את עוזבת

25/02/2009

את עוזבת , הולכת ממני, מכאן.
הלב שלך היה חלש, לא האמין מספיק.

אז הסתפקת.

במשהו אחר.

כי רצית להאמין שפרק בחיים הוא רק פרק.
אולי כי לא הפנמת שיש פרקים שלנצח זוכרים.
אז את מכבה את כל האש,
שאני ניסיתי בכל כוחי,

להבעיר.

תופסת אוטובוס לתקוות חדשות.
בורחת הכי רחוק.
כי האמת תמיד רודפת.
אז את עוזבת,
הורסת ובונה כאילו כלום.
מעלה חיוך הכי חזק שאת יכולה…
או שבאמת כבר לא אכפת לך.
הלב שלך מסתיר כל כך הרבה כאב,
והפצעים שלא הגלידו.
הפכו אותך כל כך קרה.
אז חשבתי להציל אותך,

מעצמך.

כי ראיתי באמת, כמה את כואבת.
כמה החיוך שלך שקוף.
אולי לא הספקתי כי את כבר עוזבת,
אולי גם לא נתת לי כי את כל כך פוחדת.
אז הפינה שלך בלב, אצלי,
הולכת וקטנה.
למרות שאת יודעת, אני לא אעלם לך עם הזמן…
ואולי כשאת קוראת את זה את קצת כועסת.

כי לי היה האומץ,

ושלך כבר מת מזמן.

אבל מה אכפת לך אחרי הכול את עוזבת, לא?
משאירה הכול מאחור (גם אותי)
ואולי אני טועה.
או שאת אפילו לא יודעת כמה שאני רואה אותך.
או פשוט סתם לא מודה.
אז אין לי מה לומר יותר.
אחרי הכול אני גאה.
עשיתי הכול. הרגשתי!
ונותר לי לאחל לך המון בהצלחה.

מקווה שלא תשכחי לזכור אותי…..

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il