אטרף – פרק טו'

13/11/2011

לקח לי זמן לחרוש את הבלוג של אסי ולהבין מי הוא מי. האמריקאי של אודיגו היה כמובן מייק, והשעיר לעזאזל היה קובי – אחד הבחורים הראשונים שהוא הציג בפני, מי היה מאמין שפעם, מזמן, הוא עשה איתו ועם אודיגו שלישיה? קובי היה צמוד כל כך לחבר שלו ונראה כאילו הוא לא רואה אף אחד חוץ ממנו, ומי היה החיובי? לפי כל הסימנים זה היה תומר אבל לא, לא יכול להיות שהבחור היפה והחזק הזה חיובי, או שכן?
הבלוג פרש בפניי את חייו של אסי בפירוט רב עד לפני כשנתיים, ומאז הוא כתב הרבה פחות, וגם כשכתב זה היה בנושאים כלליים למדי ובלי שום תיאורי מסיבות, בחורים וסטוצים. טוב, אפשר להבין שהוא התעייף מכל העסק הזה, ואולי סתם נמאס לו? אבל לא הצלחתי להבין לאן נעלם אודיגו, שהוא התייחס אליו כאל האקס המיתולוגי שלו. תיאור הזוגיות שלהם היה החלק המרגש ביותר בבלוג, לא הבנתי למה הם נפרדו שוב, ומה קורה עכשיו בחייו הפרטיים של אסי.
זכרתי בפירוש שהוא התקשר לאודיגו והזכיר לו שהוא צריך לעשות בדיקת דם ולהיות בצום, האם יכול להיות שהם עדיין בקשר? ומה עושה מייק בכל הסיפור? ותומר? איך הוא קשור לכל החבורה? הסיפור שפרש אסי בבלוג 'הבנים על הבנים', סיפור פשוט וברור על גבר נשוי שהבין פתאום שהוא מעדיף גברים, נפרד מאשתו ועשה כמיטב יכולתו לפצות את עצמו על כל השנים שבזבז בהקמת משפחה, נעשה ברבות השנים מסובך ומסועף כמו אופרת סבון רבת משתתפים.
אחרי שסיימתי לקרוא הכול שלחתי לאסי הודעה ושאלתי אם נוכל להיפגש ולדבר שוב כי יש לי המון שאלות לשאול אותו.
הוא שלח לי את מספר הנייד שלו וכתובת, ועוד באותו ערב כבר הייתי אצלו. בדירתו היפה והמטופחת וקיבלתי תשובות לכמה מהשאלות שלי, אבל בעקבותיהן צצו עוד המון שאלות חדשות שעל כולן האפילה תעלומה מפתיעה אחת – איך בן אדם בגיל של אבא שלי הצליח לעשות לי את זה?
"אתה בסדר?" שאל אחרי שגמרתי שוב בצעקת עונג שהפתיעה גם אותי.
הנהנתי בלי מילים. לא היה לי די אוויר לדבר.
"אתה נראה מותש, ילד." חייך אסי וליטף בעדינות את כתפי, "רוצה להישאר לישון פה?"
"כן, בבקשה." לחשתי, אבל סובבתי את הראש כשהוא ניסה לנשק אותי על הפה. אני דווקא אוהב מאוד להתנשק, אבל נשיקה צרפתית כזו שמשקיעים בה את הנשמה, נשיקה ממושכת שמערבת לשון וידיים היא בשבילי שיא האינטימיות והרגש, משהו שעושים רק עם מישהו שנורא אוהבים ומרגישים קרובים אליו, ולא הרגשתי שאני מכיר מספיק את אסי כדי לנשק אותו ככה. גם עניין הגיל הפריע, הוא היה מבוגר ממני ביותר מעשרים שנה, וברור היה לי שהוא עשיר ממני, ומסודר היטב, בעוד שאני רק בתחילת הדרך. היינו במקומות שונים לגמרי בחיים וזה הפריע לי, גם העובדה שהיו לו בנים בערך בגילי הציקה לי מאוד.
היה לי לילה מעייף והרבה דברים לחשוב עליהם, ולכן החלטתי לעשות לעצמי הנחה ולא ללכת ללמוד, ולמחרת בבוקר חזרתי הביתה. להפתעתי נתקלתי בקרן שישבה במטבח ואכלה קערת קורנפלקס בריאות עם חלב מועשר בסידן.
היא התפלאה לראות אותי בדיוק כמו שאני התפלאתי לראות אותה. קרן אמרה שהיא מרגישה קצת לא טוב וזקוקה למנוחה, והסמיקה מעט, משפילה מבט לתוך צלחתה. היה ברור שהיא משקרת.
"ואני מרגיש יותר מידי טוב, ובהחלט זקוק לעוד כמה שעות שינה." חייכתי אליה והסומק בלחייה העמיק.
"היה לך דייט נחמד?" שאלה ובחשה את הקורנפלקס שלה כדי שלא תצטרך להביט בפני.
"אני הומו קרן, להומואים אין דייטים." גיחכתי.
"לא נכון, בטח שיש." מחתה קרן.
"אולי יש, אבל לי זה עוד לא קרה. מה שקורה לי בדרך כלל זה שאני פוגש מישהו וזורם."
"איפה אתה פוגש אנשים?" תהתה קרן.
"באינטרנט, בדרך כלל באטרף. את לא יודעת מה זה אטרף? זה מין אתר כזה… פעם הומואים היו נפגשים בגנים ציבוריים, והיום יש תחליף ווירטואלי שקוראים לו אטרף."
קרן עיוותה את פיה בתיעוב, "נשמע מגעיל."
"נכון, זה באמת לא משהו, רוב הטיפוסים שם די דפוקים ולכן הלכתי למועדון ביום שישי ושם פגשתי את הלא-דייט האחרון שלי. הוא היה נחמד מאוד, ראה שאני מבולבל ולא יודע מה לעשות ודאג לי, הציג אותי בפני החברים שלו ואפילו נתן לי טרמפ הביתה, והכי נחמד, לפני שנפרדנו הוא נתן לי את הניק שלו באטרף, מי ידע שיש שם גם אנשים נורמאליים?"
"מה הניק שלו?"
"קובייה צהובה."
"ניק משונה, מילא קובייה, אבל למה צהובה?"
"כי באטרף מי שאין לו תמונה בפרופיל מקבל קובייה צהובה. כשהוא רק התחיל להיות הומו הוא פחד שזה ייוודע איכשהו לאשתו, לא שם תמונה וקרא לעצמו קובייה צהובה."
"הוא נשוי?" נחרדה קרן.
"עכשיו כבר לא. יצא מהארון, התגרש ושינה את כל החיים שלו. הדבר היחיד שנשאר לו מאז זה הניק, והילדים."
"יש גם ילדים? בני כמה הם?"
"הם כבר גדולים, בגילי בערך."
"בן כמה הוא, הקובייה שלך?"
"שמו אסי, והוא מתקרב לחמישים, והאקס שלו מבוגר עוד יותר."
"האקס שלו? מה הוא שייך לכל העסק?"
"לא יודע, אבל שייך. הם גרים באותו בניין, והם בקשר טוב למרות שסקס הוא עושה עם אחרים."
"משונה."
"אולי, אבל ככה זה עם הומואים."
"ולא מפריע לך ש… בכל זאת, בן אדם בגיל של אבא שלך… זה לא מוזר לך?"
"כן, קצת, אבל… הוא בן אדם מדהים, חכם נורא ותרבותי, תענוג לדבר איתו, ואת צריכה לראות את הדירה שלו, מלאה ספרים. הוא מבין בכל דבר, במוזיקה, באמנות, בספרות. הוא הזמין אותי לבוא איתו לאופרה 'אאיאדה' בים המלח."
"וואלה? זה לא נורא יקר?"
"כן, אבל הוא אמר שזה בסדר, הוא יכול להרשות לעצמו, ואם אני לא אבוא הוא יצטרך ללכת לבד ויהיה לו עצוב, הוא נורא ביקש שאני אעשה לו טובה ואבוא… אני יודע איך זה נשמע, אבל כל כך בא לי לראות את האופרה הזו. את חושבת שזה לא בסדר מצידי ללכת?"
"לא יודעת, אתה מחבב אותו?"
"כן, מאוד. גם אם הסקס לא היה מדהים ברמות ש…. לא חשוב. אני לא רוצה להביך אותך, אבל גם בלי קשר לסקס המטריף שלי איתו אסי הוא בן אדם מקסים, נעים לי מאוד לדבר איתו ולהיות איתו."
"רק שלא תתאהב בו."
"לא חושב שזה יקרה, אבל למה אי אפשר סתם ליהנות עם ידיד גם בלי להיות מאוהב?"
"ליהנות סתם כן, אבל אם יש סקס, אילן, אז זה כבר לא סתם."
"את רואה, רק בגלל שאת חושבת ככה לא תהיי אף פעם הומו." צחקתי, ולתימהוני קרן פרצה בבכי.
"מה קרה חמודה? למה את בוכה? זה משהו שאני אמרתי? סתם התבדחתי, בבקשה, אל תבכי, אני יכול לעשות משהו? רק תגידי לי איך לעזור."
קרן התאמצה להשתלט על עצמה ולהרגיע אותי שזה כלום, זה לא חשוב, לפעמים היא כזו טיפשה ובוכה סתם, והיא מבקשת שלא אשים לב.
"את לא טיפשה, אני לא מרשה לך לדבר ככה על עצמך. מה קרה קרן, למה את בוכה? זה בגלל גולן, הוא העליב אותך? את רוצה שאני ארביץ לו?"
בכייה התחלף בצחוק שהפך שוב לבכי, "גולן המסכן." התייפחה, "אני לא יודעת מה אני אעשה איתו, איך אני אספר לו את זה."
"למה את מתכוונת 'את זה'? מה את רוצה לספר לו?"
קרן מחתה את דמעותיה במפית, ונשמה נשימה עמוקה שהרעידה זוג שדיים אגסיים, לא גדולים, אבל יפים להלל. "אני לא רוצה לספר לו, אבל אני חייבת."
"חייבת מה? על מה את מדברת קרן?"
ואז היא סיפרה לי – היא התאהבה בפסנתרן החדש שמנגן בסטודיו שהיא מלמדת בו, בחור רוסי יפה תואר ומקסים בשם אדיק שאוהב אותה בחזרה, ולוחץ עליה להיפרד מגולן כדי שהם יוכלו להיות יחד.
"גולן המסכן, הוא אוהב אותך כל כך, את בטוחה שאת רוצה לעזוב אותו?"
"כן, לא… אני לא יודעת, אני לא רוצה לפגוע בו, אבל אני חייבת, אדיק לא מסכים ש… ש… הוא אומר שעד שאני לא אפרד מגולן הוא לא מוכן, ואני כל כך אוהבת אותו."
"לא מוכן מה?" התבלבלתי לרגע ואז, על פי הסומק שעלה בלחייה הבנתי, והתמלאתי מבוכה ופליאה.
"מה? הוא איזה קדוש מחורבן? מה הבעיה שלו?" שפכתי את זעמי על הטיפוס המוזר הזה שהעז להיות יפה ובלתי מושג עד שגרם לקרן לבכות.
"הוא לא קדוש, אבל יש לו עקרונות." הגנה קרן על הפסנתרן שלה, "הוא אוהב אותי ולכן הוא לא רוצה שיהיו לי נקיפות מצפון, ושאני ארגיש בוגדת, והוא צודק."
"כמה זמן את מכירה אותו?"
"כמעט חצי שנה, והאמת, בהתחלה חשבתי שהוא הומו כי הוא יפה כל כך ועדין, וגם אחרי שהבנתי שלא לא חשבתי בכלל בכיוון בגלל גולן, אבל לאט-לאט… דיברנו וצחקנו יחד ועם הזמן התיידדנו, ואחר כך… בקיצור, התאהבנו, אבל הוא לא מסכים שנעשה משהו לפני שאני וגולן ניפרד."
"אז תיפרדו, מה הבעיה?"
"הבעיה שאני לא יודעת איך להגיד לו את זה, אנחנו יחד כבר ארבע שנים, ואני באמת אוהבת אותו, למרות שמאז שאני ואדיק -" היא שוב בכתה.
"סיפרת למעיין?" שאלתי מרגיש פתאום נורא עייף מכל התסבוכת, ואני חשבתי שלהיות הומו זה קשה, מסתבר שיש דברים יותר מסובכים, נשים למשל.
קרן הנהנה, "היא הראשונה שסיפרתי לה, היא חושבת שאני טיפשה, שאני צריכה ליהנות עם שניהם, אבל להתחתן עם גולן כי הוא בחור מסודר, ואדיק… כל מה שמעניין אותו זו מוזיקה קלאסית, והוא תמיד יהיה תפרן." היא נאנחה, "יש בזה משהו, אבל הוא יפה כל כך."

קרן המשיכה לייבש את גולן המסכן שלא הבין מה קרה לה, ולבסוף החליט לעשות לה הפתעה ובא לבקר אותה בעבודה עם זר פרחים ושוקולדים, שעפו לפח אחרי שהוא מצא אותה מסתודדת עם אדיק יפה התואר.
רק אז הוא קלט מה קרה, ולמה סר חינו. הוא השתולל מכעס, וחולל שערורייה מביכה שהפחידה את כל התלמידות של קרן, והרגיזה מאוד את הבוסית שלה – המנהלת הסובייטית הקשוחה.
ההסברים של קרן שהיא ואדיק לא עשו שום דבר מלבד מבטים ונשיקות תמימות לא שכנעו כלל את גולן המסכן. הוא רמס את הפרחים, מעך את השוקולד בכפות ידיים גדולות, צעק על קרן שהיא זונה, ועל אדיק שהוא הומו בן זונה, והסתלק בחמת זעם לדירה כדי לארוז את חפציו ולהסתלק.
לשמחתי הפסדתי את כל המהומה כי בדיוק באותו הזמן ביליתי סוף שבוע ארוך בים המלח עם אסי. נסענו בעיקר בגלל האופרה, אבל אסי השקיע ושכר סוויטה מפוארת במלון משובח, ועשה כמיטב יכולתו כדי לפנק אותי ולשמח את ליבי. האופרה הייתה נפלאה, ישבנו במקומות משובחים ויקרים בטירוף, ואחר כך נסענו למלון ונשארנו בו עוד יומיים מענגים ביותר, רווי סקס מטריף, אוכל נהדר, שירות חדרים זריז ויעיל, ושיחות מרחיבות לב עם אסי שהבין את היסוסי בגלל הבדלי הגיל והמעמד שלנו, נשבע לי שהוא לא שוגר דדי, והוא נהנה מחברתי בלי שום קשר לגילי כי אני נבון ומשכיל, ובחור מקסים ולא חלילה צעיר מפונק שרוצה לנצל אותו, וביקש שנהנה ממה שיש לנו כל זמן שזה נמשך בלי לחפור יותר מידי – בקשה שנעניתי לה בעונג רב.
חזרתי הביתה ביום ראשון בערב, שזוף, שמח וטוב לב. רק נכנסתי ומיד הרגשתי כאילו צנחתי מבילוי בגן עדן ישר לתוך בלגן מהגיהינום.
גולן הזועם ארז את חפציו בחמת זעם והסתלק, משאיר אחריו דירה שנראתה כאילו עברה פוגרום. קרן ישבה חסרת אונים וחיוורת על כורסה בסלון והתייפחה, בעוד מעיין יושבת לצידה על מסעד הכורסה, מחבקת אותה ומנסה להרגיע אותה. סביבן התרוצץ בחור צעיר, כחול עיניים, עדין ויפה להפליא, שניסה לעודד את קרן הבוכייה, להתנצל בפני מעיין, ותוך כדי סדר כך להשליט במהומה.
למראי אורו פניו בהקלה, "אתה בטח אילן." הושיט לי כף יד ענוגה, ארוכת אצבעות ומחוטבת להפליא, וניסה לחייך, "מצטער על הבלגן, אולי אתה יודע איפה התה?"
אמרתי לו שלא ידאג, הכול בסדר, עזרתי לו להכין תה, ולהזיז למקום את השולחן שגולן הזועם הדף עד הקיר. אחר כך סידרנו בכוחות משותפים את כל הספרים שגולן פיזר לכל עבר, והחזרנו למקומו את המזרן שהוא השליך מהמיטה הזוגית שלו ושל קרן.
עד אז קרן שתתה את התה והתאוששה מספיק כדי לסדר בחזרה את כל הבגדים שגולן זרק לאמבטיה (מזל שלא פתח את המים), ואפילו זכרה להודות לי על העזרה.
"תודה אילן, אני ואדיק נסדר כבר לבד את כל השאר." חייכה אליי חיוך נוגה ואמיץ, וסגרה את דלת חדר השינה שלה בפרצופי, משאירה אותי בחוץ.
"סוף-סוף קצת שקט." נאנחה מעיין אנחת רווחה, ומשכה אותי למטבח, "נו, ספר איך היה? נהנית?"
"אה… כן, בטח, היה… היה ממש בסדר, תגידי, האדיק הזה, הוא יישאר לגור פה מעכשיו?"
"לא יודעת, כנראה שכן, למה, הוא מפריע לך?"
"לא, ממש לא, הוא… אני לא מכיר אותו בכלל, למה שהוא יפריע לי?" מחיתי, "וחוץ מזה זה החדר של קרן, שתגור עם מי שהיא רוצה, מה אכפת לי?"
"לא יודעת, בגלל זה שאלתי." נעצה בי מעיין מבט חשדני, "אכפת לך?"
"לא." הצהרתי בתוקף, מתעלם מהצביטה מבשרת הרעות שחשתי בקיבתי.
"אתה בסדר, אילן?" תהתה מעיין בדאגה.
"בסדר גמור, רק קצת עייף. אכפת לך אם נמשיך לדבר מחר? אני חייב ללכת לישון או שאני נרדם פה על הרצפה." נמלטתי לחדר השינה שלי, נכנסתי למיטה, וניסיתי להבין מה עובר עליי, ולמה אני מרגיש מסוחרר כל כך. אולי חטפתי איזה ווירוס בים המלח, או שאולי אני באמת סתם עייף?
רק למחרת בבוקר, אחרי שהתעוררתי נסער ומבולבל בגלל חלום שכלל אותי ואת אדיק מנגנים יחד בעירום על פסנתר בצבע זהב, הבנתי שהתאהבתי עד למעלה מראשי בפסנתרן היפה שבילה את כל הלילה במיטתה של קרן.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il