אוקיאנוס שלם ביני לבינך – פרק ט'

07/12/2015

"אז למה לא אמרת מיד שאתה לא רוצה שאסע?"

"כי כשסיפרת לי כבר היה מאוחר מידי וכבר הסכמת."

"יכולת לפחות להגיד שזה לא מוצא חן בעיניך."

"מה זה היה עוזר? וחוץ מזה הנה אני אומר."

"עכשיו כבר מאוחר מידי, אני תקוע פה לפחות עד חנוכה."

"קודם כל כך התלהבת מהרעיון, פתאום אתה תקוע?"

"כן, גם אני הייתי פזיז מידי. זה מנחם אותך במשהו?"

"לא."

"גם אותי לא."

הם שותקים יחד ואז נרי מאחל לפולי מזל טוב, צוחק כשפולי מתלונן על המתנות המזוויעות שקיבל ומנסה לשכנע אותו שאפטר שייב הוגו בוס זו מתנה שווה ביותר.

"שונא אפטר שייבים ושונא ריח של בושם."

"אני יודע פולי. אז תשים בצד ותיתן את זה בהזדמנות למישהו שאוהב דברים כאלו."

"ומה אני אעשה עם הגורמט המזוויע הזה עם השם שלי?"

"תחזיר אותו לחנות התכשיטים."

"ניסיתי, אבל יש בחנות הזו רק דברים מגעילים של ערסים. שום דבר שם לא לטעמי. קיבלתי זיכוי ואני לא יודע מה לעשות איתו."

"כשאני אחזור נטפל בזה."

"כן, כשתחזור." אומר פולי במרירות שגורמת לנרי להרגיש שוב אשם וכעוס.

פולי מודיע שהוא מתכוון ללכת למצעד הגאווה שנעשה פתאום משהו הרבה יותר רציני מסתם עוד מצעד גאווה.

נרי נחרד, מסרב להקשיב להסברים שאסור לוותר לבריונות ולפאנטיות ומתפרץ בזעם נוראי. "פולי, אל תעז ללכת! זה מסוכן! אתה עלול להיפצע! בסוף עוד תדביק באיידס מישהו שינסה לעזור לך." הוא מניח לדמיונו הער מידי להשתולל.

"אז אני אשים על עצמי שלט, זהירות נשא איידס, תנו לו לדמם למוות." אומר פולי בקול קר ושקט – סימן שהוא כועס מאוד –  מנתק את הטלפון מהתקע, מכבה את הנייד ומחליט שהיום הוא לא זמין.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il