אדון שוקו – פרק ו'

27/05/2009

עמית

"אתה יכול להסביר לי מה אנחנו עושים?" שאלתי את דימה אחרי שהפסקנו לבכות.

"זו ברירת מחדל." הוא אמר, מחייך חיוך רוסי עצוב, העביר בעדינות כפות ידיים גדולות ועבות על גופי, ונישק ברוך את כתפי וחזי.

הייתי צריך להרגיש נבוך או לפחות קצת להתבייש, אבל משום מה הרגשתי לגמרי נוח לשכב לצד גופו הגדול, השעיר והחם. "אתה נראה כמו דוב רוסי." הערתי.

"לא רוסי, אסטוני." תיקן דימה, "ואני רק נראה ככה. בעצם אני בן אדם עדין מאוד, תשאל את תמר."

שמה של תמר נפל כמו פצצה בין שנינו ודימה גנח וטמן את פניו בכרית. "אל תיעלב עמית, אתה בחור יפה, אבל אני נורא מתגעגע אליה."

"אני ברירת המחדל שלך לתמר, ואתה ברירת המחדל שלי לאדי." סיכמתי.

"כן," אמר דימה "בדיוק ככה. אני רק לא מבין למה… טוב, נעזוב את זה." הוא הלך להביא עוד בירה ומזג לבירה שלו וודקה, אני הסתפקתי בבירה רגילה.

הבירה נסכה בי אומץ. "איך זה שאתה סטרייט ובכל זאת אתה איתי?" שאלתי בזהירות – בכל זאת הוא שקל איזה עשרים ק"ג יותר ממני.

דימה משך בכתפיו, ויתר על הבירה ולגם ישר מהבקבוק שהיה מכוסה אגלי כפור. העברתי את אצבעי על הזכוכית הקרה, והחלטתי להמשיך לדבר. מה כבר יכול להיות? מקסימום הוא יכה אותי. אחרי שאדי נעלם לא היה אכפת לי מה יקרה לי.

"אולי זה בגלל משחק הקריאה ששחקת עם אדי?" הישרתי אליו מבט.

העיניים של דימה, כחולות ירקרקות, מלוכסנות כמו של חתול, נעצמו לרגע ואחר כך נפקחו והביטו בי בלי כעס, רק עצב נראה בהן. "אדי סיפר לך על משחק הקריאה?" שאל בלחש.

"לא בדיוק, רק הזכיר אותו ברבע מילה. אני לא ממש יודע על מה מדובר."

רבע חיוך הופיע בזוית פיו ונעלם. "זו הייתה השיטה של אדי לגרום לי לקרוא." לחש, הניח את הבקבוק ונשכב לצידי, המיטה שקעה מכובד גופו ואני התגלגלתי לעברו. הוא הניח את ידו על אברי ואז התכופף והכניס אותו לפיו, "הייתי עושה לו ככה עד שהוא היה גומר." אמר, נשימתו החמה מדגדגת את בטני ושוב עמד לי.

"הייתי רק בן שתים עשרה כשזה התחיל," המשיך דימה ללטף אותי. "אדי היה החבר הכי טוב שלי. הוא אמר שאנחנו חברים ושאף פעם לא נכאיב אחד לשני. שאני לא חייב, הוא יישאר חבר שלי בכל מקרה, אבל זה היה נעים ורציתי… חשבתי שאף אחד בעולם לא עושה דברים כאלה. זה היה הסוד שלנו ואדי לא הכאיב לי אף פעם. אחרי שהוא היה גומר לי בפה הוא היה מנשק אותי, ככה." הוא רכן מעלי ונישק אותי על הפה, היה לו נוח יותר להדגים מאשר להסביר. "אהבתי את זה. לא חשבתי שזה לא בסדר עד שתמר… היא חזרה מהפנימייה והייתה נורא יפה. פתאום היו לה שדיים ויותר לא רציתי לשחק במשחק הקריאה עם אדי, אדי כעס ואחרי שבוע הם הסתלקו. אבא שלו מצא עבודה בבאר שבע ויום אחד הם לא היו יותר."

הוא הפסיק לדבר והתרכז בי, ידיו נוגעות בי בכל מקום, מחליקות בין ירכי ועל העור העדין מתחת לאשכים, לשונו חוקרת את גופי, מעבירה בי זרמים של תענוג כשהוא העביר אותה סביב פי הטבעת שלי.

לא יכולתי יותר להתאפק, נשכבתי על בטני והתחננתי לפניו שיזיין אותי. למרות שגם לדימה היה זין יפה וגדול לא הצלחתי להרגיש איתו כמו שהרגשתי עם אדי. באותו לילה הבנתי שאף אחד בעולם, לא חשוב כמה הוא יפה ועדין ומתחשב, לא יהיה כמו אדי.

אחרי שגמרנו, הפעם הצלחתי לגמור בשתיקה ורק בתוכי צעקתי – אדי! – דימה אמר שאני נהדר, אבל עדיין הוא מעדיף להכניס את הזין שלו לכוס של בחורה, ושנינו צחקנו והתחבקנו, מרגישים נוח זה עם זה.

הודיתי ששכבתי עם כמה בחורות וזה לא היה משהו. "מהרגע שפגשתי את אדי הן כבר לא מעניינות אותי יותר. אני הומו דימה, ואני מאוהב באדי."

דימה פיתח באזני תיאוריה שלהומואים אין אומץ להתמודד עם נשים, לכן הם מעדיפים גברים. זה נשמע הגיוני, אבל ידעתי שזה פשוט לא נכון. אם לא הייתי עייף ושתוי מידי הייתי מתווכח איתו. רגע לפני שנרדמנו דימה אמר שאם תמר לא תתקשר אליו עד סוף השבוע הוא יעשה נפקדות ויתחיל להסתובב בכל הארץ ולחפש אותה.

בבוקר חששתי שתורגש בינינו אי נעימות אחרי הלילה המוטרף שעברנו, אבל דימה היה כל כך רגוע ולא מודע לעצמו עד שאי אפשר היה להרגיש נבוך לידו.

לא היה לו מושג עד כמה הוא יפה עם פניו הרחבים והבהירים, עיני החתול שלו, עורו הוורדרד, כתפיו המנומשות וחזהו הרחב המכוסה תלתלים בלונדיים.

התקלחתי, מביט בפס השיער היורד מבטנו אל מתחת למגבת הכרוכה סביב מותניו, נזכרתי בזין הישר, העבה והורוד שלו ובשפע השיער הבהיר והמתולתל, הצומח סביבו והסמקתי. עינינו נפגשו במראה וגם דימה הסמיק. שני כתמים אדומים פרחו על עצמות לחייו הסלאביות הגבוהות, מבליטים את צבע הים של עיניו.

"יש לך עיניים בצבע אקווה מרין." החמאתי לו וסובבתי אליו את גבי כדי להסתיר את האוהל שנוצר במגבת שעל מותני. החלטתי שאלבש את הג'ינס העבה שימעך את הזקפה המחורבנת הזו, אחרת לא אצליח לעבור את היום הזה בלי לעשות לעצמי בושות.

דימה הוציא מכנסים קצרות וטריקו מהארון והתלבש במהירות. "אנחנו צריכים לדבר," אמר בלי להביט בפני, "אבל לא עכשיו. דייב יכנס עוד רגע, אל תדאג, הכול יסתדר."

הנהנתי בהסכמה, תוהה איך הוא מצליח להישאר אופטימי, ולמה אני לא מצליח להתנער מהדיכאון שלי? ראשי כאב והצטערתי ששתיתי שתי פחיות בירה בלילה.

דייב התפרץ פנימה ואחריו אחיו ואחותו. הם זינקו על דימה בצרחות, משתוללים איתו על המיטה שרק לפני כמה שעות…

אחרי שאכלנו ארוחת בוקר אמריקאית נדיבה כולם הסתלקו לעיסוקיהם ואני נשארתי לבד בבית עם ג'ק, בעל הבית החביב ויפה הנימוסים שאירח אותנו. "יפה מאוד מצדך לדאוג לדימה," אמר לי ג’ק כשישבנו לבד בגינה המטופחת, מעכלים בנחת את ארוחת הבוקר.

רצון עז לדבר עם מישהו בלי לשקר כל הזמן תקף אותי, שמתי לב שזה קרה לי הרבה מאז שאדי נעלם וג’ק שחי עם רגל אחת בישראל ורגל אחת באמריקה, מרחף מעל הבעיות המאובקות והרעשניות של הלבנט המזיע, נראה לי כאיש המתאים ביותר להתוודות בפניו. נשמתי עמוק ולראשונה בחיי יצאתי מהארון, "הכול קרה באשמתי, אדי נעלם בגללי." אמרתי מהר ומיד הסמקתי.

מה יהיה איתי? עד מתי אני אסמיק כמו ילדונת?

ג'ק הרים מבט מהעיתון ונעץ בי עיניים פקחיות. מבטו מלא הסקרנות הרתיע אותי קצת ופתאום נזכרתי בדבריו של שי, "אני יודע שאתה ואדי… שאתם יחד." לחש לי לפני שנסענו ללוויה, מקפיד לא להביט בעיני. "אל תדאג, אני לא אספר לאף אחד, לא כאן ולא בבית."

מבחינה טכנית אפשר לטעון שיצאתי אז לראשונה מהארון, אבל הרי לא עשיתי כלום, רק הנהנתי ואמרתי, "בסדר, תודה שי." ומיד נסעתי משם.

ג’ק המשיך להביט בי בסבלנות, מחייך חיוך חביב ומרוחק, ממתין שאמשיך לדבר. בלעתי את הפקעת שעמדה בגרוני והתחלתי מחדש, "אני הומו. עד עכשיו אני ואדי היינו זוג ו…" השמים לא נופלו עלי וג’ק לא נראה נגעל, אפילו לא מופתע. המשכתי לגולל את הסיפור שלי, משמיט את משחק הקריאה ואת מה שקרה אתמול בלילה. זכותי להיחשף כאוות נפשי, אבל הסודות של דימה יישארו חבויים בליבי עד שהוא יחליט מה לעשות בהם.

ג’ק הקשיב לי בשתיקה וחשב קצת לפני שענה לי, "אתה צריך לשכוח ממנו ילד, להתחיל לחיות את חייך בלעדיו. אדי צריך להלחם בשדים שלו בעצמו." ענה לי, מדבר לאט ובכובד ראש. "וכל זמן שאתה בצבא תשתדל לשמור על הנטייה המינית שלך בסוד. החיים קשים מספיק גם ככה. אל תוסיף לך קשיים." ייעץ לי בתבונה.

סחוט לגמרי הנהנתי, אמרתי תודה ושקעתי בעיתון.

אחרי שכול בני הבית חזרו הביתה רעבים ועייפים ישבנו לאכול צהרים. דקה אחרי שמרשה הביאה את הקינוח הטלפון צלצל, דימה ענה וזו הייתה תמר. הקו היה מצוין, ובדממה שהשתררה במטבח אפשר היה לשמוע כל מילה. "גם אם אתה נורא כועס עלי יכולת להתקשר." נזפה בדימה החיוור.

הוא נשען בגבו על הקיר והחליק למטה כאילו רגליו אינן נושאות אותו. "איך יכולתי להתקשר אם לא היה לי מושג לאן הלכת? איפה את בכלל?" שאל, משעין את ראשו על הקיר, גבותיו הבהירות מכווצות מעל עיניו העצומות.

"לא קראת את המכתב שלי? אני באילת."

"איזה מכתב? לא מצאתי שום מכתב."

"השארתי לך מכתב על דלת הכניסה. לעזאזל. אחרי שיצאנו אדי חזר כדי לבדוק את הגז. הייתי צריכה לנחש שהוא סילק את המכתב שלי." היא הוסיפה עוד כמה קללות באמהרית, ודימה האדים.

"תמר מספיק." נזף בה, והיא צחקה. רק אז הוא שם לב שכולנו מקשיבים, לקח את הטלפון והסתלק למרפסת. המשכנו לאכול בנימוס עד שדימה חזר, עליז ומחייך. "הם אצל הדודים שלהם באילת." הודיע לנו, "הם יישארו שם עד סוף החופש הגדול ואחר כך אדי מתכנן ללמוד בסמינר למורים, הוא החליט להיות מורה לפיזיקה ומתמטיקה. עד שהם יחזרו נשמור על קשר במכתבים ובטלפון."

הוא חיסל בכמה ביסים את הגלידה הנמסה שלו ופנה אל ג’ק, "החלטתי לקבל את ההצעה של הסמח"ט. אני אלך להיות מדריך של חיילים עולים." הודיע לנו.

דימה קיבל את ההצעה הזו בגלל השליטה שלו באמהרית וברוסית, וגם בגלל מזגו הנוח והסבלני. בחטיבה שמו לב שהוא יודע להסתדר עם כולם, ומסוגל להשליט משמעת בדרכי נועם והיו מוכנים לוותר עליו לטובת חיל החינוך אבל עד שאדי נעלם הוא התקשה לוותר על תפקידו כלוחם.

"ומה תעשה אחר כך?" שאלה בבושקה שלא הסתירה את דעתה שהצבא הוא רע הכרחי שיש לעבור אותו בשלום כדי להמשיך בחיים האמיתיים. בזמנו חשבתי שהיא סתם זקנה שלא מבינה מהחיים, היום אני מוצא את עצמי חושב כמוה.

"אני אלך ללמוד." אמר דימה בביטחון. "אולי עבודה סוציאלית," הוסיף, "נראה איך ילך לי עם ההדרכה."

"מה עם טיול לחו"ל?" התאכזב דייב.

"אין לי זמן לבזבז על טיולים." אמר דימה ברוך וליטף את ראשו, "אני צריך להתחיל לדאוג לעתיד שלי ושל תמר." הסביר לילד שהביט בו כאילו היה אחיו הגדול והנערץ.

"טוב מאוד." אמרה מרשה. "תמיד היית ילד אחראי דימה." ליטפה את זרועו בחיבה. הם מתייחסים לדימה ולסבתו כמו אל משפחה הבנתי בעגמומיות, הורי לא היו בארץ כבר שנתיים, ולפתע הבנתי כמה אני בודד.

"ומה אתה תעשה אחרי השחרור עמית?" שאל ג'ק.

כפיתי חיוך על פרצופי החמוץ. "אסע לבקר את הורי בניו יורק. אטייל קצת באמריקה, ואז לימודים. אולי בטכניון."

אחרי האוכל דימה טען שהוא מת מעייפות והוא מוכרח ללכת לנוח קצת, וסחב אותי איתו לחדרו. הוא העיף אותי על המיטה ונשכב מעלי, מועך אותי תחת גופו הגדול. העברתי את ידי על פדחתו הגזוזה. שערו הקצוץ הזדקר מראשו כמו מברשת, "הראש שלך מרגיש כמו קיפוד רך." התבדחתי.

הוא צחק וניסה לפשוט את מכנסי. "זה שריון, לא ג'ינס." התלונן וחייך כשהסברתי לו למה לבשתי מכנס כל כך עבה.

"ספרתי לג’ק שאני הומו." ניסתי להפתיע אותו, "אבל לא אמרתי כלום עליך." נחפזתי להוסיף.

דימה נאנח ומעך אותי תחתיו. "חבל, אולי הוא היה מבין למה אני מתנהג ככה כי אני לא מבין."

"דימה," שאבתי אומץ מהעובדה שהוא שכב בשקט. "מה אם ייוודע לך שגם תמר, עשתה מה שאנחנו עושים? זאת אומרת, פגשה איזה חבר או חברה שהיא נורא מחבבת ו…"

דימה השליך אותי מהמיטה על השטיח ורתח מזעם. פעם ראשונה שראיתי אותו באמת כועס. "אני ארצח אותו, וגם אותה." פסק.

"ואם אני אהיה עם גבר אחר? גם אותי תרצח?"

"בטח שלא. תעשה מה שאתה רוצה, אתה לא שייך לי, אבל תמר היא שלי. אני לא רוצה שאף גבר אחר יגע בה." אמר בזעף, פרצתי בצחוק ואחרי היסוס קל הוא צחק גם כן, "אני מודה, אני אידיוט פרימיטיבי." פרש את ידיו במחוות אין אונים, "אני סתם אפס עלוב ואתה ילד כל כך יפה." הוא נשכב לידי ונישק אותי שוב ושוב, "אני לא יכול להתאפק," הודה.

"גם אתה יפה מאוד דימה." ניסתי לשפר את הערכתו העצמית, "יש לך אפס בפוליטקלי קורקט, אבל אני אוהב את הפנים שלך."

דימה עצם את עיניו, "לא." אמר בהבעת מיאוס מפתיעה, "כל פעם שאני מסתכל בראי אני רואה את הפנים המכוערים שלו, של אבא." הוא סיפר לי קצת על הוריו האיומים – אימא שברחה ועזבה אותו לבד בגיל שש עם אבא שיכור ואלים – אפילו ההורים הדפוקים שלי היו מוצלחים לעומתם.

"הורי נתנו לקיבוץ לגדל אותי." הסברתי, "הם היו עסוקים בשליחויות בגולה הדוויה ואני גדלתי קצת אצל דודה רוח'קה, קצת בבית ילדים, תמיד לבד. מי שבאמת דאג לי היה יובל, הבן דוד שלי, ושי, החבר שלי. הלוואי והיה לי אבא כמו לשי." שקעתי ברחמים עצמיים למרות שנשבעתי מאה פעמים לא לרחם על עצמי.

"אם היו לי הורים נורמאליים  אולי לא הייתי הומו." התלוננתי, ודימה חיבק אותי ואמר לי שאני חמוד.

"בוא, אני אפנק אותך." התחיל ללקק אותי, מתחיל בבתי השחי, יורד לעבר הפטמות, ואחר כך עוד ועוד עד למטה. אחרי כמה דקות של פינוק כזה כרעתי על ארבע, והתחננתי שיזין אותי. דימה לא מיהר, החליק באיטיות את לשונו על קו התפר העדין בין פי הטבעת ואשכי, ורק כשרעדתי וכמעט בכיתי מרוב תסכול הוא חדר לתוכי. זה היה נהדר, היה לי ממש טוב איתו. רק כשהתחלתי לגמור, שנייה לפני שהזרע נפלט איבדתי שליטה ושמעתי את עצמי אומר שוב את שמו של אדי.

דימה גמר מיד אחרי, לחץ אותי בכובדו אל המזרן, וצחק חרש כשהתנצלתי. "עזוב שטויות," חיבק אותי, "אני יודע שאני רק ברירת מחדל."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il