר שיכנס להתקלח, הוא עוד צריך לסגור כמה דברים. הג'ירף מתקלח, לא חושב על כלום, מתענג על החום והמים והרחיצה. כשהוא יוצא הדירה כמעט חשוכה. רותם ישב עם המחשב שלו ואור קטן בחדר השינה. לילה טוב, הוא אמר, בלי להרים עינים מהמסך. הג'ירף השתכב על הספה ואיחל לו לילה טוב בחזרה. שכב על הגב, התכסה, התפשט. עצם עינים. שוקע ושוקט. העולם מתרחק, מיטשטש. שומע את רותם סוגר את דלת המקלחת. את המים זורמים. הוא נושם עמוק וארוך, כמעט נרדם. נעים לו ככה. אבל מתחת ומסביב הוא מריח את האבק הדק, הצהוב, התפל.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il