אהבה בהפתעה

04/05/2015

היא נצמדה אליי בנשיקה כל כך רכה אבל מלאה בכל כך הרבה תשוקה. עמדנו שם וכל העולם מסביב נעלם. לא היה אכפת לנו מי רואה ומה.

עברו חודשיים מאז שהיא ביקשה שלא נדבר. עברתי ימים קשים, הייתי יוצאת מהמפגשים ומבלה עם חברות עד אמצע הלילה בשיחות ובכי. בהתחלה חשבתי שזה זמני, שהיא תחזור בה, אבל היא לא חזרה, במפגשים היא המשיכה לבהות בי, ממשיכה עד היום, אבל נראתה מפוחדת אם רק התקרבתי אליה כאילו מבוהלת מהמחשבה שאנסה לדבר איתה.

אחרי החודשיים האלו התחלתי לשחרר, הבנתי שלא משנה למה היא התרחקה, אני לא יכולה וגם לא ממש רוצה להחזיר את הקרבה מולה, לא למה שהיה.

לימור התקשרה אליי ברביעי בערב, "מחר את באה איתי למסיבה של השידייט! את חייבת לצאת!"

"את יודעת מה? יאללה, נלך." עניתי לה מרגישה מוכנה להשתחרר ולרקוד קצת. עד לפני שנתיים בערך לא רקדתי. כשהתבגרתי מעולם לא היו לי חברות מהסוג שהולך למועדונים. היו לי חבר'ה שאיתם הייתי יוצאת לסרטים או לשבת על הדשא.

בל"ג בעומר אחד, בגיל ארבע עשרה החלטנו לא לעשות מדורה, אני ועוד שלוש חברות אמרנו שפשוט נסתובב בין מדורות ונטייל לנו. באחת המדורות שעברנו היו ארבעה בחורים, הם היו מבוגרים מאתנו בשנה ואחד מהם ניגש אלינו והזמין אותנו להצטרף. אני זוכרת את המבוכה שלי באותו רגע, אף אחד לא התחיל איתי לפני כן מעולם. הבחור שניגש אלינו היה החבר הראשון שלי, הנשיקה הראשונה. גם שאר הבנות והבנים נהפכו לזוגות אבל אף אחד מהזוגות לא באמת נשאר הרבה זמן.

לאט לאט הם צירפו חברים ואנחנו חברות ונהיינו חבורה של כמעט ארבעים חברים שיוצאים ומבלים יחד כל הזמן. מטבע הדברים הזוגות התחלפו בתוך החבורה כל הזמן. החבר הראשון והשני שלי היו מערכות יחסים (אם אפשר לקרוא לזה ככה) של שלושה ימים ושל שבועיים. אחריהם יצאתי עם החננה של החבורה, ירון. בחור טוב שהתעקש להחזיר אותי הביתה בשעה שההורים שלי ביקשו. מיותר לציין שההורים שלי מתו עליו.

אחותו הייתה גם היא בחבר'ה שלנו ואני והיא נהיינו חברות טובות, בלתי נפרדות ממש. חוץ מבלילות, כשהייתי ישנה אצלה, הייתי חומקת בשקט לחדר שלו. לא שכבתי איתו והוא גם לא ניסה, אני חושבת שבמידה מסוימת הוא אפילו נבהל מהתעוזה שלי לבוא אליו לחדר. אחרי כמה חודשים נפרדנו וכל אחד מאתנו יצא עם כאלו ואחרות מהחבורה. עם השנים כל הקשרים התנתקו, עד עידן הפייסבוק. אחותו פתאום מצאה אותי והתחלנו לדבר קצת. "את חייבת לבוא לארוחה בשבת! כל המשפחה תהיה וירון מגיע עם אשתו,תבואי."

הגעתי לארוחה שהייתה מעט מביכה אבל משעשעת. היה מוזר לראות את כולם שוב, אחרי שבתקופת הנעורים כמעט גרתי אצלם. ירון הכיר לי את אשתו, מאיה, שנראתה לא ממש מעוניינת להכיר אותי. אולי ידעה שיצאנו, אולי סיפר לה על ההתחמקויות אליו לחדר בלילות, אולי לא הרגישה בנוח עם המיניות שלי. ניסיתי אחרי הארוחה שוב להחליף איתה כמה מילים אבל היא כמעט התעלמה ממני מרוכזת כולה בנייד שהחזיקה. הארוחה הסתיימה ונפרדתי מכולם.

אחרי עוד שנתיים חברה אחרת מהתיכון הזמינה אותי להצטרף למדורת ל"ג בעומר בבית של החבר הראשון ואשתו שגם היא חברה שלנו מהתיכון. הגעתי למדורה, היו שם כמה מהחברה וגם ירון, "איפה מאיה?" שאלתי אותו מתוך נימוס.

"היא נשארה עם הקטן בבית, הוא חולה." הערב היה נחמד, העלנו זיכרונות, הצטלמנו עם הילדים של כולם, דור ההמשך. והתפזרנו לבתים. מאז היו עוד כמה פעמים בודדות שהם יזמו מפגש כזה או אחר וגם אני הצטרפתי.

בערך חודש וחצי אחרי שהיא ביקשה שלא נדבר, נסעתי אל חברה טובה שגרה רחוק ממני. ניצלתי את השבת שהייתה נעימה ונסעתי אליה. בילינו את כל הבוקר והצהריים בחפירות אינסופיות ושיחות על אהבה. אחר הצהריים נפרדתי ממנה כי הבטחתי לבוא לעוד מפגש של החבר'ה. הנסיעה הייתה ארוכה, יותר משעתיים, בדרך התחיל שוב גשם מטורף ומשם הייתי צריכה להמשיך לעוד התחייבויות שחיכו לי. הגעתי לשם ונכנסתי כשכולם כבר היו. כולם שמחו לראות אותי וזה נתן הרגשה טובה, נעים להרגיש רצוי במקום שלא ציפית שכל כך ישמחו לראות אותך. כולם היו נחמדים אלי חוץ ממאיה, היא הייתה אדישה. התרוצצה אחרי שני הילדים שלה ושל ירון ומעבר לשלום מחופף לא ממש החליפה איתי מילה. בשלב מסוים אפילו נראה שהתעצבנה עליי שתפסתי לה את המקום כשהתיישבתי לדבר עם חברה. הצטלמנו שוב כולנו יחד, נפרדתי לשלום ורצתי הלאה.

שבועיים אחריי, הייתה המסיבה של שידייט. הגעתי עם לימור, שנינו מקוות למצוא אהבה או לפחות ליהנות מהמסיבה עצמה. הנחתי שכמעט לא ארקוד במסיבה הזאת כי לימור לא רוקדת ולבד אני לא ממש נהנית. נכנסנו למסיבה והסתכלנו סביב. כולן היו שם מבוגרות מאתנו משמעותית. על השולחנות הלבנים היו פזורים במבה ביסלי ומרשמלו. מסביב היו ספות וכולן כמעט ישבו כאילו מחכות שמישהי תבוא ותזמין אותן לרקוד. פתאום ראיתי מישהי שזיהיתי מהפייסבוק שלי, חשבתי לגשת אבל היא נעלמה פתאום, כנראה הלכה. לימור רצתה לעשן וביקשה שאבוא איתה, אני שונאת עשן סיגריות, אבל ידעתי שהיא צריכה אותי איתה והלכתי, החדר היה אפוף עשן ומסריח אבל ידעתי שאני חייבת לעבור את החמש דקות האלו עבורה. היא סיימה את הסיגריה ויצאנו להתיישב על הספות כמו כולן. המוזיקה הייתה חביבה אבל לא מספיק. נכנסתי לפייסבוק בנייד.

פתאום ראיתי שמאיה הגיבה על איזה סטאטוס מטופש שהעלתי באותו יום.  הסתכלתי על המסך במבט תוהה ולימור שאלה מה קרה. אמרתי לה שסתם, אשתו של אחד האקסים שלי הגיבה על הסטאטוס וקצת מוזר. אמנם אנחנו חברות בפייסבוק מאז שירון ניסה לשדך לי איזו חברה לסבית שלה לפני כמה חודשים, אבל מעולם לא החלפנו מילה ופתאום תגובה ביום חמישי באחת בלילה… סימנתי לייק והמשכתי לבהות.

לימור הצביעה פתאום על מישהי ואמרה, "היא חמודה." לא ראיתי מבעד לעשן והחושך על מי היא מצביעה וגם ככה הייתי חסרת סבלנות. פתאום היה שיר מוכר ואהוב, קמתי ורקדתי לא רחוק מלימור, קצת מובכת כי לא אוהבת לרקוד לבד. אבל אמרתי לעצמי, אני כבר פה, לפחות נוציא קצת אנרגיות. פתאום מישהי התקרבה אליי. אני גרועה בלזהות אנשים, ממש גרועה. היא צעקה לי באוזן כדי לגבור על המוזיקה, "את יכולה להגיד שלום, את יודעת." לא הייתי לגמרי בטוחה, אבל חשבתי שזאת מאיה.

"מה את עושה פה?" שאלתי וחיבקתי אותה בהתלהבות לא ברורה.

"באתי עם חברה." ענתה מאיה.

"איפה אתן רוקדות? לימור לא רוקדת, אני אבוא לרקוד לידכן."

"גם חן לא רוקדת, אבל בואי תרקדי איתי." הנחתי את התיק ליד לימור ואמרתי לה שזאת מאיה שהגיבה בפייסבוק ואני הולכת לרקוד איתה. "זאת ההיא שאמרתי שהיא חמודה." אמרה לימור.

"אז תשכחי מזה, היא סטרייטית ונשואה לירון." הלכתי אחרי מאיה עד שנעצרה והתחלתי לרקוד, משוחררת יותר. פתאום מאיה קצת נצמדה אלי, משהו הרגיש לי מוזר אבל זרמתי איתה. התרחקנו והתקרבנו עוד כמה פעמים. פתאום היא נעצרה, "אני יכולה לשאול אותך משהו?"

"כן, בטח."

"איך זה לנשק בחורה?"

לא הבנתי מאיפה היא נחתה עליי עם השאלה האת ולאן היא בדיוק חותרת. "רך ונעים." עניתי לה והמשכתי לרקוד, מעט משועשעת.

היא התקרבה שוב, "אני יכולה לשאול עוד שאלה?"

"בטח."

היא התקרבה אל האוזן שלי ושאלה, "את יכולה להראות לי?"

הייתי קצת בשוק, וגם… היא אשתו של ירון, מה אני אמורה לעשות עם זה? אבל הייתי משועשעת והתקרבתי אליה לנשק אותה. היא נבהלה, "לא פה!" סחבה אותי ביד לחדר העישון שבאופן מפתיע היה ריק ומאוורר. היה שם מן ארון נמוך והיא התיישבה עליו. התקרבתי אליה, מעט נבוכה, אבל מאוד רוצה.

כבר כל כך הרבה זמן לא היה לי מגע אינטימי עם אף אחת וגם אם זאת מישהי כמעט זרה ולא מישהי שאני מתכוונת לצאת איתה, מעט חום ומגע נראה לי כמו רעיון מצוין באותו רגע.

ראיתי שהיא מאוד דרוכה. התקרבתי אליה לאט לאט, הושטתי יד אחת וליטפתי לה את הלחי. היא נראתה כאילו עוד שניה לא תעמוד בזה יותר. התקרבתי עוד קצת ושלחתי לשון רק כדי להרטיב לה את השפה בעדינות. אחרי זה היא כבר לא התאפקה ונראה ששחררה תשוקה שהייתה עצורה בה שנים אל תוך השפתיים שלי. היינו שם כמה דקות, מתנשקות ומתחבקות. קצת מדברות, אני כבר לא זוכרת על מה, רק זוכרת שהיא אמרה שירון הוא החיים שלה ושכל זה, זה סתם.

לי זה התאים, לא חיפשתי משהו רציני ולא חשבתי שמעבר לאותו רגע תהיה ביננו תקשורת בכלל. כל הסיטואציה הייתה לי מוזרה. החברה שהיא באה איתה נכנסה לחדר ואמרה לה שהן חייבות לזוז. אחרי שתי דקות היא אמרה שהיא חייבת ללכת, קצת התבאסתי כי קיוויתי שתישאר קצת יותר, אבל ידעתי שירון מחכה לה שתחזור.

מיד אחרי זה הלכנו גם אני ולימור כי באמת שכבר לא היה מה לעשות במסיבה שבינתיים ננטשה על ידי רוב המשתתפות. החלטנו להמשיך את הערב, הלכנו לאמזונה, היו שם שלוש בנות, הלכנו לאכול משהו ומשם המשכנו לעוד איזה פאב שלימור שמעה עליו, לא של הקהילה אבל אמור להיות טוב. ישבנו שם ושתינו, צילמנו את המשקאות שלנו והעלנו לפייסבוק משועשעות וקצת משועממות.

פתאום הודעה בווטס אפ, מי שולח לי הודעה באמצע הלילה? פותחת את המכשיר "סליחה שנפלתי עלייך ככה, אני קצת מטורפת, האדרנלין שלי בשחקים, עכשיו אהיה ערה עד הבוקר, סעמק… תודה שזרמת איתי… תודה על החוויה."

חייכתי לעצמי, מופתעת מאיפה בכלל יש לה את הנייד שלי ואז נזכרתי שהוא מופיע בפייסבוק. "אל תדאגי, הכל בסדר." עניתי בתוספת סמיילי מנשק.

"פאק… את משהו, יאללה, הלכתי…" כתבה ושלחה לי את השיר I kissed a girl.

חייכתי, הנחתי לזה וחזרתי הביתה. למחרת בבוקר פרסמתי איזשהו פוסט על תהליך שעברתי בחיים. בערב נסעתי לאכול ארוחת שישי אל אחותי. משועשעת סיפרתי לאחותי על אירועי הלילה הקודם. אחותי הקטנה מעורבת מאוד בחיי ויודעת לפרטי פרטים בדיוק מה קורה. היא קצת התעצבנה עליי, "שוב אישה נשואה? ועוד אשתו של ירון? למה את עושה שטויות?"

"אני לא עושה שטויות, זה סתם היה שעשוע."

לא סיימתי את המשפט ונכנסה הודעה ממאיה ששאלה באגביות משהו על הפוסט מהבוקר, הנחתי שלא זאת הסיבה ששלחה הודעה אבל עניתי על מה ששאלה. היא אמרה שיש לה כמה שאלות בנוגע לאתמול, אמרתי שבכיף, ושאלתי אם היא רוצה לדבר. היא אמרה שמאוחר יותר ירון יוצא עם חברים והיא תתקשר.

היא התקשרה ודיברנו קרוב לשעתיים. השיחה הייתה מאוד נעימה וזורמת, היא שאלה כל מיני שאלות והשתדלתי לענות על הכל. פתאום ירון נכנס לחדר והפתיע אותה. הוא שאל עם מי היא מדברת והיא ענתה לו, "חברה."

"טוב בובה, אני חייבת לסיים." אמרה לי וסיימנו את השיחה.

היה לי קצת לא נעים, לא ידעתי אם הוא יודע ומה, ולא רציתי לסבך אותה בצרות, בטח כשאין סיבה. בשבת היא לא יצרה קשר וגם אני לא כי הנחתי שהיא לידו.

ביום ראשון בבוקר היא שלחה הודעה שיש לה עוד כמה שאלות, התחלנו להתכתב. אני הייתי בעיקר משועשעת וידעתי שלא ייקרה שום דבר אבל החברה שגרה רחוק אמרה לי שאני חייבת לחתוך לפני שזה יסתבך. ידעתי שהיא צודקת, ולמרות שכבר כמה שעות מאיה לא שלחה שום הודעה שלחתי אליה הודעה שאומרת שאני לא רוצה להיעלם לתוך שתיקה, עשו לי את זה לאחרונה וזה לא נעים, אבל בלב כבד אני חייבת להגיד שמעבר למה שקרה במסיבה לא ייקרה ביננו כלום בגלל שהיא נשואה לירון. היא אמרה שהיא מבינה ומכבדת את זה. לקח לנו בערך שלוש דקות לחזור לפלרטט אחת עם השנייה.

היא ביקשה שניפגש לקפה, רק כדי לדבר כי יש לה עוד כמה שאלות. הסכמתי למרות שכבר הרגשתי את השדון הלא מחונך שלי מרים ראש. הגעתי לבית הקפה שבו קבענו וחיכיתי בחוץ, היה מאוד קר. ולא מצאתי את הנייד בתיק. הנחתי ששכחתי אותו בבית ונלחצתי כי אם היא צריכה להודיע לי משהו אני לא אדע. פתאום נזכרתי שעשיתי שיחה מהאוטו חזרתי לאוטו ולקחתי את הנייד. התקשרתי לראות איפה היא והיא אמרה שחיכתה באוטו כבר כמה דקות כי הניחה שלא הגעתי עדיין. זוכרת שהתבאסתי על הדקות שפספסתי איתה כאילו התבזבז הזמן שלנו יחד.

נכנסנו לבית הקפה והתיישבנו בשולחן היחידי שהיה פנוי, בקצה המרוחק מהכניסה, קצת מבודד. ישבנו  ודיברנו על כל מיני דברים סתמיים היא שאלה כמה אחים יש לי וכל מיני שאלות כלליות אחרות. הידיים שלה היו מונחות על משענת הכסא ואני גיששתי עם אצבע אחת עד שהיא שילבה את האצבעות שלה בשלי. ישבנו שם שעות ארוכות עד שפתאום המלצרית ניגשה אלינו ואמרה שהיא מצטערת אבל הם סוגרים ואנחנו צריכות ללכת.

יצאנו אל הרחבה שלפני בית הקפה, היו שם עצים קטנים של תפוז סיני עמדנו ביניהם והמשכנו לדבר כשפתאום היא נצמדה אליי בנשיקה כל כך רכה אבל מלאה בכל כך הרבה תשוקה. עמדנו שם וכל העולם מסביב נעלם. לא היה אכפת לנו מי רואה ומה.  פתאום ראיתי שלט של בית הקולנוע שהיה פעם איפה שהיום בית הקפה. שלט פרסומת לסרט חדש והיה לי מוזר כי אני יודעת שבית הקולנוע לא פועל כבר שנים. סיפרתי לה שלכאן היינו באים אני וירון עם החבר'ה לסרטים, ברגל כי לא היה לנו עדיין רישיון. ניגשנו לאחורי בית הקפה, איפה שפעם הייתה קופת בית הקולנוע, השאירו שם את האשנב אבל באמת כבר לא היה שם קולנוע. ניצלתי את החשכה סביבנו והצמדתי אותה אל הקיר נצמדת אליה, מנשקת אותה, מלטפת, מחבקת, מרגישה ושומעת אותה מתרגשת מהמגע שלי כאילו התגעגעה אליי כל חייה.

עמדנו מאחורי בית הקפה לפחות עוד שעתיים עד שכבר היה ממש מאוחר והיא הייתה חייבת לחזור אל ירון. ידענו שאין לרומן הזה סיכוי, היא אמרה לאורך כל הזמן שהיא אוהבת אותו ואין לה כוונה לעזוב אותו ואני לא ביקשתי יותר ממה שיכלה לתת.

החלטנו שנפסיק את הקשר כדי לא לסבך לשתינו את החיים.

היא ביקשה שלפני שנתרחק, אקח אותה פעם אחת יחידה למסע אל העולם שלי, אמרה שהיא רוצה לטעום ממנו גם אם אחר כך יכאב וירסק. הסכמתי וקבענו ששבועיים מאוחר יותר ניקח שתינו חצי יום חופש ונלך אלי הביתה.

בשבועיים האלו היא שלחה לי שירים וסיפורים שכתבה עליי ועם כל שיר וסיפור נקשרתי אליה יותר, בכל פעם עוד רובד ממנה נחשף לאט לאט ואהבתי את מה שנחשף מולי ואהבתי את התחושה מולה. יום אחד היא שלחה אליי קטע מסיפור ארוך שהתחילה לכתוב עלינו, הראיתי לחברה שגרה רחוק והיא אמרה, "איך את לא מאוהבת? אני כבר חצי מאוהבת בה!" אמרתי לה שאני לא אדישה אבל אחרי ההיא שנבהלה ונעלמה אני לא מרשה לעצמי לפתוח את הלב. בכל זאת עם המילה האחרונה ידעתי שאבוד לי ואני כבר שלה.

שבועיים אחרי הגיע היום המיוחל. שתינו היינו כבר חסרות סבלנות ורק רצינו להגיע אל הבית. יום קודם עמדתי במטבח והכנתי המון דברים שונים כי לא ידעתי מה יבוא לה לאכול ורציתי שהכל יהיה מושלם. קניתי צרורות מהפרח האהוב עליה וסידרתי באגרטלים קטנים. הכנתי נרות ריחניים בחדר כדי שיהיה רומנטי. היא הכינה לנו פלייליסט עם שירים שקטים.

הגענו אל הבית, כבר במעלית לא יכולתי להתאפק ונצמדתי אליה יונקת את השפתיים שלה בתשוקה. נכנסנו לבית ואני נכנסתי להתקלח ראשונה. אמנם התקלחתי כמה שעות קודם אבל רציתי להיות הכי רעננה לכבודה, היא נכנסה אחריי ובאה אל החדר. חיכיתי לה בכותונת שחורה קטנטנה שקניתי לכבודה היא לבשה טי שירט  ותחתון. למרות שהיה שם סקס התחושה הייתה שיש שם בעיקר אהבה מטורפת. הרגשתי איתה בבית, נינוחה, מאפשרת לה להיכנס אל תוכי בכל דרך ומובן. טיפסתי אליה, הסתכלתי לה לתוך העיניים ואמרתי לה "אני אוהבת אותך." היא שמה לי יד על הפה כמנסה להשתיק אותי ועצמה עיניים. לא נעלבתי, ידעתי בדיוק למה היא עושה את זה, ידעתי שגם היא אוהבת אבל עוד לא מעזה להגיד, אפילו לא לעצמה.

אחרי כמה שעות של אהבה, הורדתי אותה בתחנת הרכבת בשעה שבה עוברת הרכבת הקבועה שלה כדי שתוכל לחזור אל הבית שלה ושל ירון. חצי שעה אחר כך היא שלחה לי הודעה קולית, כמה היה לה מדהים, שהיא לא חשבה שככה זה יהיה ובכתה המון. כאב לי לשמוע אותה ככה וכל מה שרציתי היה לחבק אותה שוב. ניסינו מאז כמה פעמים להיפרד ובכל פעם חזרנו לדבר.

אמרתי לה שנפרד כמו שצריך ואז אולי נצליח. אבל באיזשהו מקום ידעתי שאני משקרת לעצמי ולה ושאני רק רוצה לראות אותה שוב. קבענו שהיא תבוא אליי בשישי בערב. בשישי בבוקר הלכתי לחפש שוב את הפרח שלה, עברתי חמש או שש חנויות ולא היה בשום מקום. בסוף מצאתי איזו חנות קטנה שהיו בה הפרחים שחיפשתי. הם היו בחדר הקירור, נכנסתי וקפאתי כי הייתי בגופיה, היא תמיד צוחקת עליי שגם בקור הכי גדול אני מסתובבת חצי עירומה. אמרתי למוכרת שאני רוצה את כולם! כאילו הרגשתי שעם כל פרח נוסף שאקח ארוויח איתה עוד כמה דקות של חסד.

היא הגיעה ונכנסה אל הבית שהיה כולו חשוך ועם המון נרות מפוזרים בכל מקום. הייתי בכותונת קצרצרה לבנה וקפאתי מקור אבל לא היה לי אכפת כל זמן שהיא איתי. היא ראתה את כל הפרחים, התיישבה על הספה ובכתה חיבקתי אותה חזק חזק אליי ונישקתי לה את הפנים. אחרי כמה שעות כשהיא הלכה, היא אמרה לי שיהיה לי פורח לפחות שבוע ואני השפלתי מבט, ידעתי שיכאב לי כל פעם כשהפרחים שלה יחייכו אלי.

אחרי כמה ימים חזרנו שוב לדבר, שתינו לא יכולנו לשאת את המרחק. ושוב נפגשנו, הפעם קבענו שהיא תגיע אליי בשבת בצהריים, סיפרנו לירון שכמה חברות נפגשות. היא הגיעה והיו לנו כמה שעות לאהבה. בערב היה מפגש של החבר'ה והגעתי באיחור. היה מקום רק בראש השולחן לידה. התיישבתי ונשענתי על הספה לידה וליד המעיל שהיה מונח שם. פתאום היא הושיטה יד וליטפה לי את הברך מתחת לשולחן אני שבדיוק ניסיתי לבלוע חתיכת עגבנייה קצת נחנקתי משועשעת, "תאכלי." היא אמרה לי מחייכת ומרוצה. שלחתי יד מתחת למעיל אל שלה. היא אמרה לי שהם הגיעו ברכבים נפרדים והיא יוצאת הביתה לפניו. אמרתי לה שאני אצא איתה וככה נוכל להיפרד לא לעיניי החבר'ה.

כשקמנו ללכת, ירון הסתכל עליי ואז השפיל מבט וידעתי בדיוק מה עובר לו בראש, הרגשתי רע. אבל ידעתי שאנחנו נפרדות ולא אראה אותה שוב. יצאנו החוצה אל הגשם. הייתה לי מטריה קטנה והצטופפנו תחתיה כדי לברוח מהגשם אבל בעיקר כי היא סיפקה לנו תירוץ להיצמד. היא חנתה רחוק יותר אז אמרתי לה שאני אקח אותה לשם שלא תירטב. נפרדנו ובכינו שתינו.

מאז נפרדנו עוד כמה פעמים, בכל פעם האהבה והגעגועים מתגברים ויחד איתם הכאב הבלתי נסבל שבפרידה. כשאני לא יודעת מה קורה איתה ואיך עבר עליה היום, אני לא נושמת טוב. כשהיא מדברת איתי, אפילו בטלפון, אני יכולה להקשיב לה שעות. בכלל לא משנה על מה היא תדבר, פשוט להקשיב. כשהיא לידי העולם נעלם. יש משהו במבט הזה שלי ושלה שיוצר מרחב שהוא רק שלנו. אנחנו מדברות בלי מילים ורואות את מה שמאחורי המסכות והחומות. אמרתי לה שהיא  האהבה הגדולה שלך חיי, היא השמש שלי ואני אוהבת אותה מכדור הארץ עד הכוכבים, השמש, הירח וחזרה. אני יושבת וכותבת את הסיפור שלנו וברקע בטלוויזיה השיר שלנו רץ בלופים, כאילו יודעים בMTV  שאני מתייחדת איתה עכשיו.

https://www.youtube.com/watch?v=EVr__5Addjw

מרגיש כאילו גם אם אמשיך לכתוב לנצח, זה לא יספיק כדי לתאר את האהבה שלי אליה. אנחנו עדיין לא יודעות לאן כל זה ייקח אותנו, אבל יודעות שלא יכולות ולא רוצות יותר להתנתק.

מצד שני, היא אוהבת גם אותו.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il