דברו איתנו
אנחנו כאן לכל נושא, שאלות, הצעות, תיקונים ושיתופי פעולה
15/08/2016
אהוד ציית, אבל לא הצליח להפסיק לחשוב על דור, והיה עליו לעצום את עיניו כדי להתרכז ולבצע את מה שהיה מצופה ממנו. הסקס היה טוב כרגיל, אבל תחושת אי הנחת שאהוד חש לאחרונה התגבשה לאיטה למחשבה – סמי הוא אחלה סקס, ובאמת יש לו המון ניסיון והוא יודע איך לתפקד במיטה, אבל אני לא אוהב אותו, מפנק מאוד לחיות איתו אבל אני לא מרגיש כמו בן זוג שלו אלא כמו שכיר שלו.
"מה קורה לך, אתה בסדר? כמעט לא רקדת היום וכל הזמן החמצת פנים." התלונן סמי כשהם חזרו הביתה בשעות הקטנות של הלילה, "החברים שלי שאלו מה עשיתי לך שאתה שקט כזה."
אני קצת עייף, זה הכל." אמר אהוד בשקט והתחיל לפשוט מעליו את הבגדים האופנתיים והיפים שלבש לכבוד המסיבה. סמי קנה לו את הבגדים הללו במתנה והם היו יקרים ויפים, אבל הדוקים מאוד וצבעוניים מידי לטעמו. הוא נראה בהם נהדר, אבל הרגיש בהם כמו בתחפושת ורווח לו כשפשט אותם.
"באמת, זה הכל? אין שום דבר אחר שמפריע לך?" הטיל סמי את עצמו על המיטה הזוגית שלהם ונעץ בו מבט בוחן.
"יש הרבה דברים שמפריעים לי, אתה יכול לפרט קצת יותר?"
"אל תהיה טמבל, אני לא מדבר על ההתחממות הגלובלית ועל מצב הקרחונים אלא עלינו, עלי ועליך, ואתה, יש משהו בקשר שלנו שמפריע לך?"
"האמת שכן." העז אהוד לגלות והתיישב בזהירות על קצה המיטה, מלכסן מבט אל סמי, "יש כמה דברים."
"מה למשל?" נענה סמי לאתגר ברוח טובה ואפילו חייך קצת בסלחנות כאילו דיבר עם ילד קטן שרוצה לבקש מתנה, או העלאה בדמי כיס.
"מפריע לי שהורדת כמה שנים מהגיל שלך, כשנפגשנו אמרת שאתה בן ארבעים ושבע, ואחר כך ראיתי בתעודת זהות שלך שאתה בן חמישים ושלוש, וזה לא הגיל שלך שמפריע לי אלא זה ששיקרת."
"אני מבין." השיב סמי בקול שלו, "ואני באמת מצטער ששיקרתי, אבל תזכור שאז לא ממש הכרתי אותך, ורציתי להרשים אותך קצת, והאמת שאחר כך די שכחתי מזה, עובדה שלא ניסיתי להסתיר את התעודת זהות שלי. יש עוד משהו שמציק לך, הסקס למשל?"
"הסקס בסדר גמור." רטן אהוד, "אבל… עזוב, לא חשוב, מאוחר ואין לי כוח לדבר יותר."
"אולי בכל זאת?" הפציר סמי שהכיוון הלא צפוי שפנתה אליו השיחה הלא צפויה עורר את סקרנותו.
"טוב, אז… אני לא אוהב את הבגדי ים שקנית לי, הם ממש קטנים ואני מרגיש אתם ערום."
"כן, אבל אתה נראה בהם ממש סקסי." החניף סמי וחייך.
"יכול להיות, אבל הבעיה היא ש… ש… אני מתנצל מראש אם אני נשמע כפוי טובה ומגעיל, אבל כשאני אתך אני מרגיש כמו איזה אביזר סקסי ולא כמו בן זוג שלך, האמת שאנחנו כמעט לא מכירים, ועכשיו אני מבין שעברנו לגור יחד מוקדם מידי."
"לא הכרחתי אותך לבוא לגור איתי." הזדעף סמי.
"נכון, זה פשוט יצא ככה בגלל הנסיבות ו… תגיד, אתה מרוצה מהקשר שלנו? אתה לא מרגיש שחסר משהו? שאנחנו יותר שותפים לדירה שמזדיינים מאשר בני זוג?"
"מה רע בשותפים לדירה שמזדיינים? או שאולי חוץ מכל הכסף שעלית לי אתה צריך שאני גם אספר לך שאני אוהב אותך?" השיב סמי בקול קר שהעביר באהוד צמרמורת.
"אני מוותר על זה שתגיד שאתה אוהב אותי, במיוחד אם זה לא נכון, אם רק תפסיק לתת לי כל הזמן הרגשה שאני עוד סעיף בהוצאות שלך." תקף אהוד חזרה.
הם לטשו מבטים זועפים זה בזה, ואז השפילו מבט, "בשביל מה בעצם אתה צריך אותי אתך סמי, אני מתכוון חוץ מהסקס? כי ברור שבתור שותף לדירה אני לא מכסה את ההוצאות שלי, אלא אם כן אתה מחשיב את הסקס כחלק מהתשלום?"
סמי נאנח, "אתה שואל שאלות קשות אודי חמודי, וכמו שכבר אמרת זו שעה ממש מאוחרת, או אולי מוקדמת, בוא נלך לישון ובבוקר בטח נרגיש יותר טוב."
"בסדר." הסכים אהוד שבאמת היה עייף מאוד, "אבל אני מעדיף ללכת לישון בחדר האורחים אם לא אכפת לך."
"איך שאתה רוצה." הפטיר סמי ביובש. אהוד שיער שהוא מגיב באדישות כדי להסוות את עלבונו וחש נקיפת צער.
"אני ממש מצטער אם פגעתי בך סמי." ריכך את קולו, "היית מאוד נדיב והוגן איתי, והיה לי מאוד נעים לגור אתך, אבל אני רוצה בן זוג ואהבה, ואני לא מרגיש שאתה מעוניין באותו דבר."
הפעם לא הצליח סמי להסוות את רגשותיו והיה ברור שהוא נפגע, "אני לא מבין למה קיבלת רושם כזה, ברור שגם אני רוצה אהבה, אני פשוט לא יודע איך לגרום לזה לקרות."
"גם אני לא יודע." הודה אהוד, "אני מומחה קטן מאוד לאהבה, זה קרה לי רק פעם אחת וזה נגמר רע, ומאז לא הצלחתי להתאהב יותר, ומה אתך, אהבת פעם מישהו?"
"כן." אמר סמי קצרות והתהפך על בטנו, כובש את פניו בכרית, "אבל זה היה מזמן, אנחנו עדיין בקשר ואני עדיין אוהב אותו, אבל הוא כבר מיצה והמשיך הלאה, ועכשיו אנחנו רק מכרים שלפעמים, כשאין לנו שום דבר דחוף יותר לעשות גם מזדיינים. נדלקתי עליך כי אתה מזכיר לי אותו קצת, אתה נראה כמו שהוא נראה פעם, לפני עשרים שנה, היום גם הוא כמוני, ויאז'ה פתטית. שנינו מנסים להתגבר על הגיל בעזרת כסף, לי זה לא הצליח, אבל הוא חתך מההומואים והלך בכיוון ההפוך, התחתן והביא ילדים, אין לי מושג מי מאיתנו צודק ומי טועה, טוב, די לקשקש, לך לישון."
אחרי השיחה הלילית המעיקה עם סמי אהוד הסתלק לחדר האורחים, סידר לעצמו שם את המיטה וניסה להירדם, אך לשווא. השעה הייתה כבר ארבע לפנות בוקר, הוא היה עייף ועצבני, ומוטרד מאוד וידע שלפניו יום קשה וכדאי שיישן מעט אך השינה ברחה ממנו. אהוד המותש התהפך לפה ולשם, הפך את הכרית ואפילו חבט בה ולבסוף נכנע, שכב על גבו, תלה מבט בתקרה האפלולית וניסה לתכנן את עתידו. הוא היה בטוח שסמי ידרוש ממנו להסתלק מביתו, אולי ייתן לו עוד כמה ימי חסד כדי להתארגן, אבל אין ספק שהוא נעלב ולא ירצה לראות יותר את אהוד, וקשה להאשים אותו. אהוד דמיין איך יארוז את כל חפציו ותהה אם עליו לקחת את הבגדים שקיבל במתנה מסמי או להשאיר אותם. גאוותו אמרה לו להשאיר, אבל חלק מהבגדים, בעיקר מכנסי הג'ינס, היו יפים והולמים מאוד, והרי סמי בטח לא ילבש אותם אלא ישליך אותם, אז לא חבל? שאלה שנייה, חשובה יותר היא לאן ילך?
ספק אם יצליח למצוא דירה, או לפחות חדר בדירה במהירות כזו, נשארה רק האופציה של בית הוריו. אין ספק שהם יקבלו אותו בלי היסוס, ואולי אפילו ישמחו, אבל מהרגע שייכנס לדירתם הם יתחילו להציק ולנדנד, לשאול שאלות ולהציע הצעות, ומרוב רצון לעזור לו ימררו את חייו, וכמו שהוא מכיר את אביו הוא בטח לא יחמיץ הזדמנות להעיר שאם הוא היה מוותר על השטות הזאת של להיות הומו ומוצא אישה אז…
רק המחשבה על חזרה לבית הוריו גרמה לו להיאנח. אולי הוא יישן כמה ימים במשרד של שכטר? נכון, יש שם רק ספה חבוטה אחת, מקלחת דחוסה וטחובה ומקרר מטרטר, אבל לפחות יהיה לו שקט. המחשבה על העתיד התישה אותו, סוף סוף נעצמו עיניו והוא שקע בשינה לא רגועה והתעורר ממנה בבהלה כשסמי נגע בעדינות בכתפו.
"מה שעה?" נבהל אהוד, "מה קרה? איזה יום היום?" התיישב בחטף, מבחין שבחוץ יש כבר אור כמעט מלא.
"סליחה שהערתי אותך." התנצל סמי והניח מגש עם קפה וכמה עוגיות לצד מיטתו, "כבר שבע וחשבתי שתשמח לקפה."
"קפה?" הופתע אהוד, סמי מעולם לא עשה לו קפה. "תודה רבה, באמת יפה מצידך, אני רק חייב קודם…" הוא חפז לשירותים והשתין, שטף את פניו במים קרים וצחצח שיניים, הסתרק והזדעזע ממראה פניו שנראו סחופים ומקומטים וחזר לאט לחדר השינה. סמי ישב על המיטה והמתין לו, וגם הוא נראה כאילו לא ישן כל הלילה. אהוד התיישב ולגם בהכרת תודה מהקפה החם והריחני.
"קפה מצוין." החמיא לסמי, "תגיד, יש מצב שתיתן לי כמה ימים להתארגן לפני שאני עוזב."
"קח כמה ימים שאתה רוצה." השיב סמי וניסה לחייך, "ואם תחליט שאתה בעצם מעדיף להישאר אז עוד יותר טוב."
"אתה רציני?" שאל אהוד המופתע, לקח עוגייה וכרסם אותה בעדינות, "חשבתי שתרצה להיפטר ממני כמה שיותר מהר."
"למה אתה חושב ככה? זה ממש לא נכון. אני יודע שצריך לשפר הרבה ביחסים שלנו ואני לוקח על עצמי חלק גדול מהאשמה, אבל אני ממש לא רוצה שתעזוב."
"למה? אני מתכוון, מה יוצא לך מזה שאני גר אתך? זאת אומרת, חוץ מהקטע של הסקס."
סמי חייך, "קודם כל אל תזלזל בסקס טוב, הוא הרבה יותר נדיר ממה שנדמה לך, וגם בן אדם שנוח לך לגור איתו ושנעים לך לישון איתו זה גם לא משהו שהולך ברגל."
"מה שנכון נכון." הסכים אהוד, סיים את הקפה ונשא את המגש למטבח, "אתה רעב? בא לך חביתה לארוחת בוקר." שאל והניח את המגש על השיש.
"כן, אבל רק אחר כך." חיבק סמי את מותניו ונישק את עורפו, מצמיד לישבנו את זקפתו. אהוד הסתובב, נישק את פיו של סמי שכבר צחצח שיניים והתגלח, והלך איתו למיטה. אחרי הסקס שהפעם היה רך ועדין מהרגיל, וכלל הרבה נשיקות וחיבוקים הם נרדמו חבוקים, ואכלו ארוחת בוקר רק בצהריים.
"וככה בסוף לא נפרדנו." סיכם אהוד את תיאור המריבה הראשונה שלו עם סמי.
"ועכשיו הוא מתנהג אחרת?" תהה דור ששמע את הסיפור בשתיקה סבלנית.
"הוא מנסה להיות נחמד יותר, לא שהוא לא היה נחמד גם קודם, אבל אני מרגיש שהוא מנסה להתנהג בצורה שונה, יותר לדבר איתי, לספר לי דברים."
"ומה אתך? גם אתה מספר לו דברים?"
"כן, בטח, ולשם שינוי הוא גם מנסה להקשיב, ללמוד במכינה ולשפר בגרויות זה הרעיון שלו."
"יפה מצידו לתמוך בך."
"נכון, ועוד יותר יפה שהוא נותן לי את הרכב." חייך אהוד ברוח טובה. הם נסעו יחד למכללה לשיעור הראשון במכינה, ואהוד הרגיש התרוממות רוח בגלל השינוי בשגרת העבודה, ונהנה לבלות שוב עם דור, ידידו הוותיק.
"תגיד, לא מפריע לך שהוא לא אמר לך אף פעם שהוא אוהב אותך?"
"האמת שלא." הודה אהוד, "כי אם הוא יגיד לי את זה אז גם אני אצטרך להגיד ו… אה… אני יודע שזה לא נשמע טוב, אבל אי אפשר להגיד שמה שאני מרגיש כלפי סמי זו אהבה."
"אז למה אתה גר איתו, ואה… ישן איתו?"
"ישן אתו?" גיחך אהוד, "מה העדינות הזו? מה אתה, אמריקאי? אני מזדיין איתו ומבחינתו זה החלק הכי מוצלח בקשר שלנו."
"ומה החלק הכי מוצלח מבחינתך? הווילה שלו, המכונית, או שאולי הבריכה?" סקר אותו דור במבט שאהוד קרא בו גינוי ואולי קצת בוז.
"נו, די דור, אל תהיה מניאק." מחה אהוד, "זה לא הוגן, אפשר לחשוב שאני מנצל אותו או משהו, וזה ממש לא נכון. ראשית, אני משלם לו שכר דירה, ושנית, אני לא לוקח ממנו כסף למרות שאני די בטוח שאם אני אבקש הוא ייתן לי, והמתנות שהוא נותן לי? אז קודם כל הוא הפסיק כמעט לגמרי, וחוץ מזה אנחנו פשוט חברים וסוג של בני זוג, בערך."
"בערך זה לא מספיק טוב." פסק דור, "ואם כבר מדברים על ניצול, לדעתי הוא זה שמנצל אותך, לא אתה אותו."
"מנצל אותי?" הצטחק אהוד, "מה פתאום? במה הוא מנצל אותי?"
"בזה שהוא כולא אותך בכלוב זהב ומשתמש בך, בגוף שלך וביופי שלך וב… עזוב, לא חשוב, לא בא לי לדבר על זה."
"אז תשתוק!" התיז אהוד בכעס, ודור התכווץ בכיסאו והפנה את ראשו הצידה, נמנע מלהביט באהוד שנמלא מיד חרטה והצטער שהגיב בחריפות כזו. הם נסעו בשתיקה עד שהגיעו למגרש החנייה של מכללת עמק יזרעאל. אהוד החנה את המכונית מתחת לעץ, כיבה את המנוע והניח יד מפייסת על ברכו של דור, "סליחה, לא רציתי להעליב, אני יודע שאתה חושב רק על טובתי, אבל אני יודע מה אני עושה, ואני מעדיף לגור עם מישהו כמו סמי ולא לחיות לבד, או עם איזה שותף סטרייט שחושב רק על נשים, ולא מבין כמה קשה להומו למצוא זוגיות."
"גם לסטרייטים קשה למצוא זוגיות." אמר דור והניח את כפו על היד המונחת על ברכו, אבל במקום לסלק אותה רק לחץ אותה בעדינות.
"אהבה זה קטע ממש קשה ומסובך." הסכים אהוד ברוח טובה, "וגם אם אתה מוצא מישהו וגר איתו והכל, בסוף האהבה נגמרת, הפרפרים נעלמים, אתם נפרדים, ואתה שוב לבד. לא פשוט יותר לגור עם מישהו שמראש אתה לא אוהב, בלי פרפרים ובלי בלגנים? זה בטח טוב יותר מאשר לגור עם ההורים בגיל שלושים ולישון לגמרי לבד."
"יכול להיות." הביט דור ישר בעיניו, "אבל כשאתה גר אצל ההורים, או עם שותף סטרייט לפחות יש לך תקווה שאולי יום אחד כן תפגוש מישהו שיתאהב בך, ואתה בו."
"זה יכול לקרות לי גם אם אני אגור עם סמי."
"נכון, אבל הרבה יותר קשה לפגוש מישהו ולהתאהב כשאתה כלוא בכלוב זהב." התווכח דור.
"אוף אתך," התעייף אהוד מהשיחה המעיקה, "די כבר לחפור, בוא נלך להירשם או מה שצריך לעשות כדי להתחיל ללמוד."
הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il