בובה על חוטים – פרק ד'

24/11/2010

תחת זרם המים הכאב התעמעם, אבל המחשבות בראשי היו אלה שהכאיבו. הידיעה שאני יושב על הרצפה, מים קרים מכסים אותי, וכל גופי מלא בחורים קטנים, הייתה שורפת יותר מכל כאב פיזי.
הרגשתי את החורים מטיילים על עורי, קורעים ורידים, מעוותים אותי.
כשאלי השאיר אותי על הרצפה במקלחת הוא אמר שהחורים שהשאירו המחטים ייעלמו תוך פחות מחצי שעה, ואז לא יישאר שום זכר למה שקרה. לא עניתי לו, לא אמרתי לו שהוא חיה ושיום אחד אני אשחט אותו ולא אצטער על כך אחר כך. פשוט פתחתי את המים ונתתי למים הקרים לשטוף את הדם והזיעה.
לא יודע כמה זמן נשארתי באותו המקום, יושב בתנוחה עוברית, ראשי קבור בין ברכיי. יכול להיות שעברה שעה שלמה לפני ששמעתי את הדלת נפתחת וכמעט מיד נסגרת שוב.
'רק לא אלי.' חשבתי. לא הייתי מסוגל לראות אותו שוב כל כך מהר. אם זה תום הוא בטח יחייך וישאל איך היה, כולו קליל ומרוצה מעצמו. לא ידעתי אם אלי יזכיר את המחטים בדו"ח שיגיש לו, ואחרי שתום הבהיר לי לפני כמה שעות שאין לי זכות להתלונן על אחד מהאחרים בפניו, שהם בראש המדרגות ואני רחוק בתחתית, לא העזתי לקוות שמשהו ישתנה אם אספר לו שאלי השתגע לגמרי מקודם. בסוף אני בטח אקבל על הראש בגלל זה.
צעדים מתקרבים. מישהו נעצר ממש מולי, מחוץ לתא המקלחת. כעבור כמה שניות המים הפסיקו לזרום. רק אז נעשיתי מודע לעובדה שאני רועד. המים היו קפואים, אבל זה לא הפריע לי עד לרגע זה.
מגבת חמה הונחה על גבי. "אודי, אתה תקפא ככה. לחטוף עכשיו דלקת ריאות זה הדבר האחרון שאתה צריך. תן לי לנגב אותך."
אלעד. הוא לא נשמע כועס. הבנתי שמכל ארבעתם, הוא זה שהעדפתי להתמודד איתו עכשיו. הצלחתי לשלוט בשריריי לאחר כמה ניסיונות, וקמתי באיטיות על רגליי הרועדות.
אלעד הוציא אותי החוצה מהמקלחת והחל לנגב את גופי באיטיות. הסתכלתי למטה וראיתי שכל הדם נשטף ממני, ואיתו נעלמו גם החורים בעורי. לא נשארה שום עדות למה שעברתי מקודם. אפילו החור בשפתיי הרגיש כמו זיכרון.
אלעד נע באיטיות, נוגע בי כאילו עמדתי להישבר. לא היה שום דבר מיני במגע שלו, ונזכרתי שאלעד לא בקטע של גברים. יכולתי לנגב את עצמי, ולא להתנהג כמו תינוק שלא יכול להסתדר בעצמו. אבל הרגשתי רדום, כמעט מסומם. היה משהו מרגיע בתחושה של המגבת שעוברת על עורי הרטוב והקר. כבר התרגלתי למצבים בהם לוקחים ממני שליטה בכוח, והיה משהו מחזק בתחושה של לתת שליטה למישהו אחר מרצון, אפילו אם דובר רק בניגוב של העור.
הוא סיים לנגב אותי והוציא מסרק מתוך מגירה. לאחר רגע של היסוס הוא התחיל להעביר את המסרק דרך שיערותיי. גם הפעם הוא היה עדין, ואני לא התנגדתי או ניסיתי להתחמק.
אלעד הניח את המסרק בצד. "יותר טוב," אמר והוציא חלוק מארון קטן שהיה מתחת לכיור. "תום יתפוצץ אם הוא יראה את זה, אבל אתה צריך להתחמם." הוא עזר לי להיכנס לתוך החלוק וקשר אותו סביבי. הבנתי שזו הפעם הראשונה בימים האחרונים שאני לא ערום לגמרי. המגע של בגד כלשהו על עורי הרגיש זר, כמו איך שעירום מלא הרגיש לפני כמה ימים.
המחשבה שהחלוק הלבן והמסכן הזה הצליח לגרום לי לחוש יותר כמו בנאדם כמעט גרמה לי לבכות. נאלצתי לעצום את עיניי ולנשום עמוק כדי לשלוט בעצמי.
ידו של אלעד על כתפיי. פקחתי את עיניי. הוא נראה עייף. שקיות קטנות מתחת לעיניו הבהירות.
"תודה," אמרתי, מבלי בכלל לחשוב על מה אני רוצה לומר. המילה הזו פשוט החליקה החוצה מבין שפתיי, למרות שעד לפני דקות מעטות לא האמנתי שאי פעם אגיד 'תודה' למישהו מהכלבים האלה.
אלעד חייך מעט, נראה נבוך. "אין על מה. יש לנו שיעור עכשיו. חושב שתוכל להתמודד איתו?"
'התמודדתי עם הרבה יותר מזה,' חשבתי ומשכתי בכתפיי. "לא משנה לי."
"אני אחמם לך לפני את השווארמה שתום הביא לך מקודם."
"לא רעב."
"אתה צריך לאכול, אודי. בוא."
יצאנו החוצה. התיישבתי על הכיסא ליד השולחן במטבח ואלעד חימם לי את השווארמה, למרות שדברים כאלה לא אמורים לחמם במיקרוגל. אבל לא הייתי רעב ולא הייתי בררן. הוא הניח את הצלחת מולי והתיישב גם.
"תאכל."
נשפתי אוויר והתחלתי לאכול. הביסים הראשונים לא היו טעימים, הרגישו יבשים. אבל ברגע שהתרגלתי לטעם התחלתי לאכול במהירות. אלעד מזג לי מיץ ולא אמר כלום בזמן שאכלתי מולו. לאחר שסיימתי הוא אמר משפט שלא הבנתי.
"מה?"
הוא חזר עליו שוב ואז תירגם, "אמרתי שעבר עליך יום ארוך. זה בספרדית."
עניתי בספרדית שדודה שלי היא חמור באמבטיה, כי אלה היו המילים היחידות שידעתי בשפה הזו. אלעד צחק, כנראה הפעם הראשונה שממש ראיתי אותו עושה את זה מאז שהגעתי לכאן. הוא כחכח בגרונו והתחיל לומר מילים בסיסיות, ולאחר שסיים חיכה שאומר אותן גם. סיימנו בערך עשר מילים לפני שהוא התחיל לבחון אותי עליהן. אולי מפני שניסיתי לא לחשוב על שום דבר אחר, הצלחתי להתרכז יותר בלימודים איתו. כנראה ישבנו שם שעה שלמה, הוא אומר מילים ואני חוזר עליהן. זה לא הרגיש זול, לא הרגיש שהוא עם הכוח בידיים ואני נמצא למטה. לשבת מול בנאדם שלא רצה לגעת בי, לזיין אותי, להכאיב לי, לשבת מולו כשאת גופי מכסה חלוק, הרגיש כמו מנת שפיות שכל כך הייתי זקוק לה באותם הרגעים.
כשאלעד אמר שעשינו מספיק ליום אחד, כמעט ביקשתי לא להפסיק. אבל הוא נראה תשוש וגם אני התחלתי להרגיש ענן של עייפות מרחף סביבי.
הוא הוביל אותי לחדר ולפני שנכנסתי פנימה אמר, "אני אצטרך לקחת את החלוק. אם תום יבוא אליך באמצע הלילה, או אפילו מישהו מהאחרים, זה עלול לסבך את שנינו."
הנהנתי והורדתי ממני את החלוק. הגשתי לו אותו ובאמת נראה שלא נוח לו לקחת אותו ממני. רציתי לשאול אותו למה הוא עושה את זה, למה הוא נמצא בתוך החרא הזה, חוטף אנשים, הורס להם את החיים. כמה דפוק בנאדם צריך להיות בשביל להסכים לפגוע במישהו אחר ככה?
אבל נכון לעכשיו אלעד היה האדם היחיד במקום הזה שלא נתן לי הרגשה של אפס, ופחדתי שאם אבקש תשובה על השאלות האלה, אני עלול להתחיל לשנוא אותו כמו את השאר. אז שמרתי את מחשבותיי לעצמי והלכתי לישון.
*

"בוקר טוב, כלבלב."
יד על גבי, מלטפת ויורדת במהירות למטה.
פקחתי את עיניי והרמתי את ראשי. תום עמד לידי, לבוש בבגדים פשוטים ומריח כמו אחרי מקלחת. פיהקתי. מחוץ לחלון זרחה כבר השמש, והנחתי שישנתי בערך עשר שעות.
היד של תום הגיעה לישבן שלי והחלה ללוש אותו. הוא אמר, "ישנת טוב?"
"בסדר," מלמלתי.
"תנבח בשבילי."
מצמצתי. "מה?"
הוא סטר על הישבן שלי. "לא הבנת אותי? היום אתה כלבלב, וכלבלב שלא נובח לא שווה הרבה, נכון? אז תנבח."
הוא עדיין נשמע רגוע, אבל ידעתי שתוך שנייה הוא יכול להתהפך. כחכחתי בגרוני ונבחתי.
סטירה נוספת, הפעם חזקה יותר. "הכלבלב שלי מסורס? אני מקווה שלא. שוב."
הפעם הוא ליטף את הישבן שלי אחרי שנבחתי ואמר, "לא רע. נמשיך לעבוד על זה. תלקק." הוא החזיק את ידו מול פניי. עצמתי את עיניי והתחלתי ללקק אותה, בזמן שהרגשתי שהיום הזה מסתמן כחרא כמו הקודמים.
בזמן שליקקתי את היד שלו הוא העביר את האצבעות בידו השנייה על החור שלי. הרגשתי את שריריי נדרכים, אבל ניסיתי להכין את עצמי לחדירה, כי ידעתי שהיא תגיע בכל רגע.
"אתה אוהב ללקק את היד שלי, כלבלב? כיף לך?"
השמעתי קול לא מחייב, ותום סטר לי פעם נוספת על הישבן. "שאלתי שאלה."
מיהרתי לומר, "כיף לי. כן."
"כלבלב טוב."
האצבעות שלו שוב על החור שלי. אחת מהן הפעילה לחץ עד שהייתה בתוכי. הפסקתי לנשום לרגע ומיד לאחר מכן האצבע החליקה עמוק יותר, עד שהייתה כולה בפנים.
הכאב לא היה נורא, כנראה מפני שעדיין הייתי פתוח מאתמול. אבל זה בכל זאת לא הרגיש בסדר, לא התחושה של מישהו זר בתוכי, ולא התחושה שהמישהו הזה יכול להיכנס מבלי לבקש רשות.
"הפסקת ללקק," הוא אמר ועיקם את האצבע בתוכי. חרקתי את שיניי מהכאב ומיהרתי ללקק שוב את היד שלו, שכבר נעשתה רטובה כולה. אצבע נוספת בתוכי. שרירים מתרחבים.
"תסתובב."
הוא לא הוציא ממני את האצבעות בזמן שהסתובבתי, מה שאילץ אותי לנוע לאט ולא לבצע תנועות חדות. כשהייתי על גבי הוא התקרב והסתכל עליי כשפניו בדיוק מעל פניי. בזמן שהסתכלנו אחד על השני, לא מדברים, הוא ממש זיין אותי עם האצבעות שלו, שכבר הגיעו עמוק ככל שיכלו להגיע.
הגרון שלי היה יבש וממש רציתי להשתין. יותר מזה הייתי שמח להתחיל את היום הזה מחדש.
תום חייך. "תנבח שוב."
לעזאזל עם השטויות האלה. "אתה מתחרמן מזה?"
תום צמצם את עיניו. "מה?"
"אתה מתחרמן מדברים כמו נביחות? יש לך קטע עם בעלי חיים?"
האצבעות הפסיקו לנוע בתוכי. האוויר הרגיש לפתע כבד. לא הסטתי את מבטי, כי למרות שפחדתי ממנו, רציתי שיקלוט עד כמה הוא דפוק, ושלא ישקר לעצמו שהוא לא.
"אתה חתיכת חוצפן," הוא אמר בשקט וקירב את פניו מעט יותר לכיווני.
"אני לא כלב," אמרתי. "לא רוצה לנבוח."
היד שלו על החזה שלי, אותן האצבעות שלפני כמה שניות היו בתוכי ועכשיו הרגישו חמות ולחות.
"אתה לא רוצה לנבוח? יפה, כנראה שאחרי כל הצעדים קדימה שלקחת לאחרונה, החלטת לחזור כמה צעדים אחורנית."
"לא קשור לזה. אתה יודע שזה דפוק."
הוא נד בראשו לשלילה, כאילו שהמילים שלי הכאיבו לו, כמו אבא מאוכזב או משהו. הוא ליטף את פניי. "למה אתה עושה את זה לעצמך? למה אתה מסבך את העניינים?"
"למה אתה לא נותן לי ללכת? למה אתה לא מבין שאתם לא יכולים להחזיק אותי פה לנצח, ומתישהו אני כן אברח?"
לא רציתי לדבר על הרצון שלי לברוח בקול רם, אבל אם תום באמת חשב שתוך ימים בודדים קיבלתי את המצב המטורף הזה והספקתי להתרגל אליו, הוא משוגע יותר משחשבתי.
"אני מבין שבשלב הזה אתה עדיין מאמין שמשהו ישתנה, שפתאום נחליט שאנחנו אנשים איומים ושאתה בחור כל כך טוב – איך נוכל להמשיך להתאכזר אליך ככה? אבל לא, אודי, זה לא הולך לקרות. ואומנם אנחנו לא יכולים להחזיק אותך כאן לנצח – למרות שמבחינה טכנית כן, אנחנו יכולים – אבל לא נצטרך נצח בשבילך. זה אולי יפתיע אותך, אבל היו כאן כמה לפניך שהיינו צריכים לחשמל אותם עד שהם הסכימו ללקק זין. היה כאן אחד שנאלצנו לכבות סיגריות על פי הטבעת שלו בשביל שיסכים שנכניס לתוכו אצבע. אז אתה מבין, יחסית אליהם, אתה כבר באת לפה זונה."
היה קשה לשמור את ידיי לצד הגוף, קשה לא לחנוק אותו. הבעיה הייתה שהיה לי ברור שהוא אומר אמת, שאנשים אחרים נלחמו יותר ממני, ושיחסית אליהם… אולי אני באמת במסלול המהיר להיות זונה.
עצמתי את עיניי. 'הוא משחק איתך,' אמרתי לעצמי. 'אל תיתן לו לנצח. כל אחד מתמודד אחרת.'
"תסתכל עליי, אודי."
פקחתי את עיניי. הוא היה קרוב יותר עכשיו, אפו כמעט נוגע באפי.
"אני מתחיל לאבד סבלנות איתך, וזה כל כך מסוכן בשבילך, אין לך מושג עד כמה. אני באמת מקווה שבחיים לא תגלה. אז לפני שאני אפנה לשיטות חינוך קצת פחות שגרתיות, אני אתן לך הזדמנות אחרונה לרצות אותי." הוא ליחך את שפתיו. "תנבח."
'אני אפס,' חשבתי. 'אפס שלא יכול לעמוד על שלו. אבל לפעמים עדיף להיות אפס מאשר גיבור מדמם.'
נבחתי ונבחתי ונבחתי.
*
"קדימה, תפוס את זה! קדימה!"
הלכתי על ארבע במהירות לכיוון הגרב שיוסי זרק על הרצפה. תפסתי אותה עם שיניי והחזרתי אותה לידו המושטת. הוא זרק אותה שוב, הפעם רחוק יותר. הברכיים שלי כבר התחילו לכאוב, אבל בכל זאת מיהרתי שוב אחרי הגרב.
"תקשקש בזנב!" צעק תום.
ניערתי את המותניים בזמן שהתקדמתי לכיוון הגרב. תפסתי אותה בשיניי, התעלמתי מהריח, והחזרתי אותה ליוסי. הוא טפח על ראשי. "מי כלב טוב? מי כלב טוב?"
ידעתי שהוא מצפה שהוציא את הלשון ואתנשף במהירות, כמו שלימד אותי מקודם, אבל לא הצלחתי לעשות את זה. במקום זאת העברתי את הלחי על הברך שלו, וקיוויתי שזה יספיק.
תום, שישב ליד, נגע בזנב שתקעו בתוכי ואמר, "תזרוק את זה רחוק יותר הפעם, ואני רוצה שהוא ינבח בזמן שהוא הולך להביא."
הזנב הזה היה מעין דילדו שהקצה שלו נהפך לזנב. בהתחלה בקושי הצלחתי לזוז איתו, אבל די מהר הגוף שלי התחיל להתרגל.
הכאב בצלעותיי עדיין היה מורגש, תוצאה של בעיטה מיוסי כשסירבתי בפעם הראשונה להביא לו את הגרב המסריחה שלו.
מהרגע שהם גררו אותי למרכז הסלון והבהירו לי מה הולך לקרות עכשיו, ניסיתי לעבוד על אוטומט, לא לחשוב לרגע על הסיוט הזה, על הבדיחה שהפכתי להיות. ידעתי מה הם מנסים לעשות, איך הם מנסים לגרום לי להרגיש. למרות שכל כך רציתי לפגוע בהם, ידעתי שהדרך הטובה ביותר לסיים עם כל זה תהיה פשוט לשחק את המשחק שלהם. אז נבחתי כשאמרו לי, רצתי על ארבע לתפוס גרביים מסריחות ונענעתי את הישבן כמו כלב מרוצה.
אבל בכל הזמן הזה התפללתי שמשהו יקרה ויגרום לכל החרא הזה להיפסק.
"תעמוד על הברכיים," אמר יוסי וסטר על הגב שלי.
התנוחה הזו הפעילה לחץ על הזנב שהיה בתוכי, אבל לא יכולתי לשנות תנוחה. לא שתיתי או אכלתי מאתמול, והתחלתי להרגיש מסוחרר.
סטירה על העורף שלי, חזק. "איך אמרתי לך לשים את הידיים?"
הרמתי את ידיי כך שכפות ידיי היו נפולות.
"תראה איך הוא אדום," אמר תום. הוא ישב על הספה מולי, חיוך גדול מרוח על שפתיו. "הוא מת מבושה."
יוסי ליטף את הלחי שלי. "בושה? נראה לך? אודי לא יודע מה זה בושה. כולנו חברים פה, נכון, אודי?"
לא עניתי. בהיתי לפנים וחיכיתי שימאס להם.
יוסי זז כך שישב בדיוק מאחוריי על הספה. הוא העביר את הידיים שלו מסביב לחזה שלי, מתחת לבתי השחי. "איזה פטמות," הוא מלמל בזמן שצבט.
תום הניח את היד על המפשעה שלו ומישש את הזין דרך המכנס. "תמשיך לעשות לו את זה. יו, זה כל כך מחרמן."
"הייתי מעדיף לעשות את זה לך," אמר יוסי וצבט את הפטמות שלי חזק.
תום חייך. "לא הספיק לך מה שהיה בלילה?"
הידיים של יוסי הפסיקו לגעת בי. רגע לאחר מכן הוא אחז בשערי והטה את ראשי לאחור. שפתיו על הצוואר שלי, נשיכה ארוכה שגרמה לי לחרוק שיניים ולהפסיק לנשום. כשעזב אותי עדיין הרגשתי את השיניים שלו נעוצות בעור.
"אתה יודע שקשה לספק אותי," אמר יוסי וליקק את האוזן שלי. "אתה יודע שמבחינתי להיות איתך כל היום במיטה." שוב הידיים שלו על החזה שלי, ממששות וצובטות.
תום המשיך לגעת בעצמו דרך המכנס, יד אחת מאחורי ראשו. הוא לבש חולצה צמודה בלי שרוולים. שרירי הזרועות שלו היו גדולים יותר משלי, אבל לא קרובים לאלה של יוסי. שיער בית השחי שלו היה צפוף ושחור. "אחרי שנסיים איתו נמשיך איפה שהפסקנו. אולי אפילו נביא אותו שיסתכל."
השפתיים של יוסי שוב על הצוואר שלי, הפעם בצד השני. שיניים ננעצות בעור, חזק יותר ממקודם. קשה שלא לצעוק. העור כמעט נקרע. כשהוא הפסיק נשפתי אוויר בהקלה ורציתי לשים קרח על העור, או תחבושת. יוסי אמר, "יש לי עוד אימון איתו אחר כך. אני הולך לגרום לכלבלב שלנו להזיע, הולך לגרום לו להתחנן למנוחה."
היד שלו מתחת לסנטר שלי, מרימה את הראש שלי ומטה אותו מעט הצידה. עיניי מול עיניו. "נכון שאתה הולך להזיע, כלבלב שלי?"
בלעתי רוק. "כן." להזיע היה טוב בהרבה ממה שעשינו עכשיו.
"לא עומד לו," אמר תום. "אני לא חושב שאודי נהנה להיות הכלבלב שלנו."
יוסי הוריד את ידו במורד הגוף שלי, דרך שיער הערווה, עד שהגיע לזין. הוא אחז בו ועיקם. סיננתי קללה, אבל ידעתי שלנסות להזיז את היד שלו יהיה מטופש.
"אני רוצה לראות שעומד לך," אמר יוסי. "אלא אם כן שיחקת עם עצמך בזמן שלא הסתכלנו…"
"לא," אמרתי. הדבר האחרון שרציתי היה לגעת בעצמי במקום הזה.
"אז למה לא עומד לך?"
"לא אוהב את זה," סיננתי בשקט.
"מה אתה לא אוהב? דבר בקול רם."
הסתכלתי על הרצפה. "לא אוהב להיות כלב. לא מבין למה אתם מנסים להשפיל. ראיתם שאני משתף פעולה."
תום נעמד והתקדם לכיווני. הוא הסתכל עליי מלמעלה ועם ידו ליטף את שפתיי. "זונה צריכה להיות מוכשרת בלא מעט תחומים, אודי. אז אני מציע שתפסיק להתבכיין ותתחיל לקבל את זה כמו כלב." הוא בעט בי בבטן. נאנקתי והתקפלתי לפנים. עם ידו בשערותיי יוסי משך אותי בכוח בחזרה למצב שהייתי.
התנשפתי במהירות, מרגיש את הכאב בבטן כמו שריפה.
"תנבח," אמר תום. "קדימה!"
נשמתי עמוק ונבחתי. יוסי סטר לי ברקה. "חזק יותר!"
נבחתי שוב. פניי התלהטו והיה לי ברור שהם מודעים לבושה, למידת ההשפלה. כל כך רציתי להיעלם.
תום רכן על ברכיו לפניי. גם ככה הוא היה גבוה ממני. הסתכלתי בעיניו ורציתי שיקלוט כמה אני שונא אותו. אתמול הוא היה בסדר איתי, אבל כנראה שאלי צדק – הוא נהנה לראות אנשים נופלים כשהם הכי פגיעים.
תום החזיר לי מבט יציב ואמר, "במקום הזה אסור להיות שאננים, אודי. אף פעם אל תרגיש יותר מדי בנוח. אתה לא יודע מה יבוא ומתי. אתה פשוט צריך להתמודד כל פעם מחדש. בדיוק ככה עם לקוחות; יכול להיות לך לקוח שילטף אותך במשך שעות, יגיד לך כמה אתה יפה וחמוד. שעה אחר כך יגיע מישהו שיזיין לך את הצורה וישאיר אותך מעולף ומדמם. אף – פעם – אל – תהיה – שאנן."
הוא ליטף את פניי והתקרב עוד יותר. מאחוריי יוסי העביר את ידיו על הגב שלי, עד שהגיע לישבן והתחיל ללוש אותו.
הרחתי את הבל הפה של תום, את החום שלו. אם יוסי לא היה שם הוא כנראה היה מנשק אותי. ראיתי בעיניים שלו את הרעב, את הדרך בה הסתכל על שפתיי ונגס מעט בשפתיו. חייכתי מעט. היה לי משהו שהוא רוצה, אבל הוא לא יכול לקבל.
הוא כנראה לא אהב את החיוך שלי. רגע לאחר מכן השינים שלו ננעצו ליד המקום אותו נשך מקודם יוסי. זו הייתה נשיכה שכל כמה שניות הפכה להיות יניקה קולנית של העור. רגע הנאה ורגע כאב. מהצד השני יוסי התחיל לעשות לי את אותו הדבר.
הם מתחו את העור שלי כך שבקושי הצלחתי לצעוק. הייתי בין שניהם, מרגיש כאילו ערפדים שאבו את דמי. ברגע שאחד הכאיב השני ליקק את העור בעדינות. הם עבדו בהתאמה, למרות שלא ידעתי איך הם מודעים למה שהשני עושה. הרגשתי את חושיי מתערפלים. היה רק כאב, הייתה רק הנאה. הרגשתי שאני טובע ביניהם. הסחרחורת שחשתי מקודם התגברה. לא רציתי להתחרמן מזה, מהכאב וההנאה, מחוסר השליטה, מהעובדה ששני אנשים נושכים אותי כמו פיסה של בשר. אבל התחיל לעמוד לי במהירות, וכשתום הניע את ידו וסגר אותה מסביב לזקפה שלי, הוא מלמל, "כלב טוב," ורגע לאחר מכן ידו של יוסי הייתה שם גם.
יוסי הפסיק ראשון להתעלל לי בצוואר. הוא הטה את ראשי מעט לאחור, כך שהשענתי אותו על כתפו. הוא ליטף בעדינות את פניי בזמן שתום המשיך לנעוץ את שינו בשקע הצוואר שלי, ועם ידו השנייה הביא לי ביד.
עם שפתיי אמרתי ליוסי, 'בבקשה.' הוא נאנח ואמר לתום, "אתה תקרע לו בסוף את העור. עזוב את זה."
תום הרחיק את ראשו מצווארי והעביר יד על שפתיו. "הצוואר שלו נראה נורא," הוא אמר. "אבל היי, הזין עומד. אתה זונת כאב, אודי. זה מה שמחרמן אותך. בסוף לא תצליח לגמור מבלי שיכאיבו לך."
לא עניתי. איך עונים למשהו כזה?
"בוא נראה מה קורה איתך בפנים," אמר יוסי והוציא במהירות את הזנב ממני. צעקתי מהכאב הפתאומי.
תום צחק. "קשה לו להיות בלי משהו בפנים."
יוסי החדיר לתוכי אצבע שנכנסה בקלות. הוא הניע אותה בתנועה של זיון, והמחשבה שכבר התרגלתי לתחושה של משהו זר בתוכי השאירה אותי מרוקן.
תום כנראה קלט שיוסי מסתכל על הישבן שלי, אז הוא ניצל את הרגע הזה בשביל לצבוט את השפתיים שלי. עם שפתיו הוא עשה תנועה של נשיקה.
"מתי כבר נפתח אותו כמו שצריך?" שאל יוסי והחדיר אצבע נוספת פנימה.
תום עזב את השפתיים שלי ואמר, "יכול להיות היום, יכול להיות מחר… נזרום עם זה. אני בטוח שאודי כבר רוצה להרגיש כמו אישה אמיתית."
אצבע שלישית בפנים. היד השנייה של יוסי הביאה לי ביד, והיה קשה לא לזוז.
"רגע," אמר תום ורכן מעט לפנים. הוא הניח את האצבע שלו על קצה הכיפה שלי והרים אותה באיטיות. "שפיכה מוקדמת," הוא אמר והרים את האצבע. חוט דק של זרע נדבק אליה.
"הוא כל כך חרמן," אמר יוסי והמשיך להביא לי ביד. "גם בפנים הוא רטוב. נראה לי שהחור שלו יבלע אותנו כשנתחיל לזיין אותו."
תום צחק והעביר את האצבע שלו על השפתיים שלי, שמיד הרגישו דביקות.
"אנחנו צריכים עוד לנסוע היום לצפון," אמר יוסי.
"יש זמן. הארוחה מתחילה רק בתשע."
"אני מקווה שאחותך לא תשרוף שוב את הפשטידה."
"אני מעדיף אותה שרופה מאשר נוזלית מדי."
"כן, יש בזה משהו."
לשמוע אותם מדברים על החיים מחוץ לבית הזה גרם לי להיות מודע יותר לעובדה שאני אסיר. הסתכלתי על הרצפה ביני לבין תום וחיכיתי שהזמן יעבור.
"תן לי אותו רגע," אמר תום ומשך אותי לכיוונו. הוא התיישב על הרצפה ואני התיישבתי בין רגליו, גבי צמוד לגופו. הידיים שלו עברו על החזה שלי, על הבטן. הוא משך בעדינות בשיער הערווה, ואז החליט לתלוש כמה שערות, לא יודע למה. לא השמעתי קול או ניסיתי לזוז. פשוט רציתי שימאס להם כבר.
תום הרים את זרועותיי כך שהן היו מאחורי ראשו. הוא ליטף את בתי השחי שלי בזמן שיוסי הסתכל.
"סקסי," אמר יוסי וחייך. הוא נראה פחות מאיים כשחייך. היו לו יותר מדי שרירים, כמו איזה בריון שבדיוק יצא מהכלא. הוא שוב לבש בגדי אימון שחורים וצמודים. העור שלו נראה שזוף יותר משנראה אתמול. אולי הוא הספיק להיות בים.
תום אמר, "אתה יודע שאודי מתחרמן כשנוגעים לו בבית השחי? אתה יודע שזה המקום הרגיש שלו? טוב, אחד מהמקומות האלה."
"באמת?" יוסי ליקק את שפתיו. "הוא רגיש לדגדוגים?"
"לא, לא נראה לי. הוא סתם רגיש באזור הזה. אוהב שמושכים לו קצת את השערות שם. גורם לו לגרגר כמו חתולה מיוחמת. נכון, אודי? תגרגר בשבילי."
לא עשיתי כלום. נשארתי קפוא במקום, ידיי למעלה בזמן שאצבעותיו של תום המשיכו לטייל בין השערות בבתי השחי שלי.
"הוא לא מגיב," אמר יוסי. "כנראה שאיבדת את הקסם."
תום נחר ודחף את קצות אצבעותיו לתוך השקע בבתי השחי שלי. הכאב היה חד והתעצם במהירות. "תגרגר."
"לא – לא יודע איך. איי."
"תמצא דרך, וכדאי שתעשה את זה מהר." הוא החדיר את האצבעות עמוק יותר, והכאב התפשט במעלה הזרועות במהירות.
"לא יודע איך! נו, תפסיק עם זה."
הוא עזב אותי לפתע, הוריד את ידיי ועם ידו בשערי משך את ראשי לאחור. הבנתי מה הוא הולך לעשות והתחלתי לנסות לקום, אבל לפני שהספקתי השיניים שלו שוב ננעצו בשקע הצוואר שלי. הכאב הרגיש חזק יותר ממקודם, או שפשוט הרגשתי יותר כאב בגלל ששיניו ננעצו עכשיו באותו האזור שננעצו בו מקודם.
"תפסיק!"
הוא כרך את זרועותיו מסביבי, מצמיד אותי אליו. רגליו, שהיו משני צדדי, ננעלו על רגליי וריתקו אותן לרצפה. פחדתי שאם אנסה להזיז את ראשי הוא יקרע לי את העור, והצוואר זה לא מקום שכדאי לאבד בו עור.
"אח, תום. די. נו, תפסיק!"
הוא לא הקשיב לי, כאילו שדיברתי בשפה זרה.
"אתה מגזים! די כבר!"
הצלחתי להזיז מספיק את הראש כך שהסתכלתי על יוסי. הוא לא נראה מרוצה, אבל בכל זאת לא עשה רושם שהוא מתכוון להפסיק את זה בקרוב.
שיזדיינו. שילכו לעזאזל. תום לא היחיד שיכול לפגוע, לא היחיד שנמצא בעמדה של כוח.
סיננתי, "יוסי, יש לך מזל." תום הרפה מעט את הנשיכה, אבל השיניים עדיין היו נעוצות בעור. לפני שהיה לי זמן לחשוב פעמיים על מה שאני עומד לומר, פלטתי, "החבר שלך מנשק לא רע בכלל. כל פעם שהתנשקנו הוא היה יותר טוב מהפעם הקודמת. אולי כדאי שתלך להשתין כדי שנעשה את זה שוב… בפעם העשירית, בערך."
עיניו של יוסי התרחבו. השיניים של תום עזבו את עורי ומיד הרגשתי את הכאב מפמפם שם בעוצמה. תום נעמד בפתאומיות, מה שגרם לי ליפול אחורנית.
"הוא משקר," אמר תום. "אל תאמין לו."
עיניו השחורות של יוסי עברו ביני לבין תום. לא אמרתי כלום, כיוון שקול בראשי אמר שהרגע עשיתי את טעות חיי.
יוסי נעמד ואמר לתום, "אני מכיר אותך. שיקרתי לי כששאלתי אותך אם התנשקת איתו, ואתה משקר לי עכשיו."
"תקשיב, זה לא היה רציני. סתם נשיקה, אני בכלל לא – "
יוסי הרים את ידו. "אין לי כוח לשטויות שלך. אני חושב שכדאי שתיסע לבד לאחותך הפעם. אני כבר אשאר פה." הוא הלך לכיוון המסדרון. ברגע שנעלם הייתי מודע לשקט ששרר פתאום בחדר. עדיין הייתי במעין תנוחת ישיבה, ותום עמד כמטר ממני, החזה שלו עלה וירד במהירות.
הוא הסתובב לכיווני והסתכל עליי מלמעלה. "אמיץ מצדך." אוי, המבט הזה. המבט הזה גרם לביצים שלי להתכווץ וללב שלי לפעום במהירות.
"כמעט קרעת לי את הצוואר," מלמלתי, לא מסתכל בעיניו.
"אתה יודע שלא הייתי קורע לך את הצוואר. אתה יודע שבסך הכול היה יורד לך קצת דם, ודם זה חלק מהעניין."
"לא יודע את זה."
"קום."
"מה?"
"קום!"
נעמדתי במהירות על רגליי. רעדתי, והיה לי ברור שתום יכול לראות את זה. הוא אחז בזרועי ומשך אותי אחריו. הגענו לדלת החדר שלי, אותה הוא מיהר לפתוח וזרק אותי בעוצמה פנימה. התרסקתי על הרצפה. כאב פתאומי במותניים ובברכיים. לעזאזל, הרצפה הזו הייתה קשה.
הוא טרק את הדלת ונעל אותה. שמעתי את הצעדים שלו מתרחקים במורד המסדרון.
קמתי מהרצפה, ידיי לוחצות את האזור במותניי שכבר התחיל להתנפח. התיישבתי על המיטה הגבוהה והנחתי את פניי בכפות ידיי. מה לעזאזל עשיתי? אני והפה שלי.
נגעתי בצוואר שלי. הוא היה עדיין רטוב מרוק, אבל לא היה שם דם. סימני הנשיכות היו מורגשים במיוחד, אחרי שיצרו שקעים קטנים לאורך כל הצוואר שלי.
ידעתי שתום הלך לדבר עם יוסי, הלך לשכנע אותו שכל הנשיקות האלה היו סתם. קיוויתי – התפללתי – שיוסי יירגע ויסלח לו. בכל זאת ידעתי שהם יכנסו בי על מה שקרה, אבל אם הם ישלימו זה אולי יעלים חלק מהכעס. זין, אני זה שגיליתי ליוסי שתום בגד בו. זה אמור לתת לי קצת נקודות איתו, לא?
כחכחתי בגרוני, שהיה יבש מדי. רציתי לשתות. רציתי לאכול. לפחות הם לא דחפו לי דוגלי לפה.
לא יודע כמה זמן עבר. הלכתי במעגלים בחדר, עצביי מתוחים והסחרחורת המטרידה לא עוזבת אותי אפילו לרגע. כשנפתחה לפתע הדלת קפצתי בבהלה.
תום נכנס פנימה וסגר את הדלת מאחוריו. הוא נראה חיוור מהרגיל. השפתיים שלו היו צמודות בקו דק. ביד הוא החזיק מעין מקל, וכשראה אותי מסתכל עליו הוא לחץ על כפתור קטן בצד המקל, שגרם לו לזמזם.
הרמתי את מבטי ופגשתי את עיניו של תום. "נלחצתי," אמרתי במהירות. "נלחצתי מכל ה… נשיכות האלה, וחשבתי… זין, לא יודע מה חשבתי. לא הייתי צריך לעשות את זה."
הוא הנהן פעם אחת והתקדם צעד לכיווני. "נכון. לא היית צריך לעשות את זה." הזמזום נשמע חזק יותר. התרחקתי צעד אחורנית. לא ידעתי מה המקל הזה אמור לעשות, אבל היה לי די ברור שהוא לא שם בשביל לדגדג אותי.
"יוסי עדיין כועס?" שאלתי, בזמן שעיניי לא הפסיקו לנוע בין פניו של תום לבין המקל שאחז.
"אם הוא עדיין כועס? מה נראה לך? אבל זה מה שרצית, לא? להפנות אותנו אחד נגד השני, כדי שנעזוב אותך בשקט."
"רק רציתי שתפסיק לקרוע לי את העור."
הוא שוב התקדם לכיווני. התרחקתי אחורנית, בזמן שהייתי מודע לכך שאני מתקרב מאוד אל הקיר מאחוריי.
"לא משנה מה רצית," אמר תום והתקדם צעד נוסף, "משנה מה עשית, ויותר מזה משנה מה אני הולך לעשות עכשיו."
הגעתי אל הקיר. הזדקפתי וידעתי שאין לי עוד לאן להתרחק. "אני יכול לדבר עם יוסי," אמרתי.
"באמת?" הוא היה במרחק מטר אחד ממני.
"כן. אני אגיד לו ששיקרתי, שסתם רציתי לסכסך."
"אתה כנראה חושב שיוסי אידיוט."
"לא. אני – "
הוא הגיע אליי, החזה שלו כמעט נוגע בשלי. מדהים איך בכל פעם שאתה מת מפחד, האדם שלפניך נראה גבוה יותר מבדרך כלל.
"אתה מריח מפוחד," הוא אמר בשקט ומשך באפו. שפתיו עברו בעדינות לאורך הצוואר שלי, על העור שמקודם נשך.
"בבקשה," אמרתי כשתום ליקק את הסנטר שלי, "תן לי לדבר איתו. אני אתקן את זה."
"מאוחר מדי בשביל זה." הוא הרים את המקל באיטיות, שנראה מקרוב עשוי מתכת, עם מנורה קטנה בקצה שלו.
"מה זה?" שאלתי.
"זה חבר שלי," אמר תום וחייך. "חבר קטן שאתה הולך להכיר מאוד מקרוב." הוא הניח את המקל על החזה שלי. הפסקתי לנשום. אבל שום דבר לא קרה. תום הסתכל ישר בעיניי, הבל הפה שלו חודר לנחיריי. החזרתי לו מבט, לא רוצה להראות לו שמבפנים כל הקיבה שלי התהפכה. בדיוק התחלתי לחשוב שהמקל הזה הוא סתם פנס מוזר, ושתום רק ניסה להפחיד אותי, כשהוא לחץ על כפתור בצד המקל ומכת חשמל פגעה בחזה שלי.
קפצתי וצעקתי. הייתי חייב להסתכל למטה, כדי לוודא שאין לי חור במרכז החזה. העור שם נעשה אדום במהירות, אבל לא נראה שנשארה כוויה.
הרמתי את מבטי ולפני שהספקתי לבקש שלא יעשה את זה שוב, הוא "עקץ" אותי פעם נוספת, הפעם במותניים. צעקתי וניסיתי להתרחק הצידה, אבל ידו הונחה במהירות על הקיר ומנעה ממני להתרחק. הוא נצמד אליי עוד יותר ופגע בי שוב בצלעות.
כל עקיצה כזו הרגישה כמו דקירה מהירה של סכין חד. הכאב לא נשאר יותר מכמה שניות, אבל המכה עצמה הייתה יותר ממספיקה.
"די עם זה," אמרתי. התחלתי להזיע. ליבי פעם כל כך מהר עד שממש התחיל לכאוב לי בחזה. "בבקשה, כבר ביקשתי סליחה, אמרתי לך ש – "
הפעם הוא פגע בי בבטן. ניסיתי לברוח, אפילו דחפתי אותו קצת, אבל הוא מיהר להדוף אותי בחזרה על הקיר. "אתה לא בורח, אודי," הוא סינן ומשך בשערי. "אם תנסה לברוח אני גורר אותך לחדר הנחמד שהיית פה אתמול עם אלי, וקושר אותך לקיר המזוין שם בזמן שאני מחשמל אותך. זה נראה לך עדיף?"
ניערתי את ראשי לשלילה. רק לא החדר הזה שוב. הוא דחף אותי לפינה של החדר, מה שהקטין את הסיכוי שלי להתחמק ממנו. "עכשיו," אמר ונעצר כמטר מולי, "אתה הולך להרים את הידיים שלך ולתת לי ולחבר הקטן שלי פה לשחק."
נשמתי עמוק. הסתכלתי שוב בעיניו, ניסיתי לאתר שם מעט שפיות, מוכנות להתפשר. אבל כל מה שהיה שם זה כעס ורצון להכאיב. ידעתי שלהתחנן לרחמים לא יעזור לי. שיזדיין. לא צריך את הרחמים שלו, או של האחרים. קצת חשמל. נעמוד בזה.
הרמתי את ידיי מאחורי הראש וניפחתי את החזה עם נשימה עמוקה. תום הרים גבה, כנראה מופתע שלא התחננתי או ניסיתי להתחמק. הוא הניח את קצה המקל על הטבור שלי ולחץ. ניסיתי לא להוציא הגה, אבל בכל זאת צווחתי. לפחות הצלחתי לא לזוז.
עקיצה נוספת בירכיים. עוד אחת בברך. אחת בחזה ואחת על הסנטר. למרות שהצלחתי לא לצעוק או לזוז, הכאב היה חד מדי, ואפילו מבלי ששמתי לב הרגשתי פתאום דמעה על הלחי שלי. כבר עדיף להתחנן מאשר לבכות לפניו. הוא לא ראה אותי בוכה מהלילה שהם תפסו אותי, ולא התכוונתי שיראה אותי בוכה יותר אי פעם.
למרות שעד לאותו הרגע הצלחתי להרגיז את תום עם האדישות שלי, כשראה אותי מתחיל לבכות הוא חייך בניצחון.
באמת התלבטתי אם לנסות לתפוס לו את הראש ולנפץ אותו בקיר. כמעט שברתי לו את הגולגולת בפעם הקודמת, ועכשיו נראה כמו זמן מתאים לנסות שוב.
הוא הניח את הקצה של המקל במרכז בית השחי הימני שלי ולחץ על הכפתור. השתנקתי ונצמדתי יותר על הקיר. לא ציפיתי שיכאב לי כל כך באזור הזה. תום ליקק את שפתיו ועקץ אותי גם בבית השחי השני. "איפה שהכי נעים גם הכי כואב," הוא אמר. עקיצות נוספות בפטמות שלי. הרגשתי שהחשמל חודר מתחת לעור וננעץ לי בחזה. "לעזאזל," סיננתי.
"כן," אמר תום, "בפטמות זה משהו מיוחד." הוא הניח את קצה המקל שוב על הפטמה הימנית, ורק אחרי שווידא שהוא ממוקם טוב, לחץ פעם נוספת. הרגשתי את הקיבה שלי מתהפכת. תום קלט שאני קרוב להקיא ומיהר להרים את הסנטר שלי. "תנשום עמוק. אם אתה מקיא עכשיו אתה אוכל את זה."
ידעתי שהוא באמת מתכוון לזה. נשמתי עמוק עד שתחושת הבחילה והדחף להקיא עברו.
"ילד טוב." הוא סטר לי חזק. שדה הראייה שלי התחיל להתכסות בכתמים. הזיעה שכיסתה אותי הרגישה קרה על עורי הלוהט. מצמצתי הרבה וידעתי שאני קרוב לאבד את ההכרה. אבל לתום זה לא הזיז. עקיצה אחר עקיצה, עד שכבר לא יכולתי שלא להגיב. חזרתי לצעוק, ניסיתי להתחמק. אבל הוא לא נתן לי לזוז, עד שכנראה הבין שאני נמצא כמה שניות מליפול מהרגליים. הוא תפס אז בשערי והוריד אותי על הרצפה. כשנשכבתי על הגב – מה שעזר מעט להרגיע את הסחרחורת – הוא הניח את כף רגלו על הבטן שלי ואת קצה המקל על הביצים שלי.
"לא… לא שם," מלמלתי וניערתי את ראשי בניסיון להעלים את הכתמים הבהירים מהעיניים שלי. "בבקשה לא שם."
"איבדת את הזכות לבקש דברים." הכאב היה משתק, הדהד בכל המפשעה שלי. צרחתי בכל הכוח, מה שגרם לעור שמקודם ננשך להימתח. אבל תום לא הפסיק; הוא פגע בי בפנים הירכיים, בשיער הערווה ובזין עצמו.
לא ניסיתי להעיף אותו ממני, פשוט כי ידעתי שזה רק יגרור כאב נוסף. התחלתי לקלל אותו, מבלי שבכלל הייתי מודע למה שבדיוק אני אומר.
כשהוא הוריד ממני את הרגל לבסוף הרגשתי שלעולם לא אקום מהרצפה הזו. בקושי היה לי כוח לנשום. אבל לתום היו תוכניות אחרות. הוא אחז בחוזקה בשערי ואילץ אותי לעמוד. הרגשתי כמה שערות נתלשות מהקרקפת.
"תישען על המיטה," הוא אמר ודחף אותי כך שנשענתי עם פלג גופי העליון על המיטה, אבל עדיין עמדתי על כפות רגליי. הוא הניח את קצה המקל על הישבן שלי ואמר, "תתכונן לגל נוסף."
'אלוהים,' חשבתי, 'זה פשוט מטורף.' לפני שתום הספיק להשתמש שוב במקל, הדלת נפתחה. יוסי נכנס פנימה וסגר את הדלת מאחוריו. הוא הסתכל עלינו במבט שלא הצלחתי לקרוא.
תום התרחק ממני מעט, אבל בכל זאת לא העזתי לזוז מהמיטה.
"מה אתה עושה?" שאל יוסי.
תום כחכח בגרונו. "מעניש אותו."
יוסי עיקם מעט את פיו. הוא כנראה ידע שתום מוציא את התסכול שלו עליי, למרות שהוא זה שבעצם דפק את העניינים, לא אני. אבל כשיוסי דיבר, הרגשתי כאילו מישהו סטר לי ישר בלב.
"היית צריך לחכות לי עם זה. יש לי חשבון לסגור איתו."
תום התקדם לכיוון יוסי. "אתה עדיין כועס עליי?"
"כן. ברור שכן. אבל לך אני יכול לסלוח, אני יודע שסתם חשבת מהזין. אבל לאפס הזה… שאלתי אותו אם התנשקתם, והוא שיקר לי. גם עכשיו, כשהוא החליט לספר את האמת, זה רק היה מתוך רצון להפסיק את הכאב, לא מתוך איזושהי תחושת צדק." הוא חלף על פני תום ונעצר מולי, אחז בשערי ואילץ אותי להסתכל בעיניו. "נכון שלא באמת חשבת שאתה עושה לי טובה, כלבלב?"
בלעתי את טיפת הרוק שעוד נשארה לי בפה. "לא חשבתי על כלום," אמרתי, כי זו נראתה דרך טובה לא להרגיז עוד יותר אף אחד מהם.
יוסי נאנח. "כן, אולי להבא תנסה לחשוב קצת." הוא עזב את שיערי והלך מסביב למיטה, עד שנעצר מאחוריי. "אני הולך לזיין אותו עכשיו," הוא אמר, ולרגע לא הייתי בטוח ששמעתי נכון.
תום זז ונעמד מולי, המקל עדיין בידו. "אתה רוצה לזיין אותו?"
"כן. אני יודע שאתה זה שאמור לעשות את זה ראשון, אבל אני חושב שאתה חייב לי, לא?"
תום הנהן. "כן, אין בעיה." הוא הסתכל עליי וחייך. "בדרך כלל אנחנו עושים את זה לאט בהתחלה, אודי, עם הרבה חומר סיכה. אבל הפעם… הפעם נראה לי שנעשה את זה טבעי."
התנשפתי בחוזקה בזמן שידיו של יוסי הונחו על הישבן שלי ולחצו על העור.
"לפני שאני נכנס," אמר יוסי, "תום, תביא את זה רגע."
ראיתי את תום מעביר ליוסי את המקל, ולא ידעתי מה יותר גרוע – עוד חשמל או אונס.
יוסי הניח את קצה המקל על פי הטבעת שלי. מבלי לחשוב התיישרתי מיד. תום מיהר לפנים, תפס בכפות ידיי ומשך את זרועותיי לפנים, מה שאילץ אותי לשכב עם כל פלג הגוף העליון שטוח על המיטה, חסר יכולת לזוז.
יוסי התחיל להחדיר את המקל לתוכי. זה לא היה אמור להיות כואב יותר מהזנב שהיה שם מקודם, אבל הידיעה שמקל חשמלי נכנס לתוך הגוף שלי גרמה לכל שרירי להתכווץ. יוסי הפעיל יותר כוח, ולא הצלחתי לעצור את הצעקות.
"תשחרר," סינן יוסי.
"בבקשה, לא שם. יוסי, בחייך."
"שתוק!" עם הצעקה הוא דחף את המקל עמוק יותר, בתנועה אחת חדה. צרחתי וידעתי שקצה המקל נוגע בנקודה העמוקה ביותר בתוכי, ואם יוסי יחליט להפעיל עוד לחץ הוא פשוט ייכנס לתוך הקיבה שלי.
"אני מחזיק אותו," אמר תום ומשך שוב בזרועותיי. "תן לו שם קצת חשמל. אחרי זה הוא יוכל לקבל פנימה כיסא."
רציתי להקיא. המחשבה על הכאב שיופיע בכל רגע רוקנה אותי לגמרי.
"הנה זה בא," אמר יוסי וליטף את הגב שלי.
עצמתי את עיניי בחוזקה, מרגיש על פני זיעה מתערבבת עם דמעות.
הדלת נפתחה לפתע. לא היה לי כוח להרים את הראש.
"לא עכשיו," אמר יוסי.
"מה אתה מחזיק שם?" אלעד נשמע עצבני. לא העזתי לחשוב שהוא יצליח למנוע את מה שעמד לקרות. הוא היה דג קטן בבריכה גדולה. לא רציתי להסתכל בעיניו.
"מחשמל לו את החור," אמר יוסי, "ואחרי זה הולך לזיין אותו."
אלעד צעד קדימה. שמעתי אותו נעצר ליד תום. "אתה לא מחשמל אותו שם."
תום אמר, "ולמה נראה לך שלא?"
"כי מכת חשמל שם עלולה לפגוע בעצבים שלו. הוא יכול לאבד שליטה על היציאות שלו, ואם אתה חושב שהלקוחות ישמחו להתעסק עם אדם שמחרבן עליהם באמצע סקס, אתה מטורף."
"אתה מדבר שטויות," אמר יוסי, "הוא הולך לחרבן בסדר גמור אחר כך."
"אה, אתה רופא?"
"לא. אתה?"
הייתה דממה בשניות הבאות. הצליל היחיד שנשמע היו הנשימות המהירות שלי. תום עדיין אחז בחוזקה בידיי, בזמן שיוסי עמד מאחורי, המקל תקוע עמוק בתוכי ויכול לחשמל אותי בכל רגע.
אלעד כחכח בגרונו ואמר, "מעבר לאפשרות שהוא יאבד שליטה על היציאות שלו, אתה יכול לקרוע שם כלי דם חשובים, וזה אומר שבזמן הקרוב כל חדירה לשם תגרום לו לדמם, ואיבוד דם עלול להחליש אותו ולמנוע ממנו לבצע דברים א – "
"בסדר, בסדר," אמר תום ועזב את ידיי. נשארתי לשכב על המיטה עם פלג גופי העליון, אלא שעכשיו זרועותיי נתלו מהצד השני, לא נוגעות ברצפה.
"מה בסדר? תן לי לתת לו מכה קטנה אחת. אתה יודע שזה מגיע לו."
"לא," אמר תום. "האמת שזה מגיע לי יותר משזה מגיע לו. אני מבין שאתה עצבני, אבל יותר הגיוני שתוציא את זה עליי. סגרנו את החשבון שלנו איתו. קדימה, תוציא את זה ממנו."
"זין," סינן יוסי ומשך החוצה בעוצמה את המקל מתוכי. נשכתי את שיניי בחוזקה כדי לא לצעוק. רציתי להיות לא מורגש, רציתי שילכו וישכחו ממני.
"אנחנו עדיין הולכים לזיין אותו?" שאל יוסי.
"כן," אמר תום. "הוא כבר פתוח והגיע הזמן."
שמעתי את יוסי מוריד את מכנסיו מאחוריי. "אז קדימה."
"רגע," אמר אלעד. "אני אלך להביא לכם חומר."
"לא צריך." הרגשתי את הכיפה של יוסי נצמדת לפי הטבעת שלי. 'אלוהים,' חשבתי, 'שישימו שם משהו.' הצלחתי להרים את מבטי ומצאתי את עיניו של אלעד, שהחזיר לי מבט. הוא נראה עייף כמו שתמיד נראה, והרחמים על פניו היו כל כך ברורים, עד שפחדתי לדמיין באיזה מצב אני נראה ברגעים אלה.
"אולי כדאי שנשים לו משהו," אמר תום.
"אני אלך להביא." אבל לפני שאלעד הספיק להסתובב יוסי דחף את עצמו לתוכי בחוזקה.
מיהרתי לאחוז בשולי המיטה בזמן שצרחתי. ידעתי שאסור לסגור את השרירים, אסור להתנגד לו, אבל הגוף שלי פעל ללא היגיון, ניסה להדוף את ההתקפה.
"תגיד לו שיפסיק," אמר אלעד.
"עזוב," אמר תום, "הוא כבר מזיין אותו. זה מה יש. תנשום, אודי. תרפה את השרירים. עוד מעט תופיע ההנאה. תנסה להיזכר כמה כיף היה לך כששיחקנו לך עם החור."
הדבר היחיד שחשבתי עליו היה שמישהו אונס אותי, לפני שני אנשים אחרים שעומדים ומסתכלים. אם הייתה אמורה להיות הנאה בכל החרא הזה, היא לא הרגישה קרובה לדפוק הופעה.
רק כאב. בכל הגוף שלי. קשה לנשום. קשה לשמור על הכרה. קשה לחשוב – לא, אל תחשוב. אין סיבה לחשוב.
הוא המשיך לזיין אותי במהירות, כשבשלב מסוים אחז בזרועותיי ומשך אותן אחורנית, מה שאילץ אותי להתרומם מעט, וגרם לזין שלו להגיע עמוק יותר. הוא התנשף במהירות, טיפות זיעה זולגות מגופו על גבי. מצאתי את עצמי מתנשף גם כן, משמיע קולות שלא רציתי להשמיע. אבל תום צדק – אחרי שעבר מעט הכאב הופיעה תחושה של הנאה. לא משהו שהכרתי, לא משהו שקרוב לתחושה של אצבעות בפנים. הרגשתי שאין לי שליטה על כלום, והחיכוך של הזין עם החור שלי לא היה משהו שדמיינתי שאי פעם ארגיש.
תום התקרב והרים את פניי. הוא ניגב את הזיעה והדמעות מעיניי ואמר, "בחיים לא נראית כל כך יפה כמו שאתה נראה עכשיו, אודי."
"ת-תמות," סיננתי.
תום חייך וקירב את פניו עוד יותר לפניי. "כל כך יפה," הוא מלמל. פרצוף הסקס שלי בזמן שזיינתי בחורה בטח לא נראה כמו פרצוף הסקס שלי בזמן שגבר זיין אותי. תום עמד כל כך קרוב עד שיכל לראות כל תנועה של פניי, לשמוע כל קול שיוצא ממני. הייתי רגע אחד מלנשוך את הפרצוף המרוצה הזה שלו.
"תתנשק אותו," התנשף יוסי.
תום הרים את מבטו. "מה אמרת?"
"שמעת אותי. אתה אוהב את זה, לא? מעדיף שתעשה את זה מ – מולי ולא מאחורי הגב. לעזאזל כמה שהחור שלו חם. קדימה, תתנשקו."
תום לא בזבז זמן. הפה שלי כבר היה פתוח מכל ההתנשפויות והגניחות, ותום פשוט הצמיד את שפתיו לשפתיי ודחף פנימה את הלשון. היה לי קשה להתרכז בנשיקה, באיך שהלשון שלי אמורה לזוז בתוך הפה שלו. אבל תום פעל בשביל שנינו. הרעב בתוכו היה מורגש עם כל תנועה של שפתיו, של הלשון שלו שטיילה בתוך הפה שלי כאילו זה היה הפה שלו.
כשניסיתי להתרכז בנשיקה התרכזתי פחות בזין שנע בתוכי. זה גרם לי לשחרר עוד יותר את השרירים, וגרם להנאה להיות מוחלטת יותר. הכאב בתוכי הפך להיות עמום, חלק זניח לעומת התחושה הטובה ששחתה במותניים שלי.
שמעתי את הדלת נסגרת והבנתי שאלעד יצא החוצה. בכלל שכחתי שהיה בחדר.
תום מלמל, "אוי, הפה הזה," ומאחוריי יוסי סינן, "כן, דחוף את הלשון שלך לתוכו. זה כל כך מחרמן. אח, איזה חור."
השעות הבאות מעורפלות בזיכרוני. יוסי גמר על הגב שלי והדבר היחיד שהצלחתי לומר היה, "מים." הם הביאו לי לשתות ולאכול קצת, וברגע שסיימתי תום השכיב אותי על הגב, פשט את בגדיו והתמקד בין רגליי. חלק בי רצה להתנגד, להגיד להם שהם לא יכולים להעביר אותי מיד ליד, הגוף שלי לא יעמוד בזה. אבל החלק הזה היה אותו החלק שעד לפני כמה ימים לא האמין שבחור אחר ייגע לי בגוף, או יגרום לי להכניס זין לפה. כן, החלק הזה הלך ונעלם במהירות, ועם מה שבא במקומו לא רציתי להתמודד.
"אתה נראה מדהים ככה," אמר תום בזמן שפיסק את רגליי והניח אחת מהן על הכתף שלו.
להיות בתנוחה הזו הרגיש חשוף יותר משהרגשתי בחיי. גם פגיע יותר.
תום חייך. "תנשום עמוק, אודי. החלק הקשה כבר מאחוריך. עכשיו רק תהנה. אני יודע מה אני עושה."
תחושת החדירה הייתה שונה הפעם. הכאב נעלם תוך פחות מדקה, והמחשבה שמזיינים אותי כמו אישה גרמה לי לעצום את עיניי במשך כל הזיון, כאילו שאם לא ראיתי את תום מעליי, מסתכל עליי מלמעלה, הוא לא באמת היה שם. הוא נישק אותי בזמן שהיה בתוכי, נגע בבית השחי שלי וכל הזמן אמר, "תגמור, אודי, תגמור בשבילי." ניסיתי להילחם בזה, אבל הוא כבר למד להכיר את הגוף שלי, את החולשות שלי. גמרתי על החזה ועל הבטן, והוא צחק והמשיך לזיין, בטח מרגיש שגם במשחק הקטן הזה הוא ניצח אותי.
אחרי זה הם ניגבו אותי ונתנו לי לנוח כמה דקות לפני שחזרו שוב לחדר, בזמן ששכבתי על הבטן, נע בין ערנות לחוסר הכרה.
יוסי נשכב מעליי מבלי לדבר ושוב חדר לתוכי. הגוף הגדול והלח שלו מחץ אותי למיטה, הקשה על הנשימה. הוא היה במיקום שנתן לו גישה קלה לצוואר שלי, וכשנעץ את שיניו בשקע הצוואר הנפוח שלי צרחתי בכל הכוח. יוסי מיהר לשחרר את העור שלי וסינן, "זין, תפסיק לצרוח. לא אנשך אותך."
הוא המשיך לנוע בתוכי. החור שלי הרגיש מגורה ושורף, אבל תחושת הכאב וההנאה גרמו לי לראות כוכבים. תום נישק אותי בכל הזמן שיוסי היה בתוכי, ואחרי שיוסי גמר תום אמר, "תורי," והחדיר לתוכי שלוש אצבעות. "אח, כמה שהחור הזה חם ורטוב. רואים שחיכית לזה הרבה זמן, אודי." תום לא רצה לגמור מהר. הוא אמר לי לעמוד על ארבע וזיין אותי ככה במשך כמה דקות. עצמתי את עיניי בחוזקה וניסיתי לא לדמיין איך אני בטח נראה מהצד. בשלב מסוים הוא התחיל לנוע כל כך חזק, עד שכמעט איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי. בזמן שיוסי זיין במהירות, תום אהב לנוע לאט יותר, אבל עם זאת היה חשוב לו שכל חדירה תהיה עמוקה ככל האפשר. יוסי עמד לידי כשהייתי על ארבע, התנשק עם תום בזמן שידיו עברו על העור שלי, צבטו את הפטמות וליטפו את הפנים. אחרי זה עשינו את זה בעמידה, ואם תום לא היה מצמיד אותי לקיר ומניח את ידיו מתחת לזרועותיי לתמיכה, כנראה שהייתי קורס. לא האמנתי שזה אפשרי להיות יותר פתוח מאיך שהייתי בזמן שתום זיין אותי בעמידה. כל חדירה הרגישה כאילו הגיעה למרכז הגוף שלי. הטיתי את ראשי לאחור, על כתפו של תום, והוא לחש באוזן שלי, "אל תילחם בזה, אודי. תרשה לעצמך להתמכר. אתה בידיים טובות. קדימה, תיאנח בשבילי."
לא רציתי להיאנח בשבילו, לא רציתי לעשות כלום שישמח אותו. אבל כשהוא התחיל להגביר את קצב הזיון, מהר יותר משאי פעם עשיתי עם בחורה, לא הצלחתי לעצור את הקולות שיצאו ממני. באוזניי נשמעתי כמו חיה, וזה גרם לי להיגעל מעצמי. אבל לא מספיק בשביל להיות מסוגל לעצור את זה.
אחרי שראו את התגובה שלי לזיון בעמידה, יוסי אמר שזו התנוחה שאני הכי אוהב, למרות שלא ידעתי מה אני הכי אוהב, ולמה לעזאזל צריכה להיות לי העדפה מבחינת התנוחות שבהן אונסים אותי.
לקח לתום הרבה זמן לגמור, ולאחר שגמר הוא עזר לי לשכב על המיטה ושאל את יוסי אם יש לו כוח לעוד סיבוב. ברגע ששמעתי את זה התקפלתי לכדור והתחלתי לבכות. לא היה אכפת לי שיראו אותי ככה, לא היה אכפת לי מכלום. פי הטבעת שלי הרגיש כאילו כיבו עליו שמונה סיגריות, וכל הרקטום שלי הרגיש נפוח וחבול.
יוסי אמר, "עזוב, בוא ניתן לו לישון. יש לנו עוד נסיעה לצפון."
"החלטת לבוא בסוף?"
"כן. אני צריך להתאוורר קצת. היי, אודי."
לא זזתי, לא הרמתי את הראש או עניתי לו.
הוא התקרב והניח את ידו על ראשי. "גם אתה וגם החור שלך עשיתם יופי של עבודה. אתה מסריח עכשיו מהזיעה שלך ומהזיעה שלנו, ואני בטוח שאתה רוצה להתקלח. אבל אתה הולך להישאר ככה, כי הלכלוך שאתה מרגיש עכשיו זה חלק מהעניין. אתה עוד תלמד לאהוב אותו." הוא התכופף ונישק לי את הלחי. תום נישק אותי על המצח ושניהם יצאו החוצה.
הרגשתי משהו חם נוזל באיטיות מהחור שלי, ולא ידעתי אם זה זיעה, שפיך או דם. לא היה אכפת לי מספיק בשביל לבדוק.

*
הדלת הנפתחת העירה אותי. פקחתי את עיניי וראיתי את המדבר שנפרש מחוץ לחלוני. הירח היה גבוה בשמים, והנחתי שישנתי בערך חמש שעות. שכבתי על הבטן, והכאב בתוכי הרגיש עמום יותר, אבל הוא בכל זאת היה שם, עמוק.
עצמתי את עיניי כשהצעדים התקרבו. ידעתי שאם הם ירצו לזיין אותי לא יהיה להם אכפת שאני ישן, אבל בכל זאת לא רציתי להתמודד איתם עכשיו.
הצעדים נעצרו לידי. שמעתי משהו מונח על הרצפה ואז את קולו של אלעד. "אם תרצה להמשיך לישון – או להעמיד פנים שאתה ישן – זה בסדר מבחינתי. אבל הבאתי משהו שיעזור לך עם הכאב."
"איך אתה יודע לזהות שאני לא ישן?"
"הנשימות שלך. קשה לזייף נשימות אמיתיות של שינה. קדימה, הבאתי משהו שיעזור."
סובבתי אליו את ראשי. "הבאת במקרה מכונת זמן?"
דרך האור המועט בחדר ראיתי אותו מחייך מעט. "אני חושש שלא. אבל יש לי משחה טובה. אפשר?"
"תעשה מה שאתה רוצה."
הוא הרים משהו מהרצפה וזז מעט אחורנית. "תפסק קצת, אודי."
נשמתי עמוק ופיסקתי מעט את רגליי. שוב הרגשתי צמא ורעב, מה שגרם לראשי לכאוב.
אלעד פיסק את הישבנים שלי בעדינות. כשהסתכל מקרוב הרגשתי את הנשימה החמה שלו על העור שלי.
"דיממת כשהם חדרו?"
"לא יודע. יכול להיות. בטח יש להם איידס או משהו."
"אין להם כלום. גם לך אין."
"איך אתה יודע?" המחשבה שאולי יש לי איידס, ושאולי הדבקתי את תום ויוסי גרמה לי כמעט לחייך.
"עשיתי לך בדיקת דם בלילה שהבאנו אותך לכאן. היית עדיין מחוסר הכרה."
"אה."
הוא נגע בעור ליד החור שלי. "האזור מאוד אדום. זה ישרוף לך כשהמשחה תיגע בעור."
"אני אשרוד."
הוא לא שיקר. רגע אחד המשחה הרגישה כמו מי קרח, וברגע הבא כמו להבה. חרקתי את שיניי והשתדלתי לא לזוז. אלעד עבד במהירות. הוא קודם כל מרח את המשחה על החור עצמו, ואז החדיר מעט את האצבע שלו פנימה, מה שכאב בטירוף, אבל לפחות לא נמשך זמן רב. לאחר שסיים הוא נשף במשך דקה ארוכה על האזור, מה שעזר לתחושת הכאב להירגע מעט.
"אכלת ארוחת ערב?" הוא שאל.
סובבתי אליו את ראשי. "לא. אני מורעב."
"אתה יכול לנסות לשבת?"
העדפתי שלא לזוז בכלל, אבל לאכול בשכיבה היה מטופש. התרוממתי באיטיות ועברתי למצב של ישיבה. הכאב בתוכי נעשה מורגש יותר, כאילו התעורר מחדש. עצמתי את עיניי בחוזקה עד שהרגשתי מספיק בנוח בשביל לפקוח אותן שוב.
"בסדר?"
הנהנתי. "יש לך גם משהו לשתות?"
"כן." הוא הרים בקבוק ליטר של מים. שתיתי חצי ממנו מיד והנחתי בצד. אלעד הרים צלחת עטופה בנייר כסף מהרצפה. הוא הוריד את הנייר וריח הפסטה החמה חדר מיד לנחיריי. הקיבה שלי קרקרה והתאפקתי שלא לזנק על הפסטה. הוא נתן לי את הצלחת ואמר, "חכה שנייה." הוא הרים צלחת נוספת. שתי חתיכות של שניצל חם. הוא הניח אותן ליד הפסטה ואמר לי, "אם תאכל הכול תקבל הפתעה."
התעלמתי והתחלתי לאכול. לא היה סיכוי שלא הייתי מסיים את הצלחת, למרות שהדבר האחרון שעניין אותי זה מתנה מאלעד.
עיצבן אותי שהוא עמד לידי והסתכל, אז בין הביסים שאלתי, "אתה הכנת?"
"כן. יצא בסדר?"
הנהנתי. "כן."
לאחר שסיימתי אלעד לקח ממני את הצלחת ואני שתיתי את מה שנשאר בבקבוק המים.
הוא אמר, "עכשיו ההפתעה." היד שלו נכנסה לתוך כיס מכנסיו, וכשהוא הוציא משם חפיסת סיגריות הרגשתי לחץ פתאומי בחזה. הסתכלתי בעיניו. "רציני?"
"כן. הרווחת את זה." הוא נתן לי סיגריה אחת והדליק אותה. העשן חדר לתוך ריאותיי בתערובת של חום וגועל. לא זכרתי את הפעם האחרונה שעברו כל כך הרבה ימים בהם לא עישנתי. אחרי כל הזמן הזה הרגשתי מיד מסוחרר, אבל זה לא מנע ממני לעשן ברעב.
אלעד התיישב לידי.
מבלי להסתכל עליו שאלתי, "למה אתה עושה את זה?"
"עושה את מה?"
"מבשל לי. נותן לי סיגריה."
"אני מבשל כי אני אוהב את זה, ואין שום סיבה שלא תאכל גם. ואני נותן לך סיגריה כי אני חושב שמגיע לך, ואני בטוח שלא תלשין עליי אחר כך לתום."
"לא אלשין," אמרתי ולקחתי שאיפה נוספת מהסיגריה.
"כמה פעמים הם עשו את זה?"
"עשו מה? זיינו אותי? אנסו?"
הוא אפילו לא מצמץ. "כן."
"פעמיים, כל אחד מהם."
הוא נתן לי סיגריה נוספת לאחר שסיימתי את הראשונה. "אתה במצב טוב יותר ממה שחשבתי שתהיה. יוסי לא היה עדין איתך בהתחלה."
"מה זאת אומרת? אני טוב בלהיות זונה?"
"לא אמרתי את זה. כל אחד מתמודד אחרת."
'לך להזדיין,' חשבתי, אבל כל עוד אלעד היה היחיד במקום הזה שהיה אכפת לו שאני אוכל ושותה, החלטתי לשמור את התגובה הזו בפנים.
"היינו אמורים להתאמן היום בספרדית ולהתחיל עם צרפתית," אמר אלעד. לא הבנתי למה הוא לא קם והולך. הייתי רחוק מלהיות חברה נעימה, אלא אם כן הוא רצה לזיין אותי, ואת זה ידעתי שהוא לא רוצה.
"זה לא ממש היה תלוי בי," אמרתי.
"אני יודע. רוצה להתאמן קצת עכשיו?"
לא היה לי משהו יותר טוב לעשות. משכתי בכתפיי.
בשעה הבאה דיברנו קצת בספרדית – כלומר, הוא דיבר, ואני ניסיתי לקלוט כמה שיותר מילים ולחזור עליהן בהגייה הנכונה. לאחר מכן הוא שאל אם אני רוצה סיגריה נוספת ואני אמרתי שכן.
בזמן שעישנתי הוא הסתכל על הרצפה ולא דיבר. "למה אתה לא ישן?" שאלתי.
הוא פגש את עיניי. "אני לא ישן יותר משעתיים – שלוש בלילה."
"למה?"
"סיפור ארוך."
"יש לי זמן."
הוא נאנח. "אני לא בטוח שיהיה חכם מצדי לחשוף את עצמי ככה בפניך."
הסתכלתי על הזין שלי, שהיה רדום ומרחק נגיעה אחת מאלעד, על הגוף שלי שכבר לא זכר מה זה להיות מכוסה, חוץ משעה מסכנה עם חלוק. "כן, אה, כי אני ממש לא חשוף עכשיו."
אלעד ליחך את שפתיו. "בסדר. אולי אם אני אספר לך אתה תבין למה אני נמצא פה, עושה את מה שאני עושה. רק תזכור שאתה שאלת."
הוא סיפר לי על בחורה שפעם היה מאוהב בה, בחורה שהייתה הארוסה שלו. לילה אחד הם חזרו מביקור אצל חברים והוא שתה יותר מדי. הדבר הבא שהוא זוכר זה בית חולים. הוא פצוע קל, היא גוויה. המשטרה עצרה אותו ברגע שהשתחרר. התובע המחוזי רצה לעשות ממנו דוגמה. לא הרשים אותו שאלעד היה סטודנט לרפואה בסוף לימודיו, או שאין לו עבר פלילי והרגע איבד את הארוסה שלו. הם התכוונו להיכנס בו בכל הכוח. לילה אחד הוא קיבל טלפון מבחור שמעולם לא פגש או דיבר איתו. הבחור הציג את עצמו כג'ורג', והוא אמר לאלעד שיש לו את היכולת למנוע ממנו ללכת לכלא. אלעד בתקופה הזו ידע שבחור כמוהו, חלש וללא עבר פלילי, יהיה טרף קל מאחורי הסורגים. הוא ידע שחייו יסתיימו אם יימצא אשם. אבל הוא הרגיש שחייו גם ככה הסתיימו, בלילה בו הרג את החברה שלו. הוא ניתק את השיחה והמשיך לתכנן את תוכנית הבריחה שלו – לא מהכלא, אלא מהחיים. הוא כבר השיג מספיק כדורים, וידע מספיק על מינונים בשביל לבצע את ההתאבדות בצורה חלקה ומהירה.
לילה אחד הוא טייל בשכונה ליד הדירה שלו. רכב עצר לידו ושני אנשים יצאו החוצה וגררו אותו פנימה. הם לקחו אותו לבית שהיינו בו עכשיו, הפגישו אותו עם ג'ורג'. הוא הציע שוב לעזור לו, לשכנע את התובע המחוזי לוותר לו. אלעד לא התרשם. הוא אמר שההצעה של ג'ורג' נדיבה, אבל לא רלוונטית. ג'ורג' חשף בפניו תיק רפואי מסווג, את התיק של אבא של אלעד. מסתבר שלאביו הייתה מחלה נדירה, שנחשבה פחות או יותר לחשוכת מרפא. ההורים של אלעד לא היו עשירים, והדרך היחידה שבה הצליח ללמוד הייתה בעזרת מלגות. אלעד הכיר מספיק טוב את המחלה ואת מצב חשבון הבנק של הוריו בשביל לדעת שלאביו אין סיכוי. ג'ורג' הציע לשלם את כל החשבונות הרפואיים, להטיס את אביו של אלעד לחו"ל על מנת לעבור טיפול חדשני, וכמובן גם לשחרר את אלעד ממעצר.
כל מה שג'ורג' ביקש בתמורה היה שיתוף הפעולה של אלעד. הוא רצה שיעבור לגור בבית הזה ויסייע לשני הבחורים שגררו אותו לתוך הרכב – תום ויוסי, לקחת כל כמה זמן בחור צעיר לתוך הבית, ולאמן אותו להיות זונה. אלעד נגעל מהרעיון בהתחלה, ידע שמדובר בפשע ושאין לו רצון לקחת בו חלק. אבל ג'ורג' ידע ללחוץ על הכפתורים הנכונים, והייתה לו דרך לדבר כך שאלעד קיבל את הרושם שגם ככה הוא יודע יותר מדי, ושהסיכוי שלו לצאת משם בחתיכה אחת הוא נמוך. אז הוא הסכים.
"השאר זה היסטוריה," אמר אלעד ומשך באפו. "אני עושה את זה כבר חמש שנים. כל פעם מחדש אני חושב פשוט לקום ולברוח, אבל הם לא ייתנו לי לצאת עכשיו. אני יודע יותר מדי, עשיתי יותר מדי. מאז התאונה אני לא ממש ישן בלילות, יותר מדי סיוטים. "
"מה קרה עם אבא שלך בסוף?"
"הוא נפטר. כנראה שאין דבר כזה סוף טוב."
"כנראה שלא." העברתי יד על פניי. "אפשר לשאול עוד משהו?"
הוא הנהן. "לך על זה."
"הבחורים האחרים שתפסתם, הם היו בקטע של גברים?"
"אחד כן, השאר לא."
"למה לא לתפוס הומואים? לא יהיה יותר קל לעבוד עליהם?"
"תום אוהב אתגרים. הוא אוהב להפוך בנאדם שבחיים לא חשב על סקס עם גבר לאדם שמבין שאין לו ברירה אלא לקיים סקס עם גבר. אולי הוא מרגיש שהומואים לא מהווים מספיק סיבה למאמץ."
"מניאק," סיננתי.
"כן, אפשר להגיד. אתה מרגיש יותר טוב?"
כאב הראש שלי נעלם. גם הכאב בתוכי נעשה כמעט לא מורגש. "יותר טוב. תודה."
"הבאתי לך עוד משהו."
"אתה כמו סנטה קלאוס."
הוא גיחך והרים עוד משהו מהרצפה, שלא ראיתי עד עכשיו.
"תום ירשה לי לישון עם שמיכה?" שאלתי.
אלעד הניח את השמיכה הירוקה בינינו. "הלילות מתחילים להיות קרים, ואם תהיה חולה זה לא יעזור לאף אחד. אני אחראי על הבריאות שלך, ואני אומר שאתה צריך את זה."
הנחתי את ידי על השמיכה. היא לא הייתה עבה, אבל הרגשתי שהיא נעימה ומחממת. "תודה."
הוא פרס את השמיכה והניח אותה מסביב לכתפיי, כמו גלימה. "יפה לך ירוק."
"אם אתה אומר."
הוא התחיל להתרומם. "כדאי שאני אלך."
הנחתי את ידי על כתפו. "חכה רגע."
"מה?"
ליחכתי את שפתיי. "אני רוצה לעוף מכאן."
"אודי – "
"תקשיב לי רגע. אתה יודע שכל העסק הזה מטורף. אתה בעצמך לא רוצה להיות כאן. תן לי ללכת ותברח גם אתה, תסיים עם החרא הזה. אני לא אספר עליך לאף אחד, נשבע לך. רק… תעזור לי. בבקשה. ראית איך הם היו היום, הם משוגעים. אני לא אעמוד בזה. אין סיכוי שאלה יהיו החיים שלי מעכשיו, אני מעדיף למות."
הוא לא הסתכל עליי. "אודי, זה לא כל כך פשוט."
"זה כן. אתה יודע שכן. פשוט תקבל החלטה. תפסיק את כל זה. יותר מדי אנשים כבר נפגעו."
הוא העביר יד על פניו. "אני צריך זמן לחשוב על זה."
ליבי החל לפעום במהירות. "באמת?"
"אני לא מבטיח כלום. אל תדבר איתי על זה יותר."
"אני לא. אלעד – "
"מספיק." הוא נעמד. "אל תתחיל לפתח ציפיות, כי רוב הסיכויים שתתאכזב. אנחנו מתעסקים פה עם אנשים מסוכנים, אנשים שלא סתם ייתנו לנו לעזוב." הוא הכניס את הסיגריות לתוך הכיס והרים את הצלחות. הידיים שלו רעדו מעט. "אל תעשה להם בעיות, אודי. אלי מחמם אותם נגדך כל הזמן. כל הקטע הזה בבוקר היה רעיון שלו. הוא שכנע אותם שאתה מפונק מדי, ובגלל זה הם נכנסו בך ככה."
"מניאק," סיננתי.
"המניאק הזה נמצא עכשיו במרפסת. הוא אוהב לשבת שם בלילה. לא יודע למה הוא לא בא אליך עדיין. במקומך הייתי הולך אליו ומנסה להתחנף, אולי שואל אם בא לו לצלם עוד סרט."
"אתה משוגע? להציע לו… נראה לך?"
הוא משך בכתפיו. "תעשה מה שאתה רוצה. אני רק מנסה לעזור."
הוא עמד לצאת כשנעמדתי ואמרתי, "חכה רגע."
הוא הסתובב.
"אתה יכול לקחת אותי אליו?"
"כן. בוא."
"אפשר מקלחת קודם?"
"כן, רצוי."
ללכת לאלי מרצוני החופשי. כנראה שהמקום הזה באמת דפק לי את הראש. אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו היו המילים של אלעד. ביקשתי ממנו לעזור לי והוא לא סירב. ראיתי את המבט על פניו, את הבלבול וחוסר הוודאות. הוא גם רצה לעוף מכאן, הוא גם הגיע לגבול. אם רק הייתי מצליח להמשיך ללחוץ על הכפתורים הנכונים.
אלעד פתח את הדלת ושנינו יצאנו החוצה.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il