אסופה ששית

05/03/2008

1.
מתי הלכת לאיבוד לאחרונה?
מתי יצא לך לתעות בעיר
ללכת ללא מטרה עד שגילית:
הכול היה שם מאז ומעולם

2.
עיר נבנית בזיכרון
בשוטטות העלומה שמצרפת
פריטים בנאליים של יומיום לידי עולם
שגורלו נגזר כל רגע כל שנייה
להידרדר למטה אל החשיכה בחיפוש אחר הגאולה.

3.
יש שאני הולך לאיבוד בעיר
אצה לי הדרך, חייב להגיע, ממהר בלי נשימה
שואף את ריח האספלט השחור לתוכי,
נדחף קדימה על ידי פטישי אוויר
רגע של חרדה, מי אני? עיר או אגדה
ואז רגע הוודאות: הכול בסדר, הירגע
רגע משמים גזלת החרות

4.
יש ערים שאני לא מתמצא בהן. יש ערים שאני תועה בהן
אני לא מעלה קרבן ונסכים לאל המקומות הבטוחים
לתעות זה לדעת.
בן-אדם תועה בעירו כשמשהו נשבר
עיר של רסיסים נוקרת את העין

5.
לתעות זה לפגוש.
כשאתה מביא תועלת אתה לא תועה

6.
תמיד כשאני תועה בעיר אחרת אני מבין שכבר הייתי בה פעם.
אני מבין שאני ממהר לפגישה,
ממהר לפגוש איזה זיכרון נפלא
שביל שבו נתקלתי בצביטת הלב הראשונה
פינת רחוב שהצל בה התעורר לרגע לחיים
חלון שמאחוריו הציץ משהו מופלא לרגע, ולעד לכד את ליבי
מפסל בו דמות שמחכה לחזור לחיים בהבל פה

7.
כשאני תועה אני מחפש את המופלא.
מסע בעיר שחוזרים אליה,
הוא תעייה שמפרקת את הזיכרון
הוא מסע לתוך שברון הלב.
חזרתי אליך
את הזר אני מעצב בדמותך
אין זר יותר מהמוכר

8.
העיר השלמה,
עיר החוויה הרחוקה,
העיר שקפאה על פני ישימון היומיום,
צפה לרגע
ניסיון ללכוד את מה שאינו אלא משאלה,
ניסיון ללכוד את מה שרוצים לחפון
מסע סיזיפי שנועד לכישלון.

9.
עיר חדשה היא עיר של זכרון משתולל
כל צעד מטפטף את זיכרונה של העיר הישנה
אני טובל בזכרון ושוכח לנגב
(כמו אחד שיצא מהאמבט ושכח להתנגב)

10.
ירושלים עיר הזיכרון הנצחי
אם אשכחך ירושלים
אחיה בניו-יורק
אגור בשדרה השלישית באפר – איסט
בקומה הארבעים
במרפסת שמש הצופה לקווינס
אכתוב שירים ומחזות לארבע תיאטראות
ובשבת סתווית אטייל איתו
על החמישית אחרי זיון ולפני סיור בגוגנהיים המשופץ
אם אשכחך ירושלים
אהיה יותר מאושר
אעלה את ניו-יורק על ראש שמחתי
שטוחה
נוצצת
טורפת החיים
עיר בלי זיכרון
עיר שכחת התמיד.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il