בובת סמרטוטים – פרק ח'

03/03/2014

ידיים מאחוריי, צובטות את הישבן ומפסקות אותו. ניסיתי לבעוט כדי להעיף את כל אלה שנצמדו אליי, אבל זה לא עבד ורק גרם לכאב בידיי להתגבר.

בדרך לחדר שמעתי קולות, את ירון ופליקס מדברים. לא הבנתי מה הם אומרים ולא ניסיתי להקשיב. ידעתי שלהישאר לבד עם שני אלה יכול להתגלות כאסון, אבל אחרי הלילה הזה והימים האחרונים הייתי מעבר לדאגה. חוץ מזה, הם בטח גם גמורים.
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת. נשמתי עמוק וניסיתי להירגע. החדר היה חשוך ומחניק, וטוב שכך. לאחר דקה קצרה נכנסתי למקלחת והתחלתי לשטוף כל פיסה של עור, כל טיפה של זיעה. את החור שטפתי כמה שיותר מהר, כדי לא להרגיש את מה שיצא משם. האזור כאב והרגיש מגורה, אבל דולב היה עדין יחסית וכשפליקס נכנס כבר הייתי פתוח.
לאחר שסיימתי להתקלח התנגבתי במהירות ונכנסתי לחדר השינה. לא הספקתי להתקדם שני צעדים לפני שהדלת נפתחה. פליקס נכנס פנימה, לבוש רק במכנסיים, שיערו לח מעט. הוא היה בלי משקפי השמש.
"נקי?"
היה קשה לעמוד במקום ולא לזוז לאחר שהבנתי עד כמה הוא דפוק. הנהנתי.
הוא חייך ואמר, "יצאת בזול הערב. גם הבחורה שלך."
כל תגובה שחלפה לי בראש רק הייתה עלולה להרגיז אותו, אז העדפתי לשתוק.
"ירון," הוא קרא לפתע, "אודי סיים להתנקות. הוא עומד פה ומחכה לקצת יחס."
בלעתי רוק. לא עוד. בקושי הצלחתי לעמוד על הרגליים.
פליקס התקרב אליי. "ג'ורג' לא אמר לי כלום, אבל אם הוא לא היה רוצה שנמשיך לשחק אתך הוא לא היה משאיר אותך פה אתנו, נכון?"
"מה אתה רוצה?"
הוא ליטף את הלחי שלי. "אני רוצה את כל מה שאני יכול להוציא ממך, זה הכול."
הדלת נפתחה שוב. ירון נכנס פנימה, לבוש בבגדים שבדרך כלל הלך לישון איתם. בידו הוא החזיק מקל שלקח לי רגע לזהות.
חשמל.
עצמתי את עיניי.
ירון אמר, "פספסתי את הגמירה שלך, אודי. שמעתי שיצאו ממך מפלים."
פליקס אחז לפתע בביצים שלי. פקחתי את עיניי במהירות. הוא ליקק את שפתיו, "הייתה חליבה טובה. על כל הפנים של הבחורה שלו. נהנית לגמור על אלעד, נכון?"
הבטתי ישר בעיניו ולא אמרתי כלום. הוא נחר וסטר לי, לא חזק במיוחד, סתם כדי להראות שהוא יכול.
החזרתי את מבטי לפנים, לא נותן לכאב בלחי להוציא אותי מאיזון.
ירון התקרב למרכז החדר והושיט לפליקס את מקל החשמל.
התרחקתי אחורנית עד שהרגשתי את הקיר על גבי. פליקס העביר את מבטו בין המקל לביני וחייך, חיוך עקום. "אני מבין שאתה מכיר את החבר הקטן שלי כאן."
"מספיק." המילה הרגישה יבשה בפי, אולי כי ידעתי שלא תהיה לה שום השפעה.
פליקס משך בכתפיו. "למה להפסיק כשאפשר להמשיך? יותר כיף להמשיך, עוד ועוד."
"עד מתי? רוצה אותי מת אז בוא ותהרוג אותי."
הוא נחר. "רוצה אותך מת. שמעת, ירון? אודי חושב שאני רוצה אותו מת."
ירון הביט עליי במבט קפוא ואדיש.
ליחכתי את שפתיי. "היום הזה היה מספיק ארוך. בוא פשוט נחתוך. מחר…" מחר מה? מחר תחשמל אותי? מתח תמשיך להתעלל?
"למה לדחות למחר את הכיף? אתה פה, אני פה, החשמל פה, וגם ככה אתה פתוח. באמת רוצה לחכות עד שהכוס שלך ייסגר שוב ואז לקבל חשמל בפנים?"
השענתי את ראשי לאחור ועצמתי את עיניי. לעמוד ישר עייף אותי, לנשום עייף אותי.
פליקס התקרב ונעצר לידי, הנשימה החמה שלו על הכתף שלי. המקל היה בדיוק מולי, בכל רגע יכול לגעת בעור. לא ידעתי אם הוא כבר הפעיל אותו. ממה שזכרתי אמור להיות צליל חלש של זרם, אבל לא הייתי בטוח שהוא מופיע תמיד.
כשהוא הניח את הזרוע שלו מסביב לכתפיי נדרכתי, אבל לא התחמקתי ממנו. הוא התקרב אליי עוד יותר וירון התקרב לצד השני. הם עמדו צמוד אליי, סוגרים עליי כמו קירות של תא קטן.
פליקס הצמיד את שפתיו לאוזן שלי ולפני שדיבר הוא ליטף את העור שלי עם קצה הלשון שלו. הרגשתי צמרמורות בכל הקרקפת ובמורד הלסת. "איך שתום פישל אתך. היית יכול להיות היצירה הכי טובה שלו, ובסוף הפלת אותו." הוא הניח את קצה המקל על החזה שלי. הפסקתי לנשום, אבל לא הופיע כאב.
"אצלי היית מתנהג אחרת. אצלי היית מבין את המקום שלך. חבל שלא הייתי הראשון שזיין אותך, שקרע לך את הבתולים. אתה זוכר את הרגע הזה?"
הרגשתי מסוחרר, כאילו שהחדר התרוקן מאוויר וכל מה שנכנס לריאות שלי לא היה מספיק בשביל לנשום כמו שצריך.
זכרתי את הפעם הראשונה עם יוסי, כשהייתי בחדר הישן שלי אצל תום, עם אלעד שניסה לעצור אותם אבל לא הצליח. זכרתי את הכאב וחוסר האונים, את הקושי לעכל מה קורה לי, מה זה אומר לגבי ולגבי העתיד. עד שהם סיימו איתי כבר חדרו אליי ארבע פעמים, השאירו אותי רועד וכואב. שבור.
"יוסי היה הראשון," אמרתי ישר לפניו של פליקס. "הוא מת עכשיו. תום השני, בכלא. אלי היה השלישי, גם הוא מת. נדב היה החמישי, מת. מבחינה סטטיסטית הייתי דואג במקומך."
פליקס צחק, נראה מרוצה ממה שהרגע אמרתי. "אתה משהו. אבל לא, אני כנראה לא אתחיל לדאוג לגביך בקרוב. זה יהיה בזבוז זמן." הוא הצמיד את קצה המקל לפטמה שלי עם העגיל. שמעתי את הזרם שנייה לאחר מכן ולמרות שהכנתי את עצמי לכאב הוא עדיין תפס אותי לא מוכן. צווחתי ונגסתי בשפתיי.
פליקס לחש, "ששש. לא צריך לצעוק." הוא צבט את הפטמה הכואבת שלי. "למה לצעוק כשאתה בין חברים?"
התנשפתי. "אתה חולה."
"אני מעדיף האמת שאתה תהיה החולה, ואני אהיה הרופא."
הרגשתי לפתע גל של סחרחורת. החלקתי במהירות למטה עד שנשענתי על ברכיי, פניי בידיי. פליקס ליטף את ראשי. "לשחק את המסכן לא יעזור."
נשמתי עמוק. "אתה תהנה ממני יותר מחר."
"וואלה. ולמה זה?"
הסחרחורת עברה מעט, אבל עדיין נשארתי עם הפנים בתוך הידיים. "יותר כיף לשבור מישהו שלא גמור לגמרי, לא?"
פליקס צחק ולפתע אחז בחוזקה בשיערי. הוא משך עד שאילץ אותי לעמוד שוב על רגליי. "בוא אני אגיד לך מה כיף, אודי. כיף זה לשבור אותך עכשיו, ואז מחר, ואז מחרתיים. אין לי סיבה להגביל את עצמי."
"אני גמור מעייפות," אמר ירון. "רוצה להתקדם כבר?"
"כן, נתקדם. אודי, עלה על המיטה. עמוד על ארבע."
הם התרחקו מעט. הבטתי על המיטה וידעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה שאעלה עליה.
"אני מתחנן," אמרתי בשקט עם עיניים עצומות. "מספיק."
לא הייתי צריך לעצום את העיניים. אפילו לא ברור לי מי בדיוק הכניס לי אגרוף לבטן. נפלתי על ברכיי והתנשפתי בעוצמה. הכאב היה איום.
"למה אתה מכריח אותנו לשחק ככה, אודי?"
הפנים שלי היו קרוב למפשעה של פליקס. אגרוף מהיר ואני אגרום לו ליילל כמו חתול. אבל מיד אחרי הסיפוק שארגיש יופיע כאב, בכמויות שלא רציתי לחשוב עליהן.
"עלה על המיטה. שם אתה בטח מרגיש הכי בנוח."
נשמתי עמוק ונעמדתי בזהירות על רגליי. הבטתי שוב על המיטה ולאחר רגע של היסוס טיפסתי עליה. ברגע שנעמדתי על ארבע פליקס התיישב על המיטה ליד הרגליים שלי והניח את ידו על הישבן שלי. הוא צבט את העור ומלמל, "כמה עבודה התחת הזה דורש."
"אין לך מושג," אמר ירון, עדיין עומד. "דחוף לו את זה פנימה."
קצה המקל נצמד לחור שלי. הרגשתי את שריריי מתחילים להיסגר עוד לפני שהגיעה החדירה, אבל המקל הזה עמד להיכנס פנימה ולא משנה מה אנסה לעשות. תירגע, אמרתי לעצמי. פשוט תירגע. אם הם יחשבו שאתה זורם איתם, אדיש לכל הסיוט הזה, ימאס להם מהר יותר.
כשקצה המקל החל להיכנס לתוכי לא התנגדתי, ותוך כמה שניות הוא כבר היה עמוק בפנים.
"ילד טוב," אמר פליקס וליטף את הבטן שלי. "אלעד לא מחונך כמוך. טוב, הוא יותר מחונך עכשיו מאשר בהתחלה, אבל יש לו עוד דרך ארוכה."
"מה עשית לו?" סיננתי, ומיד לאחר מכן התחרטתי ששאלתי.
"מה עשיתי לו? תבחר. הרוב קרה כשדולב האידיוט לא היה שם, כי הבחור נדלק על החברה שלך. הגן עליה כאילו ששניהם מאוהבים או משהו. במקומך הייתי בודק מה קורה שם."
מחשבות החלו לרוץ בתוך ראשי. לא רציתי להאמין לו, אבל משהו במה שאמר הרגיש הגיוני, בעיקר אחרי שראיתי איך אלעד ודולב מתנהגים אחד עם השני. ניערתי את ראשי. אין שם כלום.
"אז בוא אני אספר לך כמה נהנינו ביחד, אני והבחורה שלך."
"לא רוצה לשמוע."
"וואלה, אבל שאלת, לא? אז שתוק ותקשיב. אה, קודם זה…"
החשמל הופיע בפתאומיות, כואב כמו שזכרתי, משתק. צרחתי וזזתי לפנים, אבל מכה מהירה בצלעות מפליקס החזירה אותי למקום. ניסיתי להישען עם החזה על המיטה, אבל מכה נוספת הבהירה לי שהוא רוצה שאשאר על ארבע. רגליי רעדו והלב פעם במהירות בחזה. הבטן שלי השמיעה קולות של מחאה.
"אז ככה, זמן האיכות שלי עם אלעד. שמת לב שיש לו פטמות ממש חמודות? לא רכות כמו שלך, אבל כאלה שממש כיף לנשוך? אז כן, נשכתי לו את הפטמות עד שירד מהן דם, ואז מרחתי עליהן שמן והבחור צרח כמו שבחיים לא שמעת מישהו צורח. אחרי הפעם הראשונה הבנתי שצריך לקשור אותו במצבים האלה, כדי שלא ישתולל לי. לא אכפת לי שהוא צעק, כי אתם שניכם גרתם באמצע שום מקום. לגרום לו לדמם מהפטמות ואז ללטף אותן עם שמן, לאט – לאט, רק מלראות אותו משתולל עם האזיקים גמרתי. בכלל, היה יותר כיף לשחק אתו כשהוא קשור. אהבתי גם לזרוק את הגרביים שלי ולראות אותו הולך על ארבע ומביא לי אותן עם השיניים. אם הוא היה ילד טוב הייתי אפילו מוותר לו על אמבטיית הקרח, אבל זה לא קרה הרבה. ראית פעם מישהו בתוך אמבטיה של קרח? הבחורה שלך רעדה ואפילו הדמעות שלה קפאו. חיממתי אותו קצת כשהשתנתי לו על הפרצוף, אז אל תחשוב שאני מניאק."
"בן זונה. אני נשבע לך ש…"
מכת חשמל נוספת. בכל המפשעה, בקיבה. אפילו בצלעות הרגשתי את הכאב. הפעם לא חיכיתי למכה לפני שחזרתי לעמוד על ארבע. התנשפתי והרגשתי זיעה מתחילה להופיע. כשהמקל נמשך לפתע החוצה נשמתי בהקלה.
פליקס זז והתיישב בין הרגליים שלי, רגליו על המיטה מתחתיי. הוא פיסק אותי ודחף פנימה שתי אצבעות. הן נכנסו בקלות ובזמן שהניע אותן בתוכי הוא אמר, "נחזור לאלעד. אהבתי גם לדחוף לו קרח לתוך החור, לראות אותו מתפתל על הרצפה ומתחנן שאתן לו לדחוף את זה החוצה. גם לדחוף לו דברים במורד הגרון היה תמיד נחמד, לשמוע אותו נחנק. הוא הפך להיות מומחה בירידות, חבל לך על הזמן."
בשלב הזה היו כבר ארבע אצבעות בתוכי, אבל הייתי כל כך פתוח עד שהכאב היה נסבל. ידיי רעדו, אבל בעיקר מכעס. רציתי שישתוק, שיפסיק לגרום לי לדמיין בראש את הסיוט שאלעד נאלץ להתמודד אתו. בכל הזמן הזה שהייתי כלוא כאן ניסיתי לדמיין שאלעד מסתדר, לא סובל כמוני, אפילו לא קרוב. הייתי בטוח שעם דולב דברים היו בסדר, אבל בכל הקטעים שהיה עם פליקס הוא כנראה סבל בדיוק כמוני, והמחשבה הזו הרתיחה את הדם שלי.
"חמש אצבעות בתוך החור שלך, אודי. נכון שזה מרגיש טבעי? כאילו שנולדת לזה." הוא המשיך להניע את האצבעות בתוכי, אבל לא עמד לי ולא השמעתי הגה. בשלב מסוים הכאב התחיל להיות יותר ויותר מורגש, עד שהבנתי שהוא מנסה לדחוף את כל האגרוף שלו לתוכי. סובבתי לאחור את ראשי והוא החזיר לי חיוך. "אתה הולך להרגיש את כל האגרוף שלי בתוך החור שלך."
"זה לא ייכנס."
הוא צחק. "שמעת, ירון? לא יכנס. הבחור חי בסרט."
"אתה יכול – איי, אתה יכול לשים קצת חומר לפחות?"
"בשביל מה? התוצאה תהיה זהה, לא? תשעין את המותניים על היד שלי, תעזור קצת במקום להתבכיין."
ירון התיישב אז על המיטה, צמוד אליי. הוא הניח את ידיו על הגב התחתון שלי והוריד אותן עד שהגיע לישבן. בזמן שפליקס המשיך לדחוף את כל היד שלו לתוכי ירון פיסק אותי עד שהרגשתי שבעוד רגע יקרע לגמרי את העור.
מדי פעם פליקס ירק, אבל זה לא היה מספיק וכל תנועה של היד שלו שרפה. לא ידעתי אם אי פעם הייתי כל כך פתוח, והמחשבה על זה שהאגרוף שלו כבר כמעט היה כולו בתוכי היה מבהילה, כמעט לא מציאותית. הוא הזיז את האצבעות במהירות בין השרירים שלי וזה הרגיש כמו נחשים עמוק בתוכי. הרגשתי שילוב של גועל, כאב והנאה עמוקה שגרמה למפשעה שלי להתכווץ כשהגוף החל לייצר זרע במהירות. אבל בעיקר היה שם כאב, עוצמתי מספיק בשביל לדחוף הצידה כל תחושה אחרת.
היה נדמה לי ששמעתי דלת נפתחת ונסגרת, אבל לא הייתי בטוח בגלל גניחות הכאב שלי, שמילאו את החדר. הרגשתי שאני נפתח ברמות לא הגיוניות, שכל המותניים שלי נשברות מבפנים. לא היה רגע אחד של הנאה בשלב הזה.
פליקס אחז מדי פעם בפטמות שלי ומשך אותן, או סתם אחז בחזה ולחץ. בקושי הרגשתי את היד שלו שם עם כל הכאב באזור מותניי.
בכל פעם שניסיתי למשוך את עצמי לפנים, להשתחרר מעט מהכאב הזה, ירון דחף אותי בכוח לאחור, מה ששלח עוד זרם של כאב והוציא ממני את האוויר. פניי הרגישו לוהטות וטיפות זיעה חדרו לתוך עיניי.
"די," סיננתי. "בבקשה."
"ששש. עוד קצת ואני בפנים לגמרי. האגרוף כבר בתוך הכוס, אבל צריך עד התחלת הזרוע, אחרת זה לא נחשב." הוא דחף האגרוף בחוזקה פנימה וצרחתי כאילו הרגע דקר אותי.
דלת החדר נפתחה לפתע. סובבתי את מבטי הצידה ודרך הטשטוש בעיניי ראיתי את דולב עומד בכניסה, עיניו רחבות.
פליקס, שהפסיק לרגע לדחוף את היד שלו לתוכי, שאל, "מה אתה עושה כאן?"
"שכחתי את הארנק. מה הקטע?"
"אין קטע. פשוט בודקים גבולות ונהנים."
"הוא גמור, עזוב אותו כבר."
"מה אכפת לי שהוא גמור? גם ככה הוא סיים את התפקיד שלו עם העזרה לתום."
"אנחנו לא יודעים את זה במאה אחוז."
"אז בתשעים אחוז. אני לא שובר לו את הפרצוף, רק את האגן. הוא לא צריך אגן בשביל להעיד." שמעתי אותו זז מעט ושוב הכאב העצום בתוכי. לא האמנתי שהאגרוף שלו יוכל להיכנס עוד מילימטר פנימה, אבל המניאק הצליח איכשהו.
ניערתי את ראשי ולא הצלחתי אפילו לצעוק. לא היה לי מספיק אוויר.
"טוב, די עם זה. אני רציני."
"אתה לא קובע פה," אמר ירון, שעדיין החזיק אותי מפוסק. "לך טפל באלעד ותן לנו ליהנות כאן. אכלתי מספיק חרא מהאפס הזה בתקופה האחרונה, וסוף כל סוף יש פה מישהו שיודע איך להתמודד אתו כמו שצריך."
"הו, לפחות כאן מעריכים אותי. שמעת, דולב?"
"זוג זבלים. אני רוצה לזיין אותו. עופו."
"חכה בסבלנות."
"הוא לא ירגיש אותי אם תמשיכו…"
"הוא בכל מקרה לא ירגיש אותך, תראה כמה הוא פתוח. שלושתנו יכולים לזיין אותו ביחד והוא בקושי ירגיש. ככה זה כשאתה זונה עם ניסיון, אה, אודי?"
הנחתי את המצח על המזרון ובכיתי, לא יודע אם בקול או בשקט, כבר לא ידעתי כלום בשלב הזה. הרגשתי שאני קרוב להתעלף מכאבים וכבר חיכיתי לרגע שבו האפלה תמשוך אותי מהגיהינום הזה.
"אני מדבר עם ג'ורג'," שמעתי את דולב אומר, למרות שנשמע מרוחק.
"נו, דבר אתו. הוא ידע שאנחנו נשארים פה כשהלך אתכם. הוא בטח לא חשב שנשב ונשחק טאקי."
"הוא גם בטח לא חשב שתעשו את זה."
פליקס נחר. "תתפלא."
עוד דחיפה לתוכי. עוד צרחה. נשכתי את הכרית ודפקתי עם האגרוף על המזרון. בנאדם לא אמור להרגיש כאב כזה.
"כל הכבוד," אמר פליקס וטפח על הגב שלי. "אתה מרגיש אותי, כן?" הוא הניע את כל האצבעות שלו בתוכי בבת אחת, כל כך עמוקות. הרגשתי שאני עומד להקיא.
"הכנסת את היד פנימה," אמר דולב, "מזל טוב. עכשיו עזוב אותו."
"היא לא לגמרי עד הסוף, והיד של ירון יותר גדולה משלי. עכשיו תורו."
"נראה לך."
"דולב, אם לא מתאים לך אז עוף מפה. אנחנו מסתדרים. תתיישר, אודי. תעמוד על הברכיים. ככה תרגיש אותי יותר."
ניערתי את ראשי לשלילה. אין סיכוי.
הכאב בתוכי התפוצץ כשהאגרוף שלו ניסה להיכנס עמוק יותר. צרחתי וניסיתי לבעוט בו, אבל התזוזה רק כאבה לי יותר. בכיתי בקול ולא הצלחתי לשלוט בעצמי.
"תוציא את היד. עכשיו." הקול של דולב נשמע שונה עכשיו, מאיים.
"הגיע הזמן שתלך," אמר ירון.
"מי ממכם רוצה לשחק איתי ראשון?"
"מה?" שאל פליקס.
"אתה יודע למה אני מתכוון. אמצע הלילה ואני מה – זה עצבני. מי ראשון?"
ירון נעמד לפתע. שמעתי אותו נע לכיוון דולב ובדיוק כשסובבתי את ראשי לכיוונם ראיתי את ירון מתנפל עליו. ציפיתי לראות אותו מתנגש בדולב ומפיל אותו על הקרקע, אבל דולב זז במהירות הצידה והשתמש במרפק שלו בשביל לחבוט בעורף של ירון. הוא נאנק מכאבים והסתובב במהירות, אבל מה שחיכה לו היה אגרוף ישר לפנים.
ירון היה גדול, מאוד, אבל הוא נפל על הרצפה כמו ילדה קטנה. דולב עמד מעליו וידעתי שהוא מתלבט אם לבעוט.
לפתע התחלתי להרגיש את היד של פליקס יוצאת ממני. הוא היה כל כך עמוק עד שזה הרגיש שהוא לא יצליח להוציא את היד. כל משיכה כאבה כמו החדירה עצמה. דחפתי אותו החוצה עם כל הכוח שנשאר בי עד שלבסוף הרגשתי אותו יוצא ממני לגמרי.
התרסקתי על המיטה, כל מרכז הגוף שלי מכוסה בענן של כאב.
"הגזמת," אמר פליקס, נשמע עייף. "ממש הגזמת. אתה לא נמצא בעבודה הנכונה, אחי."
"כן, אולי. קח את האידיוט הזה ועופו לי מהעיניים."
שכבתי עם עיניי עצומות, מתנשף במהירות. שמעתי צעדים, את ירון מקלל, ואז את הדלת נסגרת.
דממה, חוץ מהנשימות המהירות שלי. דמעות וזיעה עדיין כיסו את פניי, אבל רק רציתי לישון. לא שהיה סיכוי שאירדם עם כל הכאב הזה.
שמעתי את דולב מתקרב אבל עדיין לא פקחתי את עיניי. הקפיצים של המיטה חרקו כשהתיישב. הוא נאנח. "לעזאזל."
לא ידעתי אם הוא מדבר על מה שעשו לי או על מה שהרגע עשה לירון.
"אתה תחיה או שצריך רופא?" הוא שאל, נשמע תשוש, כל הביטחון שקרן ממנו מקודם נעלם.
ליחכתי את שפתיי. "אני אחיה." לאחר רגע הוספתי, "תודה."
"כן, התודה שלך לא ממש תעזור לי עכשיו."
הרגשתי את כל אזור פנים הירכיים שלי דביק ומלוכלך. הריח בחדר היה דוחה.
פקחתי את עיניי. דולב ישב עם הגב אליי, כתפיו שמוטות. רציתי לומר משהו, אבל לא ידעתי מה. במקום זאת הרמתי מעט את ידי והנחתי אותה על הגב שלו בצורה מגושמת. הוא נשם עמוק ונשכב לאחור, ראשו לא רחוק ממני. עיניו הביטו על התקרה.
"איך הגעתי להתעסק בחרא הזה?" הוא מלמל בשקט.
עדיין הרגשתי שכל אזור המותניים שלי כואב, שהעור בתוכי חבול ושורף. אבל בין כל הכאב והתשישות הרגשתי הזדמנות. זזתי מעט עד שהייתי עם הפנים קרוב לפניו של דולב.
"איך באמת?"
הוא הפנה הצידה את מבטו ועינינו נפגשו. "חובות לאנשים הלא נכונים. הייתי בעבר שכיר חרב בכמה מדינות באפריקה, וכשוויתרתי על זה לא היה לי יותר מדי ניסיון בשמירה חכמה על הכסף. בסוף הגעתי אל ג'ורג' והוא הוציא אותי מהבוץ."
"בתמורה לזה."
"כן, בתמורה לזה. לא אגיד לך שסבלתי כל הדרך. עשיתי דברים גרועים יותר בעבר, אז להתעלל קצת בשני גייז שהסתבכו עם האנשים הלא נכונים לא נשמע כמו משהו שיוציא אותי מאיזון." הוא נשף אוויר. "אני צריך לדבר עם ג'ורג' לפני ששני הדפוקים האלה ידברו."
"מצטער."
הוא עיקם את פיו במעין חיוך. "אלא אם כן אתה זה שביקש לקבל אגרוף בתחת, אין לך מה להצטער."
"אלעד בסדר?"
"יחסית. הוא חזק, וכל עוד אתה על הרגליים הוא לא יוותר."
בלעתי רוק. "אני לא אהיה על הרגליים עוד הרבה זמן."
"ולמה זה? אחרי כל הסיוט הזה מתחשק לך לוותר?"
"לא משנה מה מתחשק לי. הם עומדים להרוג אותי, כנראה גם את אלעד."
עיניו נעשו צרות. "אתה בטוח בזה?"
"נדב אמר לי את זה, ואני יודע לקרוא את מה שקורה כאן. ג'ורג' אמר שלא, אבל הוא גם אמר דברים אחרים לפני שהגעתי לכאן, והרוב היה שקרים."
"יש לי תחושה שאני אהיה הבא בתור אחריכם."
הרמתי מעט את ראשי, קרוב יותר לפניו. "אז תעזור לנו."
"איך? יש לך מושג עד כמה עמוק החרא הזה? הבחור הכי חזק במשטרה פה מעורב."
"אבל יש מישהי שלא."
"כן, שמעתי. הבחורה הקטנה הזו. היא כנראה תחוסל לפני כולנו."
לשמוע אותו מדבר בכזו אדישות על מה שיקרה ללינה גרם לי להרגיש צריבה בחזה. "עדיין לא מאוחר מדי. נסה לדבר אתה. בבקשה."
"אין לי מה להגיד לה."
"אין לך מה…? תגיד לה על מה שקורה כאן, על ארז. היא בטוחה שהוא מנסה לעזור. ולא, הוא לא השוטר הכי חזק פה, יש מספיק שוטרים מעליו. היא יכולה לדבר עם כל אחד מהם."
הוא נשם עמוק. "זה מסוכן מדי."
"גם למות."
גיחוך קטן. "כן, גם למות. תן לי לחשוב על זה." הוא סקר את פניי. "אתה תאלץ להתמודד עם לא מעט חרא בימים הקרובים, זה ברור לך?"
"לא חשבתי אחרת." איכשהו, למרות מה שקרה עכשיו, הרשיתי לעצמי להרגיש מעט מחוזק. הידיעה שאלעד כל כך קרוב, שלמרות הכול הוא בסדר, הזרימה אנרגיה לתוכי שלא הייתה בי כבר הרבה מאוד זמן.
"מתי אני אראה שוב את אלעד?"
"לא יודע. תלוי במצב הרוח של ג'ורג'. אם הוא מתעסק אתך תדאג להיות הכי… לא יודע, זנותי, שאתה יכול אתו." הוא הזיז קצוות שיער מפניי וליטף את הלחי שלי. כשנגע בשפתיי התלבטתי אם ללקק את האצבעות שלו, אבל בסוף נשארתי לשכב ונתתי לו לעשות את מה שרצה. זה הרגיש מוזר, המגע העדין שלו אחרי כל הכאב שחוויתי מקודם. עצמתי את עיניי והרשיתי לעצמי להתמכר למגע העדין על העור שלי, לליטופים של אצבעות חמות שלא ניסו להכאיב. דולב עזב אותי לפתע והביט בשעון. "עוד מעט בוקר. אתה מסריח. אני אפעיל לך את המים במקלחת. אתה יכול לזוז?"
"כן. נראה לי."
"הם פגעו לך גם בפה?"
"בפה? לא."
"מעולה. ירידה נחמדה תבוא טוב עכשיו. אתה בכל זאת חייב לי." הוא החל לפשוט את מכנסיו.

רעש הדלת הנפתחת העיר אותי. פקחתי את עיניי ומצמצתי. כמו שקרה ברוב הפעמים שהתעוררתי, גם הפעם הופיע כאב הראש אחרי כמה שעות של שינה בלי הכדור הכחול. הכאב הפעם היה בעוצמה חלשה יחסית. כנראה שאוכל להחזיק עוד כמה שעות בלי לקחת כדור, למרות שקיוויתי שלא יהיה בכך צורך.
ג'ורג' הביט עליי וחייך מעט. הוא נראה טוב יותר מאתמול, כנראה אחרי שנת לילה טובה. שכבתי על הבטן, ערום. התרוממתי מעט והעברתי יד על פניי.
"ישנת טוב?" הוא שאל.
הכאבים כמעט ונעלמו, ברובם לפחות. "בסדר. מה השעה?"
"צהריים. הבנתי שהיה לכם כאן בלגן אתמול."
"לא משהו שלא רצית שיקרה."
"אם אתה חושב שרציתי ששניים מהעובדים שלי ילכו מכות אחד עם השני, אתה טועה."
"לא דיברתי על זה."
"אתה מתכוון לרצון של דולב להכיר את הגוף שלך בצורה יותר מעמיקה?"
פתחתי את פי אבל מיהרתי לסגור אותו, כי מה שעמדתי לומר היה בעיקר קללות.
ג'ורג' אמר, "תתארגן ובוא לאכול, בלי בגדים, כמובן." במקום ללכת הוא התקרב למיטה והניח את ידו על הראש שלי, ליטף את השיער. "היית בסדר גמור אתמול בערב. גמרת שוב מאז?"
"לא."
היד שלו ירדה למטה במורד הכתף שלי. עדיין הייתי על הבטן, אבל נזכרתי במה שדולב אמר – בשביל לראות שוב את אלעד בקרוב אאלץ לשכנע את ג'ורג' להסכים לכך, וזה לא יהיה פשוט.
הסתובבתי על הגב. ג'ורג' חייך וצבט את הפטמה שלי. עמד לי, סתם כי בדיוק התעוררתי. ג'ורג' הסתכל על המפשעה שלי והנהן. "הגוף שלך רעב למגע. תוכל להתאפק עד אחרי האוכל?"
הוא נשמע כאילו הייתי מחור למין שחייב לגמור כל כמה שעות. "אני אתאפק."
היד שלו עלתה לסנטר ומשם לשפתיים. פתחתי מעט את פי וינקתי את האצבע שלו. ראיתי את פיו נפתח ואת עיניו נעצמות. החלקתי את הלשון על העור המקומט שלו, על האצבע הדקה מדי. הוא נאנח בשקט ורכן מעט לכיווני. היד השנייה שלו נסגרה מעל הזקפה שלי, ליטפה בעדינות. עצמתי את עיניי ונתתי לו להחליק את האצבע עמוק יותר במורד הגרון שלי.
הוא המשיך להביא לי ביד עוד דקה בערך, עד שהפסיק ומשך באיטיות את האצבע החוצה מהפה שלי. בשלב הזה הפה שלי היה מלא בטעם העור שלו.
"לך ותעשה מקלחת טובה, גם תתגלח. עדיין אין לי תשובה רשמית, אבל יש סיכוי שהיום בערב תהיה לנו סיבה למסיבה."
"בקשר למה?"
הוא צבט את הלחי שלי. "חכה ותראה."
הוא עמד לצאת מהחדר כשאמרתי, "אפשר בבקשה כדור?"
מבלי להסתובב הוא אמר, "מחכה לך אחד ליד שולחן האוכל."
קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת. מים חמים שהעיפו ממני את שאריות השינה. התלבטתי אם לנסות להכניס לתוכי אצבעות, כדי לבדוק אם מה שקרה בלילה השאיר נזק, אבל לא היה לי כוח להתמודד עם זה עכשיו. צחצחתי שיניים והתגלחתי. העברתי מסרק בשיער, שכבר התחיל להיראות ארוך מדי, ויצאתי החוצה לכיוון הסלון.
ג'ורג' ישב בקצה השולחן, עם ירון מהצד השני. הרחתי את האוכל עוד לפני שראיתי אותו, והוא הריח טוב. ירון הפנה אליי את מבטו. העין שלו הייתה נפוחה, גם האף. לחייך היה מתנקם בי אחר כך, אז שמרתי על מבט יציב והתקרבתי לשולחן.
ברגע שהזזתי את הכיסא אחורנית ראיתי את הדילדו שהונח עליו. הוא עמד יציב, כנראה הודבק למושב. הסתכלתי על ג'ורג', שהחזיר לי מבט תמים.
"יש בעיה?"
הסתכלתי שוב על הדילדו. הוא לא היה ענק, אבל התחתית שלו הייתה גדולה מהרגיל, כאילו שהיה בו משהו נוסף. היה לי ברור שאני הולך לשבת על זה. רגע לפני שעמדתי להראות להם כמה השטויות שלהם לא מזיזות לי ופשוט לשבת, ירון אמר, "הוא כנראה מפחד שיהיה לו קשה. אולי כדאי שירד על הברכיים וירטיב את זה קצת."
"רעיון מאוד מתחשב," אמר ג'ורג' וסימן לי עם היד לרדת למטה.
נשמתי עמוק, אמרתי לעצמי שזו סתם עוד השפלה שרק תחרמן אותם יותר אם אראה להם עד כמה היא משפיעה עליי. ירדתי על ברכיי ומבלי לחכות להוראה נוספת התחלתי לרדת לדילדו השחור. לא העברתי סתם את הלשון, כי היה לי ברור שהם רוצים לראות יותר מזה. לאחר כדקה בערך ג'ורג' אמר, "מספיק. הגיע הזמן לאכול."
הרמתי את פי ונעמדתי על רגליי. התמקמתי מעל הדילדו והתחלתי להוריד את עצמי על הקצה שלו. דולב השאיר עליי סימנים אתמול, אזורים כואבים בפי הטבעת וגם על העור שבפנים. המזל שלי היה שעדיין נשארתי מעט פתוח אחרי מה שקרה בלילה, ושידעתי כבר איך להתמודד עם כאב באזור הזה.
הצלחתי לשמור על מבט אדיש בשניות שלקח לי לשבת לגמרי על הדילדו. הכאב האמתי הופיע ברגע שניסיתי להתקדם עם הכיסא לכיוון השולחן. חרקתי את שיניי והחלטתי להישאר רחוק מעט.
הכדור הכחול היה במרכז הצלחת שלי. הבטתי על ג'ורג' ששתה בדיוק כוס קפה. הוא סימן לי לקחת את הכדור ומבלי לחכות עוד שנייה הרמתי ובלעתי אותו. שוב חשבתי על זה שכאב הראש לא הרגיש נורא כמו שהרגיש בהתחלה, אבל לא רציתי להראות להם שיכולתי לשרוד עוד כמה שעות בלעדיו.
על השולחן הייתה פסטה, פשטידה וסלט. הם לקחו קודם ואחר כך אני לקחתי. הייתי מורעב. רגע אחרי שהכנסתי את הביס הראשון של הפסטה לפה והתחלתי לאכול הדילדו בתוכי התחיל לרטוט. מההפתעה בלעתי לא טוב את הפסטה והתחלתי להשתעל. כשחזרתי לנשום רגיל עדיין הרגשתי את הרטט בתוכי, עדין יחסית אבל בכל זאת מורגש.
ג'ורג' וירון המשיכו לאכול כאילו כלום לא קרה, למרות שהזמזום החלש מהדילדו ללא ספק הגיע לאוזניים שלהם.
לעזאזל איתם, אמרתי לעצמי והמשכתי לאכול, מתנהג כאילו לא ישבתי על דילדו שרקד בתוך הגוף שלי. הצלחתי לשמור על התנהגות רגילה עוד דקה בערך, אבל כשהרטט התגבר לפתע היה בלתי אפשרי לשמור על פנים רגילות. דם החל לזרום לכיוון המפשעה שלי, וכנגד רצוני הרגשתי שמתחיל לעמוד לי. גמרתי אתמול בלילה בכמויות, אבל זו הייתה הגמירה הראשונה אחרי שבוע, והיה לי ברור שבקלות אצליח לגמור שוב.
ניסיתי להמשיך לאכול, אבל זה לא עבד. ישבתי עם הידיים על השולחן, ראשי מושפל והזקפה הולכת וגדלה.
"הכול בסדר, אודי?" ג'ורג' שאל בזמן שלעס משהו.
"אתה יודע שלא," סיננתי.
בדיוק אז עוצמת הרטט התגברה שוב. נאנקתי והעברתי יד על פניי. כפות ידיי החלו לרעוד.
"ירון, תזיז בבקשה את אודי אחורנית. יהיה חבל אם יגמור על השולחן."
שמעתי את הכיסא של ירון זז לפני שנעמד מאחוריי. כשהזיז את הכיסא שלי בחוזקה אחורנית צעקתי כי הדילדו בתוכי נע וכל הגוף שלי רעד. הוא השאיר אותי בערך מטר מהשולחן.
"ידיים מאחורי הראש, אודי. תיאנח בשבילי."
אפילו להרים את הידיים היה קשה. כל השליטה שלי התמקדה בניסיונות לא להיאנח בקולי קולות לפניהם. כשפקחתי את עיניי ראיתי אותם מביטים עליי.
"אמרתי לך להיאנח, אודי."
ליחכתי את שפתיי והתחלתי להיאנח. לא היה קשה להישמע כאילו עמדתי לגמור, כי הרטט הזה בתוכי שלח זרמים לתוך עומק המפשעה שלי, לתוך הביצים והזין שעמד בחוזקה.
לגמור מבלי לגעת בזין לא היה משהו שהייתי רגיל אליו עד לא מזמן, אבל אחרי שירון ונדב דחפו לתוכי את החשמל הזה שגרם לי לגמור פעם אחר פעם, עד שכמעט איבדתי את ההכרה, כבר הכרתי את התחושה שהזרע לוחץ ועוד רגע יוצא החוצה מבלי שבכלל נגעת בעצמך.
"אני קרוב," נאנחתי.
"אז תן לי לשמוע אותך, אם כך."
רגליי רעדו והכיסא חרק. השרירים בחור התהדקו כשהזרע החל לעלות למעלה. הנשימות מהירות וכל השליטה בפנים נעלמה. התעלמתי מזה שאני יושב על כיסא מול שני אנשים והשמעתי קולות כאילו הייתי לבד בחדר. גמרתי על הרצפה בכמויות וכמה טיפות אפילו נפלו על ירכיי. גם אחרי שגמרתי הדילדו הזה המשיך לרטוט בתוכי, עכשיו כבר מרגיש מציק יותר מאשר מחרמן.
זה לא מנע מג'ורג' וירון להמשיך לאכול כאילו כלום לא קרה. רציתי לסיים את האוכל בצלחת, אבל להתקדם עם הכיסא היה מכאיב, וידעתי שלבקש לקום מהדילדו או לכבות אותו לא יסתיים בתשובה חיובית.
הם סיימו לבסוף, באיטיות, וג'ורג' נעמד ואמר לי לעבור לסלון. קמתי בזהירות מהדילדו וברגע שהעור שלי הפסיק לגעת בו הרטט נעצר.
לקחתי מפית שהייתה על השולחן וניגבתי את עצמי. לאחר רגע של מחשבה התכופפתי וניקיתי גם את הזרע מהרצפה.
ירון וג'ורג' ישבו בסלון, על אותה הספה. הנחתי שאני צריך לשבת על הכורסא מולם. לאחר שהתיישבתי ג'ורג' אמר, "זו תקופה מאוד מרגשת בשבילך."
"מרגשת?"
"אלעד חזר אליך, ודברים עם תום מתקדמים מהר."
"אלעד לא בדיוק חזר אליי."
"טוב, הוא כבר לא ביוון."
"מתי אני אוכל לראות אותו שוב?"
"בקרוב. פשוט תמשיך להיות ילד טוב."
הנהנתי. הנחתי שככה הדברים יעבדו.
הסלולארי של ג'ורג' צלצל לפתע. הוא הוציא אותו מהכיס שלו וענה. כעבור כמה שניות הפנים שלו התכסו בחיוך גדול. "מצוין! באיזו שעה? בסדר גמור. אני אשלח מישהו לאסוף אותך. מה? כן, הוא פה. רוצה לדבר אתו? אני בטוח שהוא ישמח לדבר אתך. הנה." הוא הושיט לי את הסלולארי.
הנחתי שזה או דולב או אלעד, אולי שלמה.
"הלו."
"נחמד לשמוע שוב את הקול שלך."
לחץ פתאומי בחזה, כמו מסמר שננעץ בעור.
"אודי? שכחת איך מדברים?"
נאנחתי ורכנתי לפנים, המרפקים על הברכיים. "היי."
תום גיחך. "כן, היי. מה שלומך?"
"תנחש."
"אני לא צריך לנחש. עוד כמה שעות אני אראה בעצמי."
לא עיכלתי מיד את מה שאמר. "אתה… משתחרר?"
"לא בדיוק. זו חופשה קצרה, מתנה על התנהגות טובה. אני יודע להיות ילד טוב כשזה מתאים לי. אמרו לי שסיפקת את הסחורה בנוגע לעדות."
"כן. אין בעד מה."
"לא הודיתי לך, אודי. שנינו יודעים כמה ברירה הייתה לך בעניין. אתה ערום עכשיו?"
זזתי בחוסר נוחות, כאילו שעמד לידי וצפה בי. "כן."
"מעולה. אני שמח לשמוע שהם ממשיכים את מה שהתחלתי. בפעם האחרונה שראיתי אותך לא נפרדנו כמו ידידים."
"אנחנו לא ידידים."
"וזה חבל מאוד בשבילך. יש פה כמה אנשים שמאוד מתגעגעים אליך."
"אני בטוח שאתה מספק להם את כל מה שהם צריכים, מהבוקר עד הערב."
למרות שלא ראיתי את פניו בשניות הבאות, יגעתי ששרירי הלסת שלו התהדקו ושעיניו נעשו צרות.
"יהיה נחמד לראות אותך שוב, אודי. זה בטוח." מישהו קרא לו ברקע ותום אמר, "אני צריך ללכת. תחזיר לי רגע את ג'ורג'."
עם יד מעט רועדת החזרתי לג'ורג' את הסלולארי. הוא אמר, "כן? בסדר… אני מבין. אני לא חושב שתהיה עם זה בעיה. נתראה בקרוב. להתראות."
ג'ורג' ניתק ואמר, "טוב, אתמול זה היה אלעד, ועכשיו צפוי לנו איחוד מרגש נוסף. אתה בטח בעננים, אודי."

בשעות הבאות לא עשיתי כמעט כלום. ירון נכנס לחדר שלי בשלב מסוים ואמר לי שהגיע הזמן להתאמן. הייתי בטוח שהוא מתכוון להכאיב, אבל הפעם הוא באמת התכוון לאימון. הוא אמר לי לעשות תרגילים ואני עשיתי. זה לקח שעה בערך ובגלל המכות של פליקס מאתמול היו קטעים שכאבו למרות שבמצב אחר לא היו אמורים לכאוב.
ירון נראה משועמם בכל הזמן שאמר לי מה לעשות, ולאחר שנמאס לו הוא אמר שסיימנו ויצא מהחדר. נכנסתי למקלחת לשטוף את הזיעה ואז ישנתי בערך שעתיים. הייתי אמור להיות בסרטים מזה שבקרוב אראה את תום, אבל לא הייתי. כבר התמודדתי אתו בכלא, כשקשר אותי למיטה והפך אותי לצעצוע של חמישה אסירים. לא האמנתי שיצליח להתעלות על זה הפעם, ואם שרדתי את הלילה הזה אני אשרוד גם את הלילה הקרוב.
כבר עברתי את השלב שפחד שיתק אותי. התמודדתי עם כל הפחדים שאי פעם היו לי, ולמרות שרבים מהם השאירו אותי מדמם וכואב, שרדתי אותם. זה לא הפך אותי לגיבור גדול, פשוט הפך את העור שלי למעט עבה יותר.
כשהתעוררתי כבר שקעה השמש. הלכתי להשתין וכשסיימתי בדיוק נפתחה הדלת של החדר. לרגע ציפיתי לראות את תום נכנס פנימה, אבל זה היה פליקס, מה שלא היה טוב בהרבה מלראות עכשיו את תום.
הוא סגר מאחוריו את הדלת והדליק את האור, שסנוור אותי.
"ישנת טוב? יש לפניך לילה ארוך."
מצמצתי עד שראייתי התבהרה. פליקס נראה ערני ומחויך, לבש בגדים שחורים שנראו מעט ישנים.
"ישנתי בסדר."
הוא התקדם צעד לכיווני. הזדקפתי והכנתי את עצמי למכה, עד כמה שאפשר להתכונן לזה כשאתה ערום ועומד עם הידיים בצדי הגוף.
"היה לך נחמד עם דולב אחרי שהלכתי?"
"הלכתי לישון."
"הוא לא זיין אותך?"
"לא."
"רצית אותו שוב בפנים?"
"לא."
הוא חייך, שיניים שלא נראו טוב, והתקרב עוד יותר. "לפני שאני אכין אותך לקראת תום, תן לי לספר לך קצת על הלילה שהיה לי, כלומר מה שקרה אחרי שסיימתי אתך פה."
"למה שזה יעניין אותי?"
"זה קשור לבחורה שלך, אז כן, נראה לי שזה יעניין אותך."
"מה עשית לו?"
משהו במבט שלי הצליח להוציא ממנו מעט מהביטחון. הוא נראה לרגע פחות מרוצה מעצמו, אבל לא מספיק בשביל לשתוק או לשנות נושא.
"הלכתי להסתובב קצת בעיר, וכשחזרתי גם הוא וגם דולב כבר ישנו. לא באותה המיטה, אבל באותו החדר. אני קיבלתי את החדר השני, כמובן. יכולתי פשוט ללכת לישון, אבל אחרי שהעיפו אותי באמצע אתך הייתי מאוד מבואס."
"לא העיפו אותך באמצע. כל היד המזוינת שלך הייתה ב…"
הוא צחק. "כן, היא הייתי די עמוק, אבל גם ירון רצה להיכנס פנימה, ותכננתי לשחק עוד קצת עם החשמל. אז כן, הפסיקו אותי באמצע, למרות מה שאולי נראה לך. בכל מקרה, חזרתי לא מסופק, והבחורה שלך נראתה ממש חמודה כשישנה כמו תינוקת קטנה." הוא התקרב עוד יותר עד שלפתע נעמד מאחוריי. עם ידו על הצוואר שלי הוא הוריד את ראשי לאחור, על הכתף שלו. את היד השנייה הוא העביר על החזה שלי. הרחתי את הבל הפה שלו לאחר שהצמיד את פניו לפניי.
"בשקט – בשקט הערתי את אלעד. סימנתי לו להיות בשקט ולבוא אחריי. הוא לא רצה בהתחלה, ושנינו ידענו שאם יעיר את דולב אז המניאק יעיף אותי מהחדר. לחשתי לו שזה קשור אליך, וכמו ילד טוב הוא קם ובא אחריי. החדר שלי בצד השני של הדירה, אבל בכל זאת סגרתי את הדלת ודיברתי בשקט. אמרתי לו כמה נחמד היה לשחק אתך מקודם, לגלות את העומקים של החור שלך. הוא לא אהב לשמוע את זה, אבל לא הייתה לו יותר מדי ברירה. הבהרתי לו שהיום בבוקר אני אחזור לפה לסיים את מה שהתחלתי, וגם ירון ישחק אתך. הוא התחנן שאני אוותר, אעזוב אותך בשקט. אמרתי לו שאני אדם הגיוני, רציונאלי. כל מה שצריך פה זה היגיון פשוט – אם משהו אחר יספק אותי, אין סיבה שאני אחפש סיפוק אצלך."
"מניאק."
הוא לחץ על החזה שלי, מחץ את הפטמה. "חכה, עוד לא הגענו לחלק הכי טוב." הידיים שלו הצמידו אותי כל כך חזק אליו עד שהרגשתי שהגוף שלי שוקע לתוכו, טובע.
"חור תמורת חור, אמרתי לו. מה שהוגן הוגן. הוא הסכים, כמו שידעתי שיסכים. השכבתי אותו יפה על הגב, פיסקתי את הרגליים הרזות שלו והתחלתי לעבוד עליו. אפילו שמתי קצת רוק כדי להיות נחמד. הבהרתי לו שכל צליל שיוצא ממנו יגרום לאגרוף לפגוע בצלעות שלו, והוא באמת היה בשקט רוב הזמן. אני לא אגיד לך שכל האגרוף שלי נכנס פנימה, אבל חמש אצבעות בכיף היו בפנים. זה לקח לנו כמעט שעה, ואוי איך שהוא בכה ונעשה אדום. אבל אני נהניתי חבל על הזמן. לראות את הכאב על הפנים שלו כשהאצבעות שלי נדחפות לתוך החור הצר שלו, להריח את הזיעה שלו ולהרגיש את הגוף שלו רועד… איזה לילה היה לנו. ואתה יודע מה? יש עוד לילה שלם לפנינו, בזמן שאתה ותום תשלימו פערים."
"מה אתה רוצה ממני?" רעדתי כולי עד שהיה קשה לדבר.
"ממך? למה שאני – "
"לא סיפרת לי את זה סתם. כל מה שעשית לאלעד אתה רוצה לעשות גם לי, יותר מאשר לו. אז בוא תעשה את זה. אני שלך."
"אני לא צריך את ההסכמה שלך, אפס קטן. אני יכול ליהנות משני העולמות."
הוא צדק בזה. "בחיים לא תיהנה עם אלעד כמו שאתה יכול ליהנות אתי. הכאב על הפנים שלו בחיים לא יהיה סקסי כמו על הפנים שלי, אתה יודע את זה."
"אתה באמת מנסה לשכנע אותי להכאיב לך?"
אלוהים, זה מה שעשיתי? כן, כנראה שכן.
"כל מה שתרצה לעשות לי תעשה, רק תעזוב את אלעד בשקט."
הוא ליקק את הכתף שלי. "אתה כנראה ממש אוהב את הבחור. מרגש. אני אחשוב על זה. בינתיים אתה צריך לעשות חוקן ואז צריך לקשור אותך יפה לקראת תום. ההנחיות שלו לגביך היו ברורות."
הוא עזב אותי והלך אחריי כשנכנסתי למקלחת. "קדימה," אמר בזמן שחיברתי את הצינור הצר לברז. "דחוף את זה פנימה ותראה לי כמה יפה אתה מנקה את הכוס."

"חזק מדי?"
"לא."
"עכשיו?"
"איי."
הוא צחק והתרחק ממני מעט, סקר אותי במבטו והנהן. "נראה טוב. תפסק קצת את הרגליים. תרד קצת עם הגוף למטה. בסדר."
שכבתי על הגב עם ידיי קשורות באזיקים למשענת המיטה, כל יד בצד אחר. את הרגליים פליקס לא קשר. הוא הביא מקודם מספריים ועכשיו אחז בהן ואמר, "נספר אותך קצת."
כשקירב את המספריים למפשעה שלי נרתעתי. הוא צחק. "לא כדאי לך לזוז, אלא אם כן מתחשק לך לעשות עוד ברית מילה."
הוא גזר באיטיות חלק משיער הערווה שלי, דאג להוריד מכל צד בערך את אותה הכמות. הבטתי על התקרה והרגשתי את פניי מתחממות. בכל פעם הופתעתי מחדש כשהגעתי לשיאי השפלה חדשים. כשסיים הוא נשף הצידה את השיער שנפל והנהן בסיפוק.
הוא קירב את המספריים לבית השחי שלי ומשך שם בשיער. "חושב שתום ירצה להוריד גם כאן קצת?"
"לא," אמרתי, למרות שלא היה לי אכפת מה הוא ירצה.
פליקס שחרר את השיער ואמר, "אז לא צריך. אני כבר חוזר." הוא יצא מהחדר וחזר לאחר כדקה. "גם את זה הוא ביקש." שמן תינוקות, או סתם שמן. לא הצלחתי לקרוא מה כתוב על הבקבוק. פליקס שפך על היד שלו מעט מהשמן והחל להעביר אותו על העור שלי. הוא לא שם הרבה, אבל דאג שכל פיסת עור תמרח.
התחושה הייתה חמה בהתחלה, אבל השמן התקרר במהירות וסתם הרגיש מטופש. כשהבטתי למטה ראיתי שהבטן שלי נראתה מעט כהה יותר, ומבריקה. פליקס מרח גם על הזין שלי ובין הרגליים, עיסה את האזור של העגיל והביט על פניי כאילו ציפה שאתחיל להיאנח בקול. אבל נשארתי לשכב בשקט.
כל ההכנות האלה גרמו ללחץ להיבנות בתוכי. רציתי להיות לגמרי אדיש למה שיקרה, אבל לא ממש הצלחתי. התחושה הייתה שמכינים אותי כקורבן לאיזה אל, שבעוד כמה דקות הוא ייכנס פנימה עם סכין וינעץ אותה בלב שלי.
ניערתי את ראשי. זה לא מה שיקרה. הסכין יהיה הזין שלו והלב שלי יהיה בעצם החור. שום דבר שתהיה לי בעיה להתמודד אתו, שום דבר חדש.
פליקס יצא מהחדר אחרי שסיים עם השמן וחזר עם שקית קטנה. הוא הוציא משם סרט אדום כמו של מתנה והחל לקשור אותו מסביב לזין שלי. לקח לו כמה דקות עד שהיה מספיק מרוצה. האידיוט יצר קשירת פרפר מעל הזין ולראות את זה היה מגוחך.
"עוד דבר אחרון." הוא הוציא מהשקית צבתות מברזל שרק המראה שלהן גרם לי לדמיין כאב.
פליקס תפס את הפטמה הימנית שלי, עם העגיל, וסגר את הצבת על העור הרך. הכאב היה חד ומהיר. נגסתי בשפתיי והצלחתי לא לצעוק. אותו דבר עם הפטמה השנייה.
"נחמד," הוא אמר ומשך את הצבתות, מה שהעצים את הכאב. "תסתכל עליי, זונה קטנה. אני רוצה לראות שכואב לך. היי, מה זה המבט האמיץ הזה? אם זה לא המבט שלך זה יהיה המבט של אלעד. רוצה את זה?"
"לא. סליחה. תכאיב לי."
"כן?"
"כן. תכאיב. בבקשה."
"אתה אוהב כאב?"
"מאוד."
הוא ליקק את שפתיו ועיקם את הצבת, כמעט סיבוב מלא. לקח לי רגע להוריד לגמרי את החומות ולהראות לו כמה כואב לי. כל כך התרגלתי לניסיונות לשמור את הכאב בפנים, כדי לא לתת להם את הסיפוק של לראות אותי סובל. אבל הפעם רציתי שיראה את האמת, שיתחרמן מזה מספיק בשביל לא לרצות לראות גם את אלעד סובל.
"כל כך יפה," הוא סינן והמשיך למשוך ולעקם את הצבתות.
גנחתי מכאבים והבטתי ישר בעיניו בזמן שפניי התעוותו עם כל תנועה של הצבת. איכשהו הרגשתי הקלה. המאמץ של לשמור את הכאבים בפנים היה לרוב מתיש כמו הכאב עצמו.
"תראה, מתחיל לעמוד לך."
הבטתי למטה. הוא צדק. לא עמד לי לגמרי, אבל הזין החל לגדול. לעזאזל. אני דפוק. אבל הקו בין כאב והנאה היה דק, את זה למדתי כבר מזמן.
הוא שיחרר לפתע את אחת הצבתות ותחושת הכאב גרמה לי לצעוק. רגע לאחר מכן הפה שלו היה על הפטמה, לשון רטובה והרבה שפתיים. ההנאה שטפה את כל החזה שלי, משכיחה כמעט לגמרי את הכאב. נתתי לו לשמוע מה הוא גרם לי, וזה רק גרם לו לינוק את הפטמה חזק יותר. כשסיים הוא ניגב את פיו והחזיר את הצבת לפטמה.
"פתח את הפה. גדול יותר. אל תזוז." הוא ירק לתוך הפה שלי. הרוב נכנס פנימה, אבל מעט נשאר על הסנטר. "טעים לך הרוק שלי?"
"כן."
"גם לאלעד יהיה טעים."
הוא התכוון לשלוף את הקלף של אלעד בכל הזדמנות. עמדתי לענות, לומר לו שלי זה יותר טעים, כשלפתע דלת הכניסה לדירה נפתחה. פליקס נעמד מיד ואמר, "כנראה תום. תישאר פה." הוא הפליק לשתי הצבתות, יצא החוצה וסגר את הדלת מאחוריו.
לא היה הרבה אור בחדר, אבל מספיק בשביל לראות הרבה צללים. מהחלון בשירותים שמעתי את רעשי המכוניות, אבל הכול נשמע מרוחק. את הלב שלי כן שמעתי בעוצמה. הוא פעם מהר והקצב הלך והתגבר.
תירגע, אודי. אתה תעבור את זה. אלעד לא נמצא רחוק. תרצה אותם הלילה, תרצה את תום, ומחר תבקש לראות את אלעד. לפחות לדבר אתו. ניסיתי להזיז את ידיי, כדי לבדוק עד כמה חזקה הייתה הקשירה. לא הצלחתי להזיז אותן אפילו סנטימטר. פליקס ידע מה הוא עושה.
שמעתי קולות מהסלון. את הקול של תום לא זיהיתי, אבל לא ממש זיהיתי כלום כי הכול נשמע כמו מלמולים מבעד לדלת. הכאב בפטמות שלי לא נעלם לרגע, אבל התרגלתי לתחושה שהייתה נסבלת כל עוד לא ניסיתי לזוז.
האזיקים הרגישו לוהטים, גם העור שלי התחיל להרגיש חם. זו פאניקה, אמר קול בראשי. אתה מתחיל להיכנע ללחץ, לפחד. נשמתי עמוק וניסיתי לשכנע את הלב שלי להפסיק להשתולל לי בחזה, אבל בלי יותר מדי הצלחה.
הדיבורים הופיעו ונעלמו כמה פעמים במשך חצי השעה הבאה. נשארתי לשכב, לא שהייתה לי ברירה, ועם כל רעש קפצתי בבהלה כנגד רצוני.
חצי השעה זו הרגישה כמו חצי יממה, ובשלב שהדלת נפתחה כבר הייתי מתוח כולי, מרגיש לחץ בחזה שבחור בגילי כנראה לא אמור להרגיש.
הדלת נעה באיטיות. קודם ראיתי את הצל שלו ממלא את החדר, ואז הגוף שלו הופיע.
תום חייך כשיצרנו קשר עין. הוא נראה טוב יותר מהפעם הקודמת שנפגשנו, יותר כמו התום שזכרתי משנה שעברה. הבגדים שלבש היו פשוטים, סתם ג'ינס וחולצה לבנה קצרה. השיער שלו ארך מעט, אבל לא ברמה שדרשה תספורת. שיער מעט מתולתל ועור חיוור.
הוא עמד והביט עליי, ידיו שלובות על החזה. רציתי שיאמר משהו כבר, כי השקט הזה היה מלחיץ יותר מהכול. להביט בעיניים שלו רוקן אותי מאנרגיה, אבל ידעתי שהוא מצפה שאמשיך להסתכל עליו, לא אתחמק.
תזכור, אמרתי לעצמי, אם תום מרוצה הסיכויים לראות את אלעד גדלים. אם תום יתעצבן…
"אני יכול לראות אותך רועד מכאן, אודי. תירגע. תנשום. זה רק אני."
כן, זו בדיוק הבעיה.
נשמתי עמוק ונשפתי את האוויר באיטיות. זה עזר מעט. תום נכנס פנימה וסגר את הדלת מאחוריו. הוא עדיין לא הגיע למיטה, רק המשיך לעמוד ולהביט עליי.
"יצא לי לראות את העדות שלך מקודם, חלקים ממנה לפחות. התרשמתי. אתה שקרן טוב כשאין לך ברירה."
לא הצלחתי לדבר. הפה שלי היה יבש מדי. מתי הוא הספיק להתייבש כל כך?
תום התקרב עוד שני צעדים, עדיין לא נוגע. "רק לפני כמה ימים הנפיחות בעין התחילה להיעלם לי. חתיכת אגרוף זה היה."
מלמלתי, "סליחה."
"לא – לא, בלי סליחות. זה לא אמין בינינו. רזית קצת."
"הרעיבו אותי."
"באמת? חבל. אצלי אתה תאכל טוב, כל עוד תהיה ילד טוב. יש לי פה כמה ימים, ובינתיים הדיון הסופי לגבי התיק שלי אמור לצאת לדרך. יש מצב שנצליח לחזק את התיק ברגע האחרון, אבל אנחנו עדיין עובדים על זה. בינתיים אני פה, אתך. כמו פעם."
הנהנתי פעם אחת, לא סומך על הפה שלי.
תום התקדם ורכן על ברכיו ליד החזה שלי. הוא הביט על הגוף שלי מקרוב, שעדיין הבריק מהשמן. הוא הרים לפתע את היד שלו והניח אותה מעל הבטן שלי. ציפיתי שיגע, אבל במקום זאת הוא טייל עם היד מעל העור, מרחק כמה סנטימטרים, כאילו ספג את חום הגוף שלי.
כשהיד שלו הייתה מעל המפשעה הוא שחרר באיטיות את הסרט ושאל, "זה בשבילי?"
"כן," אמרתי, למרות שהוא כנראה לא ציפה לתשובה.
ראיתי את הגומה הקטנה על הלחי שלו כשחייך, מבטו עדיין נעוץ במפשעה שלי. "הזין הזה התגעגע אליי?"
"כן."
עוד חיוך קטן. "אנחנו נשלים פערים עוד מעט." הוא רכן ונתן נשיקה קטנה לכיפה. משם הוא המשיך עם הנשיקות הקטנות במעלה הגוף שלי. כשהגיע לחזה הוא הרים את ראשו והביט על הצבתות שלי, אבל רק לרגע, לפני שנעצר עם הפה מעל הפה שלי.
הוא לא נגע בהתחלה, רק היה ממש קרוב, עינינו מביטות אחד על השני, הנשימות שלנו מתערבבות. אולי הוא רצה שאבקש שינשק אותי, אולי הוא נהנה לראות את הלחץ על פניי. היה משהו טעון במצב הזה, בקרבה העצומה הזו שאין בה באמת מגע. שנינו ידענו מה יקרה הלאה, אבל בינתיים המתח בינינו היה כמעט פיזי.
כשהוא הוריד לבסוף את פניו זה הרגיש שלוקח לו הרבה זמן להגיע עם שפתיו לשפתיי. הנשיקה הראשונה הייתה בעיקר שפתיים, וכשקלט עד כמה יבשות שפתיי הוא ליקק אותן עד שהרטיב לגמרי. לאחר מכן נפגשו הלשונות שלנו. הכול היה איטי, עם הרבה נשימות. כל נשיקה הייתה עמוקה, מוחלטת.
עמד לי. הנשיקות שלו לרוב עשו לי את זה. יכולתי להתנשק עם אלעד שעות, ואהבתי כל דקה, אבל הנשיקות עם תום תמיד היו משהו שלא הצלחתי להגדיר.
הוא התרומם מעט ונשכב באיטיות עליי. בהתחלה המפשעה שלו נצמדה לשלי, מפעילה לחץ על הזקפה וגורמת לי להיאנח לתוך הפה שלו. אבל ברגע שהחזה שלו נצמד לשלי הצבתות נמעכו ואיתן גם הפטמות. ניסיתי לצעוק, אבל הלשון של תום הייתה עמוק בתוך הפה שלי. נאנקתי מכאב וניסיתי לזוז מספיק בשביל להפסיק את הלחץ על החזה, אבל תום נשאר במקום ומנע ממני לזוז.
הכאב היה כל כך נורא עד שהרגשתי דמעה בורחת מזווית העין שלי. בכל הזמן הזה הוא המשיך לנשק אותי, למרות שהפסקתי להגיב ורק התרכזתי בלא לצרוח בקולי קולות.
תום אמר לאחר כדקה, "אתה נראה אדום, אודי."
"בבקשה תזוז קצת."
הוא זז, אבל רק גרם לעוד גל של כאב. ניערתי את ראשי וסיננתי, "בבקשה."
הוא נחר והתרומם מעט, עד שהתיישב על המפשעה שלי. נשמתי בהקלה, למרות שהכאב לא נעלם לגמרי. תום פשט את החולצה שלו וזרק אותה הצדה. הוא חייך אליי. "להוריד את הצבתות?"
עמדתי לומר שכן, אבל זה לא מה שהוא רצה לשמוע. "תעשה מה שאתה רוצה," אמרתי. "החלטה שלך."
הוא שרבב את שפתו התחתונה, מרוצה ומעט מופתע ממני. "אני חושב שהפטמות שלך נמעכו מספיק." צווחתי כשהצבת התנתקה מהעור, אבל לאחר כמה שניות זה כבר הרגיש טוב יותר. תום הפליק על כל אחת מהפטמות ואמר, "ספר לי קצת על לינה."
"על לינה?"
הוא הנהן וליטף את השערות הקצרות במרכז החזה שלי. "לינה. מעניין אותי."
סיפרתי לו על הפעם הראשונה שנפגשתי אתה, כשרק ברחתי מהם. סיפרתי לו גם על המפגש לאחרונה, כשבאתי לתחנת המשטרה עם שלמה, ועל זה שהיא ישר ידעה שמשהו לא בסדר. לאחר מכן סיפרתי שחיכתה לי עם הניידת, שלחצה עליי עד שסיפרתי לה הכול ושהביאה את ארז כגיבוי. יכולתי לשקר, לפחות לשנות את האמת, אבל זה הרגיש מיותר בשלב הזה. ברגע שהתחלתי לדבר הכול יצא החוצה, ותום הקשיב בשקט ורק ליטף אותי בעדינות.
לאחר שסיימתי הוא הנהן ואמר, "הבנתי. ברור לך שהיא תצטרך למות, כן?"
"בבקשה אל תהרוג אותה. תום…"
"ששש. תירגע. אין ברירה. זו הייתה בחירה שלך להכניס אותה לסיפור הזה, וזו רק אשמתך שהסיפור הזה הולך להרוג אותה. באמת חשבת שהיא תוכל לעזור לך? למה אתה עושה שטויות כאלה? הרגת אותה, אודי. אין לך את מי להאשים חוץ מעצמך."
משכתי באף וניסיתי לשלוט בעצביי, אבל המילים שלו חדרו מתחת לעור והצריבה בעיניים לא אחרה לבוא.
"אני מבטיח לך שזה יהיה מהיר. לא אתן לאף אחד לאנוס אותה, למרות שירון סיפר שיש לה אחלה ציצי. הם כנראה ירצו לעשות עליה סיבוב, בעיקר פליקס. אבל בשבילך, יפה שלי, אני אדאג שזה יהיה מהיר. מה אומרים?"
הדמעות החלו לרדת במהירות, מבלי שהייתה לי דרך לעצור אותן. "תודה," אמרתי בשקט וקיוויתי שמשהו יקרה עכשיו ויגרום לי לאבד את ההכרה, כי תחושת האשמה הייתה כבדה מדי, חנקה אותי.
הוא ניגב בעדינות את הדמעות. "ראית את אלעד אתמול. מה שלומו?"
לא רציתי לדבר על אלעד. זה היה נשק מבחינתם, והם תמיד שמחו להשתמש בו נגדי. "קשה לו."
"קשה לו? למה? הוא היה בכלא?"
נאנחתי. "מה אתה רוצה שאני אגיד?"
"תגיד לי מה קשה לאלעד?"
"פליקס מתעלל בו, הוא היה אסיר ביוון. הכרחתם אותו לבוא בחזרה לכאן ו –"
"אז גם ביוון לא טוב לו וגם כאן לא? מעניין."
"זה לא ככה."
"אני מבין. טוב, מאוחר יותר אני אקפוץ לראות מה שלומו. נשלים קצת פערים. גם את דולב מתחשק לי לראות. שמעתי שהוא ממש חתיך. גיי?"
היססתי לרגע. "לא."
"הוא לא זיין אותך?"
"הוא כן."
"אז הוא גם בקטע של להתחרמן מהכוח שלו עליך?"
"נראה לי שכן."
"יפה. אני מת על אלה. רק מראה לך כמה משיכה זה עניין של המצב בו אתה נמצא. אוי, רגע. כמעט שכחתי." הוא הרכין את ראשו והעביר את הלשון במעלה הצלעות שלי עד שהגיע לבית השחי. הליקוקים שם היו איטיים ורטובים. הוא עבר על כל השערות והזקפה שלי הגיע לשיא.
כשסיים עם בית שחי אחד הוא עבר לשני, נתן גם לו טיפול יסודי. ברגע שהרים מעט את ראשו, אבל השאיר אותו קרוב לשלי, ידעתי למה הוא מצפה. הטיתי את ראשי הצידה והצמדתי את שפתיי לשפתיו. הוא הניח את ידו מתחת לראשי והרים אותי מעט, בזמן שהיד השנייה שלו המשיכה למשוך בעדינות את השיער הרטוב בבית השחי.
הוא לחש, "מי מכיר את הגוף שלך כמוני, אה?"
"אף אחד."
"אתה תהיה ילד טוב בזמן שאני כאן, נכון? לא יהיו לנו בעיות."
"לא יהיו." עם תום היה יותר קל להתנהג כמו שהם רצו שאתנהג. איכשהו הקרבה אליו החזירה אותי מיד שנה אחורנית, למצב בו הייתי עם קולר, באימונים להיות זונה.
"יש לי שאלה אליך." הוא התרומם מעט, למרות שעדיין ישב על המפשעה שלי. התפלאתי שהפסקתי לגמרי לרעוד, שהמגע שלו והעובדה שניהלנו שיחה הרגיש לי טבעי. זכרתי שבקטעים שבחר להיות נחמד אתי זה הרגיש כמו שני חברים, למרות שתמיד הזכרתי לעצמי באיזו מהירות הוא יכול להתהפך ולפגוע.
"מה?"
הוא טייל עם האצבעות שלו מסביב לטבור שלי. הזין שלי עמד ורק הקצה שלו בלט מתחת למותניו של תום, שעדיין לבש את הג'ינס. הרגשתי את הרוק שלו על בית השחי שלי.
"אם היינו יכולים לחזור אחורה בזמן, לתקופה לפני שעמדנו למכור אותך לאירופה. עדיין היית מנסה לברוח ומספר לג'ורג' שחטפו אותך, או שהיית פשוט זורם עם התכנית?"
זו לא הייתה הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי את זה. עד לפני חודש בערך הייתי בטוח שהייתי בורח שוב, כי התוצאה הסופית הייתה מגורים ביחד עם אלעד ביוון. אבל עכשיו הכול השתנה.
"לא הייתי בורח," אמרתי, לא כדי לרצות אותו, פשוט כי זה הרגיש כמו האמת.
"אני מבין. והיית עובד ומשרת את הלקוחות שלך במשך כמה שנים?"
"כן."
"זו האמת?"
"כן. הייתי… הייתי זונה. זה עדיף מהסיוט הזה."
הוא הנהן והרכין מעט את ראשו. "חבל שאי אפשר לחזור אחורה בזמן, אה? הרבה היה משתנה אם לא היית דופק את הכול. גם יוסי היה בחיים."
לדבר על יוסי הכניס אותנו מיד לטריטוריה מסוכנת. העדפתי לשמור על שתיקה.
תום קם ממני והחל לפשוט את מכנסיו. משהו בתנועות שלו גרם לי להבין שהוא מעט עצבני, אולי אחרי ששמע שהתחרטתי על הבריחה, ששנינו יודעים שאם הייתי מקבל את מה שקרה לי יוסי היה בחיים ותום לא היה בכלא.
ידעתי שאם הוא עצבני זה בקרוב מאוד יוכל להפוך לכאב. הרמתי מעט את ראשי. "אפשר בבקשה לרדת לך?"
הוא הביט עליי עם גבה מורמת. "ביקשת הרגע לרדת לי?"
בלעתי רוק. "כן, אם זה בסדר."
הוא התקרב מעט וליטף את הלחי שלי. "זה בסדר. כל דבר שמערב את הפה שלך והזין שלי זה בסדר. בבקשה."
בהתחלה ליקקתי את הכיפה שלו. ידעתי שבמצבים כאלה הם אוהבים כשמרימים את העיניים לכיוונם, כדי לראות עד כמה אתה פגיע וקטן. תום חייך כשהבטתי למעלה בזמן שהכנסתי באיטיות את הזין לתוך הפה. השקעתי את כל מה שיכולתי, למרות שעם האזיקים לא היה לי נוח. העברתי את הלשון בצורה הכי מגרה שידעתי, והשתמשתי בשפתיים כאילו מגע לא נכון יפוצץ פצצה.
תום נאנח וליטף את שערותיי. הוא החל לזיין את הפה שלי, ולמזלי לא השתגע ודחף בכוח את הזין. שנינו נענו לאט, לא ממהרים. היה לי ברור שהוא לא יגמור בקרוב, שאחרי כל הזמן שהיה בכלא הוא ירצה למשוך כל הנאה עד הקצה.
הוא החזיק כמעט עשר דקות עד שיצא מהפה שלי וניגב זיעה ממצחו. "אלוהים, אני קרוב. התאמנת עם הפה הזה." הוא נשף אוויר והתיישב על המיטה לידי. היד שלו טיילה על בית השחי שלי בזמן שהביט על הקיר ממול. "אף פעם לא הרגשת אוויר כמו אחרי שיצאת מהכלא, אודי. זו הייתה תחושה מטורפת להיות בחוץ."
לא יודע למה הוא סיפר לי את זה, אבל הנחתי שבשלב הזה האנשים היחידים שנשאר לו לדבר אתם היו אנשים כמו ירון, פליקס ואני.
"יש לך תכניות לימים הקרובים? משפחה וכל זה."
"אני והמשפחה לא בדיוק מדברים, אז חוץ מלהיות אתך אין ממש תכניות." הוא הביט עליי. "אתה רעב?"
השאלה הזו תפסה אותי לא מוכן. "רעב?"
"כן. אכלת משהו?"
"אמממ… לא."
"יש מסעדת בשרים ששמעתי עליה, משהו לא רחוק מכאן. בוא נלך."
"עכשיו?"
הוא צחק והתקרב אליי, נישק אותי על השפתיים. "בטח ציפית לקבל ממני זין עכשיו, אה?"
לא רציתי להגיד לו שהנחתי שזה מה שיקרה, בעיקר אחרי החוקן, אז רק הנהנתי פעם אחת.
"אני אזיין אותך עוד הרבה, יפה שלי. בכל תנוחה שתוכל לחשוב עליה. אבל הלילה אני רוצה ליהנות מהחופש, ומחברה של אדם שיודע לנהל שיחה. אתה לא חייב לבוא אתי, זה לא כמו פה שאתה שייך לי. בחוץ יהיה קשה לשמור על המצב בשליטה, ולך כנראה יהיה קשה להעמיד פנים שאתה סובל אותי. בחירה שלך."
להיות אתו במסעדה ולהתנהג כמו חברים יהיה סיוט, אבל ידעתי להעמיד פנים כשאני אתו, בדיוק כמו בחצי השעה האחרונה. גם רציתי קצת אוויר, ולאכול.
"אני אשמח ללכת," אמרתי.
"יופי. אה, אתה לא תנסה לברוח או משהו, נכון? כי זה יהיה מאוד בעייתי מבחינת אלעד."
אפילו לא חשבתי על לברוח, מה שגרם לי לחשוב שמשהו לא בסדר אתי. אבל כן, אם אנסה לברוח אלעד יישאר מאחור, ולא ידעתי במי אפשר כבר לבטוח במשטרה. "אני לא אנסה כלום."
הוא התרומם. "אני הולך להביא מפתח. תעשה מקלחת מהירה. כל העור שלך מבריק."

ג'ורג' לא אהב את הרעיון של שנינו יוצאים לארוחת ערב, וגם ירון ופליקס חשבו שזה מסוכן. הם הציעו לבוא אתנו, אבל תום הבהיר להם שזה היום הראשון שלו מחוץ לכלא ושהוא לא רוצה לראות אף אחד מהם.
פליקס אמר שהוא חוזר להיות עם אלעד, ושאם אני מנסה משהו אז שתום יודיע לו ישר. הרגעתי את עצמי שדולב גם יהיה שם, אז פליקס לא יוכל לפגוע באלעד כמו שבטח רצה.
תום אמר לי ללבוש גופיה שחורה וג'ינס. הוא מצדו לבש חולצת פולו קצרה ומכנס מחויט. כשהבטתי עליו מתארגן חשבתי על זה שהוא לא נראה כמו אחד שיצא הרגע מהכלא.
הלכנו ברגל למסעדה. השעה הייתה מאוחרת יחסית, אבל עדיין היו לא מעט אנשים ברחוב. לא דיברנו. הרגשתי לחוץ, ולא נתתי לאשליה של החופש לגרום לי להיות שאנן. תום נעצר כל כמה מטרים והביט על משהו, לפעמים סתם על פוסטר או גרפיטי.
הגענו בסוף למסעדה שהוא דיבר עליה. היא הייתה חצי מלאה והמלצרית הושיבה אותנו בשולחן די מבודד. כל המצב הזה הרגיש הזוי. ציפיתי להיות עדיין קשור בשלב הזה בחדר, אחרי שתום זיין אותי לפחות פעם אחת וגם השאיר עליי סימנים. לשבת אתו לארוחת ערב, להביט בתפריט אחרי שאמר לי להזמין מה שאני רוצה… זה פשוט הרגיש מגוחך.
תום הזמין צלעות, המנה הכי יקרה בתפריט. אני הסתפקתי בפרגיות וצ'יפס. הוא גם הזמין יין, משהו שנשמע יקר. הוא חייך אליי לאחר שהמלצרית הלכה ואמר, "אתה נראה מתוח, אודי."
"אני בסדר."
"קצת יין ישחרר אותך. לא רוצה אותך חמוץ כל הערב. אנחנו חוגגים עכשיו."
משהו בעיניים שלו הדאיג אותי. נראה שממש חשוב לו שאשתף פעולה, שאחגוג אתו. חשבתי על זה שאין לו באמת חברים לצאת אתם לחגוג, אולי את ירון, אבל מי באמת רוצה לבלות זמן עם ירון?
המלצרית הגיעה לפתע ומזגה לנו יין בכוסות. בכל הזמן הזה תום עדיין הביט בעיניי. לאחר שהמלצרית הלכה כחכחתי בגרוני והרמתי את הכוס שלידי. תום הרים את הכוס שלו.
אמרתי, "לחיי החופש שלך."
הוא חייך מעט, נראה נורמאלי, נראה כמו בנאדם שכל אחד ירצה בתור חבר. "לחיי החופש של שנינו, אודי."
השקנו כוסות.

תום הניח יד על בטנו ונאנח. "אלוהים כמה שזה היה טוב. שבעת?"
"כן."
"נשאר לך עוד אוכל."
"אני מעדיף לא להתפוצץ." ידעתי שכנראה נזדיין הלילה, והעדפתי לא להיות מלא באוכל.
הוא הנהן. "שתה עוד קצת יין."
"שתיתי כבר שתי כוסות."
"ותראה איזה כיף היה לנו."
לא הייתי מגדיר את הערב הזה ככיף. כל הזמן הייתי דרוך, מוכן לרגע בו יאמר משהו שיגרום לבטן שלי להתהפך. אבל הוא לא עשה שום דבר כזה, פשוט דיבר ושאל שאלות, ניהל אתי שיחה שהרגישה כמעט טבעית. זכרתי שהיינו מדברים לא מעט כשהייתי אסיר שלו. בהתחלה שיתפתי פעולה כדי לנסות להוריד מהם את ההגנות, ובשלב מאוחר יותר פשוט התרגלתי ורציתי מישהו לדבר אתו כדי להפסיק לחשוב כל הזמן על החרא שהייתי בו.
מזגתי לעצמי עוד יין ושתיתי. הסחרחורת שחשתי התגברה מעט, אבל עדיין לא ברמה שתגרום לי לשיר על השולחן או להקיא על הרצפה.
לאחר שסיימתי את הכוס תום אמר, "תסדר את השיער."
"הוא מבולגן?"
"לא, אבל אני רוצה לראות את בית השחי שלך, ואם סתם תרים את הידיים מאחורי הראש אתה תראה מגוחך. תעשה את זה לאט."
זה היה הדבר המיני הראשון שאמר מאז שהגענו למסעדה הזו. איכשהו זה הרגיש יותר נכון להיות במצב הזה, כשהוא אומר לי מה לעשות בשביל לגרות אותו ואני מציית. לא חיפשתי היגיון בתחושה הזו, כי אתי ועם תום לא היה שום היגיון.
כמעט ולא נשארנו אנשים במסעדה בשעה הזו, והאזור בו ישבנו היה יחסית שומם. סידרתי את השיער בזמן שעיניו סרקו את בית השחי שלי עם חיוך מרוצה על שפתיו. לאחר שסיימתי הוא הנהן. "מעניין מה האנשים פה חושבים עלינו?"
"מה זאת אומרת?"
"שני בחורים שיושבים פה ושותים יין. מעניין אם הם חושבים שאנחנו זוג."
משכתי בכתפיי. "אולי."
"תחשוב על זה. אין להם מושג שאני יכול להכניס אותך עכשיו לשירותים ולזיין אותך, או להגיד לך להכניס יד לתחתונים ולהביא ביד מתחת לשולחן."
כחכחתי בגרוני והבטתי על הצלחת. "אז לך תגיד להם. נשמע שזה יעשה לך טוב."
הוא צחק. "אל תיפגע לי עכשיו. זו סתם מחשבה מעניינת." הוא נאנח. "זזנו?"
"בסדר."
"יש לנו עוד תחנה אחת לפני שנחזור לישון כמו תינוקות."
הבטתי על השעון שעל הקיר. השעה הייתה כמעט אחת בלילה. "לאן?"
"מה זה משנה?"
לא עניתי, כי אם הוא החליט לא לספר לי אז הוא לא יספר.
החשבון הגיע ותום שילם והשאיר טיפ די עצום. קמנו ללכת וכשחלפתי לידו הוא צבט לי את התחת ואז הניח את ידו מסביב לכתף שלי. בהתחלה הרגשתי שהרצפה מעט עקומה, לכן נאלצתי להישען עליו.
יצאנו החוצה אל לילה קריר, או שהרגשתי כך בגלל הגופייה שלבשתי. תום המשיך ללכת עם ידו מסביב לכתפיי, דואג שאשאר צמוד אליו. היין גרם לפניי להרגיש סמוקות והראייה לא הייתה הכי יציבה. אבל תום הכתיב את קצב ההליכה שלנו, ואני פשוט התקדמתי בקצב הזה.
הלכנו בערך עשר דקות דרך רחובות שקטים שלא ממש הכרתי, או שאולי הכרתי אבל בגלל היין לא הצלחתי לזכור. לפתע הוא נעצר, בקצב של סמטה שהייתה מסריחה. הוא נעמד מולי ואחז בפניי. "אתה בסדר?"
הנהנתי. "קצת מסוחרר, אבל בסדר."
"יופי." הוא ליחך את שפתיו. "חשוב שתבין, זה שאנחנו לא בדירה לא אומר שאתה לא שלי, זה שאנחנו הולכים ביחד ואוכלים ביחד לא אומר שפקודה שלי היא משהו שתוכל לזלזל בו. אתה מבין?"
"כן."
הוא חייך וטפח על הכתף שלי. "מעולה, אז צפוי לנו לילה מהנה, בעיקר לך."
פתחתי את פי כדי לשאול איפה יהיה הלילה המהנה הזה, אבל עצרתי את עצמי ברגע האחרון, יודע שהוא לא יסכים לומר לי.
עוד חמש דקות של הליכה בדממה, עד שהגענו לעוד סמטה חשוכה. לא ראיתי את הדלת שהוסתרה בצללים עד שתום נעצר ממש מולה. הוא הביט לצדדים ואז דפק על הדלת בחוזקה. העברתי יד על פניי והיה נדמה לי שאני שומע מוזיקה מהצד השני של הדלת.
הייתי כנראה אמור להיות הרבה יותר מפוחד ממה שהייתי, אבל היין השפיע עליי מספיק בשביל לגרום להיגיון שלי להיות פחות… טוב, הגיוני.
הדלת נפתחה לפתע. המוזיקה התגברה. מצמצתי בהפתעה. הבחורה שעמדה לפנינו לבשה בגדי עור צמודים. החזה שלה היה כמעט כולו בחוץ. פנים יפות, שיער אסוף בקוקו גבוה. היא סקרה אותנו במבטה ואמרה, "סיסמא."
"קורבן," אמר תום.
היא הנהנה. "מאתיים שקל כל אחד."
תום שלף שני שטרות של מאתיים שקל מהכיס ונתן לה. הוא ידע בדיוק מה הסכום בדיוק כמו שידע מראש שנגיע למקום הזה. רגע לפני שנתנה לנו להיכנס, הבחורה שאלה את תום, "הוא שלך?"
"רק שלי."
"לגמרי גיי?"
"כשזה נוח לו."
היא צחקה וזזה הצידה. "תיהנו."
תום נכנס ראשון וכהתחלתי ללכת אחריו הרגשתי את ידה של הבחורה על המפשעה שלי. היא לחצה ושחררה במהירות. לא קפצתי או העפתי את היד שלה. פשוט המשכתי ללכת כאילו כלום לא קרה.
המוזיקה התגברה כשהתקדמנו לתוך מסדרון צר וחשוך. בקצה ראיתי אור זהוב וצלליות של אנשים. תום אחז בידי והסתכל עליי. "בסדר?"
הייתה רק תשובה אחת שיכולתי לומר. "בסדר."
כשהגענו לקצה המסדרון ויצאנו אל המועדון עצמו כל החששות שלי הפכו למציאות. המקום היה מפוצץ באנשים. במבט ראשון הוא לא נראה גדול, אבל היו בו שתי קומות ומאיפה שעמדנו ניתן היה לראות כל מיני חדרים ומעברים חשוכים. במרכז הייתה במה גבוהה, ועכשיו הייתה עליה בחורה ערומה קשורה לתקרה. בזמן שבהיתי עם עיניים רחבות גבר ענק ושעיר, לבוש בגדי עור, עלה על הבמה והסתובב סביב הבחורה, שנראתה שיכורה או מסוממת או שניהם.
תום לחש לי באוזן, "אתה נושם?"
לא עניתי, פשוט בהיתי בבחורה הזו. היה הייתה יפה, ממש יפה, עם שיער בלונדיני ארוך ושדיים שלא היו יכולים להיות אמתיים. הגבר נעצר מאחוריה והטה את ראשה לאחור. הוא העביר ידיים גדולות במורד הגוף שלה עד שהגיע למפשעה, שהייתה חלקה משיער. לנגד עיניי – לנגד עיניי כולם – הבחור הזה התחיל לדחוף אצבעות לתוך הכוס שלה, ולא עשה זאת בעדינות.
ראיתי שהפה שלה זז, אבל לא שמעתי אם יצאו ממנו צעקות או אנחות של הנאה. הנחתי שמדובר בשילוב של השניים. לא הבנתי איך מסביבי אנשים לא מביטים, לא מגלים עניין. עמד לי כל כך חזק עד שהזין היה קרוב לקבל נקע. הפה שלי נעשה יבש והקרקע הרגישה לא יציבה.
"רוצה גם?" שאל תום.
מצמצתי והסתכלתי עליו. "מה?"
"רוצה לעמוד שם אתה? לגעת בה ככה?"
ניערתי את ראשי. "זה יותר מדי."
הוא אחז במפשעה שלי. "עומד לך חזק, אודי, עוד רגע אתה גומר במכנסיים. אל תגיד לי שזה יותר מדי. אתה מת להיות שם אתה."
ליחכתי את שפתיי. "אני לא יכול ככה סתם לעלות לשם ו –"
הוא לא נתן לי לסיים, פשוט אחז ביד שלי ומשך אותי אחריו. עברנו בין אנשים שלא לבשו הרבה בגדים, חלק היו עם קולרים ומבט מושפל. ניסיתי לא להביט לאף אחד בעיניים ונדהמתי מטווח הגילאים הרחב של האנשים במקום.
תום הוביל אותי אל שורת דלתות בצד המועדון ונעצר מול האחרונה. הוא דפק על הדלת ופתח אותה רגע לאחר מכן. עמדתי להיכנס אחריו אבל הוא נעצר ואמר, "אני אסדר כאן את הדברים לבד. תחכה לי כאן בינתיים. אה, ותוריד חולצה ותשחרר את הכפתור העליון בג'ינס."
הדלת נסגרה לי בפרצוף.
נשענתי עם גבי על קיר האבן הקר. הבמה הייתה קרובה יותר למקום בו עמדתי, ובדיוק מולי הייתה הבחורה הבלונדינית. בשלב הזה הבחור השעיר לא הסתפק בכוס שלה. האצבעות שלו גם היו בתוך התחת שלה, נכנסות ויוצאות בקצב מהיר. היא התנשפה ונאנחה בקול רם, בקושי הצליחה לעמוד על קצות האצבעות.
אלוהים כמה שהייתי חרמן.
פשטתי את החולצה, אפילו לא עוצר לחשוב על זה שאני באמצע מועדון. היו שם עוד גברים בלי חולצה, לפחות עשרה שנראו בערך בגילי. שחררתי את הכפתור הראשון בג'ינס והמשכתי להביט על המופע שלפניי. את החולצה השארתי על הרצפה. רציתי להכניס יד לתחתונים ולהביא ביד, ויותר מזה – רציתי לעלות על הבמה הזו ולזיין את הבחורה הזו עד ששנינו נגמור ביחד.
לעזאזל עם המקום הזה. לא רציתי את המחשבות הדפוקות האלה בראש שלי, אבל איכשהו הן הרגישו נורמאליות בהתחשב בסביבה בה הייתי. גם היין תרם את חלקו.
קבוצה של גברים בני ארבעים בערך קלטה אותי עומד לבד. היו שם חמישה מהם. הם החלו להתקרב אליי וקיוויתי שלא יתחילו לדבר אתי. לא היה לי מה לומר להם ובלי תום לידי שייקח פיקוד על המצב הרגשתי כמו ילד שאיבד את אימא שלו בקניון.
הם הקיפו אותי ומנעו ממני להמשיך לראות את הבחורה על הבמה. יצרתי קשר עין עם הגבר שעמד מולי. הוא היה גבוה, כתפיים רחבות ושיער שהחל להאפיר.
"אתה פה עם מישהו?"
הנהנתי.
"האדון שלך?"
היססתי עוד רגע לפני שהנהנתי שוב.
הם החליפו חיוכים ביניהם. הגבר שדיבר אתי הניח את ידו לפתע על החזה שלי. עמדתי להעיף אותה אבל ברגע האחרון הזכרתי לעצמי שהם חמישה ואני אחד, וזה לא כאילו שמגע כזה יכול להוציא אותי מאיזון.
היד הגיעה במהירות לפטמה עם העגיל וצבטה אותה. "כמה בדרך כלל האדון שלך מבקש עבור לילה אתך?"
"הוא לא… זה לא ככה."
"אל תגיד לי שהוא לא מוכן לחלוק אותך, זה מאוד יעציב אותנו." עוד אחד מהם הניח עליי ידיים, ליטף את הבטן שלי. ברגע שהבחור השלישי החל להתקרב ניערתי אותם ממני ואמרתי, "זה לא זמן טוב. תמשיכו… את מה שעשיתם מקודם."
הבחור שמולי פתח את פיו בדיוק כשהדלת ליד נפתחה. תום יצא החוצה עם בחורה גבוהה לבושה בבגדי עור אדומים. היא הזכירה את הבחורה בכניסה, עם הקוקו הגבוהה. היה לה אודם אדום מאוד ועצמות לחיים גבוהות.
"אני רואה שמשכת קהל," אמר תום ונשמע כאילו ציפה למצוא אותי בסיטואציה הזו.
"אני מבין שהוא שלך," אמר הבחור.
"אתה מבין נכון."
"כמה אתה רוצה בשביל שעה אתו?"
תום חייך וקרץ אליי. "הוא לא להשכרה הלילה. אבל חכה בסבלנות, אתה תקבל ממנו הופעה בלי קשר. תשאירו אותנו לבד בינתיים ונראה איך אנחנו מארגנים את זה."
הבחורים הסתובבו וחזרו לדבר במקום בו היו מקודם. שאלתי את תום, "מה קורה?"
"הרבה קורה. זו דנה, היא מנהלת את המקום הזה."
דנה נעמדה לפניי. היינו בערך באותו הגובה. היא סקרה אותי במבטה ואמרה לתום, "יהיה חבל לשים עליו מסכה. הפנים האלה…" היא ליטפה את הלחי שלי עם ציפורניים ארוכות.
"זה בשביל המופע, שירגיש יותר משוחרר. אודי, יש מסיכת אב"כ בתוך המשרד. שים אותה ותחזור הנה, בלי בגדים."
"בלי… בגדים?"
ראיתי אנשים בתחתונים, אבל אף אחד לא היה ערום.
לפני שתום הספיק לענות דנה סטרה לי, סטירה שהקפיצה אותי בבהלה. בהיתי בה עם עיניים רחבות.
"קיבלת פקודה, אפס. כנס לשם ותתכונן. הרבה גברים פה היו מתים להיות במקומך, ואם לא היית מקושר לתום בחיים לא היית מתקרב למעמד הזה."
תום סימן לי עם ראשו להיכנס לתוך החדר. "יש שם גם יין. שתה קצת." ידיי רעדו כשנכנסתי פנימה והדלת נסגרה מאחוריי. רעשי המסיבה נשמעו מרוחקים עכשיו. החדר באמת היה משרד, עם שולחן עבודה וספה קטנה. מסכת האב"כ הייתה על השולחן, שחורה ומפחידה באור המועט שהיה בחדר. נשמתי עמוק והתקרבתי אל השולחן. הבטתי על המסכה וחשבתי שאם אני אמור לעמוד על הבמה הזו לפני כולם, ערום, זה כנראה רעיון טוב שיהיה משהו שיסתיר את פניי. לפני שהרמתי את המסכה לקחתי בקבוק יין ושתיתי ישר מהבקבוק, עד שהטעם שרף את גרוני. הנחתי את הבקבוק בצד ומבלי לחשוב על כל מה שיכול להשתבש בערב הזה, או על כל האנשים שנמצאים מחוץ לדלת וכנראה ישמחו להשתמש בי כמו שתום אהב להשתמש, הנחתי את המסכה על הראש וחיזקתי את הרצועות.
לא היה קל לנשום, בטח לא לראות. הראש שלי הרגיש כבד. חלצתי נעליים וגרביים והנחתי אותם בצד. שחררתי את הרוכסן בג'ינס ונתתי לו ליפול. לאחר מכן ירדו התחתונים. הייתה מראה גדולה על אחד הקירות. נעמדתי מולה וסקרתי את ההשתקפות שלי.
מפחיד. מטריד. אבל בכל זאת, בצורה הזויה, זה גם נראה מגרה.
עמד לי, כנראה שעמד בלי הפסקה מהרגע שנכנסתי למועדון הזה. עצמתי את עיניי ואמרתי לעצמי שאני לא חייב לסבול הלילה, לא חייב לפחד כל הזמן. האנשים האלה היו מטורפים, אבל כל מה שינסו לזרוק עליי הוא כלום לעומת מה שכבר עברתי.
נשימה עמוקה. להרפות את הגוף. לא לפחד. לזרום. לנסות ליהנות. בסופו של דבר, איזו ברירה עוד הייתה לי?

הבחור השעיר לא נראה מרוצה כשנאמר לו לפנות את הבמה. הוא ירד במדרגות וחלף על פניי במהירות. מולי ראיתי את הבחורה הבלונדינית, את הגב שלה שהבריק מזיעה, את התחת הכל כך יפה.
תום הניח את ידו על החזה שלי ואמר לתוך האוזן שלי, "אתה שם בשביל מופע, אודי. לא אכפת לי שאף פעם לא עשית את זה, לא אכפת לי שעמוק בפנים אתה עדיין ילד טוב ותמים. שכח מכל זה. כשאתה על הבמה הזו אתה שחקן, אומן. אף אחד מהאנשים במקום הזה לא יודע איך לגרום הנאה וכאב כמוך. הבחורה הזו שם, היא הצעצוע שלך, הרכוש שלך. תעשה לה מה שאתה רוצה, אף אחד לא יעצור אותך. הזדמנות כזו לא באה הרבה בחיים, ואני נותן לך את ההזדמנות הזו כי ברור לי עד כמה אתה צריך להתפרק, לשחרר תסכולים." הוא ליטף את הזקפה שלי. "אתה תאכזב אותי?"
הבטתי עליו דרך הזכוכית של המסכה. הוא נראה מטושטש. "לא." בלעתי רוק. "הכלבה הזו שלי."
גם דרך הטשטוש ראיתי אותו מחייך. מיד לאחר מכן הוא דחף אותי לכיוון הבמה.
רגליי רעדו והייתי בטוח שבכל רגע אני פשוט אפול. הלב שלי פעם כל כך מהר עד שממש שמעתי אותו באוזניים. כשעליתי לגמרי על הבמה אנשים החלו להביט עליי, ממש הפסיקו לדבר ובהו בי. חיוכים, אצבעות שהופנו לכיווני. מישהו שרק.
אתה ערום, הזכרתי לעצמי. אתה ערום מול יותר ממאה אנשים ויש לך מסיכת אב"כ על הראש ועומד לך ויש בחורה ערומה לידך שקשורה לתקרה.
אוי כמה שרעדתי.
מאחורי שמעתי את תום צועק, "היא שלך, אודי!"
נשמתי עמוק והבטתי הצידה. הבחורה הבלונדינית הביטה עליי, מבט מבולבל על פניה, אבל לא מפוחד. נראה שהיא מעט מסוממת, אבל לא מספיק בשביל לא להיות מודעת למה שקורה לה.
הרגשתי לפתע יד גדולה על הרגל שלי. הבטתי למטה וראיתי את הבחור שדיבר אליי מקודם נוגע בי. כשהגיע לזין שלי זזתי הצידה. לא הייתי שם בשבילו.
ניערתי את הראש. תתרכז. חלק בי רצה לברוח משם, לרדת מהבמה ולשכוח מכל החרא הזה. אבל תום חיכה בקצה הבמה, ואם אאכזב אותו הלילה הזה יהפוך להיות ממוזר לאלים.
הסתובבתי לגמרי לכיוון הבחורה והנחתי יד רועדת על החזה שלה. אנשים בקהל קראו קריאות הידוד, אבל בקושי שמעתי אותם. פעימות הלב באוזניי נשמעו חזק יותר.
צבטתי את הפטמה שלה, עיקמתי אותה עד שהבחורה עצמה את עיניה מכאב, אבל גם מהנאה. התקרבתי אליה עוד יותר ונעמדתי מאחוריה. העברתי את כיפת הזין על הירכיים שלה, מרגיש את העור החם והמיוזע שלה. היא נאנחה וניסתה להתחכך בי, אבל דחפתי אותה מעט לפנים.
היא לא תקבע את הקצב. היא לא תקבע כלום.
התחלתי למשש אותה, ללוש את החזה ואת הבטן. לא הייתי עדין, אבל גם לא ניסיתי להשאיר עליה סימנים. אחזתי בפניה ודחפתי אצבעות לתוך הפה שלה, מרגיש לשון רטובה ושפתיים עבות. היא ינקה את האצבעות שלי ולא הפסיקה לנסות להתחכך בי. רציתי לזיין אותה, פשוט להיכנס פנימה ולא לחשוב על זה בכלל.
אבל היינו על במה, והקהל רצה לראות מופע. לא, אני רציתי לראות מופע.
הורדתי את ידיי במורד הגוף שלה ואת האצבעות הרטובות מהרוק שלה דחפתי בחוזקה לתוך הכוס שלה. הוא הרגיש לוהט, כבר פתוח מכל המשחקים של הבחור שלפניי. משום מה זה עצבן אותי. דחפתי את האצבעות בכוח ושמעתי אותה נאנקת מכאב. אבל לא הפסקתי, פשוט הכנסתי את כל מה שהצליח להיכנס.
"אודי!" הבטתי אחורנית. תום אחז מקל שחור בידו ואז זרק לי אותו. המקל נחת ממש לידי. הקצה שלו לא היה חד, והגוף לא עבה במיוחד. הרמתי את המקל ולקח לי רגע להבין מה אני אמור לעשות אתו. המחשבה על הכוח שהיה לי בידיים שלחה עוד זרם של דם ישר לזין. הלכתי אל צדה השני של הבחורה וירדתי על ברכיי. מחאו לי כפיים בזמן שהחזקתי את המקל ועמדתי להכניס אותו לתוכה. משהו במחיאות הכפיים גרם לי לעצור לרגע. סקרתי את הצופים ומצאתי את עצמי מרים את המקל גבוה, רוצה לשמוע אותם מריעים.
אוי, תחושת הכוח הזו. היא שיכרה אותי יותר מכל היין ששחה לי בגוף.
ראיתי במעורפל פרצופים מחייכים, ידיים מושטות לכיווני. כולם הביטו עליי ברגעים האלה, אף אחד לא התעסק בדברים אחרים.
תן להם מופע, אודי. תראה להם שאתה לא סתם קורבן. הם לא יודעים על תום, לא יודעים לאן תחזור אחרי שהלילה הזה יסתיים. מבחינתם אתה השולט, לך יש את הכוח לקבוע את מידת הכאב וההנאה של הבחורה הזו.
אם לא הייתה לי מסיכה על הפנים הייתי מלקק את הזיעה מהגוף החלק של הבחורה הזו, הייתי נוגס בפטמות שלה ומוחץ אותן בין שיניי ואז הייתי דוחף את הלשון עמוק לתוך הפה שלה ותופס עליו בעלות.
העברתי את ידיי על ירכיה המיוזעות עד שהגעתי למפשעה החלקה. הכנסתי את קצה האצבע פנימה, ישר לתוך רטיבות וחום. עיקמתי את האצבע בפנים והיא נאנקה מהכאב הפתאומי.
"דחוף את זה פנימה!" מישהו צעק מהקהל.
הרמתי את המקל וקירבתי אותו אל המפשעה שלה. קריאות הקהל התגברו. כשקצה המקל היה ממש על העור הרטוב שלה דממה מילאה את האולם. כולם חיכו לראות מה תהיה התגובה שלה, מה אני אעשה.
נשמתי עמוק והתחלתי להחדיר את המקל פנימה. ראיתי את שריריי הרגליים שלה נמתחים, את הרצון לנוע כדי להקל על החדירה. היא נשמה עמוק ועצמה את עיניה. המשכתי לדחוף את המקל עד שנעצרתי ומשכתי באיטיות החוצה. היא נאנחה בקול. רגע לפני שהמקל היה לגמרי בחוץ דחפתי אותו שוב. זיינתי אותה עם המקל במשך דקה בערך, עד שהחלטתי שהוא לא נכנס מספיק עמוק.
צעקתי לקהל, "עמוק יותר?" וקיבלתי כתשובה מחיאות כפיים וקריאות הידוד. לא האמנתי לרגע שבאמת שאלתי את זה, שבאמת הרגשתי מספיק בנוח בשביל לתקשר עם הקהל. אבל לא הייתי עצמי באותם הרגעים, לפחות לא העצמי שהכרתי.
דחפתי בכוח את המקל פנימה. הבחורה צעקה, אבל רעשי הקהל בלעו את הקול. מבלי שידעתי למה, ההתנגדות של הגוף שלה הרגיזה אותי. ידעתי שהיא יכולה לקבל את המקל הזה עמוק יותר פנימה, ידעתי שאם תרגיע את השרירים זה יקרה.
אחזתי בחוזקה במקל ודחפתי אותו שוב חזק. עוד צעקה, הפעם חזקה יותר. הקול שלה עצבן אותי, החוצפה שלה הייתה הדבר האחרון שרציתי עכשיו. הדבר שהפתיע אותי ביותר היה – ידעתי בדיוק מה לעשות.
מבלי להסס הנחתי את כף ידי שלא אחזה במקל על הצלעות שלה. לחצתי בחוזקה. היא צרחה ובשניות האלה דחפתי את המקל עמוק יותר.
"ששש," לחשתי לה באוזן אחרי שנעמדתי, ידי עדיין אוחזת במקל עמוק בתוכה. "את אוהבת את זה."
"כואב," היא סיננה. "תוציא…"
סטרתי לה על הישבן, חזק. עוד צעקה. עיניה היו עצומות בחוזקה.
"אני מתרחק עכשיו," אמרתי לה. "אם המקל הזה יוצא החוצה אני דוחף פנימה את הרגל."
עזבתי את המקל והתרחקתי כמה מטרים לאחור. הלב שלי לא הפסיק לפעום במהירות, הזיעה לא הפסיקה לזרום החוצה מכל נקבובית בעור שלי. אבל הייתי מעבר לתחושות האלה. האלכוהול והאדרנלין השתלטו עליי לגמרי.
לראות אותה קשורה לתקרה, ראשה מושפל והמקל עמוק בתוך הגוף שלה היה מספיק בשביל לגרום לטיפות זרע לזלוג מהזין שלי על הרצפה.
הבטתי על תום והוא החזיר לי הנהון, לא נראה מופתע ממה שהרגע עשיתי. כאילו שהיה לו ברור שאם אעלה על הבמה הזו אז האודי המטורף הזה ישתלט.
אולי הוא הכיר אותי יותר טוב משהכרתי את עצמי.
"זיין אותה בתחת!" מישהו בקהל קרא, ואחרים הצטרפו לקריאה הזו.
לא ידעתי אם אני רוצה לזיין אותה, אבל כן ידעתי שלא סיימתי אתה. התקדמתי לכיוונה ונעצרתי מאחוריה. לא ידעתי בדיוק מה הצעד הבא שאעשה יגרום, אבל רציתי לנסות.
התכופפתי ואחזתי בקרסוליה. התרחקתי איתם אחורנית, מה שגרם לפלג גופה העליון להימשך לאחור עד שכל קשר עם הרצפה נותק.
היא צעקה, לא הפסיקה לצעוק בזמן שמשכתי את הגוף שלה עוד ועוד אחורנית. ידעתי שזה גורם לשרירים שלה להתהדק, גם במפשעה. היא כנראה רצתה לדחוף את המקל החוצה, אבל הלחץ של השרירים תקע אותו בפנים.
הבטתי הצידה וראיתי אנשים מביטים עם מבטים המומים, חלק כיסו את הפה בתדהמה.
בזהירות פיסקתי את הרגליים שלה. הצעקות התגברו. המקל היה קרוב אליי. הרמתי את הרגל בזהירות ועם הברך דחפתי את קצה המקל פנימה, לאחר שראיתי שהוא יצא מעט החוצה.
עמדתי להפעיל עוד לחץ כשלפתע ראיתי טיפה של דם זולגת החוצה מהכוס שלה. בהיתי בטיפה הזו בזמן שהחליקה על העור ומשם לרצפת העץ. הרגשתי את השליטה בורחת ממני, את הביטחון נמס.
מה קרה פה הרגע?
מה עשיתי?
לעזאזל.
הורדתי אותה בזהירות וכשנעמדתי מולה לא הופתעתי לראות שהיא איבדה את ההכרה. הנחתי יד על צווארה ווידאתי שהיא עדיין נושמת.
המסכה חנקה אותי. הרגשתי מסוחרר וכל מה שרציתי היה לברוח מהבמה הזו ולבכות באיזו פינה.
בזהירות הוצאתי את המקל מהגוף שלה. הוא החליק החוצה והקצה שלו היה מכוסה בדם. זזתי הצידה עד שדנה הייתה מולי. "תקראי לרופא," אמרתי לה. "היא התעלפה."
דנה השיבה לי חיוך, ולא נראה שהיא מתכוונת לקרוא לאף אחד.
הקהל בינתיים השתתק, אולי לא מבין למה הפסקתי. כנראה שמבחינתם להתעלל בבחורה חסרת הכרה זה בסדר. חשבתי, אתה זה שגרם לה לאבד את ההכרה, אז מי אתה שתשפוט?
הכול הרגיש חנוק. לא יכולתי להישאר שם יותר. התחלתי ללכת לכיוון היציאה מהבמה כשלפתע דנה החלה ללכת לכיווני. היא סימנה לי עם ידה לעצור. כשהגיעה אליי היא אמרה לי באוזן, "אתה לא הולך לשום מקום."
"נתתי לך מופע." היה מוזר לדבר עם המסכה על הפנים.
היא צחקה. "היא נתנה לי מופע. עכשיו תורך."
הבטתי הצידה. תום הביט עליי והנהן, חיוך קטן על שפתיו. הרגשתי משהו נוגע בי בגב וכשהסתובבתי במהירות ראיתי זוג אזיקים שירד מחבל ארוך מהתקרה. האזיקים היו מכוסים בבד חזק, כדי לא להשאיר יותר מדי סימנים על העור במקרה שמופעל עליו לחץ.
"אני רוצה ללכת," אמרתי לה.
"זו לא אופציה."
"אל תגידי לי – "
"או שאתה מכניס פנימה את הידיים או שאני קוראת לעזרה. תסתכל מסביב, כל אחד פה ישמח לקפוץ ולעזור לי."
מסביבנו אנשים חזרו בינתיים לדבר אחד עם השני, אבל היו לא מעט שעדיין הביטו בנו ונעצו בי מבטים רעבים. לא, לא תהיה לה בעיה לקרוא לעזרה.
"אפשר לדבר רגע אם תום?"
"לא. אם הוא היה מעוניין לדבר אתך הוא היה פה עכשיו. תניח את הידיים על האזיקים. בנאדם שגורם לכאב צריך גם לדעת לקבל אותו."
"כלבה," אמרתי, "אני יכול ללמד אותך כמה דברים על כאב."
היא אחזה בכוח בידי. "אז בוא תלמד אותי."

המבטים היו יותר מדי.
הם ראו דרך המסכה שלי, דרך העור.
עצמתי את עיניי בחוזקה וקיוויתי שהכול כבר יסתיים.
עדיין לא האמנתי שעשיתי את הדברים שעשיתי לבחורה הזו. מישהו עלה על הבמה בזמן שדנה קשרה אותי באזיקים והוריד את הבחורה. הוא לקח אותה אל אחד החדרים בצד. קיוויתי שהוא באמת יעזור לה, לא יזיין אותה כשהיא חסרת הכרה ומדממת.
עמדתי על קצות האצבעות, ולמרות המסכה הרחתי את הזיעה מבית השחי שלי בעוצמה. דנה הסתובבה סביבי באיטיות ואף אחד בקהל לא דיבר.
רציתי לצעוק עליהם שהם חולים, שיפסיקו להסתכל עליי כאילו רציתי להיות שם. אבל הם הביטו אליי בתור הבחור שעלה לבמה מרצונו, שהתעלל בבחורה קשורה ושלא ניסה לרדת מהבמה כשבאו לקשור אותו.
מבחינתם הייתי שחקן מרצון, וגם אם היו כמה שראו את הוויכוח שלי עם דנה מקודם, לא האמנתי שהיה להם אכפת מספיק בשביל לעזור.
האצבעות שלה טיילו על העור של המיוזע שלי, ציפורניים שכמעט משאירות שריטות, רק כמעט. היא ליטפה את שיער הערווה שלי ואז ירקה על החזה שלי. הרוק זלג במורד הבטן ונעצר בטבור.
לקח לי רגע להבין מה הדבר שאני רואה לפתע מולי. מצמצתי עד שקלטתי את המקל השחור עם הדם. דנה אחזה אותו מול פניי. ניערתי את ראשי לשלילה, אבל לא אמרתי כלום כי להתחנן אף פעם לא עזר לי.
היא הלכה מאחוריי ובמשך דקה בערך לא שמעתי אותה ולא הרגשתי כלום. רק מבטים. כל כך הרבה מבטים.
כבר הפסיק לעמוד לי, כנראה שהפסיק ברגע בו ראיתי את הדם זולג מהכוס של הבחורה. כשקצה המקל הוצמד לחור שלי הפסקתי לנשום. לא הייתי פתוח, בטח לא מספיק בשביל להתמודד עם המקל הזה. לא נראה שהיא עומדת למרוח על החור שלי קרם, או להחדיר אצבעות. גם הדם כבר התייבש ממה שראיתי.
זה הולך לכאוב כמו להבה, אמרתי לעצמי. אבל אל תיתן להם לראות אותך סובל. נזכרתי בהתרגשות של הקהל בכל פעם שהבחורה צעקה מכאבים. הם ניזונו מהכאב הזה, ולי לא הייתה כוונה להאכיל אותם.
לחץ על השרירים, כאב חד שהתעצם במהירות. לשחרר את השרירים. לנשום.
קצה המקל נדחף פנימה והכאב גרם לי לראות כתמים לבנים. צעקתי ללא קול, אבל בגלל המסכה אף אחד לא יכול היה לראות את זה.
רוב האנשים בקהל זזו הצידה, כדי שיוכלו לראות את החדירה עצמה. ציפיתי לשמוע יותר קריאות הידוד, אבל הם כנראה העדיפו להיות בשקט ולחכות לשמוע אותי צועק.
עוד דחיפה של המקל פנימה. בקושי הצלחתי לעמוד על קצות האצבעות. ניערתי את ראשי וידעתי שאני רועד לגמרי. אפילו השיניים שלי נקשו מכל הניסיונות להתמודד עם הכאב המטורף הזה.
דנה החלה להניע את המקל בתנועות מהירות, לא ממש דוחפת אותו עמוק יותר, פשוט משחררת את השרירים על ידי תנועות קצרות ומהירות. הרגשתי את השרירים מתרגלים מעט לחדירה, למרות שהכאב עדיין היה שם.
מישהו מהקהל צעק, "הוא נרדם שם?"
מיד הכנתי את עצמי לדחיפה חזקה, והיא באמת הגיעה. גם הפעם הצלחתי לא לצעוק ודנה התעצבנה מספיק בשביל לתפוס פיסת עור בגב שלי ולצבוט אותה עד שהתחלתי להשתולל באזיקים.
שמעתי אותה מתנשפת מאחוריי. היא נצמדה אליי מאחור וסיננה באוזן שלי, "אתה שוכח את התפקיד שלך. אם לא תיתן מופע טוב אני אבקש ממשהו אחר לנסות לעורר אותך, ותאמין לי שאתה לא רוצה את זה."
"קיבלת את המופע שלך," סיננתי בחזרה דרך המסכה. "מספיק. לא רוצה להיות פה, הבחורה הזו רצתה." למרות ששנינו ידענו שהיא לא רצתה את הכאב הזה בסוף, בטח לא את הדם ואיבוד ההכרה.
"עדיין לא קיבלתי שום מופע," דנה אמרה ודחפה את המקל עמוק יותר. הצלחתי להתמודד עם הכאב לעוד עשר שניות בערך, אבל הכלבה לא הפסיקה להפעיל לחץ, עד שהרגשתי שהמקל הזה הולך לצאת מהטבור שלי בכל רגע.
חוסר ריכוז רגעי היה מה שהפיל אותי בסוף. התרכזתי בלנסות להכניס עוד קצת אוויר לריאות וזה גרם לי לא להתרכז בשרירים שלי, בלנסות למנוע את החדירה.
דחיפה חדה מדנה והמקל נכנס לפחות עוד שלושה סנטימטרים פנימה, החליק פנימה על העור והרגיש כמו סכין בתוכי.
צרחתי.
הקהל התעורר.
מניאקים. שימותו כולם.
ברגע שהמקל היה כל כך עמוק כל תנועה של דנה גרמה לי לצעוק. הוא פשוט היה במקום בו לא הצלחתי לשלוט בעצמי יותר. איבדתי את היכולת לעמוד זקוף על הרגליים, ועכשיו האזיקים היו הדבר היחיד שהשאיר אותי זקוף. עם כל דחיפה שלה נאנקתי מכאב והרגשתי את האנרגיה מתרוקנת ממני, משאירה אותי כמו סמרטוט.
מבין רעשי הקהל שמעתי לפתע את דנה צועקת, "תזיזו אותו קדימה." לא הבנתי למה הכוונה, אבל רגע לאחר מכן האזיקים החלו לנוע לפנים, ואני אתם. הרמתי את מבטי וראיתי שהחבל שיצא מהתקרה היה מחובר למעין מסילה, ועכשיו נמשכתי קדימה בקצב איטי. לא היה טעם לנסות להישאר במקום. קצה הבמה היה כחמישה מטרים לפניי, והנחתי שהכוונה הייתה להציב אותי קרוב יותר לקהל.
כשהתחלתי לנוע בזהירות עם המסילה הבנתי מיד שכל צעד הולך להיות עינוי. המקל בתוכי לא יצא – דנה דאגה לכך. הלכתי אתו עמוק בפנים, גונח מכאב ככל שהמשכתי להתקדם על קצות האצבעות.
חמישה מטרים הפכו לשלושה ואז נשאר עוד מטר אחד. ציפיתי לעצור בכל רגע, אבל זה לא קרה. אנשים בקהל זזו הצידה ולא הבנתי מה קורה עד שקצה הבמה היה ממש מתחתיי. נעצרתי במקום וניסיתי להביט לאחור, על דנה, אבל במצב בו הייתי לא היה לזה סיכוי.
כשניסיתי לעצור ולמשוך את עצמי לאחור רק שיפדתי את עצמי יותר על המקל, וזה כל כך כאב שאיבדתי לגמרי שיווי משקל ונתתי למסילה למשוך אותי מעבר לבמה.
הדבר היחיד שהיה טוב בכל הסיוט הזה היה שהמקל יצא ממני, כי דנה נשארה לעמוד על הבמה. התקדמתי כמה מטרים לתוך הקהל, שזז הצידה מסביבי. המסילה נעצרה לבסוף ונשארתי תלוי באוויר, בערך חצי מטר מעל הקרקע. הכאב בזרועות היה נורא, אבל לא כמו הכאב שעדיין פעם בתוכי.
חשבתי על נתח בשר שתלוי מהתקרה, מחכה לקצב שייקח ממנו חתיכות. עצמתי את עיניי בחוזקה כי לא רציתי לראות את כל הפרצופים האלה, קרובים כל כך, מחכים.
טוב, הם לא חיכו הרבה זמן. ברגע שהאדם הראשון שלח את ידו וצבט את הפטמה עם העגיל, עשרות ידיים נשלחו גם כן. בהתחלה עם ליטפו וצבטו בעדינות, העבירו אצבעות על העור הרטוב מזיעה. רק הגבוהים יותר הצליחו להגיע לצוואר שלי ולבית השחי, בזמן שהאחרים הסתפקו בחלקים הנמוכים יותר.
מישהי או מישהו הכניסו את הזין שלי לפה שלהם ומתחתיי הרגשתי שלושה אנשים מלקקים את כפות רגליי. שפתיים על שיער הערווה שלי, כאב חד ופתאומי כששיניים תלשו החוצה כמה שיערות.
זה היה יותר מדי לעכל. נשארתי קפוא, מרגיש מנותק. נגעו בי בעבר, אבל לא כל כך הרבה אנשים בו זמנית, לא בכזה רעב ללא שליטה. מישהו נמוך יחסית לא הצליח להגיע לאן שרצה, אז הוא ניסה למשוך אותי למטה. הכאב בידיי התעצם ורק כשצעקתי הוא שחרר אותי.
ידיים מאחוריי, צובטות את הישבן ומפסקות אותו. ניסיתי לבעוט כדי להעיף את כל אלה שנצמדו אליי, אבל זה לא עבד ורק גרם לכאב בידיי להתגבר.
לשון על המותנים שלי, במעלה הצלעות. עוד לשונות על הביצים והירכיים.
אף אחד לא הכאיב בינתיים, אבל זה פשוט היה יותר מדי בבת אחת. צעקתי שיעזבו אותי, אבל עם המסכה, המוזיקה והדיבורים מסביב אף אחד לא התייחס.
"תום!"
לא ידעתי אם הוא נמצא ליד, אבל הייתי בטוח שהוא מסתכל.
"תום!"
לפתע הרגשתי שאני יורד למטה. מישהו החל להנמיך את החבל וכעבור כמה שניות כפות רגליי החלו לגעת בקרקע. לרגע חשבתי שזה נגמר, אבל לא נראה שמישהו מנסה לשחרר אותי מהאזיקים או להרחיק ממני את האנשים.
אצבע נדחפה לתוכי. ניסיתי לסגור את השרירים אבל כשאצבעות נוספות ניסו להיכנס פנימה הבנתי שהתנגדות רק תגביר את הכאב. ברגע ששחררתי את השרירים שלוש אצבעות נדחפו פנימה, וזה הרגיש שמדובר בשלושה אנשים שונים שחודרים אליי.
משהו נע מולי. לרגע ראיתי מגבת לבנה ואז היא נצמדה לפתח הנשימה שלי. לפני שהבנתי מה קורה תחושה מוזרה כיסתה את חושיי. סם כלשהו חדר דרך האוורור של המסכה. ניערתי את ראשי, אבל היד שאחזה את המגבת הייתה יציבה ולא הרפתה.
הכול נעשה מטושטש, נע בהילוך איטי. הרגשתי שהתודעה שלי התרכזה בנקודה אחת עמוק בתוך הראש שלי, מרחיקה אותי ממה שקורה מסביב.
האצבעות בתוכי הרגישו פחות כואבות וכל לשון שעברה עליי הרגישה מגרה יותר, רטובה יותר.
לפחות עשרה אנשים נגעו בי בו זמנית, אולי יותר כמו עשרים. לא ניסיתי להעיף אף אחד מהם, כי הסם הזה כלא אותי במעין ערפל שמצד אחד חידד את חושיי ומצד שני בלבל אותם לגמרי.
האצבעות בתוכי נעו בהתאמה, כנראה חמש אצבעות בשלב הזה. אנשים העבירו את הזין שלי מפה אחד לשני, בכל פעם יורדים לי ברעב שגבל בטירוף.
עמד לי חזק וידעתי שאגמור בקרוב אם ימשיכו עם כל המגע הזה.
בינתיים הסם המשיך לחדור דרך המסכה ולא ידעתי אם אצליח להישאר בהכרה עוד הרבה זמן.
בתי השחי שלי והחזה היו רטובים לגמרי מכל הרוק. הרגשתי מדי פעם נשיכות בעור, ביסים במותניים ובירכיים.
הנאה וכאב, הם התערבבו ושטפו אותי בגלים מהירים.
את הפטמה עם העגיל הם אהבו במיוחד. היא נצבטה וננשכה יותר מכל אזור אחר בי, והרגיש שבעוד רגע מישהו פשוט יתלוש אותה מהעור שלי.
הרגשתי תנועה מעליי, מישהו התעסק עם האזיקים. למרות הסם הייתי מספיק מרוכז בשביל לדעת שברגע שירדו ממני האזיקים אני חייב לברוח משם. זה פשוט היה יותר מדי.
עוד מגע, עוד צביטות, ליקוקים, יניקות ונשיכות.
האזיקים ירדו ממני. רגע אחד הייתי קשור וברגע הבא ידיי היו למטה וכפות רגליי לגמרי על הרצפה. ניערתי את ראשי והתחלתי לדחוף את עצמי לפנים, לא בטוח לאן אני הולך רק רוצה להתרחק.
ידיים אחזו בי בחוזקה ומשכו אותי לאחור. ניסיתי לשלוח אגרופים ולבעוט, לא משנה לי במי אפגע. אבל הסם הזה גרם לתנועות שלי להיות מגושמות, ופשוט היו יותר מדי אנשים שלא רצו לתת לי ללכת.
הרגשתי שאני נמשך לאחור עד שהגעתי עם הגב לבמה. אנשים שכבר טפסו עליה משכו אותי עד שהתיישבתי על קצה הבמה. אבל הם לא הפסיקו למשוך אותי לאחור, עד שהשכיבו אותי עם הגב על העץ הקר.
שוב בעטתי והרגשתי את הרגל פוגעת בחוזקה בפנים של מישהו. שמעתי צעקה, אבל זה לא מנע מעוד אנשים להתרכז מסביבי ולרתק אותי על הבמה.
לפחות שני אנשים ריתקו את ידיי מעל הראש ושני אחרים אחזו ברגליי מפוסקות. ביניהם היו אחרים שליקקו את הגוף שלי והמשיכו לדחוף לתוכי אצבעות. הם קלטו את העגיל בין רגליי וגל של ליקוקים התחיל בכל האזור הזה.
למרות כל הסיוט הזה עדיין עמד לי. אולי הם ראו בזה סימן שאני נהנה, למרות שעשיתי הכול כדי להבהיר שאני לא רוצה להמשיך עם זה.
המסכה חנקה אותי, הרצועות הרגישו הדוקות מדי. אבל עם ידיי אחוזות בחוזקה לא היה סיכוי להעיף אותה ממני, ונראה שהם מרוצים מזה שהיא עדיין עליי.
הרגשתי רגליים מסביבי וברגע שהרמתי את ראשי ראיתי מישהי עירומה מתיישבת מעליי. היא הכניסה את הזין שלי לתוכה והחלה לרכוב עליי. מסביב כמה אנשים מחאו כפיים. ניסיתי להפיל אותה ממני אבל כל מה שגרמתי זה לזין להיכנס עמוק יותר לתוכה.
רגליי עדיין היו אחוזות בפיסוק, ובזמן שהבחורה הזו זיינה אותי אצבעות המשיכו להיכנס ולצאת. ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שאחד הגברים שם ינסה לזיין אותי.
לאחר כדקה הרגשתי תנועה מעליי והבחורה קמה ממני. רגע לאחר מכן מישהי אחרת התיישבה והמשיכה מאותה הנקודה.
הנאה מעולם לא הרגישה כל כך מטונפת כמו שהרגישה בזמן ששכבתי חסר אונים ועשרות אנשים השתמשו בי כמו בובה.
כנראה שבכיתי בחלק מהזמן הזה, אבל עם הסם אי אפשר היה לדעת מה בדיוק קורה איתי. אני זוכר שהתחננתי שיעזבו אותי, ניסיתי לדבר עם אחד הגברים שאחז בידיי ולומר לו שאני לא רוצה את זה. הוא התקרב אל האוזן שלי ואמר, "אתה מעולה. תמשיך ככה," כאילו לא שמע מילה ממה שאמרתי.
שני גברים רכנו על ברכיהם משני צדדי ודחפו את הפנים שלהם לתוך בתי השחי שלי. אחרי שהסניפו הם התחילו לנשוך את העור, וזה גרם לי להשתולל ולצעוק שיעזבו אותי. כל נשיכה כזו הייתה כמו מכת חשמל, אבל הם פשוט המשיכו עד ששני אחרים החליפו אותם והעדיפו ללקק במקום לנשוך.
חמש בחורות בערך טיפסו עליי, כל אחת רכבה במשך כמה דקות וצבטה את החזה שלי, לפעמים נשכה את הפטמות. גם בחור אחד התיישב מעלי ודחף את הזין שלי לתוך החור שלו. הוא נע כמו משוגע, הכאיב לי במותניים וסטר לי בחזה כדי שאשתף פעולה ואזיין אותו חזק יותר. אף אחד לא ניסה לדחוף את הזין לתוכי, וזו הייתה הקלה, אבל מכל האצבעות הרגשתי שנפצעתי שם, לא באופן רציני אבל משהו שיכאב כשהסיוט הזה יגמר. אם הוא אי פעם יגמר.
הבחור שרכב עליי קם ממני לפתע. מישהו צעק, "תהפכו אותו!" ורגע לאחר מכן הייתי על הבטן. הרגשתי שהאחיזה שלהם בי התרופפה. אולי לקח להם זמן לחשוב מה לעשות עכשיו. לא התכוונתי לתת להזדמנות לחמוק, בעיקר שידעתי עד כמה פגיע אני בתנוחה הזו.
שלחתי אגרוף ישר אל הפנים של הבחור שרכן ליד פניי, וברגע שצעק ואחז בפניו דחפתי את עצמי לפנים. לא הערכתי נכון את מידת החולשה שלי. הצלחתי לגרור את עצמי קדימה כמה מטרים, נע כמו אדם אחוז טירוף, רק רוצה להתרחק מכל המטורפים האלה.
ידיים אחזו בקרסוליים שלי והחלו למשוך אותי לאחור. ניסיתי להשתחרר מהאחיזה אבל תוך כמה שניות הופיעו ידיים נוספות שאחזו בצדי גופי ואז בידיי. נגררתי אחורנית והפעם הידיים שריתקו אותי לבמה היו פחות עדינים.
צעקתי, "די! עזבו!"
מישהו הצליף עם כף ידו בישבן שלי. מיד לאחר מכן ידיים החלו לפסק אותי בחוזקה. שכבתי עם רגליי מפוסקות בזמן שאנשים הביטו על החור שלי, שהיה מפוסק לגמרי לפניהם.
הנחתי את המצח על הרצפה והכרחתי את עצמי להירגע, לא לתת להשפלה לגרום לי לבכות, כי בכי היה סותם לי את האף וגם ככה בקושי הצלחתי לנשום עם המסכה.
הידיים עזבו את הישבן שלי לפתע ובשנייה שהעזתי לחשוב שהם עומדים לשחרר אותי הצלפה פגעה בי. הכאב הופיע כמו ברק בישבן. צרחתי. אנשים מחאו כפיים.
הצלפה נוספת. זה היה חייב להיות שוט מעור. לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר שיגרום לכל כך הרבה כאב. זה הרגיש שמישהו קורע חלקים מהעור שלי.
ההצלפה הבאה פגעה בגב. האחיזה בי הייתה כל כך חזקה עד שלא הצלחתי אפילו להתפתל מכאבים.
מישהו אחז לפתע בשיער שלי ומשך את ראשי למעלה. ראיתי רגליים לפניי והדבר הבא היה מגבת לבנה על פתח הנשימה שלי. ניערתי את ראשי אבל לא היה טעם. הסם חדר במהירות פנימה. גל סחרחורת מטורף הופיע והשאיר את שריריי רדומים. הדבר הטוב היחיד שיצא מזה היה שהכאב מההצלפות הרגיש מרוחק יותר, או שפשוט התחלתי לאבד את ההכרה.
כשהמגבת הורחקה מפניי הנחתי את הלחי על הרצפה והבטתי על שני גברים יונקים את אצבעות כף ידי. לראות אותם מתענגים על הדבר הדפוק הזה לא עשה לי כלום, השאיר אותי אדיש. שמתי לב שגם כפות רגליי נמצצות ברגעים אלה. מרוב מגע היה קשה להתמקד בתחושה אחת ספציפית.
ההצלפות נפסקו יחסית מהר. שלוש אצבעות היו עכשיו בתוכי, נכנסות ויוצאות. ידעתי שהם מכינים אותי, שבקרוב יתחיל הזיון שיוכל להימשך שעות. תהיתי מתי ימשכו ממני את המסכה וידחפו זין לתוך הפה שלי. תכננתי להוריד בנשיכה את הזין הראשון שיתקרב לפה שלי, אבל חלק בי ידע שאין באמת טעם.
כמו שלא היה טעם להילחם בתום, בטח לא היה טעם להילחם בעשרות אנשים שראו בי כלא יותר מצעצוע.
מישהו הזיז מעט את הזרוע שלי כדי שמישהו אחר יוכל לדחוף את הפנים לתוך בית השחי שלי. הוא תפס שיער בין שיניו ותלש אותו בחוזקה.
לא זזתי. המשכתי לשכב ולתת למי שרצה לגעת בי לעשות את מה שרצה. לא נראה שזה מפריע למישהו. אף אחד לא בדק אם אני עדיין בהכרה. מהרגע שהניחו עליי את ידיהם, ההכרה שלי לא הייתה חלק מהעניין, או חוסר הרצון שלי לקחת חלק בכל הסיוט הזה.
"היי, זוזו. זוזו!"
תום. הוא נשמע קרוב. למרות שצעק זיהיתי שהוא לא באמת עצבני.
"עוף מפה!" צעק עליו מישהו ותום ענה שהוא הביא אותי לכאן ושאני שלו. נראה שהם מכבדים את זה, כי לפתע כמה מהידיים החלו לעזוב אותי, גם האצבעות שהיו בתוכי יצאו החוצה.
לא יודע איך, אבל ברגע שהידיים שלו אחזו בזרועותיי מיד ידעתי שזה הוא. הוא אמר להם להפוך אותי על הגב והם עשו זאת כאילו שהייתי שטיח. תום אחז בי בחוזקה וגרר אותי לאורך הבמה, רחוק מהידיים ומקריאות האכזבה והכעס.
המשכתי להרגיש את עצמי נגרר עד שהאורות של התקרה נעלמו והחושך של החלק האחורי של הבמה מילא את שדה הראייה שלי.
"אתה יכול לעמוד?" הפנים של תום היו מעליי. לפני שהספקתי לענות הוא אחז במסכה שלי והוריד אותה בעדינות מהפנים שלי. נשמתי עמוק, והאוויר הטרי הצליח להילחם מעט בתחושת המסטול מהסם. עדיין הרגשתי מטושטש ועיניי בקושי התמקדו.
"אתה יכול לעמוד, אודי?"
הנהנתי פעם אחת, למרות שלא הייתי בטוח. הוא הניח את ידו מסביבי ועזר לי לעמוד. הלכנו בזהירות בחזרה לכיוון המשרד של דנה, אבל במקום להיכנס אליו תום הכניס אותי לחדר אחר. הספקתי לראות קירות צבועים באדום וכמה מראות לפני שהרגשתי את המיטה הרכה מתחתיי. תום השכיב אותי על הגב והחל לפשוט במהירות את בגדיו.
"מים," סיננתי, כי הגרון שלי הרגיש כאילו שפכו לתוכו חצץ.
"פתח את הפה."
הוא ירק לתוך הפה הפתוח שלי כמה פעמים, עד שסגרתי את שפתיי. זה לא ממש עזר, אבל לא רציתי להרגיש עוד את הרוק שלו בגרון שלי.
"הם לא זיינו אותך, נכון? רק אצבעות."
הנהנתי פעם אחת. רציתי לצעוק עליו, לומר לו שהוא מניאק ושאני רוצה שימות. אבל לא היה לי כוח לזה עכשיו. החדר הסתובב סביבי למרות שהייתי עם עיניים עצומות וניסיתי להירגע.
"אתה מכוסה בנשיכות. זה כל כך סקסי." רגע לאחר מכן הוא נשכב מעליי, פיסק את רגליי ודחף את עצמו פנימה.
הייתי פתוח לכן החדירה לא הייתה אמורה לכאוב, אבל כל השריטות שהשאירו לי האצבעות מקודם גרמו לחדירה להרגיש כאילו הייתי בתול.
נשכתי את שפתיי והכרחתי את עצמי לא לבקש שיהיה עדין, שייתן לי זמן להתרגל. זה רק היה מחרמן אותו יותר.
הוא הצמיד את שפתיו לצווארי וינק את העור, לחש לי באוזן שלראות אותי תלוי באוויר היה הדבר הכי סקסי שראה בחיים.
"הם בחיים לא ישכחו אותך, יפה שלי. אתה כוכב. היי, בלי דמעות. עמד לך כל הזמן הזה. בלי דמעות, אמרתי."
ניגבתי את פניי וניסיתי לא להתפרק יותר ממה שכבר התפרקתי. בינתיים הוא המשיך לנוע בתוכי במהירות. עשינו את זה גם כשאני על הבטן ועל ארבע. כשהוא גמר בתוכי זה הרגיש שליטר שלם של זרע יוצא ממנו. הוא אחז כל כך חזק במותניי עד שהייתי בטוח שיישארו סימנים.
בדרך כלל אחרי גמרות כאלה הוא נהג להתרסק עליי ולשכב בשקט, אבל הפעם הוא יצא במהירות ואמר, "חכה פה. יש כאן נייר. נקה את החור. מהר."
הוא יצא וסגר אחריו את הדלת. עם יד רועדת לקחתי את הנייר שהיה על הרצפה וניגבתי את עצמי. הוא באמת גמר בכמויות. כל חלק בי הרגיש רגיש או כואב. מדי פעם הרגשתי שאני שוב בין כל האנשים האלה, שום מכוסה בידיים וברוק.
התקפלתי לכדור על המיטה וניסיתי לנשום עמוק, לא לתת לתשישות ולתסכול להשאיר אותי מפורק לגמרי. הדלת נפתחה לפתע ונסגרה מיד לאחר מכן. הרמתי את ראשי.
לקח לי רגע לזהות אותו. זה היה הבחור שדיבר אתי בהתחלה, שרצה לשלם עליי. הוא היה רק עם תחתונים, הגוף נראה לח מזיעה. הייתי בטוח שהוא היה שם בזמן שהייתי קשור, בטוח גם שאחז בידיי וריתק אותי לקרקע.
כחכחתי בגרוני. "כמה?"
הוא היסס לרגע. "מה?"
"כמה שילמת לו?"
הוא חייך מעט. "אלף."
הנחתי את ראשי על המיטה. "יצאת בזול."
הוא צחק וטיפס על המיטה. "הוא אמר שאם היית פחות פתוח הוא היה מחייב אותי יותר, אבל החור שלך הוא כמו בור."
הוא סובב אותי עם הפנים למיטה ואחז בחוזקה בראשי בזמן שדחף את עצמו לתוכי.
"תיאנח, זונה. שילמתי עליך כסף."
"תבקש החזר."
אגרוף בצלעות. נאנקתי מהכאב הפתאומי והחד.
"אתה מתחיל לגנוח בשבילי או שצריך עוד איזה אגרוף?"
הנהנתי במהירות והתחלתי להשמיע את הקולות שרצה לשמוע.
לפחות למניאק הזה לא לקח הרבה זמן לגמור. אבל הוא התעקש לגמור בתוך הפה שלי, וזה היה דוחה כמו שידעתי שיהיה.
לאחר שיצא נשארתי לבד במשך חצי שעה בערך. נמנמתי מעט עד שתום נכנס ואמר לי לעשות מקלחת מהירה ולהתלבש. הוא זרק את הבגדים שלי על המיטה והצביע על המקלחת הקטנה שהייתה בקצה החדר.
לא היה קל ללכת עד למקלחת, אבל ברגע שהמים החמים שטפו אותי הרגשתי מעט אנרגיה חוזרת אליי, לפחות מספיק בשביל להתלבש. כיביתי את הזרם וחזרתי למיטה. תום, שהיה כבר לבוש, ישב על כיסא מעור והביט עליי כשהתלבשתי באיטיות. לאחר שסיימתי הוא נעמד מולי והניח את ידיו על צדי פניי. "הבטחתי לך שתהנה, לא?"
כל כך הרבה תגובות חלפו בראשי, וכל אחת מהן הייתי משאירה אותי עם עוד כאבים. בסוף הצלחתי להנהן ונראה שזה מספיק לו.
"בוא," הוא אמר והניח את ידו מסביב לכתפיי. "הולכים לישון אצל אלעד. התגעגעתי לבחור."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il