ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – פרק א'

05/04/2009

ניו יורק

"אני חושב שאחזור לארץ בטיסה של מוצאי שבת הקרובה," אמר אסף למיכאל בזמן שהתרחצו במקלחת של אכסנית הנוער בניו יורק. שני הבנים היו לאחר כחודשיים וחצי של טיול מחוף לחוף בארה"ב, טיול מרתק שבו "חרשו" את המדינה הענקית ובמקביל חיסלו את המענק שקיבלו בתום שנת עבודה בתחנת דלק, שעשו מיד אחרי השחרור מהצבא. עבודה שבמהלכה הכירו והתחברו.
"אבל רק הגענו לניו יורק, ויש עוד הרבה מה לראות באמריקה. אני רוצה להשאר עוד כמה שבועות," אמר מיכאל, כשהוא נועץ עיניים בשכנם לחדר שנכנס לחדר המקלחת בתחתונים ובגופיה שהיו מתוחים על גופו והבליטו את חמוקיו.
"ואיך אתה חושב לממן את המשך השהות כאן?" שאל אסף.
"לא יודע, אחשוב על משהו, אולי אצטרף לישראלים שמוכרים בקניונים כל מיני שטויות לאמריקאים, שמעתי שניתן להרויח בזה די הרבה. מחר אלך לבדוק זאת, הויזה שלי פוקעת בעוד שבועיים וחצי ואיני רוצה שיתפסו אותי עובד בלי אישור ובלי ויזה."
"היי, שמי ג’ון," ניצל שכנם לחדר את ההפסקה בשטף הדיבור והציג עצמו בלבביות. כשהוא נכנס להתקלח בתא הפנוי האחרון. גופו החטוב, ישבנו הקטן והמוצק ובעיקר אברו המושלם משכו את תשומת הלב של מיכאל.
"אולי אחד מכם רוצה לעבוד איתי הערב?" שאל כשהוא סוקר את גופם של מיכאל ואסף.
"הוא כאילו נחת פה מהשמיים, אבל מעניין למה הוא מתכוון," חשב מיכאל ואמר, "תלוי על איזה עבודה אתה מדבר, אני מקווה שזה משהו הגון, אני באמת צריך קצת כסף."
"אני עובד בתור אחראי משמרת במסעדה, ובדיוק הודיעו לי ששני מלצרים חולים."
"אני לא רוצה," אמר אסף "החלטתי שאני חוזר לארץ בסוף השבוע ואני רוצה להספיק לטייל בעיר, לקנות מתנות, לראות הצגה ועוד כמה דברים, וחוץ מזה אני פוחד שיתפסו אותנו."
"מה באמת בקשר לאישור עבודה?" הקשה מיכאל.
"תראה, בתור עובד זמני אתה יכול להגיד ששכחת את האישור באכסניה. תאמין לי שהם כל כך לחוצים שלא יתעקשו שתלך להביא. הסיכוי שדווקא היום יגיעו פקחים הוא קטן, ואם יגיעו, נגיד להם שאתה רק עושה לי טובה חד פעמית ללא שכר, בתור חבר," הרגיע אותו ג’ון, והוסיף, "ליתר ביטחון, עדיף שתגיד להם ששמך מייקל ולא מיההל," אמר תוך שהוא משבש את השם מיכאל.
בזמן שהם התלבשו, הסתכל ג’ון בג'ינס ובטרנינג שמיכאל לבש ואמר לו: "אתה יודע שתצטרך ללבוש בגדים אחרים במסעדה."
"איזה בגדים?" שאל מיכאל בחשדנות.
"מכנסיים וגופיית טריקו עם סמל המסעדה שאתה תקבל שם" אמר ג’ון.
"אני מוכן," אמר מיכאל כשהוא מסיים לסרק את שערו הארוך והגלי (אני צריך להסתפר לפני החזרה לארץ, הרהר) לאחר החפיפה.
הם יצאו אל הרחוב, ג’ון הרים יד, עצר מונית ואמר משהו לנהג. תוך 20 דקות הגיעו למסעדה. הם נכנסו פנימה, ג’ון מציג את מיכאל כמייקל לכל העובדים שנקרו בדרכם. עיניו של מיכאל נפקחו לרווחה כשראה את המלצרים: כולם היו חטובים כמו ג’ון, הם לבשו מכנסונים קטנטנים והדוקים מבד לבן מבריק. מתחת למכנסונים הם לבשו תחתוני חוטיני סגולים ש"הציצו" בגב התחתון מעל הגזרה הנמוכה של המכנסונים. והעיקר: לכולם היתה "חבילה" שופעת ארוזה היטב בתחתונים המשונות, שנלחצה למכנסונים הדקים בחזית מתחת לשיפולי בטנם השטוחה. בנוסף, הם לבשו גופייה לבנה, דקה, ללא שרוולים, שנראה כאילו היו קטנות על כולם במספר, והבליטו את שרירי החזה ואת הפטמות של רובם. ועליהן היה מוטבע בסגול עמוק שם המסעדה: " The Purple Rainbow" ומעליו מתוחה קשת בשלל צבעיה. לרגלי כולם היו נעולים סנדלי עור "תנכיות" עם רצועות עור דקות ארוכות, שהיו כרוכות סביב רגליהם השריריות. לצוואר של רובם היה ענוד קולר מעור שחור ועליו תלויה דיסקית שעליה חקוק משהו. ועל פרקי הרגליים של כולם היו ענודים צמידים שחורים, בדיוק כמו שיש לרגליו של ג’ון, שם מיכאל לב. ככלל: המראה של כולם שידר מיניות. לפתע, שם מיכאל לב להעדר מלצריות בצוות העובדים, ולמיעוט המין הנשי בקרב אורחי המסעדה.
"בוא לשירותים להתלבש," אמר ג’ון.
"אני לא בטוח," אמר מיכאל בהיסוס והוסיף, "בישראל יש לי חברה."
"אל תדאג," אמר ג’ון. "אתה לא צריך לעשות כלום," והוסיף, "זו מסעדה מהוגנת, באים לאכול פה אפילו משפחות עם ילדים. אתה רק צריך להיות נחמד ולתפקד כמלצר רגיל. עם המראה שלך אתה כבר תמשוך את תשומת הלב והטיפים של האורחים הגברים."
מיכאל קיבל מג’ון מפתח ללוקר. בתוכו המתינו לו פריטי הלבוש המיניאטוריים. הוא החליף בגדים. הרגשתו היתה משונה: זו היתה הפעם הראשונה שהוא העז ללבוש תחתוני חוטיני והוא לא היה רגיל להרגשה של הלחץ לאורך חריץ התחת. בנוסף, המכנסונים היו מתוחים עליו והבד החלקלק נצמד אליו, הבליט את פלחי הישבן השריריים ו"ארז" מקדימה את האשכים והזין. ובנוסף, הגופיה הקטנה נלחצה אל החזה שלו שמתארו ניכר בקלות מהצדדים נטולי השרוולים, ודרך הבד הדק ליטף וגירה את פיטמותיו. 'מעניין,' חשב. "אני, בוגר יחידה קרבית, לא הייתי מעז להתלבש כך בארץ. אבל כאן, מי מכיר אותי… נזרום."
"תראה כמה שהמדים שלנו הולמים אותך," אמר לו ג’ון שסיים להתלבש בבגדים דומים והחליק ידו על הבד הדק המכסה את פטמותיו המזדקרות של מיכאל.
הוא לקח פס מתכת גמיש באורך של כ40 סנטימטר וברוחב של כארבעה, רשם עליו "מייקל" באותיות דפוס גדולות ומעוטרות והצמיד אותו כקולר לצוארו של מיכאל. קצות פס המתכת ננעלו ב"קליק" אחד לשני. בנוסף, נתן לו מין פאוצ': נרתיק עור קטן מחובר לחגורת עור לקשירה סביב הבטן; לאיכסון מעט פריטים הכרחיים (עט, פנקסון לרישום ההזמנות, מפתח הלוקר והכי חשוב – לטיפים)
ג’ון הוציא ממגירה בלוקר שלו קולר שחור וענד לצווארו. על פניו התפשט חיוך שלל סיפוק בעודו נועץ את עיני התכלת שלו במיכאל, הבחין בזיקפה של ג’ון הנלחצת אל חזית מכנסיו וממלאת את המקום עד תום.
'אני לא יודע מה קורה לי. למרות שבעצם אני בכלל לא עירום, אני מרגיש סקסי ופרובוקטיבי,' הרהר מיכאל בהבחינו במבוכה בזיקפתו שלו…
"בוא התלווה אליי לשלושת הלקוחות הראשונים ואחר תתחיל לעבוד בעצמך," אמר ג’ון וניגש אל הלקוח שהתישב זה עתה.
"שלום, שמי ג’ון, זה מייקל ואנו נשמח לשרתך הערב," אמר ללקוח שנראה כאיש עסקים צעיר. "האם אתה כבר יודע מה אתה רוצה להזמין?" הבחור שנעץ עיניים בחמוקיהם לא מיהר להשיב, וג’ון אמר: "או-קיי, קח את הזמן שלך, בינתיים אנו נביא לך משהו לשתות. מה אתה רוצה?" הלקוח הזמין בירה.
"לך לבר, תבקש עבורו כוס בירה, ותגיש לו. אני ניגש שניה לשירותים ותיכף אשוב. אגב, בהמשך הערב, אם אתה רוצה להגדיל את הטיפ שלך, אתה יכול 'לשגע' לקוחות: בעיקר כאלו שבאו לבד, אתה יכול ב'טעות' לחכך קלות את גב היד שלך בלחי או ביד שלהם, ואם תראה שהם לא נרתעים, תחכך את המכנסיים בגב היד או בלחיים שלהם. ואז תראה איך הטיפים גדלים…"
מייקל ניגש אל הבר, הוא הזמין את הבירה, ובינתיים ניסה, רק לרגע, אך ללא הצלחה לשחרר את קולר המתכת שענד לצווארו ("אחר כך אני צריך לשאול את ג’ון איך משחררים זאת" חשב). הוא לקח כוס בירה וניגש לכיוון הלקוח. משתדל להתעלם מההרגשה של מבטים (מבטי גברים ?!) ננעצים בו כל הזמן.
"בבקשה," אמר והניח הכוס ליד הלקוח, שהיה שקוע בשיחה בטלפון הסלולרי שלו אך לא הסיר עינו מהמפשעה שלו, והודה לו בניע ראש. הוא עמד לידו בשקט והמתין.
"בוא, ננסה לרשום הזמנה נוספת, אמר ג’ון. הם ניגשו לשולחן שלידו ישבו בני זוג שחורים כבני 30, נאים מאד ומטופחים. האשה ישבה עם הגב אליהם: שיער קצרצר, עגילי יהלומים, שרשרת מתכת צמודה לצואר החשוף מדגישה את ארכו. והגבר הסתכל בה, ובמייקל ו ג’ון המתקרבים לחילופין. עכשיו, ממרחק קצר, נראתה האשה מאד חושנית: היו לה שפתיים אדומות, מלאות אך לא בשרניות מדי, היה לה חזה נאה שחלקו המרכזי ("שביל החלב" נזכר מייקל בכינוי של החבר'ה מהצבא) נראה מבעד למחשוף העמוק בשמלת העור שלבשה.
"שלום, שמי ג’ון, זהו מייקל, ואנו נשמח לשרתכם הערב," דיקלם ג’ון. "האם אתם כבר יודעים מה אתם רוצים להזמין?" הבחור נעץ עיניים בשרירי בטנו החלקה והשטוחה של מייקל, פתח את פיו לומר משהו אבל חברתו הקדימה אותו ו"ירתה" את ההזמנה. שמייקל רשם בשקדנות בפנקסו. "מה להביא לכם לשתות עד שההזמנה תהיה מוכנה?" שאל ג’ון. "לי יין לבן ולו בירה לייט אמרה הבחורה. ג’ון שלח את מייקל להביא להם השתיה ואחר, הורה לו לגשת לשולחן שלידו התישבה חבורת גברים צעירים, 'כנראה קבוצת ספורט' חשב מייקל בליבו, ולאסוף מהם הזמנה, כשהפעם, הוא, ג’ון, רק יאזין.
"שלום, שמי מייקל, זהו ג’ון, ואנו נשמח לשרתכם הערב," דיקלם מיכאל/מייקל. "האם אתם כבר יודעים מה אתם רוצים להזמין?" "קודם כל תביא בירה לכולם," אמר אחד הבחורים, שנראה מעט מבוגר משאר הצעירים (מייקל החליט שהוא המאמן שלהם). "אבל אני מזמין גם אותך לבירה על חשבוננו," הוסיף.
"יופי, אני רואה שאתה מסתדר," אמר ג’ון. "תמשיך כך. אגב, אם אתה רוצה הרבה טיפים, אל תשכח את העצה שלי," הוסיף בקריצה.
מייקל מילא מגש עם כוסות בירה גדולות לכולם ועם אחת קטנה עבור עצמו והגיש לחבורה. "אני רוצה להרים כוסית לחיי המלצר החדש שלנו," אמר המאמן. "קח לך את הכוס, והשק איתנו," אמר למייקל. הוא לקח, הרים מעט אמר "לחיים" והגיש לשפתיו כשהוא מרגישה את עיני הגברברים נעוצות בו. "עצור!" שמע אותו אומר. "אתה צריך להקיש כוסיות עם כל אחד מאיתנו לחוד." כדי לא לאכזבם הוא החל לעבור מאחד לשני כדי להקיש כוסות, אבל הם התעקשו שלא יאלץ אותם להסתובב, כלומר שהוא יעשה זאת מהצד השני של השולחן. כשרכן בין שני בחורים, אל מעבר לשולחן להקיש כוסות עם היושב מולם, הוא שם לב שהם גורמים לו להתחכך איתם ובוחנים היטב, מקרוב, את החזה והבטן שלו ובעיקר את ישבנו. ההרגשה מאד הביכה אותו אבל גם החמיאה לו והוא החליט לאמץ את העצה שהדהדה באזניו.
כך עבר הערב, כשמייקל מתחיל להתרגל לבגדים ההדוקים שלו, לתחתוני החוטיני שלא חדלו להזכיר לו את קיומם הנעים בישבניו, בעיקר כאשר נאלץ מדי פעם להתכופף כדי להרים את הטיפ מהרצפה ("זה המנהג במסעדה זו," הסביר לו ג’ון) הגזרה של התחתונים היתה כזו שכמעט כל תנועה שלו ובמיוחד התכופפות, גרמה לעיסוי קל של האשכים וכן לחיכוך נעים של קצה הזין שלו – מה שגרם לו לזיקפה במשך כל הערב. בכלל הוא אפילו התרגל לתפקיד "המלצרית הסקסית" וגם החל ליהנות מכך. לאט לאט הוא שם לב לטיפים שהלקוחות השאירו לו וציין לעצמו שבאמת יש קשר מובהק בין גודל הטיפ לרמזים האירוטיים שעברו בינו לבין הלקוחות (למעט טיפ של 20$ שנתן הלקוח הראשון).
לקראת 4 לפנות בוקר, קרא לו ג’ון אל חדר ההלבשה. "זהו, המשמרת שלנו הסתיימה, אתה יכול להחליף בגדים". הוא שלף מפתח קטן מהפאוץ' שלו תקע אותו בחרך נסתר בקולר המתכת שמיכאל כבר התרגל אליו וכמעט שכח מקיומו – ושיחרר אותו ממנו. תוך כמה דקות הגיעו גם מלצרים אחרים שחלקו עימם את המשמרת וג’ון שיחרר גם את הקולרים שלהם. לבסוף, נכנס לחדר בחור נוסף, שחור יפה תואר, "תכירו, זה ג'ושוע, אחראי המשמרת הבאה, וזה מייקל, מועמד חדש לעבודה," הציג אותם ג’ון אחד בפני השני. ג'ושוע לחץ בחמימות את ידו של מייקל ואז שלף מפתח קצת שונה, ושיחרר את הקולר של ג’ון.
במונית, בדרכם אל האכסניה, אמר לו ג’ון: "מייקל, אני רואה שאתה משתלב מצוין וכולם מרוצים ממך. מחר יש אירוע פרטי גדול במסעדה ואנו צריכים עזרה. האם אתה מעונין לבוא גם מחר?"
"אני קצת מפחד מפקחי רשות ההגירה," אמר מייקל, כשהוא סופר את הטיפים שקיבל: 137.25 דולר.
"אל תדאג, במיוחד מחר, מכיוון שזה אירוע סגור אין סיכוי שיבואו פקחים של רשות ההגירה ויעשו בעיות." הרגיע אותו ג’ון.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il