בובה על חוטים – פרק ח'

30/03/2011

עור רך על פניי, מלטף חבורות ושריטות. לא ידעתי אם אני ער או עדיין ישן. המגע הנעים הרגיש טוב מדי בשביל להיות מציאותי. נשארתי כשעיניי עצומות, מתענג על התחושה. לפתע העור הרך נעלם. כמעט פקחתי את עיניי, אבל פחדתי שאז אתעורר והמגע הנעים לא יחזור יותר. ניסיתי לשקוע עמוק יותר בשינה, למרות שהתחלתי להיות מודע לשרירי הכואבים. רגע לפני שעמדתי לוותר כף יד התנגשה בעוצמה בפניי. התעוררתי לגמרי ופקחתי את עיניי לרווחה.
"אתה חמוד כשאתה ישן, אבל אני בכל זאת מעדיפה אותך ער."
מצמצתי.
"כנראה שזו לא הייתה הדרך הנחמדה ביותר להעיר אותך, אבל העיקר שאתה ער."
הבחורה ישבה על ברכיה, ליד רגליי, עם פניה קרובות מאוד לשלי. היא לבשה בגדים פשוטים ושחורים. עורה היה חיוור מאוד, עם שיער מעט אדמוני ופנים עגלגלות. היא לא הייתה שמנה, אבל גם לא רזה. האיפור על פניה היה מוגזם, בעיקר באזור העיניים. בת שלושים וחמש בערך, אולי קצת פחות ואולי קצת יותר.
ליחכתי את שפתיי. "סיגל?"
היא חייכה. מעט אודם לכלך את השן הקדמית שלה. "גם יפה וגם חכם." הקול שלה היה גבוה, מעט צווחני. 'פרחה,' חשבתי.
הזזתי מעט את ידיי והכאב גרם לי לגנוח. היה לי ברור שלישון עם ידיי קשורות בתנוחה הזו יהיה שווה לעינוי אחרי שאתעורר, ולצערי צדקתי.
קיפלתי מעט את רגליי, כי להיות ליד בחורה שרואה אותי במצב הזה הרגיש לא בסדר. סיגל גלגלה את עיניה. "תאמין לי שאין לך ממה להתבייש." היא הורידה את הרגליים שלי ונגעה בזין, מיששה את הביצים. "הוא לא עומד. ירון אמר לי שאתה סטרייט."
"אני סטרייט."
"אז… אני מכוערת בעיניך?"
"מה? לא. אבל הרגע קמתי."
היא באמת גרמה לי להסביר לה למה לא עומד לי כשאני רואה אותה?
סיגל נאנחה והרימה את פניי עם ידה מתחת לסנטר שלי. "יש לך תווי פנים טובים. עיניים יפות, למרות שהן סתם חומות. שפתיים טובות. גם השיער שלך ממש יפה. בקיצור, אתה הרבה יותר שווה מרועי. הבחור הזה הרגיז אותי. אתה מתכוון להרגיז אותי?"
לא יותר משאת בטח תרגיזי אותי. "לא," אמרתי. "מבטיח שלא." חייכתי אליה מעט. בחורה, אמרתי לעצמי. בחורה חרמנית. עם זה ידעתי איך להתמודד, עם בנות כאלה הייתי מומחה. מתחתי את צווארי. "אני תפוס כולי. יש מצב שתשחררי את הידיים שלי?" עוד חיוך קטן.
היא חייכה גם והוציאה מפתח מכיס בג'ינס הצמוד-מדי שלבשה. "אתה מבטיח לא לנסות לברוח?"
"לברוח? כבר למדתי את הלקח שלי." וגם לא הייתי כל כך תמים בשביל להתעלם מהאפשרות שירון ונדב מחכים לי מחוץ לדלת, מוכנים לשבור אותי ברגע שאנסה להימלט או לעשות לסיגל הזו בעיות.
היא שיחררה את השרשרת שקשרה אותי. התחלתי להוריד את ידיי ומיד הפסקתי וקיללתי. זה הרגיש כאילו מחטים דקרו את העצמות שלי.
"כן," אמרה סיגל, "גם הקודמים היו ככה בהתחלה. תן לי." היא עיסתה את הזרועות שלי. לאחר שסיימה הצלחתי להזיז את הידיים, אבל הן עדיין כאבו והרגישו רדומות. הסתכלתי על גופי והיה קשה להאמין שזה באמת אני. ספרתי לפחות שמונה כתמים כהים של חבלות. 'אל תחשוב על זה,' אמרתי לעצמי. 'הדברים האלה יחלימו. חוץ מה, הסיגל הזו יכולה להתגלות כברכה.'
כחכחתי בגרוני. "תודה על זה," עוד חיוך. "אני בטח ממש מסריח."
היא התקרבה והסניפה את צווארי ואז את המפשעה שלי. "קצת. אבל זה סקסי."
"לא…" הרכנתי מעט את ראשי והסנפתי את הצוואר שלה, נגיעה קלה של שפתיי בעורה. "זה סקסי."
היא צחקה וצבטה את הלחי שלי. "אתה בחור שובב, אודי."
משכתי בכתפיי וניסיתי להיראות כמה שיותר תמים. "בואי נגיד שעבר זמן מאז שראיתי מישהו שאין לו זין."
"אה, אז זה מה שטוב בי, חוסר הזין?"
"מה? לא. את – "
"תחסוך את זה ממני." היא נעמדה. "על הרגליים, אודי."
נאלצתי להיעזר בקיר לתמיכה, בגלל הכאב ברגליי ובגבי. אבל הצלחתי לעמוד ישר וסיגל משכה אותי למרכז החדר הקטן והתחילה להסתובב מסביבי. "יפה," אמרה. "אני רואה שעשו עליך עבודה טובה."
לא ידעתי אם היא מדברת על השרירים או על החבלות. בכל מקרה מלמלתי, "תודה."
היא נעצרה מולי ונגעה בחזה שלי. למרות שלבשה עקבים הייתי גבוה ממנה בערך בראש, אבל בכל זאת הרגשתי קטן לידה כמו שהרגשתי ליד כל השאר. "מזל שירון לא הספיק לגלח אותך עדיין. אני שונאת שהוא עושה את זה." היא ליטפה את השערות המעטות שהיו לי על החזה ומשם עברה לצבוט את הפטמות. "סקסי," מלמלה והחלה ללקק את הפטמה הימנית שלי. התחיל לעמוד לי, ואיכשהו היא מיד הרגישה את זה והחלה להביא לי ביד.
"זה טוב," מלמלתי. "וואו." התחלתי להניע את המותניים בתנועת זיון אל תוך היד שלה. ידעתי שאני מסתכן ובכל רגע ייתכן שאקבל על הראש בגלל שלא חיכיתי לפקודות והוראות, אבל רציתי להוכיח לעצמי שאני עדיין יודע מה לעשות עם בחורה, עדיין יכול לגרום לה להיות מוקסמת ממני. כל המחמאות של תום והאחרים רק גרמו לי להיגעל מעצמי, וכל הביטחון שהיה לי פעם פחות או יותר נעלם. יותר מדי זמן הרגשתי כמו טינופת, ועם הסיגל הזו רציתי להרגיש מעט כמו אודי של פעם, אותו האודי שראה זוג שדיים יפים ומיד הסתער, לא לוקח בדרך שבויים.
"אני אוהבת את הזין שלך," היא מלמלה בין ליקוקים של הפטמות שלי.
"תאמיני לי שהוא אוהב אותך יותר."
היא צחקקה ונגסה מעט בפטמה שלי. נאנחתי בקול ונצמדתי אליה יותר.
"הפטמות שלך מעולות למה שאני מתכננת."
"מתכננת?"
היא הפסיקה ללקק והחלה למולל את הפטמה הימנית שלי עם אצבעותיה. "בתכלס אני מתכננת את זה כבר הרבה זמן, אבל כל פעם ירון עשה לי פרצופים ואומר שזה לא מתאים. אבל הפעם הוא הסכים. נעשה את זה אחרי שתתנקה ותצחצח שיניים."
"רגע, לא מבין. מה נעשה?"
היא נשפה אוויר. "נו, מה לא ברור? פירסינג."
"פירסינג?" הפסיק לעמוד לי כמעט מיד. "בפטמה שלי?"
"חשבתי שאתה גם חכם וגם יפה. לא שמעת אותי בפעם הראשונה?"
"שמעתי, אבל…" לעזאזל, מה שכמעט אמרתי היה, מה אם הלקוחות לא יאהבו את זה? הרגשתי את פניי מתלהטות. על מה אני חושב? מה נסגר איתי?
"אל תילחץ." סיגל מיששה את החזה שלי כמו שבדרך כלל ממששים שדיים של אישה. "אני בטוחה שייצא יפה. למדתי לפני כמה שנים איך עושים את זה ואפילו יש לי את כל מה שצריך. יהיה בסדר."
"תום," אמרתי. "צריך לדבר איתו קודם."
היא עיקמה את שפתיה. "לא אכפת לי מה קורה עם תום. תום אידיוט. אם ירון אמר שזה בסדר אני בטוחה שהוא כבר סגר את זה איתו. קדימה, בוא למקלחת."
"אבל – "
היא סטרה לי, חזק. "אתה מתחיל להיות מרגיז כמו רועי. אני צריכה להביא את הצעצועים המיוחדים שלי, אודי?"
נגעתי בלחי שלי. אפילו יוסי לא סטר כמוה. "לא צריך," אמרתי בשקט. "מצטער."
"ילד טוב. עכשיו בוא איתי, ותדאג להסתכל לי על התחת כשאנחנו הולכים."
*
המים היו חמים ועזרו להרגיע מעט את הכאב בשריריי. אחרי שסיימתי צחצחתי את שיניי וניסיתי לסדר את שיערי. להסתכל על עצמי במראה לא היה הדבר הכי חכם שיכולתי לעשות. זה השאיר אותי מרגיש כמו סמרטוט, רוצה לשבור משהו.
"יש כאן סכין גילוח," אמרה סיגל. "תגלח את הזיפים שלך. אני רוצה לראות עד כמה אתה יפה בלי קישוטים על הפנים."
היא השאירה אותי להסתדר לבד במקלחת ואמרה שהם יהיו במטבח בזמן שאסיים. "תיכנס לשם כמו שנראה לך שאתה צריך להיכנס." בהתחלה לא הבנתי למה היא מתכוונת, והיא עזבה לפני שהספקתי לשאול. אבל די מהר קלטתי שאני אמור להיכנס על ארבע למטבח, ופשוט קל יותר לבחון אותי במקום לומר לי את זה ישירות.
כשהבטתי במראה ניסיתי לדמיין את עצמי עם עגיל בפטמה. פעם חשבתי לנסות את זה, אבל זה היה בתקופה שבה גם חשבתי על לצבוע את השיער לכחול ולעשות קעקוע של שדיים על הכתף. היו תקופות.
לא הבנתי איך הם יכולים לעשות משהו כזה מבלי לשאול את תום. ואפילו אם הם כן שאלו, הכרתי אותו מספיק טוב לדעת שהוא בחיים לא היה מסכים לזה. התעלמתי מהתחושה הלא נעימה שהופיעה בתחתית הבטן שלי. זה לא אומר כלום. הם דפוקים ואחר כך הם יקבלו על הראש. אין לזה קשר למה שנדב אמר אתמול, בקשר לתוכנית של ירון. אני לא נשאר במקום הזה. אצל תום זה דבר אחד, אבל במקום הזה… אין סיכוי.
'עוד כמה שעות,' אמרתי לעצמי. 'עוד כמה שעות והגיהינום הזה יעבור לגיהינום נסבל יותר, כזה שיש בו את אלעד.'
המחשבה הזו גרמה לי לחייך מעט, ולראות את עצמי במראה מחייך הרגיש כמו להביט על אדם זר לגמרי. התגלחתי בזהירות ושטפתי שוב את הפנים. העור שלי הבריק מהגילוח וזה רק גרם לחבלות על פניי להיראות בולטות וכואבות יותר.
יצאתי מהשירותים וירדתי על ארבע. הלכתי על הרצפה הקרה עד שהגעתי למטבח. השלושה ישבו מסביב לשולחן, דיברו על המצב הפוליטי באיזו מדינה ערבית. הם השתתקו שהתקרבתי.
"אני שמח ששרדת את הלילה," אמר ירון.
"תראה איזה פנים יפות יש לזה," אמרה סיגל.
"נראה כמו בחורה."
"אוי, אתה חושב שכל מי שיפה נראה כמו בחורה. הוא פשוט גבר יפה."
"כן, לתום יש עין טובה. נדב, תביא לו את הקערה שלו. שים הרבה הפעם."
נעצרתי בערך מטר מהשולחן, מבטי לכיוון הרצפה. נדב הניח את הכלי מאתמול מול פניי ופרע את שיערותיי. הכול בשביל לגרום לי להרגיש יותר כמו כלב. הם נתנו לי הפעם חביתה, גבינה וירקות, הכול מעורבב ביחד בכלי שנועד לבעלי חיים. אבל עדיין הייתי רעב מאתמול, לכן מיהרתי לאכול לפני שיחליטו שאכלתי מספיק.
"הכול סגור בקשר לפירסינג שלו?" שאלה סיגל.
הפסקתי לאכול כששמעתי את זה.
"כבר אמרתי לך שכן. ניקח אותו אחרי האוכל. את בטוחה שזה לא יזדהם או משהו?"
"אל תדאג, אני זוכרת פחות או יותר מה עושים."
"פחות או יותר? את הולכת לתקוע ברזל בתוך העור שלו, כדאי שתזכרי מה צריך לעשות."
"אתה לא סומך עליי, דובוני?"
'דוב גריזלי,' חשבתי.
ירון נאנח. "על מי אני אסמוך אם לא עלייך?"
שמעתי אותם מתנשקים. המשכתי לאכול במהירות, לא רוצה לחשוב על ברזל שייתקע לי בעור.
נדב אמר, "צריך לשים לו שם חישוק. חישוק מזהב."
"נו בטח שאני אשים כזה. הכי כיף למשוך אותם. דובוני, אתה יודע מה עוד מגניב?"
"אני מפחד לשמוע."
"אז אני אלחש לך כדי לא להרוס לאודי את ההפתעה."
שמעתי אותה ממלמלת באוזן שלו וניסיתי ממש חזק להקשיב, אבל לא הצלחתי להבין את המילים. ירון צחק לאחר כמה שניות ואמר, "זה בכלל מטורף."
"נו, עשה טובה. זה כל כך מגניב."
"נשמע לי מסוכן."
"אז בוא נסכים שאם הפירסינג בפטמה הולך בסדר, אז אני אנסה את הדבר השני."
"אבל רק אם זה הולך ממש בסדר, כן?"
"מבטיחה."
"שיהיה."
היא צווחה ונישקה אותו שוב. עדיין נשארו לי קצת ירקות לאכול, אבל איבדתי את התיאבון.
הם סיימו לאכול בערך חמש דקות לאחר מכן. סיגל הגישה לי כוס עם מיץ תפוזים וקרצה אליי כאילו חלקנו סוד או בדיחה פרטית. התעלמתי ושתיתי את כל המיץ.
הם אמרו לי לעמוד והלכתי אחריהם לחדר שהיה ליד החדר בו ישנתי בלילה. במרכז החדר הייתה מיטה גדולה שנראתה נוחה. לא ידעתי אם מישהו משתמש בחדר הזה, כי לא נראה שישנו בו לאחרונה. אפילו ארונות לא היו בו.
"אתם תשכיבו אותו על המיטה ואני אלך להביא את הדברים," אמרה סיגל ומיהרה לצאת מהחדר.
"מה הדבר השני שהיא רוצה לעשות לו?" שאל נדב ודחף אותי לכיוון המיטה. נשכבתי עם הגב על המזרון.
"עזוב, בוא נחכה קודם לבדוק שהכול בסדר עם הפירסינג בפטמה." ירון התקרב אליי וצבט את הפטמה הימנית שלי. "נראה לי שייצא בסדר. הפטמה שלך מספיק גדולה."
"דיברת על זה עם תום?"
"אתה אומר שאני צריך לקבל ממנו רשות?"
בלעתי רוק, ולמרות הסכנה בכל זאת אמרתי, "אני… אני שייך לו."
ירון צחק. "אני שמח שיש לך נאמנות לבעלים שלך, אבל הפעם היא לא במקום. אחרי לילה ארוך של שיחות עם ג'ורג', אני שמח לבשר לך שאתה שייך עכשיו לי."
"ולי," אמר נדב.
"מה? איך זה קרה?"
"איך זה קרה? אתה פישלת, אני לחצתי, תום נדפק ועכשיו כולנו כאן. ברוך הבא."
הרגשתי שכל השרירים שלי קפאו. המחשבות נתקעו לי בראש וכך גם המילים שרציתי לומר. בהיתי בירון עם עיניים רחבות ולא ידעתי איך לעכל את זה. רציתי להאמין שהוא משקר, סתם משחק עם הראש שלי. אבל הוא בכל זאת הלך עכשיו להכניס לי עגיל לתוך הפטמה, ואין סיכוי שהוא היה עושה אם זה אם לתום עדיין הייתה מילה בעניין.
העברתי יד על פניי וניסיתי לא לבכות. אבל בחיי שזה היה כמעט בלתי אפשרי.
סיגל חזרה באותו הרגע לחדר עם תיק קטן מעור. היא סגרה מאחוריה את הדלת וטיפסה על המיטה, עד שהתיישבה לידי. "אודי, יו תירגע, זה כולה עגיל."
"אני חושב שהוא נראה ככה בגלל שסיפרתי לו שמעכשיו הוא חלק מהמשפחה שלנו."
"אה, אז אלה דמעות של אושר?"
ירון צחק והתיישב מהצד השני שלי על המיטה. "בטח של אושר, איך לא?"
"נו, מעולה. אז נחגוג את זה עם פירסינג!" היא הוציאה בקבוק מהתיק ושיחררה את הפקק. "אופס." חלק מהנוזל שהיה בפנים נשפך על המיטה. "יו, אני כל כך מגושמת לפעמים."
הבחורה המגושמת הזו הלכה לתקוע לי ברזל מתחת לעור. התאפקתי שלא לברוח מהחדר בצרחות. אבל המחשבה שמעכשיו אני אמור להישאר במקום הזה הורידה את הפחד שלי מהפירסינג למינימום. מה זה טבעת בפטמה לעומת חיים במקום הזה? עם הפסיכים האלה?
היא השתמשה בצמר גפן בשביל למרוח את הנוזל הזה על הפטמה הימנית שלי ואמרה, "זה יחטא את האזור." נשמתי עמוק ודמיינתי את עצמי מעיף את הסיגל הזו ממני, אומר להם שמה שהם עושים שונה מכל שאר החרא שהם גורמים לי לעשות. הם הולכים לשנות את הגוף שלי, לא סתם לתת מכה שבסופו של דבר תחלים. היום זה פירסינג ומחר מה? קעקוע של נשר על התחת?
אבל לא אמרתי כלום בזמן שהיא הוציאה את הציוד מהתיק שלה. הרגשתי שכל חושיי מעורפלים וכל מה שהצלחתי לחשוב עליו היה שאם לא הייתי מנסה לברוח, עוד כמה שעות הייתי עוזב את המקום הזה. ניסיתי לומר לעצמי שאם לא הייתי מנסה הייתי מבלה את שארית חיי בחרטה, אבל אפילו את עצמי לא הצלחתי לשכנע.
היא הוציאה מה שנראה כמו מחט זהובה ואמרה, "זה העגיל."
"הוא עבה," אמרתי בשקט.
"הוא לא עבה." היא משכה בפטמה שלי במשך כמה שניות ואמרה, "צריך שהיא תהיה זקורה." לאחר כמה שניות הרגשתי את הפטמה מתקשחת וסיגל עזבה אותי. היא הוציאה מספריים שבקצה שלהם הייתה צבת, ואת הצבת הזו היא חיברה לפטמה שלי ומשכה. חרקתי שיניים והסתכלתי לצד השני.
"זה לא יכאב בכלל…"
עצמתי את עיניי בחוזקה כשהיא החדירה את העגיל דרך הפטמה שלי. זה כאב, אבל לא כמו שציפיתי. לאחר שהעגיל היה בפנים והיא סיימה ליצור ממנו חישוק היא מחאה כף ואמרה, "אוי, זה מושלם! נכון, דובון?"
"לא רע בכלל. חבל רק שהורדת לו בערך חצי מהפטמה."
"מה?" מיהרתי להסתכל על העגיל, מרגיש חומצה בבטן.
ירון התפקע מצחוק וטפח על הכתף שלי. "אני צוחק. זה יצא בסדר גמור."
נשמתי עמוק. זה באמת נראה בסדר.
"מה אתה חושב?" סיגל שאלה אותי.
חייכתי אליה מעט, למרות שליד ירון זה היה קשה. "אני אוהב את זה."
היא צבטה את הלחי שלי ואמרה לירון, "הבחור הזה ממש מוצא חן בעיניי."
"כן, הוא בהחלט חוויה."
"אתה זוכר את מה שהבטחת?"
ירון נאנח. "נו, שיהיה. את בטוחה שזה שווה את זה?"
"בטח! זה קטן ואפשר להוריד את זה בשנייה. ואם תוריד את זה אף אחד לא ישים לב."
"נו, בסדר."
סיגל התחילה להוציא עגיל חדש מהתיק, הפעם קטן יותר וכסוף.
"מה… מה עכשיו?" שאלתי, וניסיתי לא להראות להם שאני מפוחד.
סיגל אמרה, "עכשיו נשים עגיל במקום הרבה יותר מיוחד. אתה תשתגע כשילקקו אותך שם."
"איפה?"
ירון פיסק את רגליי וסיגל נגעה בעור שבין ירכיי, מתחת לביצים. "כאן."
התחלתי להתרומם. "לא," אמרתי. "זה לא כמו בפטמה, אף אחד לא – "
האגרוף של ירון פגע בי בבטן, שעדיין כאבה מאתמול. צעקתי והתקפלתי לכדור. סיגל ליטפה את שערי ואמרה, "זה לא תלוי בך, חמודי. פשוט תפסק את הרגליים ותן לי להכניס את העגיל פנימה."
"לא," סיננתי כשאני עדיין מקופל. "אני רוצה לדבר עם תום."
ירון משך בשיערי בעוצמה, אילץ אותי להסתכל על פניו. "מה אמרת?"
"תום," סיננתי. "אני רוצה לדבר איתו. כל הקטע הזה לא הגיוני."
ירון קירב את פניו אל פניי. הבל הפה שלו הסריח. "לא הגיוני? אתה ניסית לברוח, כמעט דפקת את כולנו. מה חשבת שיקרה, תקבל קנס? זה המצב עכשיו, ושום תום או יוסי לא יכנסו לכאן ויצילו אותך. הם עכשיו עם רועי, בטח שכחו כבר ממך. ואם אני אשמע אותך עוד פעם אחת אומר את השם של תום, אני מבטיח לך שסיגל תדחוף שמונה עגילים דרך הלשון שלך."
"וואו," אמרה סיגל. "רק תגיד מתי."
ירון תפס את פניי עם ידו הגדולה. "אתה מתכוון לפסק את הרגליים ולתת לסיגל לסיים את מה שהתחילה, או שאני צריך להתחיל להפעיל כוח פיזי לא בדיוק מתון עליך? אה?"
העיניים שלו הפחידו אותי. היה בהן כעס שפחדתי להתמודד איתו, והייתה לי הרגשה שעד עכשיו ראיתי רק חלק קטן מהכעס הזה. פיסקתי את רגליי וירון עזב אותי.
"זה לא בסדר," מלמלתי כשסיגל חיטאה את האזור הרך בין רגליי.
"זה דווקא נראה בסדר גמור מפה," אמר נדב וקרץ.
'אז בוא תחליף אותי,' חשבתי.
אחרי שסיגל סיימה לחטא את האזור היא התמקמה בין רגליי והוציאה שוב את הצבת. "מזל שאין לו שם כמעט שיערות, אחרת הייתי צריכה לגלח אותו. טוב, הפעם זה יכאב. לא נראה לי שאמור להיות הרבה דם, אבל תביא קצת נייר טואלט, נדב, כדי שאודי לא ילכלך פה הכול."
נדב יצא החוצה וסיגל תפסה פיסה של עור בין רגליי ומשכה מעט עם הצבת. נאנקתי וניסיתי לא לזוז.
"בבקשה," סיננתי. "לא שם."
ירון נאנח. "אתה מתחיל לעלות לי על העצבים." הוא אמר לסיגל, "אל תהיי עדינה איתו. אני רוצה שירגיש מה קורה לו, שירגיש את זה בהילוך איטי."
סיגל ליטפה את הביצים שלי. "אין בעיה, דובון. הוא ירגיש את זה."
*
הם נתנו לי חצי שעה לנוח. ניצלתי את העובדה שהפעם יכולתי לישון על מיטה אמיתית ונרדמתי מיד. הכאבים נעלמו די מהר, אבל התחושה של שתי מתכות בתוך הגוף שלי הייתה מטרידה. כל הזמן אמרתי לעצמי שכל עגיל שנכנס יכול גם לצאת, אז אין טעם שאהיה דרמטי ואקח את זה קשה. חוץ מזה, המחשבות על המציאות החדשה שנקלעתי אליה העסיקו אותי יותר מהפירסינג. לא הצלחתי לעכל שהכול השתנה, שבגלל ניסיון הבריחה הכושל שלי נגזר עליי לחיות עם שלושת המטורפים האלה. מבט אחד בירון הספיק לי בשביל להתחיל לרעוד, ולא האמנתי שעם הזמן אתרגל אליו. אם בימים האחרונים הפסקתי לחשוב על התאבדות וחלק בי התחיל לקבל את המצב שנקלעתי לתוכו, עכשיו המחשבות על התאבדות חזרו להתנגן בראשי, והפעם הם היו מפתים מאי פעם.
נדב העיר אותי על ידי משיכה בעגיל בפטמה שלי. זה כאב, אבל היה משהו מגרה בכאב הזה, כאילו שכל הרגישות שגם ככה הרגשתי בפטמה התעצמה עכשיו. בכל זאת פחדתי שהעגיל ייצא מהמקום ויקרע את העור שלי תוך כדי.
"אל תתרגל לישון על מיטה," אמר נדב ומשך מעט חזק יותר את העגיל. "בוא לשתות קצת מים ואז נתחיל לעבוד על השרירים שלך."
התיישבתי על המיטה והעברתי יד על פניי. השינה הקצרה הזו גרמה לי לקום מותש יותר ממקודם. "יש לכם פה חדר כושר?"
נדב נחר. "חדר כושר? פה זה לא בית מלון. כאן אתה תעבוד על השרירים כמו גבר."
"מה זה אומר?"
"אתה תראה."
קמתי מהמיטה והתחלתי ללכת אחריו. חשבתי שיכאב לי ללכת, אבל תחושת הכאב נעלמה כמעט לגמרי. לא ראיתי איך יצא הפירסינג בין רגליי והאמת שהעדפתי לשכוח שהוא בכלל נמצא שם. לפחות הוא לא הפריע לי ללכת.
הלכנו למטבח ונדב נתן לי לשתות כמה כוסות של מים ואמר שבשעות הקרובות אזדקק לכמה שיותר נוזלים. מצמצתי בהפתעה כשהוא נתן לי מכנס קצר ללבוש ואמר שזה הולך להיות בגד הבטיחות שלי. המכנס היה ממש קצר, בקושי כיסה את הישבן שלי והפעיל לחץ באזור המפשעה. אבל ל

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il