אוקיאנוס שלם ביני לבינך – פרק ב'

09/11/2015

"איך אני נראה?" חג ויטאלי סביב עצמו, "החולצה יפה עלי?"

"אתה נראה מהמם." מחייך אליו פולי בפיזור נפש.

"גם החבר המקסים, החמוד, היפה והמתוק שלי חושב ככה." התמוגג ויטאלי.

"אני עוד לא מאמין שהוא התחיל אתך ממש ליד אימא שלך."

"גם אני לא, נכון שהוא נורא אמיץ?"

"ממש גיבור, אבל לא נסחפתם קצת? זה לא מוגזם להחליט שאתם זוג מיד אחרי הפגישה הראשונה?"

"לא, זו אהבה ממבט ראשון." חייך ויטאלי בשביעות רצון, "ביי יפיוף." נישק את לחיו של פולי ודהר החוצה לפגישה עם החבר החדש, המקסים והמהמם שלו.

פולי מנסה לחזור למחשב, אבל דעתו מוסחת. נרי איחר מאוד לחזור. נכון שהוא אמר שיקפוץ להוריו אחרי העבודה כדי להיפרד מהם לפני הנסיעה לחו"ל, אבל השעה כבר הייתה מאוחרת מאוד והוריו של נרי נהגו ללכת לישון בשעת ערב מוקדמת.

מניסיון העבר ידע פולי שאם הביקור לא יעלה יפה ונרי יכנס לויכוח משפחתי עם אימו -העיראקית הכי פולניה במזרח התיכון – הוא יחזור הביתה נסער מאוד ואולי גם שתוי.

במקרים כאלו הדבר היחיד שהצליח להרגיע אותו היה סקס קשוח ופראי מהסוג שפולי לא חיבב כלל.

נרי היה נעשה תוקפני ומרושע במקרים כאלו והוא היה נאלץ לרסן אותו בכוח. תמיד אחר כך היה מגלה סימנים שחורים וכחולים על גופו הדק של נרי, מתמלא חרטה ונשבע שלא עוד, אבל שוב ושוב היה מוצא את עצמו חסר אונים כנגד רצונו של נרי נסחף אחריו ושוב מצטער.

הוא הכין את עצמו נפשית ללילה פרוע ופעלתני, אבל כשסוף סוף הופיע נרי בפתח הבית הוא לא התפרץ פנימה כהרגלו אלא השתרך מבעד לפתח בצעדים עייפים, מתעלם מהכלב שכרכר סביבו בהתלהבות.

פולי סקר אותו בקפידה, מהסס אם לשתוק או להעיר משהו בנוגע לשעה המאוחרת. למרות שהם יחד כבר שנתיים עדיין יש רגעים שבהם הוא פשוט לא יודע איך לנהוג בנרי העלול להתפרץ בחמת זעם בגלל מילה אחת מיותרת.

קשה לו לדעת אם כדאי להציע אוכל, או חיבוק, או שאולי עדיף להמשיך לבהות במסך המחשב ולהתעלם?

"מה נשמע?" שאל לבסוף וקם ממקומו, "אתה רעב או משהו?"

"ממש לא," אמר נרי בקרירות "אכלתי אצל הורי."

פולי חש כאילו ננזף על לא עוול בכפו, ובכל זאת הבליג והמשיך להיות מנומס. "מה שלומם?"

"כרגיל, אין שינוי. תשמע פולי, אני עייף ומחר אני קם מאוד מוקדם. יש לי טיסה אם שכחת."

"לא שכחתי. גם אני עייף." כיבה פולי את המחשב.

עד שהתקלח וצחצח שיניים נרי כבר שכב במיטה בעיניים עצומות, מקופל על צידו כעובר וגבו מופנה אל פולי שהשתרע פרקדן לצידו וליטף בעדינות את הגב החלק, פורט באצבעותיו על רכס חוט השדרה של נרי שבלט מבעד לעורו השחום.

"שוב רזית, אתה עובד קשה מידי."

נרי התנער מהליטוף בקוצר רוח כאילו ניסה לסלק מעליו זבוב טרדן. "אני בסדר. אחרי הנסיעה הזו יהיה פחות לחץ ואני אוכל לנוח." הפטיר קצרות.

פולי כבש אנחה, משלים עם כך שהלילה לא יהיה סקס פרידה. "בוא כפיות." הציע, מחליק אצבע הססנית על עורפו הסרבני של נרי.

"לא בא לי, חם לי מידי. די פולי, אני רוצה לישון."

"כן, גם אני." נסוג פולי לצד המיטה שלו, שוכב ער, עצוב ומהורהר עד שהשעון המעורר צרצר ונרי הדליק את האור וחמק במהירות למקלחת.

פולי שכב בשקט והמתין, אבל נרי שתק. לקח את המזוודה שהכין מבעוד יום והסתלק מהבית בלי אף מילת פרידה.

הוא בטח חושב שאני ישן אמר פולי לעצמו בלי להאמין בכך באמת, וסוף סוף נכנע לעייפות ונרדם.

שעתיים אחר כך התעורר מבוהל ולרגע גישש אחרי נרי כדי להעיר גם אותו, אבל ידו נתקלה בחלל הריק והוא נזכר – הוא לבד עכשיו.

בדרך לעבודה החל לרדת גשם קל, מזכיר לו שהמגבים ברכבו טעונים החלפה. הוא נהג בזהירות, מתפעל מהניגוד בין השמים הכחולים המוארים במזרח לבין גוש העננים הכהה שעלה ממערב והתפשט במהירות עצומה על פני השמים, מאפיל על שמש הבוקר הבהירה.

ככה זה גם אצלנו הרהר לעצמו בהשלמה פילוסופית, בבת אחת צצים עננים שחורים ומפחידים שמכסים את השמים הכחולים והמאירים.

כמה שעות אחר כך, בדיוק כשישב לשתות קפה ולאכול כריך, החל לרדת ברד נדיר בעוצמתו. הוא בחן בפליאה את גושי הקרח הגדולים והמשוננים ותהה אם הם עלולים להזיק למכוניות החונות בחוץ.

"איזה מזג אוויר משונה, רק אתמול היה כזה חמסין ועכשיו מכת ברד." התלוננו חבריו לעבודה.

כשישבו לאכול צהרים זרחה שוב השמש ובמגרש החנייה עלו אדים מהאספלט הלח. כל המכוניות ספגו בכבוד את מטחי הברד ואף אחת מהן לא ניזוקה. נראה שהקיץ שב למשול.

"אל תשמחו יותר מידי." ניבא בקדרות אחד העובדים, "הודיעו שמחר שוב ירדו גשמים."

"ומחרתיים שוב תזרח השמש." אמר פולי בפייסנות ופיהק, עייף אחרי ליל השימורים שעבר עליו.

בבית היה עייף מכדי לאכול. פשט את בגדיו במהירות, צנח למיטה והתעורר אחרי שעתיים לקול צלצול הנייד שלו. זה היה נרי מבשר לו שהם הגיעו בשלום. הטיסה עברה בקלות, המלון נחמד, הבטיחו לתת להם סיור בסביבה ויהיה גם זמן לקניות.

"מה לקנות לך מתנה? רוצה מבחר של קונדומים בכל הצבעים והטעמים?"

"סוטה אחד, תתבייש לך. אל תעז להתקרב לחניות סקס ואל תדבר עם זרים."

"אתה כזה הומואית קנאית פולי." קינטר אותו נרי וקולו היה שוב פולים ועליז כרגיל. "אל תדאג אני אוהב רק אותך."

"גם אני, תחזור מהר כושי. החורף התחיל וקר לי בלעדיך."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il