בובה על חוטים – פרק ו'

26/01/2011

ליחכתי את שפתיי, ועם עיניי נעוצות בעיניו של אלעד הצלחתי לסנן, "תהרוג אותי. תהרוג אותי עכשיו."
"לא בשביל זה הלכתי ללמוד רפואה," אמר אלעד וחייך מעט.
חרקתי שיניים וניסיתי לייצב את נשימתי.
"אתה יכול לקום?"
"לא," אמרתי. "נראה כאילו אני יכול לקום?"
הוא התיישב לידי, גבו שעון על המיטה. "תנסה להתיישר."
הוא נשמע רגוע, וזה הרגיז אותי. אבל הוא כנראה נשמע ככה רק כדי לנסות להרגיע אותי, אז בלעתי את ההערה המעליבה שעמדה לי על קצה הלשון והתיישרתי עד כמה שיכולתי.
"תזיז את הידיים," הוא אמר.
הזזתי מעט את ידיי מהביצים. הכאב שם עדיין שרף, עדיין שיגע אותי. אלעד אחז בעדינות בשק האשכים, נעצר לרגע כשצעקתי ולאחר כמה שניות התחיל לעסות את האזור.
יכולתי לעשות את זה לבד, רציתי לומר, אבל די מהר הבנתי שהוא לא סתם ממשש את הביצים שלי, אלא מניע את אצבעותיו בתנועה שמאוד מהר הצליחה להרגיע את הכאב. נשענתי אחורנית עם גבי על המיטה. ישבנו קרוב אחד לשני, ולמרות שזה הרגיש מגוחך לשבת ליד אלעד בזמן שהוא מתעסק לי עם הביצים, ידעתי שהוא לא עושה את זה מתוך חרמנות.
"יותר טוב?"
הנהנתי. "כן. תודה."
הוא עזב אותי והניח את ידיו בחיקו. "קרה משהו ביניכם?"
נגעתי בצוואר שלי. האזור עדיין שרף, אבל לא נראה שיוסי חתך את העור. "אתמול בלילה הם הביאו אותי לישון איתם. כשנרדמנו הייתי עם היד מסביב לתום, בדיוק כמו שיוסי היה עם היד מסביבי. בבוקר הבנתי שיוסי יותר פסיכי וקנאי ממה שחשבתי."
הרגשתי גל בחילה כשחשבתי על מקל החשמל שחשמל אותי מבפנים.
אלעד הפנה את מבטו לכיווני. "הצוואר שלך נראה נורא."
"באמת? כי הוא מרגיש מדהים."
רציתי לנשוך לעצמי את הלשון. עם אף אחד מהאחרים לא הייתי מעז לדבר ככה. עם אלעד יכולתי לדבר ביותר חופשיות, אבל במקום להעריך את זה, היה קל להוציא עליו את התסכול שלי. מלמלתי, "סליחה," וקיוויתי שזה יהיה מספיק בשביל למנוע ממנו לקום וללכת.
"זה בסדר. אני אלך להביא לך משהו למרוח. תצליח לעלות למיטה בכוחות עצמך?"
"כן."
הוא קם ויצא החוצה. נשמתי עמוק והצלתי להתרומם על רגליי, לאחר שהשתמשתי במיטה לתמיכה. התיישבתי על המיטה ולמרות שרציתי לשכב ולעצום את עיניי, ידעתי שאז לא יהיה לאלעד איפה לשבת.
הוא חזר לאחר דקה קצרה עם משחה שונה מזו שהשתמש בה בשביל החור שלי. "זה יכאב," הוא אמר, אבל זה היה לי ברור.
לאחר שסיים למרוח בעדינות את המשחה הוא אמר, "יש לך כוח ללמוד קצת ספרדית?"
העברתי יד על פניי. "יש לי כוח ללמוד כל מה שלא יכריח אותי למצוץ זין ולקבל בתחת. תתחיל."
בשעה שלאחר מכן למדנו מילים חדשות והתאמנו על ישנות. הוא שלף מילון קטן מכיס במכנסיו ובכל פעם שנתקעתי הוא אילץ אותי לחפש את המילה המתאימה במילון, במקום פשוט לומר לי אותה כמו שעשה בעבר. זה לקח הרבה זמן, אבל לפחות הרגשתי שאני ממש לומד משהו. גם היה נחמד להחזיק שוב ספר, להרגיש מעט שפיות.
לאחר שסיימנו הוא מתח את גבו ונראה שהוא מתכוון לקום וללכת. אבל לא רציתי להישאר לבד. "אמממ… אתה הולך?"
"לא אכפת לי להישאר. מחר נתחיל ללמוד קצת צרפתית." הוא אמר משהו בצרפתית וכששאלתי מה זה היה הוא התחמק מעט ממבטי ואמר, "תמיד יש אור בקצה המנהרה."
"מאוד אובדני," מלמלתי והרכנתי את פניי בכפות ידיי. אובדני. כן, זה היה תיאור די מדויק לאיך שהרגשתי. הייתי אובדני בעבר, בכמה מצבים בחיי. אבל אף פעם לא כמו עכשיו. מעולם, האפשרות להרוג את עצמי לא נראתה כל כך מפתה ומושכת.
הרגשתי את ידו של אלעד על גפי, נעה באיטיות על העור. "הכול יסתדר בסוף, אודי. אני יודע שזה נשמע מטופש כשאני אומר את זה, אבל לא משנה מה יקרה, בקרוב אתה תסיים עם כולנו פה, ותגיע למקום הרבה יותר טוב, עם הרבה יותר חופש."
"בתור זונה."
"בתור… בתור בחור שמשכיר את הגוף שלו לאנשים אחרים, אבל עושה מזה הרבה מאוד כסף."
"אמרת שתעזור לי." עדיין הייתי עם פניי בידיי. לא רציתי להסתכל עליו.
"אמרתי… אני צריך עוד זמן. צריך להחליט מה יקרה איתי אחרי. פשוט… פשוט תיקח בחשבון את האפשרות שדברים לא בהכרח יסתדרו כמו שאני ואתה רוצים שהם יסתדרו. המשחק הזה הוא לא שלנו, הוא שלהם."
אם הוא ניסה לעודד אותי, הוא עשה חרא של עבודה.
שמעתי אותו ממלמל "אח," והרמתי את פניי. "מה קרה?"
"הגב שלי. לאחרונה הוא מציק. אני כנראה צריך מקלחת חמה."
"רוצה מסג'?"
הוא מצמץ. שאלתי את השאלה מבלי לחשוב על איך הוא עלול לפרש אותה. אבל זין, לא הייתי בקטע של גברים, ואם כאב לו הגב לא ראיתי בעיה בלעזור לו לשחרר את השרירים. ההיסוס על פניו הרגיז אותי. "מפחד שאני אנסה לפתות אותך? אתה נגעל מהזונה?"
"מה? לא. זה לא זה. אני פשוט לא רוצה שתרגיש מחויב ל… לרצות אותי. לא בגלל זה אני פה."
לא חשבתי על זה בכלל, אבל הבנתי איך הוא יכול לקבל את הרושם הזה. משכתי בכתפיי. "סתם מסג'. זה הגב שלך. תעשה מה שבא לך."
לאחר כמה שניות הוא הזדקף ואמר, "אני אשמח אם תוכל לעשות לי מסג'," והקול שלו נשמע רגוע ורשמי כמו שבדרך כלל נשמע.
קמתי מהמיטה ואמרתי לו לשכב. הוא לא הוריד את החולצה וזה כנראה היה לטובה. היססתי לרגע ולבסוף החלטתי שגם לי וגם לו יהיה יותר נוח אם אשב על הישבן שלו בזמן שאעבוד. לא דיברנו בזמן שהפעלתי לחץ על השרירים התפוסים שלו – ובחיי שהיו לו בערך אלף שרירים תפוסים בגב הצר הזה שלו.
בנקודה מסוימת הוא מלמל, "אתה מצוין בזה. למדת איפשהו?"
"כן. קורס קצר בתאילנד. מזמן." לפני נצח. "הגב שלך תפוס לגמרי."
"כנראה מלחץ. אם הייתי יכול לעשות לעצמי מסג' זה היה הרבה יותר קל. גם עשיתי פעם קורס, לפני חמש שנים בערך."
"וואלה?"
"כן. אני לא כזה חנון כמו שאני נראה." לקח לי רגע להבין שהוא לא אמר את זה בכעס. חייכתי לרגע ושאלתי, "יש סיכוי שתפרום קצת מהשרירים התפוסים שלי?"
"בשמחה."
המשכתי לעבוד עליו עוד בערך עשר דקות, עד שאמר לי שזה מספיק. הוא התיישב ומתח את שריריו. החיוך שנמרח על שפתיו היה נדיר וגרם לו להיראות הרבה יותר נאה משנראה בדרך כלל. "מעולה. זה ממש עזר. עכשיו תורך."
נשכבתי על הבטן ואלעד התיישב על הישבן שלי. לקח לי בערך חמש שניות לקלוט שהבנאדם יודע מה הוא עושה. לאחר חמש שניות נוספות חרקתי את שיניי מכאב.
"מצטער," אמר אלעד בזמן שהשתמש באצבעות ברזל על עוד שריר תפוס. "אני לא מתכוון סתם לעשות לך נעים. המצב של הגב שלך די מזעזע. תנסה לא לזוז."
לא זזתי, אבל כן נאנקתי מכאבים. לאחר די הרבה זמן הכאבים נפסקו. הוא הצליח לשחרר כמעט את כל השרירים שלי ועכשיו כל מגע של אצבעותיו היה נעים.
"אתה ער?" הוא שאל אותי בשקט בזמן שהפעיל לחץ על גבי התחתון.
"כן," אמרתי. "תודה."
"תסתובב."
מצמצתי. "להסתובב?"
"לא כל השרירים בגוף מרוכזים בגב בפעם האחרונה שבדקתי."
הסתובבתי על גבי ואלעד התיישב על הירכיים שלי. "אני כבד מדי?"
"לא." הוא בקושי שקל משהו.
הוא עיסה את הצלעות שלי ועבר משם לחזה. שכבתי עם עיניים עצומות ונשמתי לאט. כשהוא עבר לעסות את הבטן שלי הרגשתי את הזין שלי נעמד. ניסיתי לחשוב על דברים אחרים, אבל זה לא עבד. סיננתי, "חרא," ואלעד צחק.
"זה טבעי, אודי. שכח מזה."
נשפתי אוויר וניסיתי לא לעשות מהזקפה שלי עניין גדול. שאלתי, "מה אתה עושה כשאתה לא כאן?"
"לא כאן?"
"טוב, אני לא מעסיק אותך מסביב לשעון, ואני יודע שיש מקרים שאתה לא נמצא פה. אתה עובד בעוד מקום?"
הוא הפעיל מעט לחץ על האזור בין הטבור שלי למפשעה. זה הרגיש טוב והרחיק אותי עוד יותר מהרגעת הזקפה. "אני מתנדב במרפאה שנמצאת באזור. הם לא נותנים לי לרשום תרופות, כי לא סיימתי את ההסמכה באופן רשמי, אבל אני כן לוקח מדדים ועוזר איפה שאפשר. זו מרפאה קטנה יחסית, קהילתית, אבל הם צריכים שם את העזרה שלי."
"נחמד," אמרתי.
"זה בסדר. מעביר את הזמן. נותן לי להרגיש… משמעותי לפעמים. לא יודע." הוא כחכח בגרונו. "איך עבר השיעור כאב עם תום?"
"יותר טוב מזה שהיה עם אלי."
"פעם אני הייתי מעביר את השיעורים האלה."
"כן?"
"כן. אבל ביקשתי הפעם מתום להוריד אותי מזה."
"למה?"
הוא עיסה את המותניים שלי בזמן שהבהונות שלו היו על שיער הערווה שלי. הזקפה המעצבנת שלי עדיין לא ירדה והייתי רגע אחד מלהתחיל לדבר על שירותי הרכבות בזמן השואה בניסיון להרגיע שם את העניינים.
אלעד אמר, "תמיד שנאתי את זה, ו… לא יודע, כנראה שהמחשבה להכאיב ל… מישהו כמוך לא התיישבה לי טוב."
"מישהו כמוני?"
"מישהו שהוא לא עבריין, לא איזה אפס שהם גירדו מהרחוב."
הרמתי מעט את ראשי. "אני לא מבין. הם התעסקו עם פושעים?"
"פושעים יותר קל להעלים, פחות שאלות. אתה כנראה הראשון שתום מצא ובאמת הייתה לו עבודה מסודרת."
הייתה לו. המילים האלה שרפו.
הורדתי שוב את ראשי. "מה קרה הפעם? למה הוא החליט לעשות משהו אחר?"
"אני באמת לא יודע. כנראה שמצאת חן בעיניו."
"במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, אה?"
"משהו כזה." הוא הפסיק לעשות לי מסאג'. "איך המרגש?"
"בנוגע לשרירים זה מצוין, בנוגע לכל השאר המצב די חרא."
אלעד עיקם את פיו. הוא עדיין ישב עליי. "ללכת?"
"מה? לא. כאילו, מה שבא לך. לא מפריע לי."
"בסדר. אז אני אשאר עוד קצת." הוא התחיל לקום ממני, אבל הרגליים שלו הסתבכו או משהו, ופתאום הוא החליק ונפל עליי. הוא לא הכאיב לי, כנראה מפני שנפל בדיוק מעליי, גופו מכסה את גופי. הפנים שלו היו מעליי, עיניו רחבות. "סליחה."
"קורה," מלמלתי. הרגשתי את הנשימה שלו, והיה בה משהו נעים. העיניים שלו היו מאוד בהירות. ריסים ארוכים. הסתכלנו אחד על השני במשך כמה שניות. הוא לא הראה סימנים שהתכוון לקום ואני לא סימנתי לו שלא נוח לי. לא יודע מה קרה פתאום. לא יודע אם אני הרמתי קודם את הראש או הוא קודם הוריד את ראשו לכיווני. רגע אחד העיניים שלי היו נעוצות בדיוק בעיניים שלו, ורגע לאחר מכן השפתיים שלנו נפגשו.
זה לא היה כמו עם תום. זה לא היה כמו כל נשיקה אחרת שזכרתי בשנים האחרונות. השפתיים שלנו בקושי נגעו. זה הרגיש כמו ליטוף מהוסס, כאילו בדקנו את השטח לפני שהעזנו להתקרב. לא חשבתי על זה שכל המצב הזה לא הגיוני, כי גם אני וגם אלעד לא בקטע של גברים. כנראה שהייתי צריך לחשוב את זה, כי אז הייתי מפסיק את הנשיקה. אבל התחושה הייתה טובה מדי, שונה כל כך מתחושת חוסר השליטה שהתרגלתי אליה. כן, הייתי למטה ואלעד מעליי, אבל הרגשתי לפי הרעידות הקלות של שריריו שהוא מבולבל בדיוק כמוני. לא הייתה לו שליטה על המצב בדיוק כמו שלי לא הייתה.
הנשיקות העדינות הפכו להיות עמוקות יותר, עם לשון ושפתיים שעשו יותר מללטף אחת את השנייה. מבלי לתכנן הנחתי את ידי על העורף שלו וקירבתי אותו אליי. כשממש התחלנו להתנשק היה לי ברור שנשיקה עם אלעד זה לא כמו נשיקה עם תום. עם תום זה היה כמעט מקצועי, טכני, בלי פאשלות. עם אלעד זה הרגיש כמו שני נערים שבפעם הראשונה מגלים מה זה להחליף רוק.
דרך המכנס שלו הרגשתי שעומד לו, והזקפה שלו התחככה בשלי.
"אודי." אלעד הפסיק את הנשיקה והסתכל עליי דרך עיניים לחות. "אני…"
"מה?" רציתי שיגיד משהו כי לי בטח לא היה מושג מה להגיד במצב הזה.
"אני מצטער."
"לא אשמתך," אמרתי בשקט.
"זו כן אשמתי. אני במצב לא טוב לאחרונה, ובמקום לחפש קצת… לא יודע, חום וחיבה במקום אחר, הלכתי אליך. מצטער."
הוא התרומם ממני ונעמד על הרצפה. התיישבתי על המיטה והעברתי יד על פניי. "אל תהיה מוזר עכשיו, בסדר?"
אלעד צמצם את עיניו. "מוזר?"
"אל תיכנס לי עכשיו לסרט בגלל שהתנשקנו קצת. כמו שאמרת, אתה צריך קצת… חום וחיבה, ומבחינתי הנשיקה הזו הייתה כנראה הדבר הכי תמים שעברתי במקום הזה. אז בלי סרטים, בסדר? קרה."
לא רציתי שיתרחק ממני, שיהפוך את המפגשים שלנו למקצועיים בלבד וירגיש שלדבר איתי שווה לאיבוד המשיכה שלו לבנות. הייתי צריך אותו במקום הזה, את מנת השפיות שלי.
אלעד חייך מעט. "בסדר. בלי סרטים. שנינו אנשים בוגרים. אתה…" הוא כחכח בגרונו. "אתה מנשק מצוין."
משכתי בכתפיי. "גם אתה בסדר. בשביל בחור כאילו."
החלפנו מבט וכמעט מיד התחלנו לצחוק. לא צחוק מתגלגל, אבל במשך כמה שניות צחקתי באמת וזה הרגיש טוב.
אלעד הזיז קצוות שיער מפניי ואמר, "אולי נעשה את זה שוב מתישהו. מעין התנסות. אף פעם לא הייתה לי קירבה אינטימית לבחור אחר."
"כן, גם אני די חדש בזה."
חשבתי על זה שעד לפני כמה ימים המחשבה על להתנשק עם גבר אחר, ואז עוד לתכנן נשיקות עתידיות, הייתה גורמת לי להתפקע מצחוק. אבל בנקודה שהייתי בה עכשיו כל השיחה הזו עם אלעד נראתה לי כמו דבר שגרתי וכמעט חסר חשיבות ביחס לשאר הדברים שעברתי במקום הזה.
אלעד עדיין עמד מולי, קרוב. השעה בטח הייתה מאוחרת וידעתי שמחר כנראה יהיה מעייף ודוחה כמו שהיום הזה היה, והימים שלפניו. הדבר החכם לעשות יהיה להיפרד מאלעד וללכת לישון. אבל הוא עדיין עמד שם, ואיכשהו לא הצלחתי להביא את עצמי להגיד לו שאני עייף.
הוא שוב נגע בשיער שלי, ליטוף עדין. עצמתי את עיניי. "יש משהו שאני סקרן לגביו," הוא אמר בשקט.
"מה?"
"זה דפוק."
"גם החיים שלי. דבר."
הוא גירד את הצוואר שלו, כמו שעשה בדרך כלל כשהרגיש לא בנוח. "אתה יכול להרים את היד?"
עשיתי את מה שביקש וראיתי שהוא מסמיק. "אני פשוט יודע שתום מאוד אוהב את הקטע הזה של בית השחי. אף פעם לא… כלומר, לא יצא לי לגעת ממש באזור הזה אצל מישהו אחר. אפשר?"
"בסדר."
"אם מפריע לך – "
"אמרתי בסדר."
הוא התקרב אליי והעביר את ידו דרך השיער בבית השחי שלי. המבט על פניו היה מעט חולמני. אהבתי את התחושה של האצבעות שלו על העור שלי, אבל לא רציתי להגיד לו את זה. עדיין לא הרגשתי בנוח עם המחשבה שהאזור הזה מחרמן אותי.
אלעד הרכין מעט את ראשו ושאף עמוק. "אתה מריח כמו סבון וזיעה. אני יכול להתרגל לריח הזה."
"אתה צריך להריח אותי אחרי אימון. לא יודע אם תצליח להתרגל לזה."
הוא צחק ושאף עוד קצת.
זה הרגיש כל כך מוזר, כל כך הזוי. אבל לא חשבתי לומר לו להפסיק. ההפך, רציתי שיגע יותר. הוא שאף פעם נוספת ונגע מעט עם קצה אפו בבית השחי שלי. כשהוציא את לשונו והעביר אותה בין השערות נאנחתי בקול. הוא כנראה ראה בזה סימן להמשיך. הלשון שלו עברה לאורך כל בית השחי שלי, ליקוקים רטובים ועמוקים. כשסיים הוא כחכח בגרונו ואמר, "כנראה שהפעם הסקרנות לא הרגה את החתול."
הורדתי את היד. היה מוזר להרגיש את הרטיבות שהשאיר הרוק שלו, אבל לא מוזר לא נעים.
הוא התחיל ללטף את הלחי שלי, את האף ואת הסנטר. כשנגע בשפתיי פיסקתי אותן מעט והזזתי את הפה כך שאחת מאצבעותיו נכנסה פנימה. ליקקתי אותה ואלעד נאנח. לא חשבתי על מה שאני עושה, על העובדה שאני לא באמת חייב לעשות את הדברים האלה איתו, ואני פשוט מאוד עושה אותם מרצון. אם הייתי חושב על כל המצב הזה כנראה שהייתי מפסיק מיד. אבל זה הרגיש נכון. להציע את עצמי – לתת מעצמי – לאדם שלא רצה להכאיב לי, הרגיש כמעט כמו מתנה שקיבלתי. הידיעה שברגע שארצה להפסיק אנחנו נפסיק מיד, נתנה לי יותר כוח משהעזתי לקוות לקבל במקום הזה.
"אתה לא חייב לעשות את זה."
נתתי לו להוציא את האצבע מהפה שלי. "אני יודע."
"אז למה אתה מסכים?"
משכתי בכתפיי. "לא רוצה לחשוב על זה. זה מרגיש בסדר. תפסיק לנסות לגרום לי להרגיש רע."
"אני לא רוצה שתרגיש רע. אני…" הוא עצם את עיניו. "אני כל כך מצטער שאתה נמצא פה."
"אז תשחרר אותי."
הוא העביר יד על פניו, ולמרות שלא היה הרבה אור בחדר, בכל זאת ראיתי שהוא התחיל לבכות. "אני רוצה, אודי. אין לך מושג כמה אני רוצה לשחרר אותך. אבל אין לי דרך לפתוח את הקולר הזה, וגם עליי הם שמים עין לאחרונה. אני צריך עוד זמן לחשוב על משהו. בבקשה אל תשנא אותי."
"אני… פשוט תחשוב מהר, בסדר? לא שונא אותך."
דרך הדמעות הוא חייך. "תודה."
נראה שהוא עומד לומר משהו נוסף. הוא פתח וסגר את פיו, עד שלפתע ליחך את שפתיו והרכין את ראשו לכיווני.
לא יודע כמה זמן המשכנו להתנשק. בשלב מסוים חזרנו למיטה, והפעם אני זה שהייתי למעלה. הרגשתי אותו רועד בהתחלה מתחתיי, אבל לא לקח לו הרבה זמן להירגע.
לא ישנתי הרבה באותו הלילה.

*
הימים הבאים חלפו כמו שחלפו הימים שקדמו להם. ההבדל היחיד היה שכבר התחלתי להתרגל לגיהינום הזה. התרגלתי להתקפי הזעם של יוסי שבדרך כלל הסתיימו במכות, התרגלתי לשטויות של אלי ולכל הסרטים שגרם לי לצלם כמעט כל ערב. גם התרגלתי לעובדה שתום אהב לתת לי תחושה שאני לא באמת אסיר, שאני והוא פחות או יותר שווים ושכל החוויה הזו היא חיובית ומאתגרת. הוא ידע להיות עדין, ידע לדבר בגובה העיניים כשרצה, וגם ידע מיד להוריד אותך לקרקע כשאמרת משהו לא במקום. ניסיתי לשמור על הפה שלי כמה שיותר, אבל מדי פעם אמרתי דברים שסיבכו אותי, ובמקרים האלה תום ידע להזכיר לי מי אני ומה התפקיד שלי בכל המשחק הזה. הוא בכל זאת דיבר איתי יותר לאחרונה, סיפר לי דברים שקרו בעולם ואפילו הזמין אותי לראות איתו קצת סרטים מדי פעם בסלון.
הדבר שמעולם לא חשבתי שאתרגל אליו היה הסקס. זה קרה בין שלוש לשש פעמים ביום. לפעמים הם עשו את זה אחד אחרי השני, לפעמים הם נכנסו לתוך המקלחת בזמן שהתקלחתי, הצמידו אותי לקיר וחדרו פנימה. פעם אחת יוסי נצמד אליי מאחור בזמן ששטפתי כלים ואמר לי להמשיך לעבוד בזמן שזיין אותי. שברתי בטעות כוס ושילמתי על זה אחר כך באימון איתו.
עם כל זיון הרגשתי שחלק ממני נעלם. כאב לי בכל פעם והרגשתי מטונף לאחר שהשאירו אותי עם הזרע שלהם בין רגליי. אבל למרות הטינופת והכאב לא התנגדתי, לא התחננתי שיוותרו לי ולא עשיתי בעיות. הם גרמו לי להתרגל למצב שבו אני נותן והם לוקחים, מצב שבו הגוף שלי הוא כלי משחק והם השחקנים היחידים.
התחלתי לנשוך לעצמי את העור, חזק כל כך עד שמדי פעם ירד דם. כשירד הדם זה הרגיש כמו משקולת שירדה לי מהחזה. הפחדתי את עצמי, אבל ידעתי שאני צריך את זה, צריך את הכאב שהייתה לי שליטה עליו, במקום הכאב ששלטו בו אחרים.
לילה אחרי לילה אלעד היה מגיע לחדר שלי. היינו מדברים במשך זמן רב, ודי מהר למדתי להכיר אותו יותר משהכרתי הרבה אנשים אחרים שבעבר החשבתי כחברים. לראות אותו, לשמוע אותו, עזר לי להמשיך הלאה. לא חיכיתי שיגע בי, לא חיכיתי שינסה לנשק. רציתי אותו בדיוק כמו שרצה אותי. שנינו היינו תוצר של מציאות מסריחה, ושנינו כנראה מעולם לא היינו עושים את הדברים שעשינו אילולא החיים הובילו אותנו למקום הזה.
בהתחלה הוא היסס בכל פעם שנגע בי. למרות שלא הייתי הבחור הראשון במקום הזה, הוא מעולם לא הרשה לעצמו להיות אינטימי עם אף אחד אחר. התחושה של הידיים שלו על העור שלי, הרעד הקל שתמיד היה בהן כשטיילו בעוד ועוד מקומות, הרגיש כמעט תמים לעומת איך שבדרך כלל נגעו בי. הרגשתי שהוא חוקר את הגוף שלי כמו ילד סקרן ודי מהר התחלתי לחקור את הגוף שלו. למדתי די מהר שהוא לא אוהב את הגוף שלו. המבנה שלו היה רזה מדי ומאוד חיוור. אבל הוא הרגיש נעים והעור שלו היה תמיד חם. בכל פעם שנגעתי בו במשך יותר מכמה דקות אלעד היה עוצם את עיניו ואומר, "אתה לא חייב." זה שיגע אותי ופעם אחת רבתי איתו, עד שהבטיח שיפסיק להתנהג כאילו אני עושה את הדברים האלה איתו כי אין לי ברירה.
רציתי לשנוא אותו. כל כך רציתי להרגיש שאני מנצל אותו רק בשביל שיעזור לי לברוח. אבל לא הייתי מספיק תמים בשביל להאמין שמה שקורה הוא משחק. מבחינתי לפחות, היה שם יותר. כשחשבתי על היותר הזה הרגשתי דחף לנשוך לעצמי שוב את העור, וזה בדרך כלל מה שעשיתי.
חלפו בערך שבועיים מאז שחטפו אותי לפני שתום העיר אותו בבוקר ואמר שהיום יקרה משהו מיוחד.
קרני שמש חדרו דרך החלון, אבל לפי עוצמתן שיערתי שהשעה עדיין מוקדמת. מצמצתי ופיהקתי. "מה יקרה?"
"רגע. קודם כל תן לי להגיד לך בוקר טוב כמו שצריך." הוא נשכב מעליי כמו שנהג לעשות בבקרים האחרונים. לשיער שלו היה ריח של שמפו. "בוקר טוב לשפתיים של אודי." נשיקה על שפתיי. "בוקר טוב לצוואר של אודי." הוא העביר את לשונו במורד פניי עד שהגיע לצוואר. "בוקר טוב לחזה היפה של אודי. לפטמות הרכות שלו. ל… תרים יד. לבית שחי שלו. לבטן. לזקפת הבוקר שלו…" המשכנו ככה עוד דקה בערך, עד שהוא סיים להתנהג כמו ילד אידיוט וקם ממני.
התיישבתי על המיטה והתמתחתי. הזיפים על פניי חזרו להיות באורך שהיו בהתחלה, אחרי שתום החליט שהמראה הזה מתאים לי יותר מהמגולח לגמרי. הם סיפרו אותי לפני כמה ימים, אבל לא קצר מדי. הם אהבו להעביר את ידיהם דרך השערות, או למשוך אותן כשזה התאים להם.
"מה הולך לקרות?" שאלתי. הוא לבש בגדים מחויטים, כאילו ניסה לעשות רושם על מישהו.
"היום הולכים להגיע לכאן שני בחורים שעובדים גם בשביל ג'ורג'. הם הולכים להביא את האודי שלהם."
"האודי שלהם?"
"אם אתה רוצה שאני אקרא לזה 'הזונה שלהם', אז ככה אני אקרא לזה. כמו שאתה בשבילי, הבחור השני בשבילם. אנחנו הולכים להפגיש ביניכם."
התחלתי לרעוד. פי התייבש במהירות. "עוד אחד כמוני?"
תום חייך וליטף את פניי. "מה, חשבת שאתה היחיד? יש עוד כמוך. אנחנו הולכים להפגיש אותך עם רועי כדי לראות מה שניכם למדתם. הוא נמצא אצלם כבר יותר מחודש, אז אני מניח שהוא יותר מחונך ממך, אבל אני בכל זאת בטוח שלא תאכזב." הוא אחז בסנטר שלי. "נכון שלא תאכזב?"
בלעתי רוק. "נכון."
תום נישק אותי על המצח. "ילד טוב. עכשיו לך לצחצח שיניים ולאכול משהו לפני האימון עם יוסי."
הם כבר נתנו לי להסתובב בבית בעצמי, למרות שהעדפתי רוב הזמן להישאר בחדר. הייתי מכין לעצמי אוכל והולך לבד להתקלח ולצחצח שיניים. המעט חופש הזה היה יכול לגרום לי להרגיש הקלה, אבל כל מה שעשה היה להבהיר לי עד כמה הם לא מאמינים שיש לי סיכוי לברוח. האמת הייתה שגם אני התחלתי להאמין בזה.
האימון עם יוסי עבר כמו תמיד. הוא דחף אותי עד שכמעט נשברתי, צעק קצת ואיים, ואחרי שנשארתי מכוסה בזיעה ובקושי בהכרה, הוא השכיב אותי על אחד המתקנים וזיין אותי. עם תום, הזיונים היו בדרך כלל עדינים יותר, אבל יוסי לא אהב את זה- אלא אם כן הרגשתי כל חדירה.
אחר כך התקלחתי.
כשיצאתי החוצה תום קרא לי מהסלון. הוא אמר לי שהאורחים שלנו כבר בדרך ושאלעד ביקש לראות אותי לפני שהם מגיעים. אם הוא חשד בקשר למה שקרה ביני לבין אלעד הוא לא הראה סימנים לכך. הלכתי אל אלעד וכשנכנסתי למרפאה שלו הוא מיד קם מהכיסא וסימן לי לסגור את הדלת. התקרבתי אליו והוא חיבק אותי.
אהבתי לחבק אותו כשלבש סוודר. התחושה של הבד על עורי הייתה חמה ורכה.
"מה שלומך?"
ניתקתי את החיבוק ואמרתי, "לא יודע. מה הקטע הזה עם אלה שמגיעים?"
הוא נשף אוויר ולפי המבט על פניו הבנתי שהוא לא מרוצה מזה. "זה קרה כמה פעמים בעבר, אבל לא עם שני הבחורים הקודמים. יש שניים שעובדים גם בשביל ג'ורג' והם אמורים להגיע לכאן עם… עם הבחור שלהם."
"אנחנו אמורים להזדיין?"
"כן. נראה לי. בעקרון הם אמורים להעביר את דעתם עליך לג'ורג', ותום אמור לעשות את אותו הדבר עם הבחור שלהם."
"מי אלה? אתה מכיר אותם?"
"אני… כן, מכיר אותם. הם לא בדיוק בחורים נחמדים."
"כן, כי יוסי ואלי פשוט מלאכים."
הוא חייך מעט. "אתה צודק. אין סיבה שהם יעשו לך בעיות. פשוט… אתה יודע, תתנהג כמו בדרך כלל. הכול יהיה בסדר. הבאתי לך משהו." הוא הוציא חטיף מארס מכיס מכנסיו. הם לא נתנו לי לאכול דברים מתוקים במקום הזה, והשוקולד הזה נראה מושלם. אכלתי אותו במהירות ואלעד הביא לי מי פה כדי לשטוף את הטעם.
"היום בלילה אני אביא לך סיגריה," הוא לחש באוזן שלי.
"תודה." ליטפתי את הפנים שלו. הרבה מאוד זמן לא הרגשתי כל כך בנוח עם מישהו כמו שהרגשתי איתו. כשהכנסתי את היד מתחת לחולצה שלו והרגשתי את הבטן השטוחה שלו, את המותניים הצרות ואת החזה הלא שרירי, ידעתי שבמקרה שהייתי גיי כנראה שאלעד לא היה הבחירה הראשונה שלי. אבל באותה המידה ידעתי שהיה בו משהו שגרם לי להרגיש מכור. צבטתי את הפטמות שלי, שהיו גדולות יחסית ומאוד רכות, ואמרתי בספרדית, "אתה גורם לי להרגיש שפוי."
הוא ממש הסמיק. ידעתי שמחמאות לא יושבות איתו טוב, אבל בכל זאת הרגשתי צורך לומר לו את זה.
שמענו לפתע את תום קורא מהסלון, "אודי, בוא הנה!"
אלעד נישק אותי במהירות על הפה ורגע לפני שעמדתי לצאת החוצה הוא עצר אותי ואחז בידי. "מה זה?"
"מה?"
"השריטה הזו. נראה כמו נשיכה. שוב עשית את זה לעצמך?"
הוא ידע שאני נושך את עצמי, ידע שאני גורם לעצמי לדמם. הוא ניסה לעצור בעדי, אבל הבהרתי לו שאין לו זכות להתערב בזה.
"עזוב," אמרתי.
"אל תגיד לי לעזוב. אם תום יגלה – "
"אם הוא יגלה הוא מוזמן להוריד לי את כל השיניים, ואז נראה כמה יפה אני אראה. עד אז זה העור שלי והגוף שלי. כבר אמרתי לך לא להציק לי בקשר לזה."
הסתובבתי ויצאתי החוצה.
*
"בואנה, תום, שיחקת אותה."
הבחור הגבוה יותר, עם זקן שחור ומעוצב, הרבה שרירים ומראה של בריון בן ארבעים, שרבב את שפתו התחתונה כשראה אותי נכנס לסלון. הבחור שלידו, נמוך יותר ורזה בהרבה. עם אף גדול מעט ושן קדמית עקומה, התקרב אליי ושרק. "תראה איזה פנים יש לזה." הוא אחז בלסת שלי והניע את פניי מצד לצד.
הייתי מודע לבחור נוסף שעמד ליד, אבל מזווית העין קלטתי שהוא לבוש רק בתחתונים, לכן העדפתי לא להסתכל אליו.
"אמרתי לך שיצא לי טוב הפעם." תום ישב על הספה, כוס קפה בידו. "אודי, זה ירון." הוא דיבר על הבחור המבוגר עם הזקן. "וזה נדב." הבחור הצעיר יותר, שהספיק לגעת לי בפנים ועכשיו סובב אותי במקום.
"הוא סחורה טובה," אמר נדב. "כמה זמן אמרת שהוא אצלכם?"
"שבועיים בערך," אמר תום. "היו לנו קצת בעיות בהתחלה, אבל לאחרונה אנחנו בסדר גמור."
"עם שלנו עדיין יש לנו בעיות," אמר ירון. נדב הפסיק לסובב אותי ונעצרתי בדיוק מול הבחור הצעיר שהם הביאו איתם. תום אמר מקודם שקוראים לו רועי. הוא היה בערך בגובה שלי. רזה יחסית, גוף אתלטי. שיער שחור קצוץ. עצמות לחיים גבוהות ומראה מעט נשי. לא היה קשה לראות את החבורות על הגוף שלו. היו הרבה כאלה. הפסקתי להסתכל עליו.
תום וירון דיברו בדקות הבאות על תוכנית האימונים שלהם, השוו כל מיני דברים שלא רציתי להקשיב להם. נדב עדיין עמד לידי. הוא בדק אותי כמו שבודקים סוס, ואחרי כמה דקות הבנתי שיש בו משהו שונה. הוא לא נגע בי כמו שהאחרים נגעו. לא נראה שהוא מתחרמן מזה.
כשהוא לחץ על הצלעות שלי הוא נגע באזור שאתמול קיבל מכה מיוסי. חרקתי שיניים וזזתי מעט אחורה. אף אחד מהאחרים לא שם לב לזה. נדב הסתכל בעיניי וראיתי שהוא התעצבן. מלמלתי בשקט, "סליחה," והוא המשיך לגעת בצלעות האחרות.
ירון שאל, "איפה תפסת אותו?"
"מחוץ למועדון," אמר תום. "לא היה פשוט, אבל בסוף עבר די חלק. בפעם הראשונה שראיתי אותו זה היה בים. עדיין היינו עם הבחור הקודם, אז לא חיפשתי כלום. אבל כשראיתי אותו ידעתי שאין אף אחד אחר שאני רוצה להשיג."
ירון התקדם ונעצר מולי. התחמקתי מעיניו. היה מוזר לראות עוד אנשים חוץ מהארבעה שהתרגלתי לראות בכל יום במקום הזה, אבל לפי הרושם שקיבלתי משני אלה כנראה שהיה עדיף להישאר עם הארבעה שהכרתי.
ירון הרים את הסנטר שלי, אילץ אותי להסתכל בעיניו. הוא חייך. "אתה חתיכת בחור יפה, אודי. בטח יש לך יופי של כוס. אני צודק?"
הייתי מודע מאוד לנשימות של ירון ונדב על העור שלי, לעובדה שהם מאוד קרובים אליי.
"כן," אמרתי בשקט.
"מה זה?"
"כן. יש לי יופי של… כוס."
נדב צחק. "תראה איך הוא מסמיק."
"תראה לי את הכוס שלך," אמר ירון.
הסתובבתי ולאחר שירון הניח את ידו על גבי התכופפתי מעט. הם רכנו על ברכיהם מאחוריי.
"תפסק. יפה. אתה מגלח אותו שם?" שאל ירון והעביר אצבע עבה מסביב לחור שלי.
"לא," אמר תום, "חלק טבעי."
"הוא יודע לקבל?"
"הוא למד. היה קצת קשה בהתחלה."
נדב אחז בביצים שלי והעביר אותן בין אצבעותיו. "טוב, זה לא כאילו שהוא בא בלי ניסיון."
תום נחר. "ניסיון? הוא סטרייט."
היה רגע של דממה. ירון כחכח בגרונו. "תפסת סטרייט?"
"אתה יודע שאני לא מתרגש מהומואים. פחות אתגר."
"אם הצלחת לאלף ככה סטרייט בשבועיים, כנראה שעשית עליו חתיכת עבודה טובה."
"תודה. אבל בינינו, נראה לי שהוא קצת חיפש את זה. ברגע שעברנו את השלב הראשוני העניינים זרמו טוב."
עצמתי את עיניי בחוזקה, ושמחתי שאני עדיין עם הגב אליהם, מכופף, כך שהם לא יכלו לראות את הכעס על פניי. חיפשתי את זה? מניאק.
"תסתובב אליי."
הסתובבתי עם הפנים לירון. הוא הניח את ידו על כתפי והוריד אותי על הברכיים.
"למה הוא רועד כל כך?"
תום אמר, "הוא לא רגיל שאנשים זרים נוגעים בו. אודי, תסתכל עליי."
ירון זז הצידה כך שיכולתי לראות את תום יושב על הספה. "אין לך סיבה להיות לחוץ. אני פה. כל זה קטן עליך. בסדר?"
הנהנתי פעם אחת. ברגע הראשון לא הבנתי למה הוא התכוון ב"לא רגיל שאנשים זרים נוגעים בו". תום ויוסי לא היו אנשים זרים? אבל די מהר הבנתי למה הוא התכוון. בשבועיים האחרונים למדתי להתרגל למגע של כל אחד מהארבעה, וזה הרגיש מוזר שפתאום מישהו אחר מרשה לעצמו לגעת בי כאילו מותר לו. ידעתי שהרגע הזה יגיע, אבל בכל זאת לא הצלחתי להפסיק לרעוד.
ירון הרים מעט את ראשי והחדיר שתי אצבעות לתוך הפה שלי. נשמתי דרך האף וידעתי שאין לי סיבה להיחנק אחרי כל הפעמים שדברים נכנסו לי לגרון לאחרונה. אבל הוא דחף את האצבעות שלו ממש עמוק, כאילו ניסה להגיע לי לקיבה. בינתיים נדב נעמד מאחוריי ואחז בחוזקה בראשי כדי שלא אזוז.
"ששש," לחש ירון כשהתחלתי להשמיע קולות של מחנק. "תן לי לבדוק עד כמה הגרון הזה שלך יכול לקבל."
"אולי פשוט תכניס לו את הזין?"
ירון התעלם מתום והמשיך לזיין את הגרון שלי עם שתי אצבעות ארוכות עם טעם של לכלוך. היה כמעט בלתי אפשרי לא להקיא, אבל איכשהו ידעתי שכמה שלא רציתי לעצבן את תום, עם ירון פשוט אסור לי להגיע למקום של עונשים. מבט מהיר בגופו החבול של רועי היה כל ההוכחה שהייתי זקוק לה.
"רועי," שמעתי את תום אומר, "בוא הנה."
בדקה הבאה נשמתי מהאף והתאמצתי למנוע מתכולת הקיבה שלי לצאת החוצה. ידעתי שאלעד נשאר במרפאה ושמחתי שהוא לא שם בשביל לראות את זה. בכל פעם שירון הוציא ממני את האצבעות הוא ניגב את הרוק על הפנים והחזה שלי. אחר כך הוא ירק לתוך הפה שלי ומיהר לדחוף שוב את האצבעות.
נדב לחש לירון, "הבחור הזה הרבה יותר טוב מזה שלנו."
ירון לחש בחזרה, "תמיד רציתי לעבוד על סטרייט." הוא הסתכל בעיניי בזמן ששתי אצבעותיו עדיין נעו בתוך הגרון שלי. "אולי הפעם תהיה לי הזדמנות."
נדב לחש, "מה זאת אומרת?"
לפני שירון הספיק לענות תום אמר, "מה אתם מתלחששים שם?"
"כלום," אמר ירון והוציא ממני את האצבעות. מיהרתי לנשום אוויר, מה שגרם לי להשתעל. כשנעשה קל יותר לנשום ראיתי את רועי יושב ליד תום על הספה, בזמן שתום נוגע בו ולא נראה מתרשם במיוחד. הוא קלט אותי מסתכל עליו וקרץ. "אתה הרבה יותר טוב, אודי."
נדב אחז בשיערי ומשך אותי לעמידה. כמה שיערות נתלשו. ירון הרים את זרועותיי ואמר לתום, "למה אתה לא מגלח אותו?"
"איפה?"
"בבית שחי, בחזה יש לו קצת, ברגליים…"
"נראה לך? אני מתעסק פה עם גבר, לא עם איזו אישה חלקה. גם ככה הוא חלק טבעית. כל שיערה שלו שם נמצאת בדיוק במקום. תראה איך גילחתם את רועי, זה מזעזע."
"מספיק שאני צריך לזיין אותו בתחת, לא רוצה להיזכר תוך כדי שהוא בעצם בחור."
"כבר אמרתי לך פעם, מצאת חתיכת חרא של עבודה בתור סטרייט."
סטרייט?
"כן, אולי, אבל הכסף טוב וזה נותן לי הזדמנות להוציא קצת עצבים."
"כן, ממש רואים שהוצאת על רועי 'קצת' עצבים."
"הוא מקבל בדיוק את מה שמגיע לו. אפשר כבר להתחיל להזיז עניינים, לא?"
"בסדר מבחינתי." תום ורועי נעמדו. עמדתי בדיוק מולם, כך שמבטי הצטלב עם זה של רועי. העיניים שלו היו מתות. ירוקות ומתות. באותה המידה הוא יכול היה להיות גוויה. הוא נראה כמו מישהו שדרכו עליו כל כך הרבה פעמים, עד ששכח איך זה מרגיש להיות באמת בנאדם חופשי.
תהיתי אם אני גם נראה ככה, אם המבט בעיניים שלי הפך לחלול כל כך. יותר מזה תהיתי כמה זמן ייקח לזה לקרות לי במקרה שעדיין לא הייתי גוויה מהלכת.
הרגשתי צריבה בעיניי, אבל ידעתי שלבכות עכשיו זה לא רעיון חכם. משכתי באפי ומצמצתי הרבה.
הם הובילו אותי ואת רועי לחדר שלי.
"מי ישן פה?" שאל ירון.
"זה החדר של אודי."
"נתת לו חדר משלו? אתה צוחק? אצלנו רועי ישן על הרצפה."
"נו, ותראה איך הוא נראה עכשיו."
אולי הייתי אמור להרגיש מוחמא מאיך שתום דיבר עליי, אבל לשמוע אותם מדברים על רועי בצורה כזו, בדיוק לידו, גרם לי להרגיש חולשה.
"מי יקבל קודם?" שאל נדב ומשך מעט את שיער הערווה שלי, לא בקטע של לתלוש שיערות, יותר בקטע של להראות שהוא מסוגל אם מתחשק לו.
"אודי," אמר תום, "מה אתה מעדיף?" לא הבנתי למה אכפת לו פתאום מה אני מעדיף, אבל יכול להיות שהוא ידע שלרועי זה לא ישנה מה יקרה איתו ומתי.
כחכחתי בגרוני. "אנחנו נזיין בתורות?"
"כן," אמר תום. "אחד את השני."
אף פעם לא זיינתי בחור. אף פעם לא זיינתי בחורה בתחת. תום דיבר מדי פעם על זה שיום אחד אני אהיה בתוכו, גם כי לא מפריע לו לקבל בתחת וגם כי יהיו לקוחות שירצו שאזיין אותם. אבל לא הגענו עדיין לשלב הזה. החלטתי שעדיף יהיה אם אזיין קודם. עדיין כאב לי מהזיון של יוסי, וחוץ מזה רציתי להיות עם כמה שיותר אנרגיה בזמן שאזיין את רועי.
"אני אזיין קודם," אמרתי.
תום הנהן. "בסדר. תצטרך להחזיק הרבה זמן. אנחנו רוצים לראות אתכם בכמה תנוחות. תזכור שאתה מעלה פה מופע, אז תתנהג בהתאם."
הנהנתי ורועי טיפס על המיטה. הוא נעמד על ארבע. שוב ראיתי את המבט הריק בעיניו ומיהרתי להסתכל על משהו אחר.
"תעמיד אותו," אמר לי ירון.
התחלתי להביא ביד, אבל עם כל המבטים שהופנו עליי זה לא ממש עבד. תום התקרב ונעמד מאחוריי. הוא כרך את זרועותיו מסביב לחזה שלי ולחש לי, "אחרי שנסיים פה אני אלקק את הבית שחי שלך במשך שעה. אני ארד לך ואגרום לך לגמור כמו מלך." נשיקה על הצוואר שלי. "תעמיד אותו בשבילי, אודי. בלי בושות."
התחלתי להבין שגם הוא נמצא בעצם במעין מבחן, שאולי גם הוא יקבל על הראש במקרה שאפשל. חלק בי רצה שהוא יסבול, אבל חלק אחר התחיל להבין שעם כמה ששנאתי את תום ואת השאר, המצב שלי היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, כמו שקרה לרועי. עצמתי את עיניי והתרכזתי כמה שיכולתי. תוך פחות מדקה עמד לי לגמרי ותום טפח על הישבן שלי ולחש, "מת עליך."
הם אמרו שלא נשתמש בחומר סיכה, שהכול צריך להיות טבעי כמה שיותר.
טיפסתי על המיטה והתמקמתי מאחורי רועי. הדרך בה עמד מיקמה את החור שלו בדיוק מולי. הוא היה חלק שם, אחרי מה שנראה כמו גילוח. החור שלו היה ורדרד וזה נראה כמעט מטורף לנסות להכניס משהו עבה יותר מעיפרון לתוך דבר שכזה. אבל גם אני וגם רועי כבר למדנו להכיר את האזור הזה, ואת היכולת שלו לקבל יותר משנראה שאפשרי.
ניסיתי לא לחשוב על זה שככה תום, יוסי ואלי רואים אותי לפני החדירה. גם אני בטח לא נראיתי כמו יותר מגוף מקופל שעומד עם הגב אליהם, רגליים מפוסקות עם פתח צר שמוכן לקבל את כל מה שיחליטו לדחוף פנימה. רציתי לצרוח על שלושת הזבלים שהביטו בי שכל החרא הזה לא בסדר. רועי לא רוצה אותי בתוכו ואני בטח לא רוצה להיכנס.
"אודי." תום דיבר בשקט, נשמע מעט מודאג. "מה קורה?"
נמאס לי, רציתי לומר. הכול הרגיש כבד; האוויר, העור שלי, העצמות. הכול משך אותי למטה.
"עלוב," סינן ירון. תום נעץ בו מבט כועס ושב להביט עליי. "פשוט תכניס אותו פנימה. אחר כך הכול יסתדר. סמוך עליי."
העברתי יד על פניי. הם לא שם, אמרתי לעצמי. הם לא שם וכל מי שנמצא בחדר הם שני בחורים שרוצים להזדיין. שום עונש לא יבוא אם נפשל, ואף אחד לא נועץ בנו מבטים רעבים. רק אני והוא. שיזדיינו כל השאר.
התחלתי לחדור אליו באיטיות עם קצה הזין. הוא לא השמיע הגה, אבל הרגשתי את שריריו נדרכים. ליטפתי את המותניים שלו, מנסה לשדר לו שהכול בסדר מבלי באמת לומר את המילים.
העור שלו הרגיש קר. גוויה, נזכרתי. הוא נראה כמו גוויה.
ברגע שהייתי לגמרי בתוכו התחלתי לנוע מהר יותר. זה לא הרגיש כמו כוס של בחורה בהתחלה, היה הרבה יותר צר. אבל לאחר כמה חדירות השרירים של רועי נרפו, מה שהתחיל להזכיר לי מעט את התחושה שכל כך אהבתי בכל פעם שזיינתי בחורה. וברגע שדמיינתי שרועי הוא בחורה, הכול התקדם יותר בקלות מבחינתי.
הדקות הבאות היו תערובת של הנאה ורצון לסיים עם כל העניין. רועי לא שידר שהוא נהנה, חוץ מאנחה קטנה פה ושם. אף אחד לא העיר לו על זה, אבל הבנתי לפי המבטים של ירון ונדב שהם לא מרוצים. לא הייתי זקוק להדרכות מתום. למרות שמעולם לא התאמנו על מצב שבו אני חודר, ידעתי איך הוא מצפה שאשמע בזמן סקס. נאנחתי בקול, מלמלתי דברים שאת תום, לפחות, תמיד הצליחו לחרמן. הגוף שלי התחיל להתכסות בזיעה. הלב פעם במהירות.
זיינתי את רועי כשהוא על ארבע, לאחר מכן כששכב על הגב ונראה יותר כמו גוויה ממקודם, ולבסוף זיינתי אותו בעמידה. בשלב הזה הייתי קרוב לגמור, וכשסימנתי לתום עם העיניים את זה הוא אמר, "תמשוך את זה כמה שאתה יכול. אבל חזק יותר, אודי. אתה רואה שהוא בכלל לא שם לב אליך. תגרום לו לזכור את הזין שלך."
הגברתי את הקצב, נאנחתי חזק יותר וניסיתי לגעת ברועי במטרה לחרמן אותו. בסופו של דבר הצלחתי להוציא ממנו עוד כמה אנחות, אבל זה לא באמת שינה משהו. באותה המידה הוא יכול היה להיות בתרדמת בזמן כל הזיון.
כשגמרתי בתוכו דאגתי שישמעו ויראו את זה. לא רציתי להגיע למצב שבו יבקשו ממני לזיין את רועי שוב רק בשביל לקבל "סצנת גמירה איכותית", כמו שאלי נהג לקרוא לזה.
יצאתי מרועי ומעט שפיך טפטף מהזין שלי על הרצפה.
תום התקרב אליי ולפני שני האחרים חיבק אותי. הם הביטו בנו כאילו תום חיבק הרגע קקטוס. החזרתי לו חיבוק וקיוויתי שיעזוב אותי מהר, כי לא אהבתי את המבטים של ירון ונדב.
"הוא יודע לרדת?" שאל ירון.
תום עזב אותי. "הוא לא מעולה בזה, אבל הוא גם לא גרוע."
ירון התחיל לפתוח את מכנסיו. "בוא הנה, אודי."
לא חיכיתי לאישור מתום, כי ידעתי שאין לו סיבה לסרב. ירדתי על הברכיים מול המפשעה של ירון. הזין שלו היה עבה ומאוד שעיר. בלעתי רוק ולרגע לא הצלחתי לזוז. נדב נעמד מאחוריי ומשך בשערי. "צריך חוברת הוראות?" הוא סינן ודחף את הראש שלי קדימה. הכנסתי את הזין של ירון לתוך הפה שלי. הטעם היה מגעיל. טעמתי מעט שתן. התרכזתי בלשון שלי, בדרך בה הנעתי אותה על הזין שלו, בעיקר על הכיפה. תום כל הזמן אמר שאני לא ממש טוב בירידות, אבל הוא כן נתן לי כל הזמן טיפים והדגים לי אותם בפעמים שירד לי. ניסיתי לעצור רגע בשביל לנשום קצת, אבל נדב כל הזמן דחף את הראש שלי על הזין של ירון, ממש זיין את הגרון שלי עליו.
נשמתי דרך האף כמה שיכולתי, אבל מדי פעם השמעתי קולות שבדרך כלל משמיעים רגע לפני שמקיאים. בכל אחת מהפעמים האלה ירון סינן, "רק תעז להקיא עליי, רק תעז."
אבל לא הקאתי בסוף. הוא גמר בתוך הגרון שלי וכמו שכבר התרגלתי, בלעתי הכול בזמן שניסיתי למנוע מהזרע להגיע ללשון שלי, לבלוטות הטעם. תום היה נותן לי לשטוף את הפה אחרי כל פעם שבלעתי לו, אבל היה לי ברור שזה לא יקרה עכשיו.
"עכשיו אני," אמר נדב והתחיל להוציא את הזין שלו.
"מספיק," אמר תום. "יש לי עוד דברים לעשות איתו היום. אודי קום."
נעמדתי על רגליי והתרחקתי מהם מעט. הטעם הדוחה עדיין שחה בתוך הפה שלי והלסת שלי כאבה.
"עכשיו תורך," אמר ירון והטה את ראשו לכיוון המיטה.
עליתי על המיטה וחיכיתי על ארבע. רועי נעמד מאחורי מבלי שהיו צריכים לומר לו לזוז. לא ידעתי אם הוא ינסה להיכנס לאט כמו שאני ניסיתי, אבל כשהוא פתאום חדר לתוכי בעוצמה, הבנתי שלא באמת מפריע לו אם כואב לי או לא.
למרות שידעתי שאסור לי, בכל זאת צעקתי לרגע כשהוא חדר לתוכי. הוא לא נתן לזה לעקב אותו. הזין שלו חדר ויצא במהירות, ואם יוסי לא היה פותח אותי מקודם כנראה שהייתי צורח בכל הכוח. אבל כן הייתי קצת פתוח, לכן הצלחתי לנשוך את שפתיי וכך להחניק את הצרחות שכמעט פרצו החוצה.
לאחר שהתחלתי להתרגל לזיון ולכאב שהלך ונעשה מעומעם יותר, דאגתי להיאנח כאילו שברגעים אלה עברתי את החוויה המדהימה ביותר בחיי. האמת הייתה שעדיין כאב לי מדי בשביל ממש ליהנות, אבל זה לא באמת עניין את האחרים.
גם בפעם הזו, כמו מקודם, אני עשיתי את כל האנחות והבעות הפנים שמשדרות הנאה. כשעברתי לשכב על הגב הם נעמדו מסביבי, ממש קרוב. רועי שוב חדר אליי בלי שום הכנה, אבל הפעם הצלחתי לא לצעוק. הנחתי את ידיי מאחורי הראש, כמו שתום אהב שעשיתי כשזיין אותי. נדב תפס את הזין שלי והתחיל להביא לי ביד, למרות שרק לפני כמה דקות גמרתי. עם היד השנייה הוא צבט לי בחוזקה את הפטמה, ממש נעץ בה את ציפורניו. זה גרם לי להיזכר באלי, ותהיתי אם שניהם שרוטים באותה המידה.
"כנס אליו עמוק," סינן ירון ונתן לרועי מכה בצלעות. "תראה איך הוא מקבל אותך בקלות. אתה רוצה לעשות לו חיים קלים?"
רועי הרים מעט את רגליי והתמקם בצורה שגרמה לו כמעט לשכב עליי. זה אפשר לזין שלו להיכנס עמוק יותר וכמעט מיד הרגשתי אותו נלחם עם שרירים שלא הגיע אליהם מקודם. נאנחתי חזק יותר. כבר לא היה טעם להעמיד פנים.
ירון תפס לפתע את אחת מרגליי ונדב תפס את השנייה. הם פיסקו אותי עוד יותר, עד שממש הרגשתי כאב בירכיים.
"חזק!" צעק ירון.
טיפות זיעה זלגו מפניו של רועי ונפלו עליי. תום הניח את ידו על החזה שלי וליטף אותו. כל הגוף שלי רעד עם כל חדירה. בכל פעם שרועי האט מעט את הקצב הוא קיבל מכה מירון. הוא הגיע כל כך עמוק, לא הייתי מתפלא אם עוד רגע הזין שלו היה מגיע לתוך הקיבה שלי.
רועי נע כמו רובוט, גם כשזיין אותי על הגב וגם כשעשינו את זה בעמידה. הפנים שלו לא שידרו כלום, כאילו עבד על בטריות. לאחר שגמר הוא יצא ממני וירון אמר לו ללקק מהרצפה את השפיך שלו ושלי. הוא ציית מיד, פשוט ירד על ארבע והעביר את הלשון שלו על הרצפה הרטובה מטיפות זרע. הפסקתי להסתכל ורציתי שילכו לחור ממנו באו וישאירו אותי עם השגרה שכבר למדתי להתרגל אליה.
נדב אחז בידי וגרם לי ללכת אחריו במשך כמה מטרים. הוא וירון פרצו בצחוק כשראו את ההליכה העקומה שלי בגלל החדירה. שרף לי שם בטירוף.
"הבחור שלך מעולה," אמר ירון והסתכל בעיניי לאחר שחזרתי לעמוד מולם. "יצא לך טוב."
תום משך בכתפיו, כאילו שלא מדובר בעניין גדול. אבל ראיתי לפי החיוך הקטן על שפתיו שהוא נהנה מכל רגע. "כן, יצא לי לא רע. סיימנו כאן?"
"רגע," אמר ירון. המבט שנעץ בי לא מצא חן בעיניי. ממש יכולתי לראות את הגלגלים נעים בתוך ראשו. הוא הוציא טלפון סלולארי ממכנסיו ואמר שיש לו שיחה לעשות ושהוא כבר חוזר. כשהוא יצא נדב ורועי יצאו אחריו. נשארתי לבד עם תום, שלא חיכה אפילו שתי שניות מרגע שנסגרה הדלת עד שהצמיד אותי לקיר והרים את ידיי מעל ראשי. לרגע הפסקתי לנשום. פחדתי שאיכשהו הצלחתי להרגיז אותו, למרות שניסיתי לתת את כל מה שיכולתי. אבל אז הוא חייך, חיוך גדול שחשף גומות בלחיו ושיניים לבנות וישרות.
"יש לך מושג כמה טוב היית עכשיו?"
לא עניתי. הוא עדיין הצמיד אותי לקיר עם הידיים מעל הראש ולא אהבתי להיות ככה מולו, פגיע.
"אני לא מדבר רק יחסית לרועי הצמח, אני מדבר בכללי. היית מעולה. כל מה שלימדתי אותך יישמת. אתה יודע איזה כיף היה לראות את זה?"
"תודה," מלמלתי.
"למה אתה נראה כל כך מבואס?"
"מה? לא, סתם."
"דבר." הוא שיחרר את ידיי, אבל עדיין נשאר קרוב.
"ראית את המצב של רועי? הבחור גמור."
"כן, שמתי לב."
"פשוט גרם לי לחשוב."
"על מה?"
נאנחתי. "כמה זמן ייקח לי להראות ככה. אם אני לא נראה ככה כבר עכשיו."
תום מצמץ. "אתה רציני איתי? נראה לך שאתה תגיע למצב שלו?"
"לא יודע. הוא נמצא בזה יותר זמן ממני."
"אין קשר. לא כל בנאדם מקבל את המצב הזה באותה צורה. חוץ מזה, אין בכלל מקום להשוות בין השיטות שלי לאלה של ירון."
כמעט ואמרתי שירון הזה נראה לי כמו פסיכי רציני, אבל אם הוא ותום היו חברים… סתם הייתי מסתבך.
"בסדר," אמרתי.
תום חייך והתקדם עוד יותר. "אתה זוכר מה הבטחתי לך? שעה של ליקוק בית השחי. אני גם רוצה שתזיין אותי. היית כמו חיה מקודם. נעשה את זה הלילה. יוסי נסע לבקר חברים, אז אתה תישן איתי."
הצלחתי לזייף חיוך. לילה עם תום אמר לילה בלי אלעד. איכשהו זה לא הרגיש בסדר.
הדלת נפתחה ותום התרחק ממני מעט. ירון נכנס פנימה ואמר לתום, "ג'ורג' רוצה לדבר איתך."
תום הרים גבה. "אליו התקשרת?"
"כן. אתה יודע שהוא לא אוהב לחכות."
תום לא נראה מרוצה כשלקח את הסלולארי מירון ויצא החוצה.
ירון התקדם לכיווני, חיוך מרגיז על שפתיו. הוא גירד את הזקן שלו ואמר, "חתיכת הופעה נתת מקודם. איך החור?"
"בסדר," אמרתי.
"תראה."
הסתובבתי והתכופפתי. "עדיין נוזל לך משם שפיך." הוא ליטף את הישבן שלי. "סחורה טובה," מלמל. "יש עם מה לעבוד."
הוא עזב אותי. התיישרתי שוב והסתובבתי עם הפנים אליהם.
נדב התקדם לכיווני גם כן. "אתה נאנח ממש כמו זונה. אין מצב שזייפת את זה. מצחיק שדווקא הסטרייט נכנס לתפקיד יותר טוב מההומו." הוא הצביע על רועי. "אותו תפסנו מחוץ למועדון גייז באילת. היית מצפה שהוא יידע לקבל כמו זונה, אבל בינתיים הוא מתגלה כסחורה פגומה."
"אז תשחררו אותי כבר," סינן רועי. הקול שלו רעד.
ירון אגרף את ידיו וסינן בחזרה, "חתיכת אפס, תדבר רק כששואלים אותך שאלה."
רציתי לצאת משם. להיות לבד עם החבר'ה האלה הרגיש מסוכן.
"תגיד," אמר נדב, "אתה בטוח שאתה לא הומו?"
"בטוח."
ירון נחר. "בחיים לא ראיתי סטרייט שמקבל ככה בתחת."
"כמה סטרייטים ראית במצב שלי?"
הם הביטו בי עם עיניים רחבות. ידעתי שהגזמתי, אבל שיזדיינו. השגתי יותר בנות מששני האפסים האלה ישיגו כל החיים שלהם, אז שלא יקבעו לי עכשיו מה הנטיות שלי.
הדלת נפתחה לפני שהם הספיקו להגיב. מבט אחד בתום הבהיר לי שמשהו לא בסדר. הוא כחכח בגרונו ונעץ בירון מבט כועס. "לא יכולת פשוט לבקש ממני? אתה ילד קטן?"
ירון משך בכתפיו. "זה כולה לעשרים וארבע שעות. הוא יחזור אליך בחתיכה אחת."
הרגשתי חומצה בבטן. "תום?"
הוא נאנח ואמר לי, "ג'ורג' רוצה שנעשה החלפה של עשרים וארבע שעות בינך לבין רועי."
"למה?"
נדב הכניס לי אגרוף בבטן. התקפלתי ונצמדתי לקיר.
"היי! מה נראה לך?"
"לבחור שלך יש חוצפה."
"לפחות הבחור שלי יודע מה לעשות עם הזין שלו." לירון הוא אמר, "ואתה, חסר לך שהוא לא חוזר אליי במצב טוב. את השטויות שלך תעשה עם רועי. עשרים וארבע שעות לא הופכות את אודי לשלך."
"אל תדאג. הכול יהיה בסדר. הוא יהיה בידיים טובות. איך נעשה את ההעברה?"
תום נשף אוויר. הלחיים שלו היו סמוקות. הצלחתי להתיישר ושפשפתי את האזור בו קיבלתי אגרוף.
"נסמם אותו, כמו בפעם הקודמת. הוא יהיה מחוסר הכרה במשך כמה שעות. הרכב שלכם בחנייה?"
"כן. צריך להביא לו בגדים, למקרה שמישהו יסתכל מהחלון. יש לנו נסיעה של בערך שעתיים. גם רצוי שתשטוף אותו קצת, הוא מסריח."
"בסדר. אודי, בוא איתי."
"מי יסמם אותו?" שאל ירון בזמן שחלפתי על פניהם.
"אלעד."
"המוזר הזה?"
"אולי תשתוק כבר? אני מעדיף לעבוד איתו מאשר עם הייצור שאתה תקוע איתו."
מאחורי שמעתי את נדב צועק, "מניאק!"
יצאנו החוצה והלכנו למקלחת. התקלחתי במהירות וכשסיימתי תום ניגב אותי. משם המשכנו לחדר שלו. נכנסנו פנימה והוא בעט בארון שלו, כמעט שבר את דלת העץ. "לעזאזל."
נשענתי על הקיר. באמת לעזאזל. לא האמנתי שארצה להישאר מרצון במקום הזה, אבל האלטרנטיבה הפעם נראתה לי גרועה בהרבה.
תום הסתכל עליי. "אני סתם מגזים, אחי. הם לא יעשו לך כלום. כולה עשרים וארבע שעות ואז אני ישר בא לקחת אותך."
הנהנתי. הוא לא נשמע משכנע.
הוא פתח את הארון שלו והוציא משם חולצה ארוכה ואפורה, בוקסר וטרנינג שחור.
"תתלבש ואני אלך לדבר עם אלעד."
לאחר שיצא התיישבתי על המיטה שלו ונגעתי בבגדים. במשך יותר משבועיים חיכיתי לרגע שבו יתנו לי להסתובב עם בגדים, אבל לא חשבתי שזה יהיה בנסיבות האלה. התלבשתי באיטיות, וכשסיימתי נעמדתי מול המראה. בנאדם. נראיתי כמו בנאדם רגיל. נשפתי אוויר ובאותו הרגע הדלת נפתחה ואלעד נכנס פנימה.
הוא נראה חיוור.
"יהיה בסדר," אמרתי. "אם תילחץ לי עכשיו זה רק ילחיץ אותי עוד יותר."
הוא התקרב אליי. "פחדתי שזה יקרה. בעבר היינו עושים את ההחלפות האלה, אבל זה לא קרה עם שלושת הבחורים האחרונים."
"טוב, אולי תספר לי עכשיו עד כמה הם הולכים להתעלל בי, כדי לגמרי לחרפן אותי?"
הוא נגע בלחיי שלי. "הם לא יעשו לך כלום. עשרים וארבע שעות זה לא הרבה זמן. פשוט תנסה לתת להם מה שהם רוצים. תזכור שהם סטרייטים, לפחות ירון, אז לא בטוח שיהיה שם יותר מדי סקס."
"כן, משום מה הסקס לא כל כך מדאיג אותי. ראית את רועי? כולו מכסה בחבורות."
אלעד התחמק ממבטי. "רועי נמצא שם יותר מחודש. הוא לא אתה. אל תחשוב עליו."
העברתי יד על פניי. "אם אתה אומר. פשוט לא חשבתי שההזדמנות שלי לצאת מהמקום הזה תהיה אל מקום יותר גרוע. אבל היי, כבר הבנו שאני לא הטיפוס עם המזל הטוב בעולם."
כשאלעד הסתכל עליי העיניים שלו נראו לחות.
"אתה מלחיץ אותי," אמרתי.
הוא נשם עמוק ונישק אותי על השפתיים. היה משהו נואש בנשיקה הזו, כאילו שלא ציפה לראות אותי שוב. זה הרגיז אותי. ניתקתי את הנשיקה. "תפסיק להפוך את זה למשהו כל כך דרמטי. גם ככה אני בסרטים."
"זה לא זה." הוא כחכח בגרונו. "אני אמור לסמם אותך, כדי שתהיה מחוסר הכרה בשעות הבאות. אבל אני… אני אסמם אותך במידה נמוכה. פחות משעה אחרי שתקבל את הסם אתה תהיה אמור להתעורר. אתה תהיה מטושטש עוד כמה דקות, אבל זה יעבור לך מהר. אין להם סיבה לקשור אותך. ברגע שהאוטו ייעצר ברמזור או בפקק תפתח את הדלת ותברח החוצה. רוץ כמה שיותר רחוק. אני לא מאמין שהם ירדפו אחריך ברחוב. בכל מקרה, הם לא יקחו סיכון שמישהו יראה אותם נאבקים בך."
הרגשתי שאם לא אשב אני פשוט אפול על הרצפה. התיישבתי על קצה המיטה והנחתי את ידיי בפניי. אלעד ליטף את שיערי. "זה הסוף, אודי. החופש שלך."
הרמתי את פניי. "הם יגלו שעזרת לי."
"הם יגלו שפישלתי והסם היה חלש מדי. אף אחד לא יודע על… מה שקורה בינינו. הם לא יחשדו שהייתה לי מטרה נסתרת, וכמו שאני מכיר את תום, הוא יוציא את כל הכעס שלו על ירון ונדב. בכל יציאה כזו מהבתים המאובטחים יש סיכון, בגלל זה כמעט ולא עושים את זה."
"ואם תום כן יבין שהיה לך קשר לזה, או שסתם הוא יחליט להוציא את הכעס שלו עליך?"
אלעד רכן על ברכיו מולי. "שיזדיין, תום. זה החופש שלך, אודי. תן לי לעזור לך. לתת לך את המתנה הזו. בשבילי, בשביל המצפון שלי, תן לי לעשות את זה בשבילך."
שמעתי צפצוף באוזניי וכפות ידיי נעשו לחות. זה באמת הולך להסתיים?
נישקתי את אלעד על שפתיו. "אני לא אשכח את זה."
"אני מקווה שכן. תנסה לשכוח את כל החוויה הזו, את כולנו. תמשיך הלאה. לך למשטרה ותספר להם מה קרה כאן."
"הם – "
"ברגע שירון ידווח שברחת אנחנו נעבור למקום אחר ונצא מהארץ. זו תוכנית חירום שיש לכל מי שעובד אצל ג'ורג'. אנחנו נהיה בסדר, ואולי אני אזכה סוף כל סוף בהזדמנות לעשות משהו אחר."
המחשבה שגם אלעד יסיים עם כל החרא הזה גרמה לי להיות משוכנע יותר שזו באמת ההזדמנות שלי. כאן זה נגמר.
"בסדר," אמרתי. "בסדר."
התכוונתי לנשק אותו, לומר לו שלמרות כל החרא הזה אני באמת לא שונא אותו. רחוק מזה. אבל לפני שהספקתי הדלת נפתחה ותום נכנס פנימה. הוא נראה עייף. "אלעד, בוא נסיים עם זה כבר. אודי, יפה לך בגדים." הוא חייך מעט. "אני הולך להישמע כמו כוסית עכשיו, אבל זה מרגיש כאילו מישהו מפרק קצת את המשפחה הקטנה שלי. הזוי."
כן, חשבתי, המשפחה שלך הולכת להתפרק להרבה מאוד רסיסים.
*
ישבתי על הספה בסלון. רועי היה בחדר שלי וכל השאר היו מסביבי בסלון, מחכים שאלעד ייתן לי לשאוף את הסם שאמור למחוק אותי לכמה שעות. ניסיתי לא להיראות לחוץ, לא לתת לכל המחשבות שרצו בראשי להשפיע עליי. לא יודע כמה הצלחתי להעמיד פנים.
תום אמר, "כל כך מוזר לראות אותך לבוש, אודי. ממש מכאיב לי בעיניים."
אלעד חלף על פני השאר ורכן על ברך אחת מולי, כאילו עמד להציע לי להתחתן איתו. החלפנו מבט והוא הנהן פעם אחת. רגע לאחר מכן הוא הצמיד את המטפחת הספוגה בסם לפניי. לא היה טעם לנסות לא לנשום, כי כן הייתי אמור לאבד את ההכרה. הריח היה חזק וחדר במהירות לנחיריי. תוך כמה שניות הרגשתי את הכול נעשה מעורפל מסביבי, כאילו כוסה בערפל. הדבר האחרון שראיתי היו הפנים של אלעד. רציתי לגעת בפנים האלה בפעם האחרונה, אבל לא הייתה לי שליטה בגופי. אחר כך היה רק חושך.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il