אוקיאנוס שלם ביני לבינך – פרק ח'

03/12/2015

"שוב אתה?"

"שוב אני."

"הרי אמרתי לך שגמרנו, שדי ומספיק כבר."

"אני יודע שלא התכוונת."

"כן התכוונתי. אחרי מה שאמרת לי בפעם הקודמת התכוונתי ועוד איך."

"אבל מה כבר אמרתי?"

"אמרת שבאשמתי אתה הומו, שכל הצרות שלך זה בגללי."

"שטויות!"

"בטח ששטויות."

"אז למה אתה מתרגז על שטויות?"

"אני לא מתרגז על השטויות שלך, אני מתרגז עליך."

"כאילו שאתה לא מדבר שטויות לפעמים וגם עושה שטויות. למה רצית לנסוע עם האופנוע שלי לטייל באמצע הלילה בשמורת הכרמל?"

"בא לי לראות את הנוף."

"בלילה?"

"מה אכפת לך?"

"מזל שלבוריס היה מספיק שכל לא לתת לך לצאת."

"אוף! סתום כבר."

"לא רוצה לסתום, אני צריך לדבר."

"כבר דיברת מספיק."

"נו, די פולי. אל תהיה כזה, תקשיב לי."

"אני מקשיב."

"אתה זוכר שאמרת לי שהתפקיד שהציעו לי נשמע לך יותר מידי טוב?"

"כן, ואתה אמרת שאני פולניה שלא יודעת לפרגן ושאני מקנא."

"אהה… כן. טוב, אז האמת שטעיתי."

"מה קרה?"

"הסתבכתי. לא הייתי צריך לקפוץ בלי לבדוק קודם. יש פה שני קדקודים שרבים על סמכויות ובגלל זה הביאו גם אותי. אני סתם בורג קטן שנגרר למלחמות אגו שלא נוגעות לו בכלל."

"טוב, זה קורה לפעמים, בעיקר במקומות גדולים כמו הצבא. חבל שאתה תקוע באמצע, אבל לפחות אתה בחו"ל."

"כן, זה החלק היותר גרוע של הסיפור."

"מה? לחיות בלונדון?"

"אתה זוכר איך מיצי קיטר והתלונן על לונדון?"

"טוב, הוא נעשה קצת דכאוני בחורף, אתה מכיר אותו."

"גם אני נעשיתי קצת דכאוני אחרי כמה ימים פה."

"אתה בלונדון כושי! בחו"ל! מה קורה לך?"

"אתה התלוננת על אוסטריה אחרי שהיית בה פחות משבוע, ועוד באביב."

"כי הייתי עם הבוס שלי יימח שמו."

"הבוסים שיש לי עכשיו לא יותר טובים ולונדון בחורף היא איומה."

"יורד קצת גשם, אז מה? קח מטרייה וזהו, אתה לא עשוי מסוכר כושי."

"יורד לי גשם בנשמה פולי. הכל פה אפור ומגעיל, האוכל נוראי והאנגלים האלו, יימח שמם, מכוערים שזה פחד, קציצות אחד אחד ו…"

"אז תגיד שעוד לא מצאת זיון ותפסיק להשמיץ לי את אנגליה."

"אתה לא מתבייש? אני נמק פה מרוב געגועים אליך וזה מה שיש לך להגיד לי? זיונים, זה מה שיש לך בראש?"

"האמת שכן."

"גם לי."

"אז מה הבעיה?"

"שיש אוקיאנוס שלם ביני לבינך."

"אנחנו לא הגברים היחידים בעולם."

"בשבילי אתה היחיד פולי."

"שקרן."

"באמת, אני אוהב אותך פולני חמוץ שכמוך."

"אני יודע כושי, גם אני אוהב אותך למרות שאתה פרענק שחור, שקרן וחמום מוח והומופוב."

"אז אנחנו שוב יחד?"

"איך אנחנו יכולים להיות יחד כשאני פה ואתה שם?"

"אם תרצו אין זו אגדה."

"ואתה רוצה?"

"כן, מאוד ואתה?"

"לא יודע, אני צריך לחשוב על זה."

"אתה סתם אומר כדי שאני אוכל את הלב בגלל שאתה כועס עלי, אבל אני יודע שאתה אוהב אותי ואתה יודע שאני לא אוותר עליך. אם יש לך מישהו אחר אני אסלק אותו ברגע שאחזור."

"במקום לקשקש כל כך הרבה שטויות כושי תתקשר למפקד הקודם שלך שילחץ שהוא צריך אותך בחזרה."

"מי, לנוימן?"

"כן, למה לא?"

"אבל… הוא לא יבין למה אני לא מרוצה פה, מה אני אגיד לו?"

"מה שאמרת לי. שיש פה ריב בין שני אגואים שסיבכו אותך בסכסוך שלהם ושאתה לא עושה שום דבר מועיל למדינה כשאתה תקוע שם במשרד, שרע לך שם ושההורים שלך צריכים אותך לידם. את החלק על האנגלים המכוערים והאוכל המגעיל עדיף שתשמור לעצמך."

"אתה גאון פולי."

"אם הייתי גאון כושי לא הייתי מדבר עכשיו אתך, הייתי מזיין בחור יפה וחמוד ונרדם מחובק איתו."

"חכה עוד כמה שבועות ותוכל להירדם מחובק איתי."

"עוד כמה שבועות תהיה לי התכווצות שרירים ביד ימין."

"אפשר גם בשמאל, תתחיל לעבוד על זה."

"מצחיק מאוד."

"אתה יכול גם… אני אבין אם אתה ובוריס או מיצי…"

"שתוק כבר ולך לישון כושי."

"רק אם תגיד לי עוד פעם שאתה אוהב אותי."

"אני אוהב אותך טיפש אחד, לילה טוב."

"גם אני אוהב אותך נורא גאון שלי, לילה טוב."

הגשם שאיים לרדת כל היום נמלך בדעתו והתחיל להמטיר מטרות זעף בדיוק כשיצא פולי מהעבודה, ודווקא כשהיה באמצע ריצה מטורפת לרכב התקשר דני לספר לו שהשעו אותו מבית הספר ליום כי הוא רב עם הילד הכי חנון בבית הספר, זה שאימא שלו מעבירה אותו עד היום את הכביש ומלווה אותו לכל טיול של בית הספר."

"איך הצלחת לריב דווקא עם החנון הזה?"

"הוא חנון עם פה גדול."

"היית צריך להתאפק ולא להרביץ דני."

"הוא הציק לי."

"בכל זאת."

"אם נרי היה פה הוא היה אומר שאני צודק."

"אבל נרי לא פה, נכון?"

"באשמתך."

"איך באשמתי?" צונח פולי, מתנשף, רטוב ומזיע, על המושב.

"כי הרשית לו לנסוע."

"הוא בן אדם מבוגר דני, אני לא יכול להחזיק אותו פה בכוח."

"אני רוצה שהוא יחזור."

"גם אני חמוד, אבל …"

"אז תעשה משהו, הכל באשמתך פולי."

ברגע שפולי נכנס הביתה נרי מתקשר.

"מה שלומך חמוד?"

"רטוב."

"יורד גשם?"

"זוועתי, חם כזה, גועל נפש."

"פה הוא קר, אבל לא נורא, קווין נתן לי מטריה."

"מי זה קווין?"

"אחד. היום נסענו לקיו גרדנס."

"יפה שם?"

"מקסים, אתה חייב לבקר פולי. ארמונות מזכוכית מלאים עצים, פרחים, שרכים, ממש מדהים. ויש שם גם פגודה כזו, ואיזה דשא, אי אפשר להאמין כמה שהוא ירוק."

"חשבתי שאתה עובד."

"היום היה לנו יום טיול."

"לך ולקווין?"

"לא רק לנו, לכל המחלקה, ואחר כך הלכנו לאכול במסעדה הודית. סוף סוף קיבלתי אוכל עם טעם. הם השתגעו שם כשראו כמה חריף שמתי על האוכל."

"יופי חמוד, אני שמח שנהנית, אז יכול להיות שאנגליה לא כזו זוועתית?"

הוא צוחק, "כשיש לך מדריך טוב ומטריה הכל נראה אחרת."

"אני אזכור את זה כשאני אגיע לשם."

"איפה היית אתמול?"

"אצל הרופא, הבדיקות שלי הגיעו. אל תדאג, הכל בסדר איתי."

"אבל גם בשבע עוד לא היית בבית והנייד שלך היה כבוי."

"אחר כך קפצתי לבוריס."

"מה שלומו?"

"קצת מדוכא מהיום הולדת שלו, אבל עודדתי אותו."

נרי צוחק, "רחצת לו כלים ושטפת רצפה?"

"גם הוא עזר." מתגונן פולי.

"ומה עוד עשית כדי לעודד אותו?"

"כל מיני דברים."

"דברים?"

"כן, דברים. לא נתתי לו מטרייה ולא טיילתי איתו בקיו גרדנס, וגם לא אכלנו במסעדה הודית, אבל בכל זאת הצלחתי לעודד אותו."

"וגם הוא עודד אותך?"

"כן, גם הוא עודד אותי."

שתיקה ממושכת משתררת ואז נרי נאנח ושואל את פולי אם הוא הולך למצעד הגאווה.

"לא יודע, בכלל לא בטוח שיהיה מצעד."

"הייתי מעדיף שלא תלך פולי."

"ואני הייתי מעדיף שלא תגיד לי מה לעשות כושי, בטח לא כשאתה שם, מטייל לך עם המטרייה של קווין על הדשא האנגלי המדהים ואוכל אוכל הודי."

"בבקשה אל תכעס עלי פולי." מבקש נרי בקול אומלל.

"אני לא כועס חמוד, אבל אני קצת מקנא."

"אל תקנא, אני אוהב אותך פולי."

"אפילו שלא קוראים לי קווין?"

"אפילו."

"ושלא נתתי לך מטרייה?"

"אפילו."

"טוב, בסדר. אז גם אני."

 

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il