אהבה אחת אחרונה – פרק ג'

13/07/2015

באיזה גיל אתה מתחיל להבין שנעוריך חלפו? מתי אתה קולט שיותר לא תוכל לשתות ולבלות כל הלילה ואחר כך להמשיך לעבוד למחרת?

אתה אולי מרגיש עדיין צעיר כמו פעם, אבל מגלה להפתעתך שאחרי גיל ארבעים הגוף שלך מוחה נמרצות אם לא מניחים לו לישון כהלכה.

בוקר אחד בהיר אתה מביט בראי ומבחין פתאום שיש מניפת קמטים בקצות עיניך, שקו הלסת שלך מתרפט, הסנטר מתחיל להתדלדל והעור כבר לא חלק ומתוח כמו שהיה פעם.

פתאום יש שיבה בשערותיך, ולא רק על הראש אלא גם על החזה ובערווה, ופתאום לזין שלוש פעמים בלילה זה כבר לא משהו מובן מאליו, למעשה אתה אסיר תודה שגם פעם אחת עוברת בשלום ולפתע גברים צעירים ממך מתחילים להביט בך כאילו אתה שקוף ואם אתה בכל זאת מעז לפנות אליהם אתה מקבל חיוך מבטל שמבריח אותך הביתה.

לי זה קרה אחרי שכצל'ה מת ואני נהייתי המבוגר שבחבורה. פתאום כולם סביבי היו צעירים ממני ולפתע מגע של גוף צעיר וטרי בגופי לא היה מובן מאליו, פתאום הוא הפך למותרות שאסור אפילו לחלום עליהם.

כצל'ה היה מבוגר ממני בחמש וחצי שנים שפעם נחשבו כאין וכאפס, אבל גדלו והתעצמו ככל שהוא התבגר. אחרי שמלאו לו ארבעים וחמש הוא ירד לגמרי מהפסים, אז עוד לא הבנתי למה והתביישתי בשבילו כשהוא הוציא כספים ומרץ על נערים צעירים ואוויליים כל כך עד שאפילו לקנא בגללם לא יכולתי.

ובכל זאת אהבתי אותו מאוד ולא יכולתי להפסיק. למרות מבטי החמלה של חברים ומכרים התעקשתי להתעלם, ממתין לו שיירגע, ישלים עם עצמו ויפסיק לרדוף אחרי נעוריו האבודים.

ואולי זה היה קורה בסופו של דבר, הוא היה חוזר אלי והיינו מזדקנים לנו בנחת, אבל לילה אחד, לפני שלוש שנים, הוא הפריז קצת יותר מידי והגיע לבית החולים עם צירוף לא מוצלח של סמים ואלכוהול בגופו ושם נפטר בלי שיחזור להכרה.

לפעמים אני שואל את עצמי אם הוא באמת טעה במינון או שאחרי שנתן מבט ארוך ובוחן מידי בראי החליט שדי, מספיק, עדיף להסתלק עכשיו, בגיל חמישים וקצת, ולא לחכות עד שהצירוף הקטלני של זמן וכוח המשיכה יהרוס לחלוטין את מה שנשאר מהגבר שהוא היה פעם.

זו הסיבה לכך שאחרי שנכנסנו הביתה לא המשכתי לנשק את עדן אלא פניתי להדליק את האור, אבל הוא, עקשן ונלהב, הסתער עלי בחיבוק ובנשיקות ובסופו של דבר הגענו אל הספה כשאנחנו שרויים עדיין באפלולית שרק כמה קרני אור רחוקות מפנס הרחוב האירו אותה.

"לאט לאט ילד." ביקשתי כשהוא התחיל למשוך את חולצתי ממכנסי, דוחף ידיים חמות מתחתיה, "תירגע קצת, רק רגע, זה לא אמור להיות הפוך? זה לא אני שאמור להתנפל עליך?"

"די כבר להתייחס אלי כמו אל ילד תמים!" התפרץ עדן, "אני בן אדם מבוגר שהזין עומד לו עוד מאתמול ואתה מתעקש להתנהג כאילו שאני בתולה ביישנית."

"בסדר, בתולה ביישנית כבר לא תהיה, אבל בכל זאת, מה הלחץ? ולמה אתה מתכוון עומד לך כבר מאתמול? מה קרה אתמול?"

"ראיתי אותך ונדלקתי." אמר עדן בעודו נפטר בזריזות ממכנסיו. הוא לא ידע את זה כמובן, אבל שלושת המילים האלו שנועדו להחמיא לי היו בשבילי כמו מכה בלב. זה בדיוק מה שאמר לי בזמנו כצל'ה שבא לבקר אצל ההורים שלו בקריות, ראה אותי, נדלק והדליק אותי.

אחר כך הוא חזר לתל אביב, נשבר וחזר שוב אלי, התייאש וברח לתל אביב ושוב חזר אלי ונשאר איתי שבע שנים – שחלקן היו טובות וחלקן לא כל כך – עד שברח ממני לתמיד וכיום הוא נמצא מתחת למצבה בבית הקברות, ממתין שאצטרף אליו ביום מן הימים.

"מה קרה?" הביט בי עדן, מודאג, מחזיק מהסס את החולצה שלו ביד אחת וקונדום בשנייה, "אמרתי משהו לא טוב?"

"לא. בדיוק ההפך, אמרת בדיוק מה שהיית צריך להגיד." הובלתי אותו לחדר השינה.

"מה קרה גרי? למה אתה שתקן כזה?" שאל עדן והתרפק עלי, "אתה מעדיף לישון לבד? אתה רוצה שאני אלך הביתה?"

"בשלוש לפנות בוקר? אל תהיה טיפשון, אני סתם עייף חמוד. בוא נלך לישון."

"וזה בסדר שאני אישן איתך?" הוא שאל בהיסוס.

"כן, בטח. זה נהדר. מזמן לא ישנתי עם מישהו, בטח שלא במיטה הזו."

"אהבת אותו? את האיש הזה שישן כאן קודם?"

"כן, אבל הוא מת. באמת שאין טעם לדבר על זה יותר."

"כל פעם שאני מנסה להכיר אותך אתה חוסם אותי."

"כי אתה ממהר מידי עדן, אנחנו מכירים זה את זה רק יום אחד, סבלנות."

"בסדר, אני אהיה סבלני." הבטיח עדן, "אבל קודם אני רוצה להגיד לך עוד דבר אחד, אפשר?"

לא יכולתי שלא לחייך. "כן, אפשר."

הוא הסתובב על צידו וחיבק אותי בכוח, "רק רציתי שתדע שזה היה הסקס הכי טוב שהיה לי בימי חיי." הצהיר והיה עלי להתאפק לא לצחוק, הוא נשמע כל כך צעיר ורציני.

"גם לי היה טוב מאוד עדן, אתה מתוק. אני מאחל לך עוד המון זיונים שתגיד עליהם שזה הסקס הכי טוב שהיה לך אי פעם."

"אתה שוב צוחק ממני." קבע עדן בהשלמה, "טוב, לא חשוב. אתה פשוט לא מבין."

"לא מבין מה?"

"לא מבין שאני ואתה… שזה לא סתם עוד זיון, שאנחנו צריכים להיות יחד."

"הנה, אנחנו יחד."

"אני מתכוון לתמיד."

"בגילי תמיד זה מעבר לפינה, אבל בגילך תמיד זה נצח. בינתיים בוא נראה איך אנחנו עוברים את הלילה הזה."

הלילה עבר בסדר. הוא ישן בשקט חבוק בזרועותיי, רגליו מפותלות בין רגלי, בלי לנחור או לזוז יותר מידי בזמן השינה, וכשהתעורר, קצת לפני, הלך להכין לי קפה והתאכזב לראות שעד שהוא חזר עם מגש עמוס בכוסות ובפרוסות עוגה כבר קמתי ואני עומד ומתגלח.

"זה בסדר, אני כבר מסיים. רוצה להתגלח גם כן?"

"אחר כך." אמר והביט בי במבט שכבר ידעתי לפרש כרצון לעוד סקס.

"אני לא יודע מה סדר היום שלך עדן, אבל אני כבר מאחר לעבודה."

"אבל אתה הבוס, מה יקרה אם תיקח יום חופש?"

"דווקא בגלל שאני הבוס אני לא יכול סתם להתחפף, וחוץ מזה הבטחתי להרשקו לקחת אותו לבית חולים. יש לו שוב צילום."

"מי זה הרשקו?" הזעיף עדן גבות מעוקלות ככנף ציפור שנראו מקסימות על רקע עורו הלבן.

החלקתי עליהן באצבעי, "אל תעשה פרצופים, הרשקו הוא העובד הכי ותיק שלי ובגילו אני לא רוצה שהוא יסחב באוטובוסים. תגיד, המברשת שיניים הכחולה הזו היא שלך?"

"כן, לקחתי אותה איתי ליתר ביטחון ולקחתי גם תחתונים להחלפה."

"וקונדומים. אתה בחור מאוד מאורגן עדן."

"נכון, מאורגן ומתוכנן."

"ואני נכנסתי לתכניות שלך?"

"יותר נכון התפרצת." אמר וחייך, ואחר כך חיבק אותי ואמר שהוא חייב, אבל פשוט חייב נשיקה, ואחר כך אני הייתי חייב לטעום שוב את הפטמות שלו שהזדקרו, אדומות וגדולות על החזה הלבן והחלק שלו…

בסוף יצא ששתינו קפה קר וכמובן שאיחרתי לעבודה.

אולי זה היה פזיז מצידי להשאיר אותו ישן במיטה שלי וללכת לעבודה, אבל מאז ומתמיד סמכתי על תחושות הבטן שלי והייתה לי הרגשה שאני יכול לסמוך עליו בתחום הזה, וחוץ מזה מה כבר היה יכול לקרות? הרי לא היה אצלי שום דבר ששווה לגנוב אותו.

בצהרים לקחתי את הרשקו לצילום שלו ולמרות נזיפותיו שאחזור מיד לעבודה התעקשתי להמתין לו עד שיסיים והחזרתי אותו לביתו אל אשתו שהתעקשה להודות לי בארוחת צהרים דשנה.

יצאתי משם בארבע אחרי הצהרים ופתאום הנייד שלי מצלצל ומספר לא מוכר מופיע, זה היה עדן, שואל איפה הייתי, לאן נעלמתי ומה אני רוצה לאכול לצהרים?

"האמת שכלום. אכלתי כרגע מרק, שניצל והמון צ'יפס, איפה אתה?"

"אצלך בבית. עם מי אכלת אם מותר לי לשאול?"

"אסור לך." הצטחקתי, "מה אתה עושה אצלי?"

"מחכה לך. מתי אתה בא?"

"עוד כמה דקות."

הגעתי הביתה וגיליתי מופתע שהילד שטף רצפה, סידר את כל הבית ומילא את המקרר שלי באוכל.

"עשית קניות?" הופתעתי, "וניקיון? מה, לא הלכת ללמוד היום?"

"כן, הייתי בכמה שיעורים ואחר כך חזרתי לפה. עם מי אכלת צהרים?"

"עם הרשקו. אתה לא עובד היום?"

"ביטלתי את המשמרת שלי, לא בא לי לעבוד היום. אתה וההרשקו הזה, יש ביניכם משהו?"

"מה?" פרצתי בצחוק, "הרשקו הוא בן שבעים כמעט, הוא מכיר אותי מאז שהייתי ילד. אשתו מבוגרת יותר ממנו, אבל היא עדיין בכושר והיא מתעקשת לפטם אותי כל פעם שאני מגיע לביקור אצלם."

"אהה!" נרגע עדן, "הבנתי. למה הוא לא יוצא לפנסיה?"

"כי הוא לא רוצה. הוא עבד עוד אצל אבא שלי והבטחתי לאבא שכל זמן שהוא ירצה יהיה לו מקום אצלנו."

"יפה מצדך, ודרך אגב, מישהו בשם פינקי התקשר וביקש שתחזור אליו דחוף."

הרמתי טלפון לפינקי ושוב עברתי חקירה – ממתי יש לי מזכיר פרטי שרושם בשבילי הודעות?

"הכול באשמתכם, הבחור הזה שנתתם לו את הטלפון שלי מינה את עצמו למזכיר שלי, אבל אני לא יכול לפרט עכשיו פינקי, נדבר אחר כך."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il