דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
28/07/2016
אהוד בקושי נכנס הביתה כשהנייד שלו צלצל. הוא כבש גניחה חרישית, ושלף את המכשיר מכיסו. "מה העניינים אודי?" הקול של שכטר נשמע נחמד מידי, והוא קרא לו אודי. אהוד כבר ידע שהוא לא יאהב את מה ששכטר עומד להגיד לו.
"נו, מה?" רטן והצניח את ישבנו המאובק על כיסא, ורק אחרי שהתיישב הבין כמה הוא עייף. זו הייתה העונה הבוערת, אחרי כמה שבועות של מזג אוויר סביר התרגש עליהם פתאום גל חום קשה, ולפתע היו כולם צריכים בדחיפות טכנאי מזגנים. במשך כל השבוע הוא עבד מבוקר עד ערב, וקיווה שלפחות ביום שישי אפשר יהיה לנוח חצי יום, אבל לא, שכטר היה מנומס בצורה מבהילה, אבל עקשן כמו תמיד. מדובר בקליינט ותיק שחייב מזגן תקין עוד הלילה והוא לא מסוגל לאכזב אותו.
'אז למה שלא תלך לבד? נודניק.' התמרמר אהוד בינו לבין עצמו, אבל בקול רק אמר שבסדר ואין בעיה ושאל מה הכתובת.
"זה בדניה, רחוב קולומביה מספר שמונה." אמר שכטר, "וזה דחוף." הוסיף, "אבל אני די בטוח שזה לא סיפור רציני, רק להוסיף קצת גז."
"כן, אבל בדניה…" גנח אהוד, "יש לך מושג איזה פקק יש עכשיו בצ'ק פוסט?" לשכטר היה מושג והוא אפילו היה מנומס מספיק כדי להביע צער, אבל היה ברור שאין ברירה ואהוד יאלץ לעזוב את דירתו הצנועה בנשר, לחצות שוב את הצומת העמוס, לפלס לו דרך בתנועה העמוסה של יום שישי אחרי הצהריים עד למנהרות הכרמל, ומשם להעפיל עד לשכונת דניה.
אחרי שהקדיש לעניין עוד שניה של מחשבה החליט שאין טעם להחליף בגדים וקם כדי לצאת. "לאן אתה הולך שוב?" הגיח פתאום דור, השותף שלו לדירה, מהשירותים.
"לדניה, תיקון דחוף."
"ביום שישי אחרי הצהריים?" רחש דור בפליאה, והתמוטט כדרכו על הספה, "חשבתי שנאכל יחד ארוחת ערב." מלמל בקולו החלוש שתמיד עצבן את אהוד. הוא נראה כבוי ומדוכדך כמו תמיד, אבל מצד שני הוא שם לב שהיום יום שישי, וגם הציע ארוחה משותפת, סימן שיש איזה שיפור קל במצבו וגם זה לטובה.
"מצטער דורי, אבל אלה החיים." חייך בחיבה אל השותף שלו, מקווה, בניגוד לכל היגיון, שאולי הפעם דור כן יחזיר לו חיוך. זה לא קרה כמובן. דור היה דווקא בסדר כשהם שכרו יחד דירה, נראה ונשמע כמו בן אדם רגיל, ואפילו חביב, אבל אחרי כמה חודשים של מגורים יחד הוא קיבל התקף דיכאון, או חרדה, או השד יודע מה, ובקושי תפקד. לטענתו הוא קיבל טיפול נפשי ולקח כדורים, אבל בינתיים לא נראה שמצבו השתפר במיוחד. מידי פעם הוא היה מצליח להסתובב קצת, ואפילו לבשל ולנקות, ואחר כך היה שב ושוקע לתת תפקוד מייאש.
"יש מצב שתזמין סושי או משהו כדי שיהיה מה לאכול בבית?" שאל אהוד.
"כן, אולי." השיב דור בקול אדיש ושקע עוד יותר עמוק בתוך הספה.
אהוד נאנח, הניף את תיק העבודה שלו על שכמו ויצא בדרכו לרחוב קולומביה מספר שמונה שהתבררה כווילה לבנה, מרובת מרפסות עם מעקות מתכת מסולסלת וגג רעפים ירקרקים מחפה עליה מלמעלה. הגינה הייתה מטופחת וירוקה ומבעד לעצים שכיתרו את הווילה מצד ימין הבחין אהוד בנצנוץ של בריכה כחולה.
הדלת, שילוב טוב טעם של עץ כהה וסורג מתכת מפוסל לנוי, נפתחה עוד לפני שהוא הספיק לצלצל בפעמון, וגבר גבה קומה לבוש במכנסיים קצרים וחולצת טריקו דהויה צץ בפתח. "אתה הטכנאי של שכטר?" שאל בלהיטות.
אהוד הנהן. "אני ממש מודה לך שהגעת כל כך מהר." הפתיע אותו בעל הבית, "לא הייתי לוחץ כל כך, אבל יש לי מסיבה הערב ולהיות בלי מזגן במזג אוויר הזה… רוצה לשתות משהו קודם?"
"כן, תודה." אמר אהוד, "אני אשמח למים קרים."
"אפשר גם מיץ או קולה." הוביל אותו בעל הבית למטבח גדול, שילוב של עץ בהיר משוח בלכה עם נירוסטה מבהיקה.
"תודה, אבל אני חייב להשגיח על הקלוריות." טפח אהוד על בטנו שכיום הייתה שטוחה וקשה. הוא התכוון להשאיר אותה ככה עד סוף חייו גם אם זה אומר שבחיים לא ייגע יותר בקולה או במיץ.
"על מה אתה מדבר," מחה בעל הבית בנימוס, "בחור צעיר ורזה כמוך." ובכל זאת הגיש לו כוס ענקית, שנראתה יקרה מאוד, מלאה במים קרים וקובית קרח משתקשקת בתוכה.
"תודה." לקח אהוד את הכוס ואצבעותיו נגעו קלות באלו של בעל הבית. הם החליפו מבטים, מודדים זה את זה. אהוד ראה גבר לא כל כך צעיר, אבל שרירי, גבוה קצת יותר ממנו, שערו הכהה מעוצב בתסרוקת מוצלחת שבטח עלתה כסף רב, ושרשרת גברית ממתכת לבנה מבריקה על צווארו. "אני אהוד." הציג את עצמו, לגם מהכוס והניח אותה על משטח עץ מבריק, "איפה המזגן המקולקל?"
"הנה, כאן." אמר בעל הבית והוביל אותו לסלון ענקי שנפתח למרפסת רחבת ידיים שהייתה תלויה מעל נוף נהדר של יער אורנים. הים התיכון הכחיל ברקע. "אני סמי." הפטיר כבדרך אגב, והראה לאהוד את המזגן -L.G. גדול, ארבע כוח סוס. "וכאן המנוע." פתח דלת הזזה למרפסת.
שכטר צדק, המזגן היה בסדר גמור, היה חסר לו קצת גז, זה הכל. הוא טיפל בעניין בזריזות מתורגלת היטב, והעיר שכדאי לנקות את הפילטרים.
"איזה פילטרים?" תהה סמי, מביט בו בפליאה.
"של המזגן." שלף אהוד את הפילטרים ממקומם, "הנה, תראה כמה הם מאובקים, יש לך איזה כיור גדול, צריך לשטוף אותם."
"הנה, כאן." הוביל אותו סמי לפרוזדור עם פתח מקומר שהוביל לחדר שינה. "תשטוף אותם באמבטיה." הציע ופתח דלת שהוליכה למקלחת מרווחת עם מקלחון זכוכית חלבית, ואמבטיית ג'קוזי ענקית.
"אין לך משהו פחות מפואר?" הביט אהוד סביבו באי נוחות, "אני אלכלך לך את האמבטיה עם הפילטרים האלה."
"לא נורא, קדימה, תשטוף אותם." הורה לו סמי. אהוד ציית, פתח את הברז ושטף בעזרתו את האבק מהפילטרים, מנסה לטנף את הג'קוזי המבהיק מעט ככל האפשר.
"תן להם להתייבש קצת ותחזיר אותם אחר כך למקום." אמר אחרי שסיים, ופנה לצאת, אבל בדרכו החוצה נתקע מול צילום גדול של גבר שרירי ערום, שעורו השחור הבהיק מזיעה, נשען על כיסא ומפנה את גבו וישבנו אל המצלמה. "נראה כמו מייפלתורפ." העיר לפי תומו, "אבל אף פעם לא ראיתי את הצילום הזה קודם."
"קניתי אותו בניו יורק, אני לא בטוח, אבל כנראה שזה חיקוי, או שאולי לא." בחן אותו סמי במבט מהורהר, "תשמע אהוד, יש לי ידיים שמאליות ואני בחיים לא אצליח להרכיב את הפילטרים האלה, מה דעתך שנאכל משהו יחד ואחר כך תסדר לי את המזגן?" חייך אליו סמי חיוך שהוכיח לו שההשערה ששיער ברגע שאצבעותיו נגעו באלה של סמי נכונה, ובדיוק כמוהו גם סמי שייך לזן חובבי הגברים.
אהוד הסכים להצעה של מארחו, אכל איתו סלט יווני טרי וטעים להפליא ולחם שום מרוח בפסטו, אחר כך הרכיב את הפילטרים ולבקשתו של סמי הדליק את המזגן שעבד כהלכה וקירר את החדר כיאות.
"נהדר!" חתם סמי על הקבלה שרשם לו אהוד כנגד הצ'ק שקיבל, "אני מודה לך מקרב לב, אתה בחור טוב וטכנאי מעולה אהוד, והייתי שמח לפצות אותך על המאמץ ו…" הוא החליק את אצבעו לאורך זרועו החשופה והשזופה של אהוד שעורו הצטמרר מהמגע הקליל והלא צפוי, "אז מה דעתך אהוד?" הציץ בעיניו של אהוד וליטף קלילות את לחיו.
"דעתי שכן." השיב אהוד והניח לסמי למשוך אותו אליו לחיבוק, ולהוביל אותו לחדר השינה.
"רק רגע," ניסה אהוד להאט מעט את הקצב המהיר מידי לטעמו של האירועים, "נורא הזעתי, אני רק רוצה להתקלח קצת קודם."
"לא צריך," הדף אותו סמי בעדינות תקיפה לעבר המיטה ונשכב עליו, מצליח תוך כדי כך לפשוט מעליו את חולצתו ולפתוח את מכנסיו.
"אבל אני מסריח." מחה אהוד, ובכל זאת הניח לסמי למשוך מעליו את תחתוניו.
"לא נכון, אתה מריח כמו גבר אמיתי, אני מת על זה." הצהיר סמי ולקח את אברו הזקוף למחצה של אהוד לפיו. הוא היה מנוסה מאוד ומיומן להפליא, ואהוד היה חרמן… אברו הזדקף במהירות ונשאר קשה גם אחרי שסמי גלגל עליו בזריזות קונדום דקיק וריחני, ולפני שאהוד המופתע הצליח להתעשת סמי התיישב עליו, משפד את עצמו בקלילות של בעל ניסיון על אברו של אהוד, "תחזיק אותי." פקד על אהוד, נשען עליו, מושך זרוע אחת שלו סביב מותניו ומניח את ידו השנייה על אברו, "כן." נאנק, "כן, תזיין אותי, תקרע אותי!" גנח סמי, מתנהג כאילו הוא מככב בסרט פורנו.
אהוד כבש צחקוק לא צפוי שפילס לעצמו דרך ממעמקי בטנו, פקד על עצמו להירגע, אחז בחזקה בגופו השרירי של סמי, אימץ את שרירי ירכיו ונעמד, הפך אותו, השעין אותו על המיטה, נעמד מאחוריו וזיין אותו בתנועות קצובות ומענגות, מקפיד לא לגמור לפני מארחו שהתפתל בעונג וגנח בקולניות עד שגמר, מתיז את זרעו על הסדין המפוספס, "ועכשיו אתה." הורה לאהוד שציית בהקלה וגמר, ממלא את הקונדום.
הכל קרה בהפתעה ובמהירות מסעירה, "הרגשתי כמו בסרט פורנו." התוודה אהוד אחרי שהתקלח וסידר את בגדיו.
"נו, בטח. להזדיין עם טכנאי שבא לתקן לך משהו בבית זו פנטזיית הפורנו האולטימטיבית." הסכים סמי שנשאר מוטל על המיטה, מעשן סיגריה מגולגלת ביד, "רוצה?" הציע לאהוד שסירב מיד.
"אני לא מעשן, וחוץ מזה אני עוד צריך לנהוג הביתה."
"האישה מחכה." צחקק סמי.
"לא, אני לא נשוי, ואין לי חבר, אבל כבר ממש מאוחר והאמת שאני די עייף."
"כן, גם אני." נאנח סמי והפריח עיגול עשן מושלם לחלל החדר, "ועוד מעט יגיע הקייטרינג… לא בא לך להישאר למסיבה?"
"אה… תודה, אבל לא, אני ממש לא לבוש למסיבה ואני… מה אתה צוחק?"
"תאמין לי שהבגדים שלך הם הדבר הכי פחות חשוב במסיבה הזו." גיחך סמי, "אבל מצד שני אולי אתה צודק, בחור צעיר וחמוד כמוך… יכול להיות שלא תרגיש נוח במסיבה כזו."
"אני כבר בן שלושים ושתיים, לא כל כך צעיר." העיר אהוד שחש מוקנט מעט מצחוקו של סמי. הייתה לו הרגשה שסמי מוצא אותו משעשע משום מה וזה עצבן אותו.
"מספיק צעיר בשבילי." פסק סמי וקם, גונח מעט מהמאמץ של מעבר משכיבה לעמידה, "בן כמה אתה חושב שאני?" חייך בהתגרות אל אהוד.
"אהה… לא יודע, אני ממש גרוע בקטע הזה."
"בכל זאת, זרוק מספר." התעקש סמי.
אהוד בחן אותו, מארחו כבר לא היה ילד, זה היה ברור, אבל הוא שמר על עצמו היטב – שיזוף מוקפד, תסרוקת מעוצבת, שיניים לבנות, וברור היה שהוא מקפיד על אימון ומשגיח היטב על עצמו. קרוב יותר לחמישים מאשר לארבעים שיער. "אהה… בן ארבעים וחמש?" נתן הערכה מנומסת.
"קרוב מספיק, בן ארבעים ושבע." חייך סמי בסיפוק.
מבוגר ממני בחמש עשרה שנים ציין אהוד לעצמו בשקט, אבל שמור יפה וכלכלית מסודר ממש טוב, סקר את הסלון הגדול שהיה מלא רהיטים יקרים למראה – נברשת ענקית ומודרנית מאוד, שטיח צבעוני שנראה עתיק ויקר, ופלסמה ענקית על הקיר. אהוד אסף את תיקו והודיע שהוא ממש חייב ללכת, והפעם סמי לא ניסה לעצור בעדו. "אני יכול להתקשר אליך בשבוע הבא חמוד?" שאל כשליווה אותו לדלת היציאה.
"בטח, למה לא, תתקשר לשכטר, הוא כבר ידע איך להשיג אותי."
"הייתי מעדיף לא לערב את שכטר בעניין הזה, מה המספר של הנייד שלך?"
אהוד שלף מכיסו כרטיס ביקור של שכטר מזגנים, שרבט מאחור את המספר שלו, הניח לסמי לשתול נשיקה על לחיו ונסע הביתה.
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il