אילוף או גילוי עצמי –

16/02/2011

פרק ד'

התחלתי לזחול בעקבותיו, הקפנו את איזור התאים והתקרבנו אל הפתח המפריד את איזור תאי המנוחה מתאי הצפיה.
"זו הדלת הראשונה שחששת לעבור קודם? תראה שזה לא כל כך קשה." אמר, תפס שוב עם אצבעותיו בכוח בצווארי מאלץ אותי ללוות אותו.
זחלתי על ארבע בעקבות אדון גבי, הוא צעד לאיטו במסדרונות האפופים אור אדמדם, מידי פעם עוצר להחליף מילה עם מישהו. הלחץ של אצבעותיו אמנם נחלש אך כל אותו זמן הוא לא הרפה לחלוטין מצווארי, גורם לי לזחול בראש מורכן כמו כלבלב ההולך לצד בעליו. רצפת המעבר ומספר שוקיים וכפות רגליים גבריות היו כל מה שהצלחתי לראות. מדי פעם חשתי ביד המלטפת את ראשי, מחליקה על גווי. חלק מהידיים ליטפו את ישבני, חלק טפחו עליו.
חשתי שהרצפה מתחת לכף יד שמאל מכוסה במשהו חלקלק ודביק. ריחרחתי את היד וחשבתי: "כנראה שפיך של מישהו שהותז על הרצפה." ב"חיים הקודמים" שלי הייתי נגעל מהמחשבה על כך, אך כאן, בתנועה כמעט רפלקסיבית שלחתי לשוני ללקק כדי לחוש בטעם. צביטה מכאיבה בישבני עצרה אותי. "תודה." שמעתי קול גברי במבטא זר. ניסיתי להפנות מבטי לאחור, לזהות את הצובט אבל אדון גבי מנע זאת ממני בעזרת אצבעותיו ואף אמר: "לא דיברו אליך! אתה איתי, תביט רק קדימה ולמטה". איני יודע אם אותה יד או אחרת אפילו החליקה לתוך חריץ התחת שלי וגרמה לי לצמרמורת (נעימה יש לציין.) בניגוד לרצוני ולמרות ההשפלה המשיך, להפתעתי, הזין שלי להזדקר מגופי, 'לפחות, העובדה שאני מכופף כל כך נמוך מסתירה את הזיקפה שלי.' התנחמתי.
עברנו וילון נוסף ואחריו הגענו לדלת כהה. "זו הדלת השניה שחששת לעבור קודם? תיכף תראה שגם זה לא כל כך קשה." אמר אדון גבי ופתח אותה בידו השניה. אור מסמא פרץ פנימה. לרגע לא הצלחתי לראות כלום. המשכתי כסומא ללוות אותו מכוון על ידי לחץ אצבעות ידו בצווארי.
קצב ההליכה הפך להיות יותר "תכליתי". הרגשתי כאילו מבטים ננעצים בגבי, השתדלתי להצמד אליו ולא לעכב. אחרי כמה שניות הגנבתי מבטי לצדדים והצלחתי להבין שאנו צועדים במהירות בין מדפים עמוסים בקלטות ובחוברות פורנוגרפיות. "לפחות המדפים מסתירים אותי מהרחוב." חשבתי. הגענו לדלת מכוסה ביריעות פלסטיק צבעוניות, אדון גבי פתח אותה.
"הו הנה אתה סוף סוף, כבר התחלתי לדאוג. אם לא הייתי יודע שאתה בידיים טובות הייתי הולך לחפש אותך." לקח לי כמה שניות לזהות את הקול של איתי. הלחץ בעורפי הוקל, זקפתי ראשי והתבוננתי בו. "נראה שמישהו נהנה פה…" הוסיף בחיוך .
"בדיוק כמו שצפיתי, זו היתה התחלה מואד טובה. תודה שקראתם לי. הוא שלך, שותף. אני צריך לעשות משהו." אמר אדון גבי, ופנה ללכת.
"אני אקח אותו עכשיו לרחיצה למעלה ולסיום הטיפול, אם תרצה משהו." ענה לו איתי.
אדון גבי נעלם, סוגר הדלת אחריו.
כנראה שסימן השאלה בפני היה ניכר לעין כי איתי פנה אליי וענה לתהיותי: "אולי לא ידעת, אבל בנוסף לעבודתו כמנהל של אישתך, יש לגבי גם חלק מהבעלות על המתחם הזה. גם אני רכשתי לא מזמן כמה אחוזים מהבעלות, כך שאנחנו שותפים. הוא "קלט" אותך באחד מאירועי החברה של אשתך, ואז, התברר לו במקרה שאתה מסתפר קבוע אצל יוסי. הוא ביקש ממנו שיגשש אצלך, אבל יוסי אמר שהפעם הוא טועה לחלוטין ושאין בכלל סיכוי. כמובן, שכרגיל הוא צדק גם במקרה שלך. למעשה, הסכמתי לקבל אותך למרות שהייתי מפוצץ בעבודה, רק בגללו, וכשהתקשרת אליי כמובן שהודעתי לו. אגב, אתה שטפת את החומר ששמתי לך אחרי ½ שעה?"
"אוי, בכלל שכחתי. מה השעה עכשיו?" עניתי.
"כשנהנים הזמן טס." אמר איתי וצחק.
"אני לא ממש נהנתי…"
"אינך צריך להסביר או להתנצל. מה שאתה עושה כאן זה לא עסקי. המקום הזה נועד בדיוק לאפשר לגברים כמונו להנות קצת מהחיים, מבלי להתנצל, מתי שנוח להם. אנו פתוחים ללא הפסקה כל הזמן פרט ליום כיפור, ליום הזיכרון לחללי צהל וליום השואה. אנשים כמוך מגיעים לכאן לפני העבודה, בזמן הפסקת הצהריים, אחרי העבודה – בדרך הביתה, בלילה או אפילו קופצים באמצע העבודה – לא משנה מתי תבוא, תמיד תמצא כאן לקוחות. שמתי עליך את התכשירים לפני שעה ורבע!"
"או, שיט!" סיננתי.
"הסברתי לך שאתה חייב לשטוף את המקום אחרי ½ שעה"
"נכון, אבל לא יכלתי לעזוב קודם."
"רואים עליך שהשתתפת בכמה משחקים."
הסמקתי עד שרשי שערותי. חשתי שהזיקפה שלי נעלמה לגמרי.
"מה אתה כל כך מסמיק? הסברתי לך שבדיוק בשביל זה המקום הזה קיים. תרגע ותזרום עם הענינים."
"אתה חושב שזה יגדל שוב?"
"בודאי, אתה לא צריך להיות מודאג, הזין תמיד מתקשה".
"אני התכוונתי לגבי השיער."
"סיכוי קלוש. זה יקח המון זמן וכאשר השיער יצמח זה יהיה ממש דליל ודק – החומר מחסל את השורשים."
"איך אסביר זאת בבית?"
"אין לי מושג, אבל אני מציע לך לבוא איתי למקלחת ולשטוף את עצמך היטב, לפחות תעצור את הפעולה של החומר." הוא צעד לכיוון דלת הכניסה לחדרו. ברגע זה רציתי להתרחץ כמה שיותר מהר. הזרע הקרוש על פני, בטני ועל שערי "משך לי בשערות" והציק לי, והעיקר, רציתי באמת לנסות להציל את מה שניתן להציל… ליוויתי אותו, מתעלם מאפשרות שלקוחות הנמצאים בחנות יכולים לראותי. הוא ניגש אל איזור תאי ההלבשה, פתח דלת נוספת, שקודם לא שמתי לב לקיומה כלל. ממנה יצא מסדרון. בצד המסדרון נפתח פתח לחדר נוסף. "זאת המקלחת". הבטתי פנימה. זה היה חדר די גדול. צד אחד שלו היה רובו חשוך. הבחנתי בספסלים ובכמה ווים לאורך הקיר החשוך ("כנראה להניח מגבות ובגדים") והצד שמולו, שבו היו הברזים היה מואר. כל הקיר בצד המואר היה מחופה במראות. לא היו מחיצות וכמובן שלא דלתות שמסתירות את מי שמתרחץ. כל מי שעובר במסדרון יכול להכנס לחדר ללא התראה ולראות את מי שמתרחץ מכל הכיוונים – אבל לא אכפת לי.

התבוננו אחד בשני דרך המראה. רק כשראיתי עצמי במראה שמתי לב שאני עדין על ארבע. "אתה יכול לעמוד." אמר איתי בחיוך. "לאדון גבי יש השפעה חזקה על כל מי שהוא בא איתו במגע, בעיקר מי שהוא מחליט לאלף. אבל אל תדאג. אתה תאהב את זה כגיוון לחייך הרשמיים."
נעמדתי ונכנסתי לתוך החדר. סרקתי אותו בעיניי, למרות שהתרגלתי בצבא להשתמש במקלחות ביחד עם גברים חשבתי שטוב שכרגע אין פה אנשים. נעמדתי מתחת לאחד הברזים, כיוונתי את זרם המים והתחלתי לקרצף את עצמי בסבון שהיה שם.
"אני יכול להמתין לך כאן?" שאל איתי.
"בוודאי" עניתי ("וכי יש לי ברירה?" חשבתי בליבי, "במילא כל אחד יכול להסתכל, ובפרט הוא כבר ראה אותי ערום.")
ההרגשה תחת המים החמימים הזורמים היתה נהדרת. חשתי לחץ בשלפוחית אבל לא התחשק לי לצאת לשירותים שעל יד תאי ההלבשה. כדרכי כאשר אני מתרחץ לבד, התחלתי להשתין כשאני עוצם עיני ונותן למים לשטוף את גופי. פקחתי עיני וראיתי את איתי נועץ בי מבט מוזר, חיוך שפוך על פניו.
"מה קרה?" שאלתי
"אני רואה שאתה כבר מרגיש נוח בעירום."
"למה? הרי כל אחד מתרחץ ללא בגדים."
"כן, אבל מי שמרגיש לא בנוח מתרחץ "חפוז", מנסיוני, מי שמשתין במקלחת, עוצם עיניו ונרגע זה סימן שאין לו כבר בושה להציג את גופו לזרים."
שתקתי.
'אולי יש משהו בדבריו.' חשבתי. לקחתי בידי שמפו וחפפתי את ראשי, משפשף היטב כדי לשטוף את הזרע הדבוק אליהן. אחר עברתי לקרצף שוב את החזה והבטן, מנקה קטעי זרע עקשניים, מנסה בעצם לנקות היטב את החוויה המשונה שעברתי, לשטוף גם את התמונות של עצמי מלפני זמן קצר שתפסו את דמיוני. שלחתי ידי לעבר המפשעה, הקרצופים הראשונים הפילו את שיער הערווה הכהה שהיה לי למטה הוא נסחף עם המים על הרצפה. התבוננתי בעצמי במראה. נראתי מאד משונה בעיני. מאז תחילת גיל ההתבגרות לא ראיתי את עצמי ללא שיער. הזין נראה לי משום מה ארוך ממה שזכרתי, ליטפתי את עצמי, בוחן את ההרגשה החדשה של עור ללא שיער. במיוחד היה נעים לי לחוש את העור החלק של שק האשכים. ליטפתי את הזין מכל צדדיו, מנסה להתרגל להרגשה של הזין ללא שיער בכלל. הקפתי אותו בידי מניע אותה הלוך ושוב, נהנה מהרגשת הפעימות של כלי הדם מתחת לעור החלק – הוא התחיל להתעורר ולהתקשות מזדקר מגופי ישר לפנים.
הבחנתי במספר צלליות של גברים בצד החשוך של החדר. נראה לי שהם מתבוננים בי, מלטפים את ה"חבילות" שלהם. 'כנראה שאיתי צודק ואולי אני אפילו אקסהיביציוניסט.' חשבתי, מפנה אליהם את האיבר שלי במלוא תפארתו – נהנה להיות המוקד לתשוקותיהם.
הסתכלתי במראה, בוחן עצמי. מודה בליבי שאני נראה לא רע בכלל. לא הייתי "מנופח שרירים" אבל בהחלט בנוי היטב. "אני נראה צעיר משמעותית מגילי." הרהרתי בהתבונני ב"בייבי פייס" שלי. "גם המראה החדש של המפשעה מקנה לי מראה נערי. הבעיה היחידה היא החיתוך המלאכותי של שיער הבטן התחתונה והמעבר החד לעור חשוף, חששתי שזה נראה קצת מגוחך.
"נו, מה אתה אומר?" שאל איתי.
"מוזר, אבל לא כל כך נורא." עניתי.
"אני מבטיח לך שאתה תתרגל לזה מהר מאוד, תאהב את ההרגשה הנקייה ואפילו תשכח איך נראית קודם."
"אתה בטוח?" שאלתי. "היכן יש מגבת?" הוספתי, תוך כדי סגירת הברז.
"אני מצטער, היום זה "יום ללא מגבות" אצלנו, יש לי אמנם בד"כ כמה מגבות ללקוחות שלי, אבל היום היו כידוע לך הרבה לקוחות ולא נותרה אף מגבת."
מעט סבון חדר לעיני, פתחתי שוב את המים לשטיפה אחרונה.
"אני רואה שהנער היפהפה שלנו נהנה להתנקות." חלף רעד בגופי כששמעתי את קולו של אדון גבי.
"מפריע לו שאין לנו מגבות עבורו." אמר איתי.
"אתה רוצה להתייבש?" שאל אותי האדון.
"כן, אבל אמרתם שאין עכשיו מגבות." אמרתי.
"לא משנה, בוא איתי." אמר והחל ללכת למסדרון. הבטתי באיתי שמשך בכתפיו כלא מבין על מה מדובר. מיהרנו ללכת בעקבותיו. כשאני משאיר שלוליות מים על הרצפה. הוא פנה במסדרון ימינה, עבר ליד מספר דלתות ("פה ממוקמת הסאונה היבשה, פה הג'קוזי…" ציין איתי). הגענו לדלת כהה, על הדלת היה מוצמד שלט המעוצב כחלון מסורג ועלו כתובת "הכלוב". אדון גבי עצר, הושיט יד אחת לעברי, לפת את צווארי ובשנייה פתח את הדלת, מגלה גרם מדרגות יורד. דחיפה קלה הספיקה להבהיר לי להרכין ראשי וללכת לצידו במורד המדרגות האפלוליות. למטה היה ווילון מרצועות ניילון שחור עבה. הוא הסיט אותו ודחף אותי פנימה.

בתוך החדר הייתה תאורה חלשה, כחולה וקרה. מהתקרה היה תלוי במרכז החדר ערסל עור מוזר. ובצד מין קונסטרוקציה של כמה צינורות פלדה. הוא תפס את פרק ידי השמאלי, הרים אותו והצמיד אותו לאחד הצינורות ב"קליק". ניסיתי להוריד את היד וראיתי שהיא אזוקה, בשרשרת קצרה. "היי, שחרר אותי" אמרתי. אבל הוא התעלם ובתנועה מהירה תפס את ידי השניה. "קליק נוסף" ונשארתי עם ידיים פרושות, ללא יכולת לקפלן. "מה אתה עושה? שחרר אותי!" מבלי לענות לי הוא תפס את קרסולי הימני, מנסה להצמידו לצינור. ניסיתי לבעוט בו עם רגלי השמאלית. "איתי!" קראתי לעזרה "איתי היה צריך לגשת לכמה דקות." אמר אדון גבי באדישות, חומק מבעיטותי.
"אפשר לעזור?" שמעתי קול מבוגר מאחורי.
"כן, אני אטפל בו ואתה רק תצמיד את האזיקים לרגליים." ענה לו אדון גבי, מנצל שניה של הסחת דעת שלי כדי לתפוס את שתי רגליי בידיו.
"קליק" ופרק רגלי הימני ננעל.
עכשיו הוא תפס את רגלי השמאלית, פישק אותה ו"קליק" נוסף – עמדתי בפיסוק, מתנשף, עם ידיים פרושות לצדדים, מורמות מעט, כמעט ללא יכולת תזוזה.
אדון גבי הביט בי בסיפוק ואמר בחיוך: "כדי לייבש כביסה, תולים אותה על חבלים. כדי ליבש נערים/משרתים – תולים אותם כאן."
"על זה לא חשבתי." שמעתי מאחוריי את קולו של איתי, שכנראה נכנס לחדר.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il