איציק

18/03/2001

יוני מביא לנו שיר יפה, על אהבה שהיתה…

בסערה, דרך שמשת זכוכית, הכרתי אותך
כל מילה כתובה מוסיפה קו לדמותך
כל לילה מאוחר אני יושב, מחכה.

משפטים רבים וארוכים הוחלפו בינינו,
ויותר משנת אור מפרידה בינינו,
אתה איש של לילה ואני איש של יום
אתה הוא כל מה שאני רק יכול לחלום.

בין משפט למשפט רצית יותר, מילה חשמלית היא קצת פסה.
ואני מתרחק מסתכל ומעריץ,
רוצה להתקרב אך נמנע על ידי החיים.

ואז שמת קץ, לעולם ההוא, סגרת את הדלת
אמרת די, אמרת ביי,
ברגע אחד, שנת אור אחת, שכמעט נעלמה, הופיע מחדש
ואני התנצלתי ביקשתי סליחה

אתה לא הקשבת אמרת עוד ביי
ואני התקפלתי, לתוך עולם הבועה שלי
שעטפה אותי שוב, ניסתה לנחם לא הבינה על מה

לא יכולתי להסביר
שעולם כאילו ממימד אחר נסגר פתאום תוך פחות משעה,
עולם של מילה כתובה וחשמלית זורמת בתוך קו טלפון,
עולם של להיות מרחוק, להרגיש כל-כך קרוב,
עולם של הערצה כל-כך גדולה שנסגר.

סליחה
יוני.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il