אהבה בטיול השנתי – פרק ג' ואחרון

11/02/2016

אני כרגע יוצא מהארון מולך ואני מודיע לך שאני פשוט אוהב אותך, מה לא מובן?"

המשכנו את המסלול, עלינו ועלינו, היה נראה כאילו אין לזה סוף. הקטע האחרון היה ממש קשה, עלינו בשיפוע, נתמכים אחד בשני כדי לא ליפול. שי היה מאחוריי, מדי פעם הוא שלח יד ודחף אותי קדימה, אומר לי מילות עידוד בנוסח, "שטויות, זה עוד מעט נגמר." ו – "אני רואה את הסוף."

המשכתי לעלות בשקט, הייתי מרוכז בקושי הפיזי שבטיפוס ובגופי הכואב. כעבור עשרים דקות בערך סיימנו את המסלול הקשה והגענו לפסגה. הרגשתי סיפוק אדיר אך מצד שני גם תשישות גדולה. התמוטטתי על הקרקע, גמור. כמעט נרדמתי. ברקע שמעתי את החבר'ה צועקים, משתוללים, מארגנים את ארוחת הצהריים. כבר הייתי בטוח שאני אשאר ככה על הרצפה ואף אחד לא ייגש אליי לראות מה קורה איתי.

עם כל בליל המחשבות האלה, הרגשתי יד חמה נוגעת בי, הסתובבתי והרמתי את ראשי, שי הסתכל עליי. "מה קורה איתך, אתה בסדר?" שאל בקול קצת מודאג. "כן, אני פשוט גמור מהמסלול הזה, חייב לנוח קצת."

"בוא, בוא קום. אתה באמצע הדרך וזה רק מפריע להתארגן." ובעודו אומר זאת הושיט לי יד והרים אותי.

הסתכלתי עליו קצת מוזר, כאילו זה שי אחר לגמרי. הרי רק אתמול הוא יצא עלי בצעקות, קרא לי הומו והתרחק ממני, והיום הוא מתייחס אלי כאילו הכל רגיל. התרחקתי ממנו, והלכתי לשבת בצד.

ארוחת הצהריים הייתה מוכנה. אם היה אפשר לקרוא לזה ארוחה. פריסה הייתה מילה שמתארת טוב יותר את המצב – שקיות של פיתות, פסטרמות זולות, חמוצים וחומוס. איכס, אבל מכיוון שלא היה משהו אחר אכלתי את זה. אני לא יכול כל הזמן לנסות לחיות על במבה ושוקולד, אני אתמוטט בסוף.

התיישבתי בצד, שוב רחוק מכולם. והפעם זאת הייתה בחירה שלי להתרחק משי, להיות קצת עם עצמי, לנסות להבין מה קורה פה לעזאזל. אכלתי בנגיסות קטנות, לא היה לי ממש חשק לאכול. נתנו לנו חצי שעה של ארוחה ואחר כך מתקפלים בחזרה למטה.

הירידה הייתה יותר קלה ולמרות ששי הציע לי עזרה, העדפתי לרדת לבד. הסתדרתי מעולה. הלכתי מהר וכעבור שעה כבר הייתי למטה, מחכה לחבר'ה מאחוריי שהשתרכו קצת מאחור. לבסוף כולם הגיעו, עלינו לאוטובוסים הממוזגים, המדריך קרא שמות ויצאנו לדרך.

במהלך הנסיעה, המדריך הודיע לנו שאנחנו נוסעים לאתר של ספורט אתגרי הכולל קיאקים, קארטינג וקיר טיפוס.

הגענו למקום וכולם הסתערנו על האטרקציות, מצאתי את עצמי עם שאר החבר'ה מהכיתה, שי לא נמנה איתנו. הוא כנראה הלך עם החבר'ה שלו.

בילינו שם ארבע שעות, הערב ירד והמדריכים הודיעו לנו להתחיל להתארגן לתזוזה.

התקפלנו מהמקום ונסענו לקיבוץ ליד, הקצו לנו שם שטח ענקי מיוער לאכילה וללינה.

כשהגענו הבנתי שמקלחת אני אראה רק בבית, והתבאסתי.

הבתים של הקיבוצניקים היו רחוקים מאיפה שהיינו, כך שעל מקלחת יכולתי רק לחלום..

התארגנו כולם לא"ש לילה, זרקנו את כל הציוד בצד, הקמנו מדורה, אחד המדריכים הביא מנגל, בשרים ושתייה שהביא מהקיבוץ, היינו בעננים.

כולם נרתמו לעזור, גם אני. בשלב מסוים ראיתי שההכנות לקראת סיום והחלטתי להקים את האוהל שלי מבעוד מועד. זו הייתה החלטה חכמה, מכיוון שמזג האוויר היה מקפיא הקמתי את האוהל שלי מול המדורה, נכנסתי פנימה, ישבתי והתחממתי, חיכיתי שיקראו לכולם.

כעבור רבע שעה מישהו צעק – "הכנפיים מוכנות, אל תהיו יבשים, בואו למדורה, יש צחוקים."

יצאתי מהאוהל וישבתי מול המדורה. בהיתי בגיצים שכמעט עשו לי דמעות בעיניים וחשבתי לעצמי שאני כבר חסין מכל הפעמים ששי פגע בי ואני לא בוכה, אז אולי הגיע הזמן שאני אבכה קצת. ובעודי יושב ומרחם על עצמי הרגשתי תנועה קלה מימיני וכחכוח קל בגרון, שי התכופף והתיישב קרוב מאוד לידי. הרגשתי קצת לא נעים והתכוונתי לזוז הצידה, אך הוא קלט את זה, הניח את ידו על כתפי ואמר, "אני צריך לדבר איתך."

באותם רגעים לא הרגשתי כלום, לא התרגשות, לא התעוררות מינית, לא ציפייה. כלום! פשוט שום דבר. הסתכלתי עליו, מחכה למוצא פיו.

הוא הסתכל עלי בחזרה, לא ממש יודע איך להתחיל. הוא פתח את פיו ,גמגם מלא, ובסוף הצליח לחבר את הכל למשפט אחד, "סליחה, אני ממש מצטער על אתמול, לא התכוונתי, זה לא אני. אני לא כזה, זה פשוט יצא, סליחה."

הוא השפיל את מבטו לרצפה, מחכה שאני אדבר.

"בסדר, אני סולח לך."

"תודה." הוא מלמל חרישית.

הסתכלתי סביבי, ראיתי שכולם עסוקים במדורה ובאוכל ופחות בנו, אזרתי אומץ והנחתי את ראשי על כתפו. הוא לא הגיב, רק הסתכל עלי, קצת מופתע ושתק. נשאר קפוא במקום, לא זז. "שי." לחשתי.

"מה?" הוא לחש בחזרה.

"מה קורה איתנו?" שאלתי אותו בלחש.

לקח לו רגע לקלוט מה אמרתי ואז הוא ענה לי, "מה זאת אומרת?"

"כלום, אני פשוט רוצה להבין מה הולך פה, רגע אחד אתה יוצא עליי, כמעט הורג אותי וביום המחרת אתה עוזר לי לטפס את ההר וכל היום מחפש את קרבתי, אני פשוט רוצה שתסביר לי מה הולך פה."

הייתה שתיקה ארוכה, הרגשתי את המתח באוויר שהיה אפשר לחתוך בסכין. כעבור דקה שנמשכה כמו נצח הוא הזיז אותי בעדינות, קם ממקומו והתרחק.

ממקומי ראיתי אותו הולך לחברים שלו. "סבבה, הבנתי." אמרתי לעצמי בשקט ונשארתי לשבת. הערב הסתיים ופרשנו כולנו לאוהלים.

הייתי גמור מהיום ונרדמתי מהר. ישנתי שינה עמוקה, אך לא להרבה זמן כי משהו העיר אותי. "איתי, איתי… אתה ער?" שמעתי קול מוכר.

"מממ… מה? מה אתה רוצה שי, אתה לא רואה שאני ישן?" שאלתי בקול מנומנם.

"אני רואה, אבל אני פשוט חייב לדבר איתך." ענה איתי בהססנות. שמעתי בקולו שהוא חושש ממשהו, הוא זז והתפתל בחוסר נוחות.

"דבר." אמרתי קצרות.

הוא בהה בי, שתק ובהה. פיו נפתח ונסגר, היה נראה כאילו הוא מחפש את המילים ולא מוצא, הוא השפיל את מבטו לרצפה ופלט ישירות בקול שקט, "אני אוהב אותך."

היה נדמה לי שלא שמעתי טוב או שאני פשוט הוזה, "מה אמרת?" שאלתי.

הפעם הוא ענה בקול רם יותר, כבר פחות מפחד, "אמרתי שאני אוהב אותך. אני פשוט אוהב אותך שי." הוא חזר ואמר.

בבטן הרגשתי את הגלים האלה של ההתרגשות, ואת היובש בפה, אך כלפי חוץ לא הראיתי כלום. עדיין חשבתי שהוא עושה לי קטע ומותח אותי רק כדי לראות את התגובה שלי ולצחוק עלי. "שי, מה זאת אומרת אתה אוהב אותי, מה זה הקטע הזה?" ניסיתי להשוות לקולי טון מאיים.

הוא התכווץ במקום, מחפש איפה לקבור את עצמו. הוא חשב שילך לו קל, הוא טעה. "איתי, אני כרגע יוצא מהארון מולך ואני מודיע לך שאני פשוט אוהב אותך, מה לא מובן?"

נדהמתי, נגמרו לי המילים. שי המשיך לדבר. "שלא תחשוב שלא קלטתי את כל המבטים שלך עלי באוטובוס ובמסלולים שעשינו, כדי להוריד מעצמי חשד פשוט יצאתי עליך ונידיתי אותך קצת, כל זה היה בשביל שלא יחשדו בי, אבל זה לא משנה את המציאות, אני פשוט אוהב אותך." הוא השתתק והביט בי במבט עורג.

שלחתי את ידי וליטפתי אותו בלחי, ליטוף נעים כזה, הססני. התקרבתי עוד ואחזתי בו, הוא הבין את הרמז, התקרב והתנשקנו.

רציתי למות. הפנטזיה שלי התממשה, זה היה טוב מדי בשביל שזה יהיה אמיתי, התקשיתי להאמין שאני נמצא בסיטואציה הזאת. התנשקנו ממושכות, לא רציתי שזה ייגמר, הפה שלו היה רך, והיה לו ריח נעים של משחת שיניים.

התנתקנו אחד מהשני, ופה החלטתי שאני לוקח יוזמה. תפסתי אותו שוב, הפלתי אותו בעדינות על שק השינה והורדתי לו את מכנסי הדגמ"ח ואת נעלי הבלנסטון החומות.

הוא נשם בקצב מהיר ולא זז, נותן לי להוביל. משכתי לו את הבוקסר עם הפה, איברו היה עצום והיכה אותי בפנים. שיער הערווה שלו היה מדובלל וחום. לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לרדת לו. לא נרתעתי מהריח של הזיעה עם הפיפי. מצצתי לאט, עולה ויורד עם הראש, הוספתי רוק, שלחתי יד וליטפתי את האשכים. החלטתי שאני מפנק אותו עד הסוף. כעבור שלוש דקות הוא התחיל להתנשם בכבדות, ליטף את ראשי, ממלמל, "אממ… איתי, אני גומר תפסיק, תפסיק, אחח… אלוהים."

לא הפסקתי, הצמדתי אותו לרצפה לא נותן לו לזוז. רציתי לטעום אותו, את כולו. אחרי שתי שניות הוא גמר לי בפה, ינקתי את השפיך שלו כמו חלב, שותה עוד ועוד.

הוא התפתל וגנח בשקט, משתדל לא להעיר את כולם, זה רק חרמן אותי עוד יותר והמשכתי למצוץ, מקבל לתוכי עוד מנה של שפיך טעים.

בשלב מסוים הזין שלו התייבש לגמרי, הוצאתי אותו מפי ועליתי למעלה. הרמתי לו קצת את החולצה, מנשק את בטנו נשיקות קטנות, מלקק ונושך לו את הפטמות.

שומע אותו מחניק צעקות ונאנח בשקט. הורדתי לו את החולצת תנועה של בני עקיבא שהוא כל כך אוהב ומסתובב איתה כל הזמן. השארתי אותו רק עם גרבי הספורט הלבנות שלו, הן בהקו בלילה על רגליו והמראה הזה הטריף אותי. הרמתי לו את הידיים ונישקתי לו את בתי השחי, סופג לאפי את ריח הזיעה הגברי הזה.

הוא שלח יד אחת וליטף את ראשי, לוחש לי באוזן כמה אני טוב ושהוא מתאהב בי יותר ויותר מרגע לרגע. הזין שלי הגיע לממדים שלא הכרתי, הזקפה הזאת פשוט הכאיבה לי.

החלטתי שהגיע הזמן שלי להתפנק קצת. שלפתי קונדום מהארנק והלבשתי אותו על הזין במהירות. הוא לא שם לב, הפכתי אותו מהר, נצמדתי אליו נישקתי את עורפו, את הכתפיים.

לחשתי לו באוזן שאני הולך עכשיו לאנוס אותו בקטנה. הוא הנהן בראשו בהתלהבות.

חסמתי לו את הפה עם ידי ונכנסתי אליו בעדינות בלי וזלין. גופו התקשח מתחתיי, הוא צעק מבעד לידי והתפתל בטירוף, מנסה לצאת. הפעלתי את כל הכוח שהיה לי ופשוט מעכתי אותו, ולחשתי לו, "ששש…" באוזן.

הוא נרגע קצת והרפה את הגוף, מבחינתי זה היה סימן להמשיך. המשכתי להיכנס בעדינות, מרגיש איך אני פותח אותו לאט. אלוהים זה היה כל כך טוב, חם ונעים. לא רציתי לצאת בחיים. נכנסתי עד שהייתי כולי בפנים. נשארתי ככה דקה ואחר כך התחלתי לנוע בתוכו באיטיות. הוא הוציא מפיו קולות מחרמנים, יללות שקטות עם אנחות כבדות.

נכנסתי ויצאתי לאט, מרגיש איך זה עוד מעט קורה. עמדתי להתפוצץ, נישקתי אותו בגב הלוהט שלו ולחשתי, "אני גומר מאמי."

"כן,איתיצ'וק תגמור לי בפנים, אחח… זה נעים."

כל האקט הזה עם האנחות שלו רק זירזו את התהליך, לא יכולתי להחזיק יותר והתפרצתי.

נשכתי את ידי כדי להחניק את צעקות העונג, זאת הייתה אורגזמה פסיכית!

רעדתי בטירוף, הגוף שלי היה מלא בזיעה שהדביקה את שנינו והקשתה עליי לצאת החוצה.

"אהה שי?"

"ממההה?"

"אני..אממ… לא מצליח לצאת."

"מה?!" קולו הפך מלחישה לצעקה רמה.

"ששש… אל תצעק, משוגע, אתה תעיר את כולם." גערתי בו.

"מה זאת אומרת לא מצליח לצאת, אתה רציני?" שאל.

"כן, לא מצליח. מה עושים?"

"ננוע שנינו ביחד, אולי זה יעזור." השיב.

"וואלה רעיון."

התחלנו לזוז לאט, מנסים לצאת. כעבור כמה שניות התחלתי להרגיש תזוזה, והאיבר שלי נחלץ החוצה. האוהל הקטן התמלא בריח של סקס, אך לנו זה לא היה אכפת. נשכבנו על שק השינה באפיסת כוחות. מבט אחד של שנינו ונקרענו מצחוק. מנסים להחניק עם היד שלא ישמעו. נשארנו ככה לשכב עירומים עוד כמה דקות, מלטפים אחד את השני, הבטתי בו. פרצופו היה סמוק ומזיע, הוא חייך אליי, וזה היה הדבר הכי ס ק סי שיש!

כעבור כמה זמן איתי קם בחוסר חשק, התלבש ותוך כדי מלמל כמה בא לו להישאר איתי. נאנחתי בעצב, הוא נתן לי נשיקה אחרונה והלך.

למחרת קמנו בזריחה, התארגנו לקפל את כל הציוד ולחזור למרכז. עליתי על האוטובוס, תפסתי כיסא באמצע והתיישבתי לבד. חיפשתי אותו מהחלון, ילד חסון עם תיק Outdoor בצבע חום על הגב וכיפה אפורה על הראש. הוא מתכופף מעט כדי להכניס את התיק לתא מטען. חצי דקה חולפת, והוא על האוטובוס. מחפש אותי במבטו החודר, הבעת פניו משתנה כשעיניו נופלות עלי. הוא מחייך באושר ומתקרב אליי. מתיישב.

הנהג מניע את האוטובוס. אני מניח את ראשי על הכתף שלו, נרדם. העולם לא קיים יותר, רק שנינו.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il