בובה על חוטים – פרק ג'

17/10/2010

דפיקות על הדלת. הן הרגישו כאילו מישהו דופק ישירות על הראש שלי.
"אודי!" צעק יוסי, "יש לך שתי דקות להקים את עצמך ולצאת החוצה." שמעתי רעש של מנעול נפתח, אבל הדלת נשארה סגורה.
הסתכלתי על החלון. אור השמש חדר פנימה ושיערתי שהשעה בערך עשר בבוקר. אבל הגיוני שהיה מוקדם יותר. התיישבתי והתמתחתי. כשהיה מספיק אור יכולתי לראות את הנזק שאלי גרם לפטמות שלי. בימנית הייתה שריטה קטנה ומתחתיה כמה טיפות של דם. ניקיתי אותן עם מעט רוק. הפטמה השנייה נראתה נפוחה, אבל בלי חתכים או דם.
קמתי על רגליי והתמתחתי פעם נוספת. המיטה הייתה קשה מדי, ובלי שמיכה הקור חדר ישירות לעצמות שלי במשך הלילה. חשבתי על האימון שמחכה לי עכשיו עם יוסי, והרגשתי תשוש עוד לפני שהרמתי משקולת אחת.
השתנתי ויצאתי החוצה. שמעתי את יוסי מתעסק עם כלים וניגשתי אל אזור המטבח, שלא היה גדול במיוחד, אבל נראה נקי ומאובזר. על שולחן קטן היה סלט, גבינות וקצת לחם. יוסי לבש בגדי אימון שחורים וכשראה אותי הניח חביתה על צלחת וסימן לי להתיישב.
התיישבתי בדממה, מרגיש כאילו נכנסתי ליקום מקביל. הייתי בטוח שהם יעירו אותי מוקדם בבוקר ויגידו לי להכין ארוחה בשביל כולם.
"אל תיראה כל כך מופתע," אמר יוסי והתיישב מולי. "אני אוהב להתעסק עם אוכל, ואחרי שסיימתי לתכנן את יום האימונים שלך, החלטתי שלא יזיק לך להתחיל את הבוקר על רגל ימין."
נהדר. "תודה."
"ראיתי את הסרט שצילמת אתמול."
לקחתי מיץ תפוזים ומזגתי בכוס. "מתי הספקת?"
"מקודם. יצא… יצא לא רע. הרבה שפיך."
משכתי בכתפיי. מה אומרים למישהו שמעיר על כמות השפיך שלך?
"אתה צריך לגעת בגוף שלך יותר. רוב הזמן היד שלא התעסקה עם הזין לא עשתה כלום. ותמיד תשים לב לפנים, כי ברגע שאתה מאבד ריכוז ישר רואים את זה והאמינות של הסצנה נדפקת."
הנהנתי ונגסתי בעגבנייה.
אכלנו בשקט. הוא הסתכל עליי במבט משועשע, ואני ניסיתי להסתכל כל הזמן על האוכל. בשלב מסוים הוא קם ונעמד מאחוריי. כל עוד הוא לא נגע בי או אמר לי להפסיק לאכול, המשכתי מבלי להתייחס לעובדה שהוא נמצא כמה סנטימטרים מאחוריי. אבל ברגע שידיו הונחו על כתפיי, הפסקתי והזדקפתי.
"אתה מאוד מתוח." הוא התחיל לעסות את הכתפיים שלי. האצבעות שלו היו כמו ברזל, אבל הרגשתי עד כמה השרירים שלי צריכים הרפיה. "אחרי האוכל תלך לצחצח שיניים ולשטוף פנים."
"יש מצב למקלחת?"
"יש. תלוי איך תהיה באימון." לפתע השפתיים שלו היו ליד האוזן שלי. "תגיד, איך הטעם של תום?"
"הטעם של תום?"
"כן. השפתיים שלו. איך הטעם שלהן?"
לא ידעתי מה לומר. תום הזהיר אותי לא לספר כלום, אבל יוסי נשמע כאילו כבר ידע שהתנשקנו. מצד שני, יכול להיות שהוא מנסה לעבוד עליי.
"לא יודע על מה אתה מדבר."
המגע שלו על כתפיי נעשה מכאיב יותר. חרקתי שיניים.
"אתה מנסה לשחק איתי, אודי?"
"לא. אחח, לא משחק."
"בטוח שאתה לא יודע על מה אני מדבר? לא החלפתם רוק?"
לעזאזל עם משחקי הקנאה האלה. למה אני צריך להיות באמצע החרא הזה? "לא החלפנו רוק," סיננתי, בליבי מתפלל שתום באמת לא סיפר לו.
לפתע הידיים שלו עזבו את כתפיי. "ילד טוב. אני מאמין לך. רק תזכור, השפתיים שלו מחוץ לתחום, כן?"
הנהנתי. "בסדר."
הוא אמר לי לפנות את השולחן ולשטוף כלים. לאחר מכן הלכנו לחדר הראשון במסדרון, שהתגלה כשירותים. צחצחתי את שיניי ושטפתי פנים. הפנים שלי נראו שונים כשהשתקפו במראה, נראו מבוגרים יותר. לא הייתי רגיל להיות עם כל כך הרבה זיפים, אבל היה משהו במראה הזה שהתאים לי. יוסי קלט אותי מסתכל ואמר, "צריך לטפל בזה, לשמור שלא יאבד פרופורציה."
הוא פתח מגירה והוציא משם מכונת גילוח. "תרים ראש."
הוא העביר את המכונה על פניי באיטיות, עד שסיים ואמר לי להסתכל במראה. "תודה," אמרתי, למרות שעדיין גירד לי והעדפתי לגלח את הכול.
הלכנו לחדר הכושר הקטן והתחלנו להתאמן. בשלב מסוים, כשכבר הזעתי כולי, יוסי אמר, "אתה לא מתאמץ מספיק."
התנשפתי ומלמלתי, "אני נותן את המקסימום," כי זו הייתה האמת.
הוא התיישב מולי בזמן שעבדתי על מתקן שאמור לעבוד על שרירי החזה, ותפס את הביצים שלי בידו. "בוא נעשה את זה ככה, אם אני אראה שאתה לא נותן את כל מה שיש לך לתת, אני הולך להעביר את התסכול שלי דרך היד שלי, ישירות לביצים שלך, סבבה?"
בלעתי רוק והנהנתי.
בשעתיים הבאות היו לפחות שש פעמים שמצאתי את עצמי צועק מכאבים כשידיו הפעילו ללא אזהרה לחץ פתאומי על הביצים שלי. התחיל להיות קשה ללכת בשלב מסוים בגלל הכאבים שם, אבל בלעתי את תחושת הכאב והמשכתי לעבוד.
נעשיתי מודע לכל שריר בגופי, אפילו למקומות שמעולם לא הנחתי שיש בהם שרירים. ידעתי מה זה אימון בחדר כושר, ידעתי מה זה להזיע על מתקנים ולאתגר את עצמך. אבל השעות האלה עם יוסי גרמו לכל מה שידעתי להיות חסר חשיבות. הוא נתן לי כמה דקות של מנוחה כשראה שאני עוד רגע מאבד את ההכרה, וברגע שרק התחלתי לחזור לעצמי הוא דאג לומר לי לקום ולחזור לעבודה, אחרת הביצים שלי יתנפחו לגודל של אבטיחים. ידעתי שהוא לא משקר, אז קמתי מהרצפה וגררתי את עצמי למתקן העינויים הבא.
רגע לפני שעמדתי לוותר ופשוט לתת לו לשבור לי את הביצים, יוסי נעמד מולי ואמר, "בסדר. מספיק להיום."
עזבתי את המכשיר שעבדתי עליו והרכנתי את ראשי בין ברכיי. טיפות של זיעה זלגו מפניי והרטיבו את הרצפה. ניסיתי להסדיר את נשימתי, אבל זה לא ממש עבד. יוסי צחק וטפח על העורף שלי. "בוא להתקלח. אנחנו צריכים אותך נקי בשביל מה שיקרה אחר כך."
הרמתי את ראשי וניגבתי זיעה מעיניי. "מה – מה יקרה אחר כך?"
"אממ… אני חושב שעדיף יהיה אם תום יספר לך את זה. קדימה, לפני שאני אחליט להמשיך עוד קצת."
* * *
עד שהמים החמים שטפו את גופי לא האמנתי שאני באמת מתקלח. כבר התחלתי להתרגל למצב בו זיעה מתייבשת על עורי, ולא נשטפת ממנו. מיקמתי את פניי מתחת לזרם ובזמן שעיניי היו עצומות לא חשבתי על כלום, לא דאגתי או פחדתי.
הכאב בשריריי עדיין היה מורגש, אבל המים החמים עזרו להרגיע אותו במעט. הסתבנתי ביסודיות, תוך כדי מתעלם מהעובדה שיוסי נמצא במטר ממני, מסתכל עליי ולא מדבר.
"תשטוף טוב את בתי השחי," הוא אמר. "מקודם הריח כאילו משהו מת שם."
סיבנתי שוב את האזור והרמתי את ידיי כדי שיראה שהכול נקי ומצוחצח. הוא חייך. "אל תתעצבן לי עכשיו. אני זה שצריך להריח אותך. עכשיו תסבן טוב את החור של התחת."
"מה?"
"גמגמתי?"
"יש לזה קשר למה שהולך לקרות אחרי זה?"
הוא משך בכתפיו. "לא רלוונטי. החור שלך צריך להיות נקי תמיד, כי בקרוב מאוד הוא הולך להיות בשימוש מסביב לשעון. נו, תתחיל לסבן אותו."
עם ידיים מעט רועדות סיבנתי את החור שלי. לא הרשיתי לעצמי לחשוב לעומק על מה שאמר. אלו היו סתם מילים.
יוסי הכניס לפתע את ידו לתוך התא וסגר את המים. הרגשתי כאילו מישהו הוציא ממני את האוויר. כל כך מהר? יצאתי החוצה והתנגבתי. מהמסדרון שמעתי את תום צועק, "יוסי, קדימה, כולנו מחכים!"
הוא לקח ממני את המגבת ואמר, "שמעת? כולם מחכים לך."
יצאנו החוצה ונכנסנו לתוך המרפאה. תום חייך כשראה אותי וניגש אליי. "מה קורה?"
החיים נפלאים, חשבתי. מה איתך?
"בסדר."
הוא הצמיד את פניו לצווארי והריח. "מעולה. אני רואה גם שטיפלו קצת בזיפים שלך. בדיוק באורך הזה אני רוצה אותם מעכשיו." השיער שלו נראה מתולתל מעט שכשהוא לא שם עליו ג'ל או משהו בסגנון. היה לי די ברור שעיניו נעצרו כל הזמן על שפתיי כשהסתכל עליי, ותהיתי אם גם יוסי שם לב לכך.
"ראיתי את הסרט שלך מקודם," אמר תום וליטף את הבטן שלי. "מרשים, אבל עדיין יש הרבה עבודה."
"אפשר להתחיל?" אלעד עמד ליד המיטה אליה הייתי קשור אתמול. לידו היה מעין מסך טלוויזיה קטן שלא הראה עכשיו כלום.
"הגיע הזמן," מלמל אלי. הוא נראה מרוגז כמו שנראה מרוגז אתמול אחרי שסירבתי לבלוע את השפיך שלו. ניתקתי את קשר העין איתו ושאלתי את תום, "מה אתם רוצים לעשות?"
"שכב ונדבר על זה."
העדפתי לדבר על זה קודם, אבל זה לא עמד לקרות. נשכבתי על המיטה ואלעד שאל אותי בשקט, "הצלחת לישון בלילה?"
"כן."
"יופי." חיוך קטן שנראה כן ואמיתי הופיע על שפתיו. לא החזרתי חיוך, כי הייתי די בטוח שמה שהולך לקרות לי עכשיו כנראה יהיה קשור מאוד אליו.
הם נעמדו מסביבי, אלעד ואלי בצד אחד ותום ויוסי בצד השני. לא הסתכלתי על אף אחד מהם, כי המבטים שלהם לא מצאו חן בעיניי.
"צריך לקשור אותו," אמר אלי.
"לא צריך," אמר תום. "הוא יתנהג כמו ילד גדול."
"אה, אז גם כשהוא דחף לך את הראש לקיר הוא התנהג כמו ילד גדול?"
תום נאנח. "עזוב את זה כבר. אלעד, בוא תספר לנו מה הולך לקרות פה."
אלעד כחכח בגרונו והסתכל עליי. החזרתי לו מבט. "אחרי שכבר התחלת להתרגל למצב שאתה נמצא בו, אודי, והתחלת להבין מה מצופה ממך, השלב הבא יהיה השלב האנאלי."
קרח בחזה שלי. קשה לנשום.
"אני לא מתכוון להרחיב בנושא," אמר אלעד, "כי אני די בטוח שאתה יודע למה הכוונה. הסיבה שכולנו כאן עכשיו היא כדי לבצע בדיקה של הרקטום שלך, במטרה לוודא שהאזור תקין ויוכל להתמודד עם… טוב, חדירה. אנחנו נעשה את זה בכמה שלבים. בשלב הראשון אני אשחרר את השרירים שלך עם האצבעות שלי וחומר סיכה. בשלב השני אני אכניס את זה פנימה –" הוא הרים כלי מתכת שנראה כמו צינור עבה וחלול. "הדבר הזה יוודא שהשרירים שלך לא יתכווצו שוב, ואז נוכל לעבור לשלב השלישי, שהוא שלב הבדיקה. אנחנו נכניס פנימה מצלמה קטנה ופנס קטן, ואז נוכל לראות על המסך פה שלידי מה קורה בתוך הרקטום שלך. אחרי זה נעשה כמה בדיקות מהירות של בדיקת רגישות וחוזק השרירים. בסדר?"
ליחכתי את שפתיי היבשות. הם משוגעים. כל ארבעתם, פשוט חבורה של אנשים משוגעים. להכניס מצלמה פנימה? פנס? "בסדר? אתה שואל אותי אם זה בסדר?" התחלתי להתיישב, אבל יוסי דחף אותי בחזרה למיטה. "זה לא בסדר!" צעקתי וניסיתי להעיף את הידיים של יוסי ממני. "אתם סוטים! כולכם!"
עוד ידיים, מרתקות אותי למיטה, מכאיבות.
יוסי צעק, "תקשרו אותו!" ותוך פחות מדקה היו חבלים מסביב לידיי ומסביב לרגליי. ידיי היו קשורות מעל ראשי, לקצה המיטה, ורגליי קשורות גבוה לשני מוטות ברזל, כנראה כדי לאפשר להם גישה קלה יותר לתוכי.
"תירגע," אמר תום בזמן שניסיתי להשתחרר מהקשירות. "אתה לא הולך לשום מקום. חשבתי שכבר הבנת את זה."
"אני יכול לתת לו משהו שירגיע אותו," אמר אלעד.
"אל תיתן לו כלום. זה מה שחסר לי עכשיו, בכל פעם שמישהו יזיין אותו הוא יצטרך לקחת סמים. הוא יתמודד לבד. נכון, אודי?"
רציתי לספר ליוסי שאני ותום התנשקנו, ולמרות שזה לא היה משנה כלום, שאבתי מעט כוח מהידיעה שאני יודע סוד שעלול לסבך קצת את תום.
"אודי," אמר יוסי, "קדימה, אנחנו סתם מבזבזים פה זמן. באמת חשבת ששום דבר לא הולך להתקרב לחור שלך? באמת?"
לא היה טעם לשקר, לא להם ולא לי. היה לי ברור שהם הולכים לזיין אותי – לא, לא לזיין, לאנוס. זה מה שזה. אבל כל עוד זה לא קרה זה לא היה אמיתי מבחינתי. עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. 'זו רק בדיקה,' אמרתי לעצמי. 'גם רופא יכול לעשות את זה בבדיקה שגרתית. בערך.'
פקחתי את עיניי. "בבקשה תנסו לא להכאיב," אמרתי, עיניי מביטות על התקרה.
"חצוף," סינן אלי, ואם הרגל שלי לא הייתה קשורה בחוזקה הייתי בועט בו ושובר לו את האף.
"אם תשחרר את השרירים שלך," אמר אלעד, "אני מבטיח לך שכל מה שתרגיש זה רק חוסר נעימות. וגם התחושה הזו תהפוך להנאה בסוף."
"אני בספק," מלמלתי.
אלעד הלך להביא כמה דברים משידה שהייתה ליד. שמעתי אותו שם כפפות על הידיים. התחלתי להרגיש שקר לי, קור עמוק שהתרכז באזור פי הטבעת שלי, שהיה חשוף לחלוטין.
"החור הזה משהו," אמר אלי והעביר אצבע על החור שלי. הרגשתי שכל שרירי קופאים. לא יכולתי להגיד לו להעיף את היד שלו ממני, כי הוא לא היה מקשיב וכנראה היה עושה בדיוק ההפך. אז פשוט התרכזתי בתקרה הלבנה בזמן שאלי ליטף את החור שלי, כאילו עשה משהו טבעי לגמרי.
"זוז בבקשה," אמר אלעד. אחרי שאלי זז הוא התמקם בין רגליי. "אתה תרגיש עכשיו קור, אודי, אבל הוא יעבור מהר."
המשחה שמרך עליי הרגישה כמו מי קרח, אבל שמרתי על מבט אדיש. הרגשתי את אצבעותיו של יוסי מטיילות לאט על הזרוע שלי, ולא ידעתי אם זה בגלל שהוא חרמן או סתם כדי להרגיע אותי. אולי שניהם.
"אני מכניס עכשיו אצבע," אמר אלעד. "אתה תרגיש – "
"הוא יודע איך זה מרגיש," אמר תום. "פשוט תתקדם."
הרמתי את מבטי ועיניי פגשו את עיניו של אלעד. היה משהו מנחם במבט שלו, כנראה מפני שהוא לא נראה מרוצה מכל המצב הזה, לא נראה כאילו אחר כך יביא ביד בזמן שיחשוב על האצבעות שלו בתוכי. זו הייתה עבודה בשבילו, והידיעה שהוא לא ינסה סתם להכאיב או להתחרמן מזה עזרה לי מעט להתמודד עם מה שקורה. הנהנתי פעם אחת, כי התחיל להיראות שהוא מחכה לאישור ממני, למרות שלא היה ברור לי למה.
הוא החזיר לי הנהון מהיר ושנייה לאחר מכן האצבע שלו הייתה בתוכי.
נאנקתי, מההפתעה יותר מהכאב. כשתום הכניס אתמול אצבע הוא הכאיב יותר, כנראה בגלל שהמשחה הייתה חזקה יותר מהרוק שלו. האצבע של אלעד נעה בתוכי בתנועות מהירות ומעגליות. הוא הרחיב את השרירים שלי בכך שהפעיל כל הזמן לחץ, אבל לא לחץ שממש הכאיב, אלא יותר הרגיש לא נעים.
"תרפה את השרירים," הוא אמר בשקט. ניסיתי להרפות את הגוף שלי כמה שיכולתי. הפסקתי לחשוב על מה שקורה לי עכשיו, על חוסר האונים שהרגשתי ועל המצב המגוחך הזה שבו ארבעה אנשים עומדים מסביבי ורואים איך פותחים אותי.
אצבע נוספת נכנסה פנימה, כאב מהיר שהתעמעם במהירות. אלעד ידע מה הוא עושה, זה היה לי ברור.
"עומד לו," סינן אלי. "תראו איזו זונה."
הרגשתי את פניי מתחממות. עצמתי את עיניי.
"הוא לא נהנה מזה," אמר אלעד, נשמע כועס. "זו תגובה של הגוף שלא קשורה למוח."
"שטויות," אמר אלי. "אם הוא היה סובל הזין שלו היה כמו צימוק."
"אז איך זה שכשירדתי לך אתמול הזין שלך עדיין היה צימוק?" לא האמנתי שהמילים האלה יצאו מהפה שלי. הם פשוט החליקו החוצה. לרגע קיוויתי שאולי אף אחד לא שמע אותי, אבל רגע לאחר מכן תום ויוסי התחילו לצחוק בחוזקה.
"אוי, גדול," אמר יוסי. "זה היה טוב." הוא טפח על הראש שלי.
לא הסתכלתי על אלי, כי לא הייתי מוצא שום דבר טוב במבט שבטח נעץ בי. הוא יתנקם בי על זה, ידעתי, אבל היה מאוחר מדי בשביל לעשות משהו לגבי זה עכשיו.
"או שתיתנו לי להתרכז או שתצאו מפה," אמר אלעד.
יוסי נחר. "בחייך, זה כולה לפתוח אותו, לא צריך תואר שני בשביל זה."
"כשמדברים זה עוזר לו לחשוב על דברים אחרים," אמר תום וליטף את שיער הערווה שלי. "אם הוא יבין שמה שקורה פה זה לא סיפור גדול, ואין צורך להפעיל את הדרמה, הוא יראה כמה הכול זה שטויות."
שלוש אצבעות בפנים. הלחץ נעשה מורגש יותר.
אלעד אמר, "אתה בסדר גמור, אודי. עוד מעט אני מסיים להכין אותך."
חשבתי על מה שאמור להגיע אחר כך, ולא הייתי בטוח אם אני רוצה שיסיים להכין אותי.
תום הניח לפתע את מרפקו על כתפו של יוסי ושאל אותו, "מה נזמין לצהריים?"
יוסי משך בכתפיו. "מה שבא לך. רוצה סושי?"
"אוי, אתה כזה גיי. סושי." הוא חייך אליי. "מה בא לך, אודי?"
"מה?"
"מה בא לך לאכול בצהריים?"
היה קשה להתרכז עם ארבע אצבעות בתוכי, בעיקר כשתחושת ההנאה שהם דיברו עליה מקודם התחילה להופיע. "לא יודע," אמרתי. "שווארמה?"
תום הנהן. "נשמע טוב. מאוד גברי מצדך, אודי."
יוסי נחר.
"סיימתי," אמר אלעד והוציא ממני בעדינות את האצבעות שלו. "עכשיו השלב השני." הוא שוב הסתכל בעיניי. הנהנתי והוא החזיר הנהון.
ראיתי שהוא מורח את המשחה הזו על המתקן הכסוף ורגע לפני שעמד להכניס אותו פנימה עצרתי את נשמתי. הצינור החלול הזה לא נכנס בקלות. או שהשרירים שלי לא נפתחו מספיק או שבתת המודע שלי כל כך לא רציתי שזה יקרה, עד שהתנגדתי מבלי להיות מודע לכך. בכל מקרה, בשלב מסוים אלעד נאנח ואמר, "אודי, תנשום עמוק ותשחרר. זה רק יכאב לך יותר אם תפעיל לחץ."
"אני לא מ – "
"אודי." תום נשמע עצבני. הסתכלתי עליו. "אלעד אמר לך לשחרר. אתה מנסה לעשות דווקא?"
סיננתי, "אני משחרר."
כמה שניות לאחר מכן הצינור הזה היה עמוק בתוכי. התחושה הייתה לא נוחה ומציקה. הזין שלי הפסיק לעמוד כמעט מיד.
"אני הולך להביא את המצלמה והפנס," אמר אלעד וניגש שוב לשידה שליד המיטה.
ניסיתי להתרגל לתחושה של הצינור הזה בתוכי. בגלל שהיה חלול ופיסק אותי לגמרי, הרוח שחדרה דרכו גרמה לי להרגיש כאילו מישהו הוריד ממני חלק מהגוף והשאיר את החלק השני חשוף.
יוסי ליטף את בית השחי שלי ואמר, "אתה בסדר גמור."
"כולכם מטורפים," אמר לפתע אלי. "למה אתם מחמיאים לו? מעודדים אותו? אתם תהפכו אותו למפונק, ובסוף כולנו נקבל על הראש בגלל זה."
"אתה מגזים," אמר תום. "אתה מכיר אותי מספיק זמן בשביל לדעת שאני יודע מה אני עושה. אודי הראה לי אתמול שהוא מבין בדיוק איפה הוא נמצא, ואפילו ניסה ליזום כמה מהלכים איתי. כשאני רואה שהוא בסדר איתי, אני בסדר איתו. ובדיוק כמו שאני בסדר, אני גם יכול להפוך להיות מניאק בשנייה. נכון, אודי?"
הנהנתי. כל דבר שנועד להשתיק את אלי היה משהו שתמכתי בו לגמרי.
יוסי כחכח בגרונו. האצבעות שלו, שטיילו ללא הפסקה על פנים הזרוע שלי, נעצרו לפתע והתחילו ללחוץ על השריר. "מה זאת אומרת שהוא ניסה ליזום כמה מהלכים איתך?"
תום נאנח. "לא מה שאתה חושב. תירגע, בסדר?"
הוא שיחרר את האחיזה מהזרוע שלי והמשיך לטייל על העור.
אלי אמר, "אני בכל זאת לא מרוצה מזה. אתה יודע שג'ורג' מקבל גם ממני דיווח ישיר. אני חושב שבפעם הבאה שנדבר אני אאלץ להגיד לו שהזונה החדשה שלו הולכת להיות מפונקת במיוחד."
עיניו של תום נעשו צרות. "אתה מאיים עליי?"
אלי ליחך את שפתיו, נראה לחוץ. "מה? מי מאיים? פשוט – פשוט תנסה להיות פחות עדין איתו, בסדר?"
"אחר כך אמור להיות לו שיעור בכאב. אני הייתי אמור להעביר אותו. אם אתה חושב שאני לא יודע את העבודה שלי, אולי כדאי שאתה תעשה את זה?"
מה? לא – לא – לא. ניסיתי לתפוס את מבטו של תום עם עיניי, לשדר לו שזה חרא של רעיון. אבל הוא לא הסתכל עליי. עיניו היו נעוצות באלי.
"אתה יודע איך לעשות את העבודה שלך," אמר אלי, "אבל אני בכל זאת אשמח להעביר לו את השיעור אחר כך."
"סגור," אמר תום ונשף אוויר.
מושלם, חשבתי. פשוט יום מושלם.

אלעד נעמד בין רגליי ואמר, "טוב, אם סיימתם עם משחקי האגו, אני אשמח להתקדם. אודי, אני מכניס עכשיו פנס ומצלמה פנימה. אתה לא אמור להרגיש כלום, כי הכול יישאר בתוך המתקן. עוד מעט נוכל לראות מה קורה בפנים על הצג הזה שנמצא פה ליד."
"נהדר," מלמלתי.
אלעד התעסק עם הדברים שדיבר עליהם ובינתיים כולם הסתכלו על המסך השחור, שכבר לא נראה כל כך שחור עכשיו. כעבור כמה שניות מה שהופיע על המסך הזכיר לי מוח של בנאדם.
לעזאזל, חשבתי. אני לא צריך לראות את החרא הזה. הפניתי את מבטי לצד השני, אבל ידיו של יוסי היו לפתע על פניי, מאלצות אותי להסתכל.
"טוב," אמר אלעד, "אני בפנים."
"למה אני צריך לראות את זה?" סיננתי בזמן שידיו של יוסי היו עדיין על פניי.
"קודם כל," אמר תום, "זה מגניב. וחוץ מזה, אולי יעזור לך לראות שהשושנה שלך היא לא יותר משרירים ועור, כדי שבפעם הבאה לא תילחץ כשמנסים לקטוף לך אותה."
"או להשקות," אמר יוסי וצחק.
"אפשר להמשיך?" אלעד נשמע חסר סבלנות. לאחר שהייתה דממה במשך כמה שניות הוא כחכח בגרונו ואמר, "טוב, כמו שאתם יכולים לראות אין כלי דם קרועים ואין חלקים שנראים פגועים. יש לא מעט נוזלים שם, וזה טוב. ממה שהרגשתי מקודם השרירים שלו הגיבו יפה ללחץ שהפעלתי עליהם. הוא נפתח יחסית מהר."
"אז לא היית מגדיר אותו כ'חור צר'?" שאל תום.
"לא," ענה אלעד. "הוא לא צר."
"מעולה," אמר אלי וצבט את הפטמה שלי. הדפתי את המחשבה על שיעור הכאב שיהיה לנו אחר כך מראשי.
על המסך המשכתי לראות את מה שקורה בתוך הגוף שלי. עור רטוב, ורידים… 'בנאדם לא אמור לראות דברים כאלה,' חשבתי. 'אף פעם לא.'
"בסדר," אמר תום. "אז אם הכול תקין אפשר להמשיך. אלעד, אני כבר אטפל בחלק הבא."
"אתה בטוח?"
"בטוח." הוא ניגש לקחת כמה דברים שלא הצלחתי לראות מה הם היו, וחזר לעמוד בין רגליי.
אלי המשיך לצבוט את הפטמות שלי, כל פעם לוחץ חזק יותר, עד שהתחלתי להרגיש כאב שהזכיר את הכאב שגרם לי אתמול עם השיניים שלו.
"בסדר," אמר תום ונעצר מולי. "אני אתחיל להכניס כמה דברים פנימה, אחד אחרי השני, ונראה אם זה עובד טוב."
הוא לא חיכה שאגיב. הדבר הראשון שהוציא היה מקל פשוט מעץ. הוא הכניס אותו פנימה בזהירות דרך הצינור. דרך המסך לידי ראיתי איך המקל חודר פנימה, מגיע לעור שבפנים ומתחיל ללחוץ על הדפנות. זה לא כאב, אבל התחושה הייתה מאוד לא נוחה. לראות את זה לנגד עיניי גם לא עזר.
"איזה מגניב זה, אה?" יוסי הזיז מעט את ראשי, "אתה מסתכל, נכון?"
"כן. אתה לא צריך להחזיק אותי."
הוא עזב אותי וצבט את הלחי שלי. "תהיה ילד טוב."
המקל היה בפנים בערך שלוש דקות, עד שאלעד אמר, "זה נראה בסדר. אפשר את הבא."
תום הנהן והוציא את המקל. "עכשיו…" הוא הרים קובייה של קרח, שחלק ממנה כבר נזל.
אמרתי, "אתה רוצה להכניס את זה פנימה?"
"לא," אמר תום, "אני רוצה לשים את זה בכוס קולה."
ראיתי דרך המסך איך הקרח החליק דרך הצינור ונעצר על העור שלי. תחושת הקור הייתה מהירה וחדה. חרקתי שיניים וניסיתי לדחוף את הקרח החוצה. אבל היה לי ברור שהוא לא ייצא. תום החזיר פנימה את המקל, והשתמש בו בשביל להניע את הקרח בתוכי.
"זה קר מדי," סיננתי. "בבקשה תוציא את זה."
"שתוק," אמר תום. "עוד מעט זה יימס לגמרי."
לקח לקרח בערך שתי דקות עד שהפך לגמרי למים, ובכל הזמן הזה נשמתי מהר והייתי בטוח שהולכת להיות לי כוויית קור במקום שבדרך כלל אין בו דברים כאלה.
"גם זה בסדר," אמר אלעד ופנה אליי. "השלב הבא הוא האחרון. נרצה לבדוק איך אתה מגיב ל –"
"עזוב," אמר תום. "תן לו לגלות לבד. אודי, תחזיק חזק."
הוא הרים מקל קטן שנראה דומה למקל הראשון, אלא שזה היה עשוי מפלסטיק והיה לו חלק מעוגל בקצה. הוא הכניס אותו פנימה עד שהגיע לעור שלי, אל האזור העמוק ביותר.
הסתכלתי על המסך ולא ידעתי מה אמור לקרות. הנחתי שאם היה מקודם קור, אז עכשיו יגיע חום, אבל בסוף מה שקרה זה שהחלק העגול בקצה המקל התחיל לרטוט, והתחושה שהופיעה הייתה כמו חשמל שזרם בוורידים שלי.
צעקתי וניסיתי לקום, למרות שלא באמת ניסיתי אלא יותר הגבתי ככה מבלי לחשוב. הידיים של יוסי מיהרו לרתק אותי למיטה. הוא אמר, "תירגע ותהנה, אחי."
אחרי כמה שניות הבנתי שהם לא מנסים לחשמל אותי, והמכשיר הזה שבתוכי היה מעין ויברטור.
תום הניע את המקל בתוכי, טייל על כל פיסת עור רטוב שהגיע אליה. התנשפתי במהירות ולמרות שניסיתי לשכב בשקט, התפתלתי בלי הפסקה. יוסי הסתכל עליי עם חיוך גדול על הפנים, בזמן שאלי המשיך לצבוט את הפטמה שלי ולהביט בי כאילו רצה לשבור לי את הפרצוף.
רק אלעד נראה כאילו מדובר בעבודה שהם צריכים לעשות. הוא הביט במסך עם מבט מרוכז על פניו, חיפש… לא יודע מה לעזאזל הוא חיפש, אבל נראה שהוא חיפש משהו.
"היי, אודי, הרגשת פעם משהו כזה?"
הסתכלתי על תום ונדתי בראשי לשלילה.
הוא חייך. "תראה איך עומד לך. אפילו יש לך שם שפיכה מוקדמת."
באמת עמד לי, חזק כל כך עד שזה ממש כאב. הטיתי את ראשי לאחור והתחלתי להיאנח בקול. לא רציתי שיראו אותי במצב הזה, זה גרם לי להרגיש יותר ערום משערום פשוט גרם לי להרגיש. אבל התחושה הזו הייתה חזקה מדי בשביל שאצליח להישאר אדיש. התחושה הזו הייתה כל כך עמוקה עד שלא האמנתי שיש מישהו שיכול להתמודד איתה ולא להגיב כמו שהגבתי.
אלי התחיל לצבוט עכשיו את שתי הפטמות שלי, ועם כל מה שקרה בתוך החור שלי, השילוב של הכאב וההנאה דחפו אותי יותר מעבר לקצה.
אם לא הייתי קשור כנראה שהייתי מפיל את עצמי מהמיטה. יוסי אחז בפניי והסתכל בעיניי. "נכון שזה מטורף?"
"כ – כן."
"אל תעצור את עצמך," הוא אמר. "אנחנו רוצים לראות איך אתה מגיב, אז תראה לנו בדיוק איך אתה מרגיש עכשיו."
הוא עזב אותי בדיוק כשתום דחף עמוק יותר את המקל הזה. ממש צעקתי הפעם. לא הצלחתי לחשוב או להתרכז. כל מה שיכולתי לעשות באותם הרגעים היה להתמקד בתחושת ההנאה המטורפת הזו, שלא הרגישה נורמאלית, הייתה טובה מדי לעיכול.
כמו אידיוט התחלתי למלמל דברים כמו, "אלוהים." "זה טוב." "אוי, כן…" זה הרגיש כאילו ניסיתי לקבל תפקיד ראשי בסרט פורנו זול, אבל למרות שניסיתי לשתוק, הקולות האלה חמקו החוצה.
"ממש בורח לו," אמר יוסי.
הסתכלתי על הזין שלי. זרע זלג מהכיפה ויצר שלולית קטנה על הבטן שלי. בכלל לא שמתי לב עד שיוסי אמר.
"עוד מעט הוא יתפוצץ," אמר תום ונגע עם הקצה הרוטט בנקודה בתוכי שגרמה לי ממש לצרוח.
כולם קפאו מסביבי. דרך הנשימות הקולניות שלי ופעימות ליבי המהירות שמעתי את תום קורא, "נמצא המטמון!"
לא הייתי במצב לחשוב על איזה מטמון הוא מדבר. רק ידעתי שאם תום יגע שוב בנקודה שנגע בה מקודם, אני –
ואז הוא נגע בה שוב. חזק.
עם עיניים עצומות בחוזקה יכולתי לראות רק צבעים בהירים על הרקע השחור של עפעפיי. לומר שזה הרגיש טוב יהיה לזלזל בתחושה. זה היה חזק יותר מזה, עמוק יותר, מוחלט יותר.
המיטה רעדה ולרגע פחדתי שהיא פשוט תקרוס. הרגשתי את מטחי הזרע נפלטים החוצה, מכסים את החזה שלי ואת הבטן. לא הפסקתי לצעוק, ראשי מוטה לאחור וכל שרירי מגיבים, כי התחושה שהרגשתי באותם הרגעים לא התרכזה רק במקום אחד – היא הופיעה בכל חלק בגופי.
"ת – תפסיק. תום. ב – בקשה." הזרע כבר יצא כולו, אבל תום המשיך לשחק עם הדבר הזה בתוכי, המשיך לטייל על פני הנקודה הזו שלמרות שהבנתי מה היא אמורה להיות, עד לא האמנתי שהיא באמת גרמה לי עכשיו לעבור… טוב, לעבור אורגזמה. מטורפת.
תום צחק וכיבה את המכשיר.
התנשפתי ונעשיתי מודע לזיעה שכיסתה אותי, לא כמו אחרי האימון עם יוסי, אבל קרוב.
בדממה ששררה בחדר, בזמן שכולם הביטו בי כאילו לא ידעו אם אני הולך להתפוצץ או משהו, אלעד כחכח בגרונו ואמר, "התגובות שלו נראות סבירות בעיניי."
יוסי ותום פרצו בצחוק. גם אני מצאתי את עצמי מחייך, חיוך אמיתי, כנראה בפעם הראשונה מאז שהם תפסו אותי. ברגע שנזכרתי שלמרות התחושה הטובה, בכל זאת הייתי קשור למיטה ובכל זאת לא יכולתי לעזוב אם אני רוצה, החיוך נעלם.
יוסי צבט את הלחי שלי ואמר, "איזה כיף זה, אה?"
הנהנתי. "אני חושב שעברתי התקף לב באמצע."
תום ליטף את פנים הירכיים שלי, שכמו כל שאר הגוף שלי הרגישו רגישות. "יכול מאוד להיות שעברת. תנשום עמוק ותירגע. יש סיכוי שהשרירים שלך ייתפסו לגמרי אחרי זה."
אלעד הלך להביא נייר סופג. הוא ניגב את החזה ואת הבטן שלי. "אני אסיים את הדו"ח שלי עליו ואתן לך לבדוק לפני שאשלח לג'ורג'," הוא אמר לתום.
"בסדר," אמר תום. "חבר'ה, עשו לי טובה וחכו בחוץ. אני צריך לדבר רגע עם אודי."
"רגע," אמר אלי, "עכשיו הזמן שלי איתו."
תום חייך, חיוך שנראה אמיתי כמו הסיכוי שהם פשוט יגידו לי ללכת הביתה עכשיו. "כשאני אסיים איתו, אז – ורק אז – הזמן שלך איתו יתחיל. הבנת?"
אלי הנהן ויצא מהחדר. אלעד אמר, "אני אחכה בסלון."
יוסי ניגש אל תום, תפס את המפשעה שלו ואמר, "מה אתה עושה אחר כך?"
כשהוא עדיין מסתכל עליי, תום אמר, "עושה אותך, כמובן."
יוסי חייך ונישק אותו בלחי. "אחכה לך בחדר כושר."
"תנסה לא להזיע מדי."
אחרי שכולם יצאו החוצה תום ניגש אל הדלת ונעל אותה עם מפתח. הוא התקרב אליי ונעצר ליד ראשי. "איך המרגש?"
"לא יודע," אמרתי. "קשה להסביר."
הוא הרכין את ראשו עד שהיה כמה סנטימטרים מעל פניי. "אני חושב שכולנו גמרנו במכנסיים בזמן שאתה גמרת. אין לך מושג איך זה נראה כשמישהו מאבד שליטה לגמרי ככה. היה ברור לפי התגובות שלך שאתה לא מודע לכלום. ממש היית במקום אחר."
"טוב, זה הרגיש ככה."
הוא הזיז שיער מהמצח שלי.
"תום," אמרתי, "אפשר לבקש משהו?"
עיניו התרחבו לרגע בהפתעה. "אתה תמיד יכול לנסות," אמר.
"ה… השיעור הזה בכאב שאמור להיות לי עכשיו…."
"כן?"
"יש מצב שאתה תעביר אותו בסוף?"
הוא צמצם את עיניו. "למה זה משנה לך?"
זה לא ברור?
"אני… אני פשוט הייתי שמח אם זה היית אתה. אני דואג שאלי אולי… יגזים קצת."
תום נאנח. לא אהבתי את המבט שעל פניו. "אודי, אני רוצה שתקשיב לי עכשיו ותקשיב לי טוב – טוב. כל החיכוכים האלה שאתה רואה ביני לבין אלי, או אלעד ואפילו עם יוסי, כל אלה זה עניין פרטי שלנו. לך אין קשר לזה. אל תתערב בזה ואל תיקח צדדים. מבחינתך כולנו אותו הדבר, וכן, אני מניח שאני נמצא טיפה גבוה יותר בשרשרת המזון, אבל זה לא אומר שאם אלי קיבל את שיעור הכאב, אתה יכול לבוא ולנסות לשנות את זה. זה לא משהו שמותר לך לעשות."
הפסקתי להסתכל עליו. "מה שתגיד."
הוא אחז בסנטר שלי ואילץ אותי להסתכל עליו שוב. "אלי אולי נראה מטורף לפעמים, אבל הוא לא. יהיה בסדר – כואב, כמובן, אבל אתה תשרוד. אחרי זה תסיים את היום עם אלעד; שיעור צרפתית, או ספרדית או משהו בסגנון."
הייתה לי הרגשה שאחרי הזמן עם אלי אני לא אהיה במצב לקלוט שפה אחרת, אולי אפילו לא במצב לקלוט עברית. אבל תום הבהיר לי שזה לא באמת מעניין אותו. אמרתי, "בסדר," כי לא היה טעם לנסות לריב איתו על זה או לשנות את דעתו.
הוא חייך. "מעולה. עכשיו… תנחש מה בא לי לעשות."
נאנחתי. "אין לי מושג."
"בחייך, תנחש."
הסתכלתי על עיניו, שלא באמת הסתכלו בעיניי, אלא על אזור נמוך יותר. אמרתי, "רוצה להתנשק?"
הוא ליחך את שפתיו. "בינגו."
הטעם שלו כבר נעשה מוכר, גם התחושה של שפתיו והדרך בה אהב לנשק. הוא לא נישק בעדינות, אבל גם לא הכאיב או לא התחשב. הוא ידע מה הוא עושה, בדיוק כמו שאני ידעתי. החלטתי שמכל הדברים שאני ותום יכולים לעשות ביחד בקטע המיני, הנשיקות האלה היו האפשרות המועדפת עליי.
הוא מלמל בין נשיקות, "הפה הזה שלך צריך להיות לא חוקי, אודי. עוד מעט אני אדאג שתהיה שלי ללילה שלם, ובלילה הזה אנחנו נתנשק עד שייפלו לך השפתיים."
היה לי ברור שהוא מתכוון לכל מילה. הרחקתי ממנו מעט את פניי, מתגרה בו. לא ידעתי למה עשיתי את זה, אולי כדי לקבל מעט שליטה על המצב. אבל הוא לא כעס, ההפך. הוא חייך ולחש, "שובב," לפני שהתקרב והצמיד שוב את שפתיו לשפתיי.
הוא נגע בפטמה שלי ובאותה המידה הוא היה יכול לגעת שם עם מחט. כל הצביטות של אלי, בנוסף לנשיכות שלו מאתמול, גרמו לכל האזור להרגיש מגורה וכואב.
תום הפסיק את הנשיקה ונעמד בין רגליי. הוא הוציא את הצינור המתכתי בזהירות, מה שהשאיר את המכשיר הרוטט עדיין בתוכי, הפעם בין השרירים שלי שסגרו עליו. תום חייך אליי ואמר, "עוד פעם אחת?"
"מה? לא. אני לא יכול ל – "
הקצה העגול של המכשיר החל לרטוט. התחושה המטורפת חזרה שוב, לא כמו שהייתה בנקודה בתוכי שגרמה לי לגמור, אבל קרוב. שוב התפתלתי על המיטה. דרך התנשפויות ואנחות הצלחתי למלמל, "בבקשה, זה יותר מידי. תום. בבקשה."
"באמת? אתה לא רוצה לגמור בשבילי?"
"א – אני רוצה, אבל לא נשאר לי כלום. איי. בבקשה."
הוא הפסיק לאחר כמה שניות ואמר, "באמת יהיה חבל לבזבז את השפיך שלך סתם." הוא הוציא את הדבר הזה החוצה וחזר לעמוד ליד הראש שלי. "אתה מבין שמעכשיו החור שלך נהפך למשהו שכולנו פה יכולים להתעסק איתו, כן? עד עכשיו הקפדנו להתרחק ממנו, אבל אחרי היום זה נגמר. אני מציע לך לא להתנפח בכל פעם שמישהו רוצה להכניס לך משהו בין הרגליים, או סתם להסתכל פנימה."
"אתה מדבר גם על… סקס?"
"לא. עדיין לא. אבל זה יגיע, בקרוב."
המשכנו להתנשק, והדרך בה הוא ליטף תוך כדי את בתי השחי שלי הייתה נעימה. הוא קלט כנראה שהאזור הזה רגיש אצלי, כי לפתע הוא הפסיק את הנשיקה והעביר את לשונו לאורך כל בית השחי, דאג לעבור על כל השיער הרטוב מזיעה.
השתנקתי לרגע ותום חייך ועשה את זה שוב לבית השחי השני. כשהוא תפס כמה שיערות בין שיניו ומשך בעדינות, חשבתי שאני קרוב לגמור שוב.
תום אמר, "אני לא אגיד לך שזה הדבר הכי טעים שטעמתי בחיים שלי, אבל יש בזה משהו מגרה. מסכים איתי?"
הנהנתי, כי להגיד לבחור שזה מטריף אותי כשהוא מלקק לי את הבית שחי היה מוזר מדי, אפילו יחסית לשאר הדברים שנאלצתי לומר בימים האחרונים.
תום נגע בשפתיי ונאנח. "לצערי אנחנו צריכים להפסיק. אני אנסה לתפוס אותך עוד פעם עד סוף היום, אבל אם לא…" הוא נישק אותי שוב, עמוק ורטוב.
אמרתי לו, "יוסי שאל אותי מקודם אם החלפנו רוק."
"באמת? הוא כל כך קנאי. בחיי שזה כבר לא מצחיק. שיקרת?"
"כן. ברור."
"נשמעת אמין?"
"כן."
"בסדר. ילד טוב. אני סומך עליך."
הוא לא איים, לא אמר שאם יוסי יגלה זה יהיה הסוף שלי. ברגע שאמר 'אני סומך עליך', הרגשתי יותר כאילו אסור לי לאכזב אותו, למרות שבאמת לא היה אמור להיות לי אכפת אם הוא יהיה מאוכזב ממני או לא.
תום שיחרר את הקשירה מידיי ורגליי ועזר לי לעמוד. אם הוא לא היה מחזיק אותי הייתי בטוח נופל. הרגליים שלי ממש רעדו. תום הצמיד אותי אליו, כמעט מחבק. הוא אמר, "תנסה ללכת לאט. צעד אחר צעד."
עשינו את זה במשך דקה בערך, עד שהצלחתי ללכת בעצמי. הוא הוציא את המפתח מהכיס שלו ואמר, "רצית שווארמה, נכון?"
"מה? כן. נשמע טוב."
הוא צבט את השפתיים שלי. "זה ייתן לך תמריץ לא לעצבן את אלי."
'כן,' חשבתי, 'הלוואי שזה היה כל כך פשוט.'
* * *

אלי קם מהספה בסלון וניגש אליי ברגע שיצאנו מהמרפאה. תום אמר לו, "הוא שלך עכשיו. אני מצפה לפירוט מלא של מה שעשית לו ואיך הוא הגיב."
אם הקטע של ה'פירוט' היה אמור לרמז לאלי שלא יגזים, לא נראה לי שהרמז נקלט. אלי פשוט חייך ואמר, "אל תדאג." הוא אחז בזרוע שלי ומשך אותי אחריו בחזרה למסדרון. נכנסנו שוב למסדרון השני שהיה בבית, זה שהוביל אל המרפסת. אבל לפני שהספקנו להגיע אל המדרגות שהובילו אליה, אלי פתח דלת קטנה ודחף אותי פנימה.
מסדרון נוסף? כמה גדול הבית הזה?
"רד על ארבע," אמר אלי.
כשאני מתחמק ממבטו ירדתי על ארבע.
"עכשיו לך עד לקצה המסדרון וחכה לי שם על ארבע עם הראש על הרצפה."
הבנתי שמבחינתו 'כאב' הולך יד ביד עם 'השפלה'. אבל ידעתי שהזמן שיש לו מוגבל, וחשבתי שאם יותר זמן ילך על שטויות כאלה ולא על כאב, זה עדיף.
הגעתי לקצה המסדרון וחיכיתי עם ראשי מורכן. אלי הגיע כמה שניות לאחר מכן וסטר על הישבן שלי. "כלב טוב." הוא פתח את הדלת ובעט בי בגב. "כנס פנימה."
נכנסתי עם ראש מושפל ומיד הרגשתי את החום ששרר בחדר. הכול הרגיש לח וחנוק. אלי סגר את הדלת מאחורינו ואמר, "עמוד על הרגליים."
לאחר שנעמדתי ראיתי שהקירות היו עשויים אבנים גדולות, חומות וישנות. כל החדר נראה כמו מרתף. מתקן גדול מעץ שנועד לקשירה היה בקצה החדר הקטן, וארונות ומגירות היו בצד. חוץ מזה היו שתי כיסאות מעץ שלא נראו נוחים במיוחד.
אלי ניגב זיעה ממצחו. "אז מה, רוצה לבלוע את השפיך שלי?"
"לא," אמרתי, כי שום דבר לא השתנה מאתמול. אבל ידעתי שאני נמצא בדיוק איפה שאלי רצה שאהיה, וגם נזכרתי במה שתום אמר לגבי זה שכולם פה שווים – חוץ ממני, כמובן. חלק פי פחד שאם תום ישמע שלא הסכמתי לבלוע לאלי, בסוף יכריחו אותי לשתות כל יום כוס מלאה בשפיך, ומי יודע מה עוד. "אני לא רוצה," אמרתי, "אבל אם אתה רוצה אני אעשה את זה."
הוא הרים גבה. "באמת? אם אני אגיד לך עכשיו לרדת לי ולבלוע הכול, אתה לא תעשה בעיות?"
"לא, בלי בעיות. אמממ… מצטער על אתמול." למרות שלא הצטערתי, ואם היה לו שכל בראש הזה שלו הוא היה מבין את זה בעצמו.
אלי שילב את ידיו על החזה והנהן. "יפה. אני שמח לשמוע שהחכמת קצת. זה בכל זאת לא משנה את מה שהולך לקרות עכשיו, כן?" הוא התקרב אליי והניח את כפות ידיו על החזה שלי, שכבר הרגיש לח מזיעה. "אני רוצה שתבין משהו חשוב מאוד לפני שנתחיל," אמר אלי והסתכל בעיניי. "החדר הזה מבודד לגמרי. אף אחד – אבל אף אחד – לא הולך לשמוע אותך צועק. ואודי, אני אוודא שתצעק יותר משצעקת בכל החיים המסריחים שלך."
כל מה שהייתי צריך זה להסתכל שנייה בעיניו בשביל לדעת שהבחור התכוון לכל מילה. הרמתי את מבטי, נשמתי עמוק ואמרתי, "שיהיה."
הוא משך אותי לקצה החדר והלך להוציא אזיקי ברזל גדולים. לאחר שקשר את ידיי הוא חיבר את האזיקים למעין וו שהשתלשל מהתקרה. על ידי לחיצה על כפתור בצד החדר הוא גרם לוו לעלות שוב למעלה, ואני איתו. רק כשהייתי במצב בו עמדתי בקושי על קצות האצבעות, הוא הפסיק להעלות את הוו.
"נוח?"
"לא," אמרתי. מיד התחילו לכאוב לי הכתפיים, וידעתי שהכאב רק ילך ויחמיר עם כל דקה שתחלוף.
אלי לקח את אחד מכיסאות העץ והתיישב עליו, בדיוק מולי. הוא הוציא חפיסת סיגריות מהכיס שלו והדליק אחת.
בהיתי בו עם עיניים רחבות. עד לאותו הרגע לא הבנתי עד כמה התגעגעתי לסיגריות. תהיתי אם הוא מודע לכך, תהיתי אם הוא יודע שלראות אותו מעשן מבלי להיות מסוגל לעשן גם הרגיש כמו עינוי בשבילי.
אלי חייך כשראה את מבטי. "כן, הבנתי שאתה חזק בקטע של סיגריות." הוא נשף עשן שהגיע מיד לנחיריי. עצמתי את עיניי והתענגתי על הסירחון המוכר והאהוב.
אלי צחק. "אוי, זה טוב. אתה יודע שתום בחיים לא יסכים שתעשן?"
"למה לא?"
"כי הוא נגד סיגריות, וחשוב לו שהזונות שיצאו מכאן יהיו בריאות."
"סיגריה אחת מדי פעם לא תשנה כלום," מלמלתי.
אלי משך בכתפיו. "דבר איתו על זה אם בא לך. לא בעיה שלי."
הוא המשיך לעשן בשקט, ואני המשכתי לנסות לקלוט כמה שיותר עשן לתוכי. כשסיים הוא זרק את הבדל על הרצפה ונעמד מולי. בגלל שעמדתי על קצות האצבעות הייתי עוד יותר גבוה ממנו מאשר בדרך כלל. אבל כשמבטנו נפגשו, וראיתי את הביטחון והסיפוק בעיניו, זה היה אני שהרגיש קטן.
טיפה של זיעה זלגה מבית השחי שלי במורד הצלעות. נאלצתי למצמץ כדי שטיפות זיעה לא יזלגו לתוך עיניי.
אלי שאל, "הלכת פעם מכות, אודי?"
"כן."
"הרבה?"
"כן."
נראה שזה הפתיע אותו מעט, למרות שהוא דאג לשמור על מבט אדיש. "אז אתה בטח זוכר איך זה מרגיש כשמישהו מרביץ לך; הכאב המהיר הזה שמגיע משום מקום, משאיר אותך המום לרגע ואז נהפך לחבורה, אולי אפילו לשבר."
"מכיר," אמרתי.
"טוב, בכל זאת, במקרה ששכחת, זו התחושה."
האגרוף שלו פגע בי בין הבטן לחזה. הוא לא היה חזק כמו תום ויוסי, לכן הנחתי שבחלק הזה היה לי מזל. אבל הוא היה עצבני ומניאק, והאגרוף שלו הרגיש כאילו ניתן עם כל הכוח שהיה בו. השתנקתי ואיבדתי שיווי משקל, מה שגרם לי להתלות לרגע על הוו מבלי שרגליי נגעו ברצפה, וזה רק החמיר את הכאב בכתפיי ומפרקיי.
אגרוף נוסף, הפעם בצלעות. הוא לא שבר כלום, גם לא סדק, אבל הוא היה קרוב לכך. עוד שני אגרופים בבטן, חזקים כמו הראשון. הכאב שם התחיל להרגיש כמו מדבקות של אש שהוצמדו לעור שלי.
השתעלתי וניסיתי לעמוד שוב על קצות האצבעות.
"עכשיו אתה זוכר?" שאל אלי ונשמע קליל כאילו היינו באמצע שיחה נחמדה.
סיננתי, "אמרתי לך שאני זוכר עוד מקודם," וירקתי הצידה.
אלי נאנח. "התשובה שהיית צריך לתת לי היא, 'כן, עכשיו אני זוכר. תודה.' אבל אתה כל כך נחוש להיות עקשן, מורד, עד שלא אכפת לך להיענש על זה."
"לא מנסה להיות מורד," אמרתי. נשארתי עם עיניי עצומות, כי כשפקחתי אותן הזיעה חדרה פנימה וצרבה את עיניי, ולא משנה כמה ניסיתי למצמץ.
"אני מקווה שהזמן שנבלה כאן ביחד יעזור לך להבין יותר שלמילים שיוצאות לך מהפה יש חשיבות, ושלמרות שתום מבליג עכשיו על חוסר הכבוד שלך, הוא שם עליך עין. אין מה שהוא אוהב יותר מלראות חבר'ה כמוך מתחילים להרגיש בנוח עם המצב הזה, רק בשביל להפיל אותם על הפרצוף כשהם הכי פגיעים."
"תודה על הטיפ," אמרתי.
הוא חייך. "אין בעד מה. עכשיו, זה היה הכאב הרגיל והמוכר. אל תדאג, אנחנו עוד נחזור אליו. אבל יש עוד סוג של כאב, כזה שלא בא בהפתעה ומשאיר חבורה. הכאב הזה הוא עמוק יותר, מתיש יותר. הכאב הזה משחק גם על הראש שלך, ולא רק על הגוף. לדוגמה…" הוא תפס אחד מהאשכים שלי בין אצבעותיו. הפסקתי לנשום. הלחץ שהפעיל הלך והתעצם. הכאב טיפס מהמפשעה שלי עד שהגיע לבטן. זה הרגיש כמו סרטן שמתפשט במהירות.
"אלי – אח. אלי, די."
"ששש. אם לא תסתום אני אאלץ לחסום לך את הפה, ואז גם יהיה קשה לך לנשום."
התפתלתי וניסיתי להתחמק מהמגע שלו. הכאב היה כמו מחטים לוהטות בשק האשכים שלי. ידעתי שאני יכול לנסות לבעוט בו, כי הרגליים שלי לא היו קשורות. אבל הוא פשוט היה מפסיק, קושר את הרגליים שלי ואז ממשיך שוב, הפעם כנראה חזק יותר.
לא רציתי לבכות לפניו, אבל כשכל השליטה בגופי הוקדשה לניסיון להתמודד עם הכאב, לא הצלחתי לשלוט לגמרי בשאר הגוף שלי. צווחה חמקה מבין שפתיי, והייתי די בטוח שעם טיפות הזיעה שכיסו את פניי היו גם כמה דמעות.
אלי הסתכל בעיניי בכל הזמן הזה, נראה רגוע ומעט מסוקרן. התחלתי להאמין שהפסיכי הזה באמת יכול לשבור לי את האשך, ממש למעוך אותו. המחשבה הזו גרמה לי לחוש בחילה, בנוסף לתחושה שבעוד רגע אני אתעלף מהכאב.
אלי נאנח לפתע ועזב את הביצים שלי. הרגשתי שכל השרירים בגופי השתחררו לפתע, למרות שהכאב לא נעלם, רחוק מכך.
התנשפתי ולא הצלחתי להרים את ראשי, שהיה שעון על החזה שלי.
"איך המרגש?" שאל אלי ועם ידו מתחת לסנטר שלי הרים את פניי.
בלעתי רוק והזכרתי לעצמי שהוא רוצה שאתחצף עליו, אגיד משהו ציני שייתן לו תירוץ להתקיף אותי חזק יותר. "המרגש… כואב. כאב עמוק. גרוע יותר מהמכות ממקודם. הרגשתי… שאין לי שליטה על כלום. רציתי פשוט לאבד את ההכרה."
אלי הנהן. "מעולה. יופי של תשובה. כנות מאוד חשובה במקרים האלה, כי כנות מראה לי שאתה לא משחק משחקים." הוא נעמד מאחוריי ונשף אוויר במורד עמוד השדרה שלי. הרוח הקרירה גרמה לי להרגיש צמרמורות. רציתי שיעשה את זה שוב, והוא כנראה ידע שזה מה שארצה.
האצבעות שלו הופיעו לפתע בין הרגליים שלי. קפצתי בבהלה ואלי סינן, "יש בעיות, אודי?"
ניערתי את ראשי ונזכרתי במה שתום אמר מקודם, כל זה שמעכשיו החוקים השתנו. "אין בעיה," אמרתי בשקט.
אצבע אחת בתוכי, חודרת במהירות. עדיין הייתי פתוח ממקודם, לכן הכאב היה מהיר, כמו צביטה. עוד אצבע. "אני חושב שאתה אוהב את זה," אמר אלי.
לא עניתי. עדיין הרגשתי שהעור בתוכי רך ומגורה ממה שעשו לי מקודם במרפאה, אבל לא רציתי שידע שהתחושה שגרם לי עכשיו הייתה דווקא נעימה. איכשהו ידעתי שהוא מודע לכך.
"אני לא כאן בשביל לעשות לך נעים," הוא אמר ונגס בגבי. עצמתי את עיניי בחוזקה עד ששחרר את שיניו. הוא הוציא את אצבעותיו ונעמד מולי. "תוציא לשון."
"בשביל מה?"
הוא מיהר לאחוז בביצים שלי.
"סליחה!"
פתחתי את פי והוצאתי החוצה את הלשון. אלי גיחך ומרח את האצבעות שלפני רגע היו בתוכי על כל הלשון. היה קשה לא להקיא, בעיקר אחרי שאמר לי להכניס את הלשון בחזרה לתוך הפה.
"הלכת פעם לעשות דיקור סיני, אודי?"
"מה? לא."
הוא חייך. ניסיתי להיזכר בכל מה ששמעתי על הדברים האלה, אבל כל מה שזכרתי היו מחטים וטיפול נגד שרירים תפוסים.
אלי פתח מגירה חורקת בצד החדר והוציא משם קופסה ארוכה. הוא חזר לעמוד מולי ואמר, "מה שאני הולך לעשות עכשיו לא אמור לקרות בשיעור הראשון שלך, אבל אף אחד לא הולך לשמוע אותך צועק, וחוץ מזה, אתה לא תלשין עליי, נכון? לא תרצה לסבך עוד יותר את המצב בינינו…"
ליחכתי את שפתיי היבשות. לא התכוונתי להבטיח לו כלום.
הוא פתח את הקופסא והוציא משם מחט דקה וארוכה. בהיתי במחט בעיניים רחבות. אין סיכוי שהוא משתמש בדבר הזה עליי. הוא צחק כשראה את המבט על פניי. "תירגע," אמר, "זה לא כואב כמו שזה נראה. פשוט תדאג לא לזוז, כדי שהמחט לא תזוז ותקרע ורידים או משהו. זה הכי כואב כשורידים נקרעים ומתחילים לדמם בתוך הגוף שלך."
הוא רכן על ברכיו וקירב את המחט לרגל שלי. התרחקתי ממנו, בקושי מצליח בגלל שעמדתי על קצות האצבעות. אלי נאנח, קם והלך להביא אזיקים לרגליים שלי.
"אלי," אמרתי בזמן שניסיתי לא להיכנס לפאניקה, "בוא נוותר על זה הפעם, בסדר? נעשה משהו אחר. לרדת לך?"
הוא צחק בזמן שסגר את האזיקים מסביב לקרסוליי, חזק. "אם הייתי אומר לך לפני יומיים שאתה תתחנן לרדת לי, היית מאמין?"
'לא,' חשבתי. גם עכשיו לא האמנתי. אבל לרדת לבנאדם היה פשוט בהרבה מלהפוך לכרית סיכות שלו. זה בטוח.
"תנסה לא לצעוק יותר מדי," אמר אלי לאחר שחזר לעמוד על ברכיו מולי. "אין לי כוח לקום שוב."
"לעזאזל איתך," סיננתי. עצמתי את עיניי וניסיתי לשלוט בפעימות ליבי. 'אל תיכנס ללחץ,' אמרתי לעצמי. 'אם תילחץ זה רק יכאב יותר. הוא לא יעשה לך נזק שאחר כך יתקשה להסביר. הוא יהיה חייב – '
המחט חדרה דרך העור שמתחת לברך שלי. עצרתי את נשמתי עד שהמחט יצאה שוב מהצד השני של העור, אבל עדיין נשארה בתוכי. הסתכלתי למטה ודרך עיניים מטושטשות ראיתי את המחט הדקה בולטת מתוך העור שלי. הייתי המום מדי בשביל לצעוק. זה כאב, אבל לא כאב משתק. יותר מכאב הרגשתי דחף להקיא מהמחשבה שמחט נמצאת בתוכי, ואין לי דרך להוציא אותה החוצה.
"ילד טוב," אמר אלי והחדיר מחט נוספת דרך הירכיים שלי. הפעם זה כאב יותר. צווחתי ואלי נגע במחט, מה ששלח גל נוסף של כאב. "אם לא תהיה בשקט אני אתחיל לעשות יותר מסתם לדקור אותך."
עוד שתי מחטים, גם הן באזור הירכיים. התחלתי להרגיש את העור ברגליי מתחמם, כאילו נשרף באיטיות. המשכתי להזיע והחדר החל להסתובב. הרגשתי טיפות של דם זולגות במורד רגליי, אבל לא בכמות גדולה.
"אלי… מספיק." הפה שלי התייבש ברמה שהקשתה עליי לדבר.
"מספיק? נראה לך?"
הוא התרומם מעט והחדיר מחט נוספת דרך המותניים שלי. הפעם לא הצלחתי לעצור את עצמי. צעקתי. אלי ירק על הבטן שלי ואמר, "אתה חתיכת כלבה לא מחונכת."
לא יודע כמה זמן הייתי שם. הזמן מאבד חשיבות כשכל העולם שלך נצבע באדום וכל החושים שלך מתכהים מכאב. בשלב מסוים פקחתי את עיניי, ולאחר שראייתי התבהרה ראיתי מחטים בולטות לאורך כל הגוף שלי. היו שם לפחות חמישים. כל כך הרבה דם. אזור הפטמות שלי כאב יותר משאר האזורים, אחרי שמסביב לכל פטמה הוחדרו בערך ארבע מחטים. לא הרגשתי כמו בנאדם, כי בני אדם לא אמורים להיות במצב הזה. הרמתי את מבטי, למרות שהראש שלי הרגיש כאילו שקל טון. הסתכלתי בעיניו של אלי, שעמד מולי, מחייך ונראה מרוצה מעצמו.
"אני אתנקם בך על זה," אמרתי בשקט.
"באמת?"
"כן. אתה יודע שאני לא משקר."
משהו השתנה בפניו, הביטחון נעלם מעט. הוא רק היה צריך להסתכל שנייה אחת בעיניי בשביל לדעת שהתכוונתי לכל מילה.
"אז אם ככה," אמר אלי והוציא את המחט האחרונה שהייתה לו מהקופסא, "לפני שאני אשאיר אותך כאן עוד קצת כדי להרהר בכמה שהחיים שלך בזבל, אני רוצה לוודא שלא תנסה לעשות רעש."
כשהוא נעמד בדיוק מולי ואחז בשפתיי, לא האמנתי שהוא באמת יעשה את זה. הוא לא עד כדי כך מטורף. אבל הוא כן היה. המחט חדרה דרך השפה העליונה שלי ויצא מהתחתונה. לא יכולתי לצעוק, כי אם רק הייתי מנסה המחט הייתה קורעת את השפתיים שלי. התנשפתי במהירות ובהיתי בו בתדהמה, עדיין לא מעכל מה קרה הרגע.
"עכשיו סיימתי איתך," אמר אלי.
זה יותר מדי, חשבתי. החרא הזה פשוט יותר מדי.
האפלה משכה אותי אליה במהירות.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il