אגדה אורבנית – פרק ב'

21/10/2013

בדרך לדירה של יעל ואייל שוב רבתי עם ג'קי, והפעם בגלל צה"ל. מסתבר שכלל לא עלה בדעתו להתגייס ועוד הייתה לו מספיק חוצפה להתייעץ איתי איך להשתמט מהגיוס. מחייך בשובבות הוא שאל אותי אם מספיק שהוא יגיד שהוא הומו, או שעליו להביא הוכחה?
"אולי כדאי שאבוא ללשכת הגיוס עם שמלה ואיפור." התלוצץ, והרצין כשתקעתי בו מבט זועף.
אני לא חושב שאני אדם קשה או קפדן בצורה מוגזמת, אבל אם יש דבר שלא כדאי לאף אחד לצחוק ממנו לידי זה צה"ל. אני מורעל על הצבא, אני גאה להיות קצין. אני רוצה לעשות קריירה צבאית ולהיות חייל מקצועי, וכל מי שרוצה לצחוק על צה"ל עדיף שלא יעשה את זה לידי, וזה מה שאמרתי לג'קי שהתכווץ תחת מטר המילים שלי.
"למה שבחור צעיר ובריא כמוך לא יעשה צבא?" התנפלתי עליו, "זה שאתה הומו שמשחק עם שמלות ואיפור בזמנו החופשי לא פוטר אותך מלתרום למדינה." תקעתי בו מבט חמור. אני יודע, כשאני מדבר ככה אני נשמע דבילי לגמרי, אבל אני באמת מאמין בזה. "תן לי סיבה אחת למה אתה לא צריך להתגייס?" סיימתי את דברי בשאלת מחץ.
"כי חאקי זה לא הצבע שלי. אני נראה בו נורא." הצטחק ג'קי, ומיד שב והרצין למראה פני הכועסות. "אני הומו טל! מה אני אעשה בצבא עם כל הבחורים הקשוחים האלו? אתה רואה אותי מתרוצץ בלבנון? לובש מדים? נלחם עם נשק? הורג ערבים?" הוא צחק מהרעיון המגוחך. "מצד שני, אולי אני דווקא איהנה במקלחת הצבאית. מה דעתך?" התגרה בי בחיוך.
מראה גופו העירום והמסובן, מבריק מתחת למים, הבהב לרגע בעיני רוחי. גירשתי אותו משם בכוח.
"תעזוב את המקלחת הצבאית." התעצבנתי, "למה שאחרים יסתכנו בלבנון וישרפו שלוש שנים בצבא ואתה לא? אתה צעיר בריא ובכושר לא רע. אם אתה לא רוצה להלחם אז לא צריך. יש עוד המון דברים אחרים שאתה יכול לעשות. להיות חובש, או טבח, או נהג, מה רע בזה?"
"אני לא מאמין," נאנח ג'קי כשסתמתי סוף סוף את פי כדי לנשום. "מכל הגברים בעולם הייתי צריך להתאהב דווקא בפשיסט ימני כמוך. אתה בטח מצביע לכהנא וחושב שצריך לעשות לכל הערבים טרנספר?"
"לא נכון." מחיתי בכעס, "הלוואי שהמשוגעים שלהם ושלנו יירגעו כבר ולא יפריעו לעשות שלום, אבל כל זמן שזה לא ככה כל אחד שיכול צריך להתגייס לצבא ולתרום את החלק שלו. וזה שאני חושב ככה לא עושה אותי פשיסט." הצהרתי, והוספתי, קצת בעלבון שזה שאני חייל קרבי ופטריוט לא עושה אותי באופן אוטומטי לשונא ערבים ושוחר מלחמות.
"בסדר, לא פשיסט, אבל מורעל על הצבא. בחיים לא האמנתי שאני ארצה ללכת למיטה עם פטריוט שחולה על צה"ל." התפלא ג'קי על עצמו.
"זה מה שמוכיח לך מה שווה האהבה ממבט ראשון שלך. תודה שאני צודק ושצריך להכיר טוב בן אדם לפני שמחליטים להתאהב." המשכתי להטיף לו מוסר.
מסתבר שאהבה בשביל ג'קי הייתה כמו צה"ל בשבילי. "דביל," התעצבן עלי, "אתה חושב שאהבה זה רגש שאפשר לשלוט בו? זה לא רגש שאפשר לכבות. כשאתה אוהב אתה לא יכול להגיד – לא, תודה, לא מתאים לי – ולהפסיק להרגיש, אתה מתאהב ואתה נסחף."
"שטויות! אולי זה נכון אצל בנות טיפש עשרה מוכות הורמונים, לא אצל מבוגרים הגיוניים!" התרגזתי, ומרוב זעם כמעט שהחמצתי את מקום החנייה הפנוי מול הדירה של יעל ואייל. ברגע האחרון הפניתי את הג'יפ והחלקתי לחניה, ורק אז פניתי אל ג'קי שהפניה הפתאומית שלי השתיקה אותו. "אהבה ממבט ראשון זה סתם מיתוס רומנטי מטופש ו…" הוא הסתער עלי וסתם לי את הפה בנשיקה.
"סתום כבר, שתוק נודניק! לא יעזור לך, אני אוהב אותך, לא משנה לי מה הדעות שלך ובמה אתה מאמין." הוא לפת את עורפי, מביט ישר בעיני, "אתה אוהב אותי טל?" שאל בלהט.
כן, כן, כן! רעמה התשובה במוחי, אבל בקול אמרתי שלא ידבר שטויות, ושלא ינשק אותי ככה באמצע הרחוב כי למרות שכבר חושך, מי יודע מי יכול לבוא פתאום ולראות אותנו.
"לא אכפת לי!" התרגז ג'קי, "שיראו אותי, אני לא מתבייש, ולא ענית לי."
"ג'קי, מה זה משנה מה אני מרגיש? בעוד שבוע אני חוזר לצבא. תפסיק עם השטויות האלו של האהבה, אתה צריך להחליט מה לעשות עם עצמך, להתגייס, או להמשיך בדרך הזו של חיי לילה והופעות בפאבים של הומואים, וזיונים עם כל מיני גברים ש… ש…" לא יכולתי להמשיך, כל פעם שחשבתי על ג'קי עם גבר אחר הייתי מרגיש שאני נחנק ונאלם דום. ניתקתי מעליו ויצאתי מהרכב במהירות.
תירגע, אל תתחיל לילל כמו איזה הומו, אמרתי לעצמי בחומרה, מה שהיה באמת מגוחך בהתחשב במעללי בסוף השבוע האחרון. ג'קי יצא ונעמד לצידי בשתיקה, כמו מתוך הסכמה אילמת החלטנו להניח לנושא העתיד ולהתרכז בבעיות ההווה.
"איפה אחותך גרה?" שאל, סוקר את בנין הדירות החדש שכבר החל להתקלף.
"בקומה שלישית בצד ימין. הדירה עם הוילונות והאדניות, וזה הרכב של אייל." הצבעתי על רכב 4×4 יפני כסוף עם גלגלי ענק שחנה בחניה הפרטית של דיירי הבניין. ג'קי הרים את גבותיו במחוות התפעלות, בוחן בקפידה את המכונית המבריקה. לא היה שום מקום להשוואה בין הפג'ארו היקר של אייל לג'יפ הצבאי המאובק שלי.
"הוא עובד בהייטק." הסברתי, "טיפוס מגעיל. מאצ'ו שחושב את עצמו. מרוויח יותר מידי כסף ומוציא אותו על צעצועים מטופשים. אני לא מבין איך אחותי סובלת אותו. היא תמיד אמרה שרק גברים עם זין קטן משקיעים ברכב יוקרתי, ופתאום היא חיה עם השמוק הזה."
"איך אחותך נראית? היא דומה לך?" שאל ג'קי בסקרנות, "היא נחמדה?"
"אחותי נהדרת." סיפרתי לו כשעלינו במדרגות החשוכות. על המעלית היה שלט – המעלית מקולקלת – ורוב הנורות בחדר המדרגות לא עבדו. נעצרתי בין הקומות לנשום קצת, "היא דומה לי מאוד, רק שהיא הרבה יותר יפה וחכמה ממני. יש לה שיער ארוך מתולתל והעיניים שלה ממש ירוקות, לא סתם חומות עם כתמים כמו שלי. היא נמוכה יותר ממני ורזה, ובכל זאת היא כל הזמן בדיאטה, אבל חוץ מזה אנחנו ממש דומים. כל מי שרואה אותנו יודע מיד שהיא אחותי." המשכתי לטפס במדרגות, "כנראה שאם הייתי נולד בחורה הייתי נראה כמוה." התנשפתי.
"איזה מזל שאתה לא בחורה." הצטחק ג'קי שלהכעיס לא התנשף כלל. "אתה עוד כועס עלי טל?" שאל.
לפני שהספקתי לענות האורות שוב כבו. חיבקתי אותו בחסות החשכה, לוחץ אלי את גופו הצעיר והמוצק. הוא היה דק, אבל שרירי, ועורו, מתחת לחולצת הטריקו, היה חלק כקטיפה. "כל פעם שאני נוגע בך עומד לי." התלוננתי, לוחץ אליו את זקפתי.
לא יכולתי להפסיק לגעת בו, רציתי לחוש אותו בכל חמשת חושי. היה לו טעם כל כך טוב, ריח כל כך נהדר. הבנתי לפתע שמעולם לא הרגשתי חי כל כך, כאילו מחיצה שחצצה ביני לבין העולם הוסרה בבת אחת, מותירה אותי חשוף למגוון עשיר של טעמים, ריחות, צבעים וקולות. אהבתי את זה – עורי עקצץ וזמזם מאושר – אני מאוהב, הבנתי, מאוהב מעל לראשי בבחור צעיר מידי שאני בכלל לא מכיר.
תיעבתי את הצורה בה הרוויח את כספו, לא הצלחתי להבין את הרצון שלו להתחפש לאישה, לא הבנתי את דרך החיים שלו, ובכל זאת הייתי מאושר לאחוז בו, להריח את עורו, להקשיב למבטא המתנגן שלו.
אומרים שהאהבה עיוורת, אבל ראשי היה צלול לגמרי – ידעתי בבהירות מוחלטת שאני עומד לסבך כהוגן את חיי בגללו ולא רק בגלל העסק ההומואי, זה עוד היה החלק הכי קל. הבנתי מיד שחוץ מתעודת זהות של אותה מדינה אין לנו שום דבר משותף, אפילו לא שפת אם – הוא אמנם דיבר עברית טובה, אבל כשהיינו מתעלסים היה עובר לצרפתית מעורבבת בערבית טוניסאית רכה שלא הבנתי – ובכל זאת, למרות שהכרתי אותו פחות מיומיים, כבר תכננתי איך אשלב אותו בחיי, יודע שאני לא יכול לוותר עליו.
"טל, אתה מועך אותי," התפתל ג'קי בזרועותיי. "בוא נמשיך לעלות." ויתר על תשובה לשאלתו. גם אני לא התעקשתי לענות לו, ההבנה הפתאומית שנפלה עלי באותן שניות בהן היינו שרויים בחשכה הפחידה אותי. אני לא יודע איך לדבר על מה שאני מרגיש. מעולם לא פתחתי משפט במילים – אני מרגיש. לא מתאים לי להשתפך כמו נקבה על הרגשות שלי, העדפתי לשתוק ולהתרכז במשימה הבאה שלפני – למצוא את יעל.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il