בובת סמרטוטים – פרק ט'

27/03/2014

"הוא מזיין אותו, לא מתים מזה. הדאגה שלך לא במקום, אודי. אני היחיד פה שצריך להיות אכפת לך ממנו."

השמש עדיין לא זרחה, אבל השמים נראו יותר אפורים משחורים והקור הרגיש כזה שמתאים לשעות הקטנות של הבוקר. הלכתי עקום, מגושם. העייפות לא עזבה אותי לרגע וגם לא הסחרחורת.
לא רציתי לשאול את תום למה הוא התכוון כשאמר "הולכים לישון אצל אלעד". יכול להיות שזו סתם דרך לגרום לי להתרגש בשביל להתאכזב. אבל הרחובות בהם הלכנו לא הובילו לכיוון הדירה שהכרתי. התקרבנו יותר למרכז העיר, לכיוון שדרות רוטשילד.
הזרוע של תום המשיכה להיות מסביב לכתפיי, לא משחררת אותי לרגע. מדי פעם הוא שרק בשקט, אבל לא זיהיתי את המנגינה. תום נעצר לפתע ונראה מהורהר. הוא אמר בשקט, "זה אמור להיות הבניין הזה. נראה לי."
"מה הכתובת?"
הוא אמר לי את הכתובת והצבעתי לצד השני של הרחוב. "שם."
"אה, מעולה. בוא."
"מישהו עוקב אחרינו," אמרתי לו בשקט.
"איפה?"
סימנתי לו עם ראשי על הכיוון בו עמד הבחור, בערך מאה מטרים מאתנו. שמתי לב אליו מהרגע בו יצאנו מהמועדון. הייתה לי הרגשה שהוא היה בסביבה עוד כשהיינו במסעדה, אבל לא הייתי בטוח.
תום הביט על הבחור ואז הרים את ידו ונופף לשלום. "לא באמת חשבת שאין עוד עיניים שמסתכלות עליך ועל אלעד, נכון? אתה הרי יכול לזרוק אותי מול אוטובוס ולנסות לברוח, וזה יהיה חתיכת כאב ראש, לא?"
העברתי עוד מבט בבחור הזה, שנראה גדול ומשועמם. כן, היה צריך להיות לי ברור שלא באמת הסתובבתי לבד עם תום בחוץ.
הבניין שמולו נעצרנו נראה ישן, אבל לא מוזנח. הדלת בכניסה הייתה פתוחה. עלינו ברגל שתי קומות ונעצרנו מול דלת שעליה היה המספר שש.
הלב שלי התחיל לפעום במהירות והרגשתי חלק מהעייפות נעלמת. הוא היה שם. הייתי בטוח שאלעד נמצא מהצד השני של הדלת, כנראה ישן, אבל בכל זאת קרוב.
לא ידעתי למה תום הביא אותי לכאן. הייתה לי תחושה שהוא רוצה להתעלל גם באלעד, אבל אחרי הלילה שעברנו הוא נראה עייף כמעט כמוני.
רגע לפני שדפק על הדלת היד שלו נעצרה באוויר והוא הסתובב אליי. "אתה אוהב אותו?"
"מה?"
"את אלעד. אתה אוהב אותו?"
לא הבנתי מאיפה באה השאלה הזו פתאום. לא רציתי לענות, אבל תום הביט ישר בעיניי והייתי תשוש מדי בשביל להתחמק.
"כן. אוהב אותו."
"הוא אוהב אותך?"
היססתי לרגע. "כן. נראה לי שכן."
תום חייך ורגע לאחר מכן הצמיד אותי לקיר ונישק אותי בחוזקה. באותה המהירות שהנשיקה החלה ככה היא גם נפסקה בפתאומיות, משאירה את השפתיים שלי רטובות וכואבות מעט.
"תאהב את מי שתרצה, אודי, אבל אל תשכח בחיים שכל שנייה שלכם ביחד היא מתנה ממני. מילה אחת שלי ואלעד חוזר ליוון, או עובר לבור באדמה. אתה מבין את זה?"
הנהנתי, מרגיש שקר לי ושקשה להמשיך לעמוד על הרגליים.
"בבקשה אל תפגע בו."
"לפגוע בו?"
"כן, עכשיו. בבקשה… עבר עליו הרבה. אם אתה רוצה…" נאנחתי. "אם אתה עדיין רוצה להמשיך, תעשה את זה איתי."
"אתה בקושי עומד על הרגליים."
הזדקפתי וניסיתי להיראות ערני. "אני בסדר. רק תגיד מה אתה רוצה ותקבל את זה."
הוא צחק בשקט. "חמוד אתה. אבל אל תדאג, אני מת מעייפות. סתם החלטתי לפנק אותך אחרי יום ארוך." הוא דפק בחוזקה על הדלק.
נשמתי עמוק והעברתי יד על פניי בניסיון להחזיר לעצמי מעט ערנות.
אף אחד לא ענה לנו, ותום דפק פעם נוספת. כעבור פחות מדקה שמעתי צעדים ורעש של מפתח במנעול. הדלת נפתחה ודולב הביט עלינו עם עיניים נפוחות עדיין משינה. הוא לבש רק מכנס קצר.
תום סקר אותו במבטו ושרק. "שמעתי עליך סיפורים, אבל אני מופתע לטובה. כמה תחזוקה הגוף הזה דורש?"
דולב מצמץ והעביר את מבטו ביני לבין תום. "אני מבין שאתה תום."
"ניחוש טוב. תזמין אותנו פנימה?"
הוא זז לאחור. "למה אתם ערים עכשיו?"
"אודי רצה לצאת לטייל, וקשה לי להגיד לאודי שלי לא."
בתוך הדירה האור היחיד הגיע ממנורה קטנה שדולב כנראה הדליק. הדירה לא הייתה גדולה, אבל נראתה מרוהטת כאילו שאנשים באמת גרו בה. הרגשתי הקלה לראות שאלעד לא חי באיזה חור.
"אני מניח שאלעד ישן?" שאל תום.
"כן. בקושי חמש בבוקר."
"טוב, אודי ישמח לישון אתו קצת, אלא אם כן אתה והוא ישנתם באותה המיטה?"
"מה? לא. באותו החדר."
"אני מבין. פליקס כאן?"
"לא. נראה לי שהוא ישן בדירה השנייה." דולב פיהק. תום שוב סקר את הגוף שלו וקרץ לי. "אודי, אני מציע שתלך לישון עם אלעד. אני ודולב נדבר ונכיר אחד את השני."
"האמת שגם אני גמור."
"אתה בחור חזק, מאמין שתשרוד."
הם החליפו מבט שגרם לי להרגיש לא בנוח להיות בסביבה. דולב ניסה להראות מאיים, אבל תום מצדו נראה כל כך בטוח בעצמו עד שדולב מיהר להשפיל את מבטו והנהן.
זה לא היה עניין של כוח פיזי. תום היה בעמדה גבוהה יותר, מקורב יותר לג'ורג'. דולב הסתבך כשעזר לי אתמול בלילה, והיה לו מספיק שכל בשביל לדעת שלא כדאי לצאת עכשיו נגד תום. רציתי להישאר ולוודא שהכול בסדר ביניהם, שתום לא יעשה משהו שיסכן את דולב, כי נכון לעכשיו הוא היה הדבר הקרוב ביותר שהיה לי לבן ברית. אבל יותר מזה רציתי ללכת אל אלעד, להיות אתו לבד לכמה זמן שנוכל למשוך.
מלמלתי, "לילה טוב," והלכתי לכיוון המסדרון.

המיטה שלו הייתה צמודה לקיר. לא היו הרבה דברים בחדר, רק שתי מיטות וארון יחסית גדול. הוא שכב עם הפנים אל הקיר, השמיכה מכסה אותו עד מרכז הגוף. למרות שהיה חשוך כמעט לגמרי ראיתי את הגב החיוור שלו, את השיער השחור. הוא נשם בשקט ובאיטיות.
הבטתי עליו במשך דקה ארוכה, מרגיש שבינתיים הקרבה הזו אליו מספיקה לי. מהסלון שמעתי לפתע את דולב אומר, "אני לא בקטע, אחי."
"את אודי זיינת."
"זה שונה. נו, תפסיק עם זה אמרתי."
"ששש. אני אקבע מה שונה. ברור לך שאתה הולך על חבל דק, כן? הקטע של הגבר הלוחם לא מרגש אותי. שנינו יודעים שזה לא יעזור לך לעוד הרבה זמן אם תמשיך לצאת נגד האנשים הלא נכונים."
"מה אתה רוצה?"
"שיתוף פעולה. זה הכול."
סגרתי בשקט את הדלת, כי לא רציתי להקשיב לשיחה הזו. הייתה לי הרגשה שבקרוב מאוד דולב יגלה שלא משנה אם הוא גיי או לא, תום החליט שהוא רוצה אותו וזה מה שיקבע בסוף.
אחרי שסגרתי את הדלת היה עוד פחות אור בחדר, אבל מחוץ לחלון השמש החלה לזרוח ומעט קרני אור נכנסו פנימה דרך התריסים.
פשטתי את החולצה ואז הורדתי את כל שאר הבגדים. עדיין הרגשתי מלוכלך אחרי הלילה שעברתי, אבל הזכרתי לעצמי שהתקלחתי אחרי שהכול נגמר, ושאין סיבה שאלעד יגלה מה קרה. טוב, כל עוד הוא לא יביט מקרוב על סימני הנשיכות שכיסו חלקים נכבדים מהגוף שלי.
התקרבתי בשקט למיטה שלו והתיישבתי עליה. נשכבתי בזהירות על הצד והנחתי יד על הכתף שלו. הרגשתי אותו נדרך ולפני שהספקתי לדבר הוא אמר, "עוף מפה."
הקול שלו גרם לי לקפוא. הוא נשמע מלא בשנאה ובתשישות.
"פליקס, עוף מפה. אמרת ש – "
"אני לא פליקס."
לקח לו שנייה להבין מה אמרתי ואז הוא הסתובב במהירות. הבטנו אחד על השני וראיתי את החיוך נמתח לו על הפנים ברגע שהבין שאני באמת נמצא כאן.
"אודי."
"היי."
"אני לא… בוא הנה." הוא חיבק אותי בחוזקה. זה היה מגושם מפני ששנינו שכבנו, אבל הסתדרנו.
"אתה בסדר?" הוא שאל בזמן שעדיין אחז בי בחוזקה.
"כן. עכשיו בסדר."
"למה… למה הם הביאו אותך לכאן?"
"תום."
"הוא פה? שמעתי ששחררו אותו לחופשה."
"כן, הוא פה. בחדר השני עם דולב."
אלעד עזב אותי והביט לכיוון הדלת. "חרא."
"דולב יסתדר." לא נשמעתי בטוח כי לא הייתי בטוח, אבל לנסות להתערב רק היה מרגיז יותר את תום.
אלעד שב להביט עליי. "אתה נראה גמור. להכין לך משהו לאכול?"
"לא. בוא פשוט… תן לי לישון אתך. זה כל מה שאני צריך."
הוא חייך ונישק את שפתיי. "בבקשה תן לי לנשק אותך עד שתירדם."
הנהנתי והוא הכניס את הלשון באיטיות לתוך הפה שלי. התנשקנו במשך כמה דקות, עד שהשינה משכה אותי עמוק למטה.

כשקמתי השמש מחוץ לחלון הבהירה לי שישנתי כמה שעות טובות. הנחתי שעכשיו אמצע הצהריים והתחיל להיות לי מעט חם במיטה הקטנה. ידו של אלעד הייתה מסביבי, חיוורת ודקה. הרגשתי את הנשימות החמות שלו על העורף שלי והתחושה גרמה לי לחוש שוב מנומנם.
בדיוק מולי ישן תום. הוא נראה תמים כשישן, צעיר יותר. לא פסיכי כמו שידעתי שהוא באמת. לא נראה שהוא לבוש, למרות שמתחת לשמיכה הדקה הוא יכול היה להיות עם תחתונים.
התלבטתי אם להישאר במיטה או לצאת ולשטוף פנים, אולי לאכול משהו. לא רציתי להשאיר את אלעד ותום ביחד באותו החדר, אבל הנחתי שתום הלך לישון אחרי, וידעתי שהשינה שלו הייתה יכולה להימשך בקלות עשר שעות.
דולב לא היה בחדר, ולא ידעתי אם הוא בכלל נמצא בדירה.
הזזתי בעדינות את ידו של אלעד ממני וכשנעמדתי הבטתי עליו ישן. חייכתי לעצמי כי לראות אותו כל כך שליו הייתה הדרך הטובה ביותר להתחיל אתה את היום. רכנתי בשקט ונשקתי לו על הלחי. הוא זז מעט ומלמל משהו, אבל כמעט מיד חזר לישון.
לבשתי תחתונים ויצאתי בשקט מהחדר. סגרתי את הדלת מאחוריי, אבל לא לגמרי, כדי שאשמע אם תום מתעורר ומנסה לעשות משהו. לא שהיה לי הרבה מה לעשות במקרה הזה, אבל לפחות אדאג להיות שם לקחת חלק מהאש לכיווני.
ידעתי שיש סיכוי שאמצא את פליקס בדירה, וזה יהיה סיוט, אבל הייתי חייב להשתין ולשטוף את עצמי. נכנסתי בשקט לשירותים, שהיו מסודרים אבל מלאים בסדקים בפינות של הקירות. השתנתי ואז נכנסתי למקלחת לכמה דקות עם מים לוהטים. ליד הכיור ראיתי מברשת שיניים סגורה עדיין באריזה. פתחתי אותה וצחצחתי שיניים. על הסנטר הייתה לי שכבה דקה מאוד של זיפים, לא משהו שמצריך גילוח.
יצאתי החוצה בדיוק שהתחילה לקרקר לי הבטן. כשהגעתי לסלון הכול היה שקט ושומם, לכן לקח לי רגע לזהות את דולב יושב על הספה, מביט החוצה מהחלון אל הרחוב. הוא לבש תחתונים ואם במקרה שמע אותי הוא לא הראה סימנים לכך.
כחכחתי בגרוני והוא נאנח. "מה?"
"בוקר – בוקר טוב."
הוא סובב אליי את פניו. "חשבתי שאתה תום."
מבט אחד הספיק לי בשביל לדעת שהוא לא ישן מאז שהגענו לפנות בוקר. העיניים שלו היו נפוחות ונראה שהוא מתקשה להשאיר אותן פקוחות.
"אתה בסדר?"
הוא משך בכתפיו. "תגדיר בסדר."
הרגשתי לא בנוח להיות במצב הזה. הוא תמיד נראה בטוח בעצמו, בשליטה. עכשיו הוא נראה מובס ותשוש. לא הייתי במצב לנחם אותו, גם כי לא היינו חברים וגם כי הוא זה שבכלל תפס אותי ביוון והכריח אותי להתייצב מול ג'ורג'. הייתי צריך אותו לצדי, אבל זה לא אומר שחיבבתי את הבחור.
"אתה מעדיף להישאר לבד?"
שוב משיכה קלה בכתף. "תעשה מה שבא לך. יש אוכל במקרר."
למרות הרעב בכל זאת התקרבתי אל הסלון והתיישבתי על הספה לידו, לא ממש קרוב כי לא הרגשתי בנוח. לאחר שהתיישבתי הוא הסתובב מעט ונשען אחורנית, פניו אל הקיר שממול.
"אולי כדאי שתלך לישון," אמרתי.
"אני לא אצליח להירדם עם ה… מניאק הזה בדירה."
היססתי לפני ששאלתי, "מה הוא עשה?"
דולב נשף אוויר. מהזווית בה ישבתי מעט קרני שמש כיסו את פניו. הוא היה בחור נאה, כל חלק בפניו חזק ומשדר גבריות, כוח. עצמות הלחיים היו גבוהות והסנטר חזק. גם השיער המאוד קצוץ התאים לו.
"לבנאדם הזה יש פה… בחיים לא ראיתי משהו כזה. הייתי בטוח בהתחלה שאני הולך לשבור אותו לשניים, אבל הוא יודע לדבר."
"כן, הוא טוב במילים."
"גרם לי להרגיש כמו ילד קטן. לא ידעתי אם הוא משקר אותי או לא, אבל הוא דיבר בצורה כזו שפחדתי לוודא."
"הוא איים עליך?"
"בוא נגיד שהוא הבהיר לי שחציתי את הגבול, ושלא בטוח שאחרי שכל הסיפור הזה יסתיים אני אמשיך להיות בצד הנכון של ג'ורג'. הוא אמר שמילה שלו שווה הרבה, ושלהיות בצד הרע שלו יכניס אותי עמוק יותר לבוץ." הוא נאנח. "מסתבר גם שיש עוד אנשים שנמצאים כאן באזור ועובדים בשביל ג'ורג'. חלק אני מכיר מהתקופה באפריקה. לא בחורים שכדאי להתעסק אתם. בינתיים הם על אש קטנה, אבל הם שמים עליי עין, וזה לא מצב שקל לצאת ממנו."
"הבנתי."
הוא נחר. "ממש גאון גדול." הוא הסתכל עליי. "סליחה. אני לא במצב רוח טוב."
"זה בסדר."
הוא העביר יד על פניו. "הבחור הזה חכם. הוא מדבר אתך בשקט, ברגוע. מכניס אותך לסרטים מבלי שתרגיש, ופתאום כולך בפאניקה והוא מתחיל לגעת בך. כל כך רציתי להכאיב לו, רעדו לי הידיים. אבל פשוט ישבתי פה כמו איזה פגר ונתתי לו לגעת בי כמו…"
כמוני, השלמתי בראש.
דולב המשיך. "בהתחלה זה סתם נגיעות, צובט את הפטמות, מנשק קצת את החזה, ואז הוא רוצה להתנשק. הסברתי לו שאני לא בקטע, אבל זה רק חרמן אותו יותר. אז עצמתי עיניים והתנשקנו, כי זכרתי שגם אתך התנשקתי וזה היה טוב. אז תום יודע גם לנשק, וזה לא היה סיוט. אבל אז הוא ממשיך, לא מספיק לו. תראה את הבית שחי, הפסיכי הזה אומר לי, ואז מלקק אותי שם כאילו שזה גלידה."
ראיתי שידיו הפכו לאגרופים ואחרי שראיתי אותו עצבני בעבר הרגשתי לא בטוח לשבת לידו כשהוא במצב הזה, אבל הוא היה צריך להוציא החוצה את מה שקרה לו, לספר על זה למישהו כי לשמור דברים כאלה בפנים יכולים לשגע בנאדם.
"פתאום התחתונים ירדו ממני והוא נוגע בי כאילו… לא יודע, הוא פשוט נגע בכל מקום. ואז… אוי, המניאק הזה. רק אצבע אחת, הוא אומר, אתה תאהב את זה. אני מסביר לו שוב שאני לא בקטע, שמילא הדברים האחרים, אבל זה כבר מוגזם. והוא שוב, זורק לי שמות של אנשים שנמצאים בסביבה, מחכים לפקודה של ג'ורג', כאלה שישמחו להפיל אותי. ואני…" הוא ממש רעד עכשיו והעיניים שלו התחילו להבריק. "ואני פשוט שכבתי והוא התחיל לדחוף לתוכי אצבעות. חצי שעה בערך שכבתי שם, והוא דוחף אצבעות ומדבר אתי כאילו אני איזו זונה. תיאנח בשבילי, הוא אומר, תלקק את השפתיים… ואז הוא מביא לי ביד וגורם לי לגמור עם האצבעות שלו בתוכי. אומר לי שאהבתי את זה ושהזין לא משקר. אם הוא היה מנסה לזיין אותי, אני נשבע לך…" הוא לא הצליח לסיים. הגרון שלו נסתם והוא רכן לפנים עם פניו בידיו.
רעידות הכתפיים שלו היו הסימן היחיד לכך שבכה באותם ברגעים. ישבתי בשקט ונתתי לו להתפרק, מפחד לנשום חזק מדי כדי לא להפריע.
לא לקח לו הרבה זמן לנשום עמוק, לנגב את הפנים ולהתיישב שוב לאחור.
"אלוהים, זה כל כך דפוק. איך הגעתי לחרא הזה?"
"זה מה שאני שואל את עצמי כבר שנה," מלמלתי.
דולב הנהן. "כן, לעומתך אין לי זכות לדבר." הוא כחכך בגרונו. "איך היה לישון עם אלעד?"
"נרדמתי מהר, אבל היה טוב. תמיד… תמיד טוב לי אתו."
בכל הזמן הזה דיברנו בשקט, אבל עכשיו הוא עבר ללחישה. "אני חושב שהם מתכננים משהו. פליקס דיבר אתו אתמול וזה הוציא את אלעד לגמרי מאיזון. הוא לא הסכים לספר לי מה פליקס רצה."
"אולי הוא סתם איים עליו? רצה לגרום לו… אתה יודע." המחשבה על פליקס מכאיב לו שוב גרמה לדם להתחמם בוורידים שלי.
"לא נראה לי שזה זה הפעם. הם מבשלים משהו, ואחרי מה שקרה לי עם פליקס וירון זה מרגיש שאני כבר לא מקבל מידע עדכני, רק כל מיני חלקים קטנים שלא אכפת להם שאדע."
"יש לך רעיון מה הם רוצים?" חוץ מלהרוג אותנו כמה שיותר מהר.
"לא, באמת שאין לי מושג. אני אנסה לגלות, אבל לא בטוח שיצליח לי. פליקס לא יחלוק כלום ואלעד יודע להיות עקשן."
חייכתי מעט. "כן, הוא עקשן."
דולב נעמד לפתע. "נכין משהו לאכול?"
הנהנתי. אוכל נשמע טוב עכשיו.

הכנו כמה חביתות, סלט ירקות וסידרנו גבינות בצלחות קטנות. אף אחד מאתנו לא רצה לשבת לאכול עם תום, אבל ידענו שיש סיכוי שזה מה שיקרה. תכננתי ללכת להעיר בשקט את אלעד כדי שישב אתנו לאכול, ולקוות שתום לא יתעורר בזמן שנאכל.
אחרי שהכול היה על השולחן דולב אמר, "לך תעיר אותו, אבל בשקט." ראיתי שהוא לחוץ מהסיכוי שתום יקום גם כן. בטח לא היה לו מושג איך תום יהיה אתו עכשיו, כמה בנוח הוא ירגיש לגעת בו, או שפשוט יתנהג כאילו שכלום לא קרה. לפעמים חוסר הידיעה גרוע יותר מידיעה וודאית שהכול חרא.
הלכתי בשקט לכיוון חדר השינה. הדלת עדיין הייתה כמעט סגורה לגמרי, כמו שהשארתי אותה. הייתי מרחק מטר אחד מהדלת כשלפתע שמעתי קולות. נעצרתי במקום והקשבתי.
תום אמר בשקט, "… זה חשוב שנבטח בך בזה. אתה מבין, כן?"
"אמרתי לך שכן." אלעד. נשמע עייף ומרוגז.
"פליקס הסביר לך הכול?"
"כן. לא תהיה בעיה."
"אל תתנהג כאילו זה סתם משהו קטן. שנינו יודעים שזה צעד בעייתי."
"אין לי באמת ברירה."
"בטח שיש לך."
"אני לא אתן לכם להרוג אותו."
"ואותך."
"לא אכפת לי ממני. אם היה אכפת לי לא הייתי מסגיר את עצמי למשטרה."
הנחתי את ידי על הקיר. לחץ בחזה ותחושה שהכול מסביבי נעשה מעורפל.
"תירגע, הם לא יכניסו אותך פנימה להרבה זמן. גג שלוש שנים, ואז יקצרו לך את זה על התנהגות טובה. רק תכין את עצמך להיות כלבה של מישהו שם, כי לא יהיה לך את הגב שלי היה."
"מה שתגיד."
"אם תגיד על זה משהו לאודי אתה סתם תסבך אותו, וגם לדולב הזה."
"אף אחד לא ישמע על זה חוץ ממכם. אפשר להפסיק לדבר על זה?"
"בסדר, רק תזכור מה יקרה אם תפשל. בוא לאכול, משהו שם מריח טוב."
ניערתי את הראש והתרחקתי בשקט לכיוון המטבח. דולב הרים את מבטו כשהתקרבתי וזקר גבה. הוא שאל אותי עם השפתיים, "מה?"
פתחתי וסגרתי את פי, כי לא יכולתי באמת לדבר אתו על זה עכשיו. שמעתי צעדים מאחוריי. רציתי להסתובב ולהתנהג כאילו הכול בסדר, כאילו לא שמעתי עכשיו שאלעד הולך לעשות את הטעות הכי גדולה בחיים שלו. אבל נשארתי קפוא במקום, מרגיש ששריריי לא מקשיבים לי.
"מי השף?" שאל תום. הרגשתי את היד שלו על הכתף שלי וקפצתי לרגע. הוא נעמד מאחוריי, ידיו מסביב לבטן שלי.
"סתם הכנו משהו," מלמל דולב והתיישב.
תום נישק אותי בכתף. "למה אתה כל כך מתוח? סידרתי לך שינה עם אלעד, לא?"
כן, השינה האחרונה שלי אתו אי פעם אם זה תלוי בך.
"תודה."
הוא לחש לי באוזן, "אולי אחרי לילה איתי אלעד כבר לא נראה כמו אטרקציה?"
לא עניתי ותום עזב אותי והתיישב ליד השולחן. הוא לבש את המכנס מאתמול, בלי חולצה. אלעד נעמד לידי, לבוש במכנס קצר וגופייה. הוא חייך אליי, אבל החיוך הזה שידר יותר מתח וחשש מאשר שמחה.
"ישנת טוב?" הוא שאל בשקט.
הנהנתי. היה קשה להביט בעיניו. רציתי להכניס לו אגרוף, לצרוח עליו שהוא אידיוט. לא עברתי את הסיוט הזה בשביל שילך ויסגיר את עצמו עכשיו.
לעזאזל, הם קיבלו את העדות שלי, שיעזבו אותו בשקט.
התחלנו לאכול בדממה. אף אחד לא הרגיש נוח בהרכב הזה ואפילו הרגשתי שהתיאבון עזב אותי. בשלב מסוים ראיתי את תום מזיז את היד ואת דולב נע בחוסר נוחות. היה די ברור שהיד של תום נמצאת עכשיו על המפשעה של דולב, כנראה גם בתוך התחתונים.
למרות שהיה שזוף, ראיתי את הסומק עולה על פניו של דולב ואת היד שאחזה במזלג מתחילה לרעוד מעט.
תום קלט אותי מסתכל וקרץ לי. השפלתי את מבטי והתרכזתי בחביתה שבצלחת שלי, רוצה רק לצאת מהדירה הזו ולנשום קצת אוויר. בכל זמן אחר הייתי רוצה לבלות כמה שיותר זמן עם אלעד, אבל ברגעים האלה הכעיס אותי להיות לידו.
"טוב, היה נחמד, אבל יש שמש טובה בחוץ ואני ואודי הולכים להשתזף." תום נעמד והבנתי שגם אני צריך לעמוד. "נקנה לנו בדרך בגד ים," הוא אמר וחזר לחדר השינה.
"אני חייב להשתין," מלמל אלעד והלך לכיוון השירותים.
ברגע שהייתי שוב לבד עם דולב, שהחל בינתיים לפנות את השולחן, התקרבתי אליו עד שעמדתי ממש צמוד אליו. הוא הביט עליי במבט מבולבל.
"תקשיב לי טוב ואל תרים את הקול," סיננתי באוזן שלו. הוא הנהן. "הם שכנעו את אלעד להסגיר את עצמו למשטרה."
"מה?"
"ששש. הוא הולך להסגיר את עצמו למשטרה כדי שהם לא יהרגו אותי, אבל זה לא באמת ישנה כלום כי בכל מקרה אני אסיים עם כדור בראש. אני מתחנן בפניך, תמצא את לינה ותספר לה מה קורה פה."
"אני… לעזאזל, אתה יודע שאנשים מסתכלים עליי. זה מסוכן."
הוא צדק בזה. אם הוא גם היה במעקב אז ללכת אל לינה עלול היה להרוס את הכול. בדקתי שאנחנו עדיין לבד במטבח ולחשתי לו, "אז דבר עם אלעד. שכנע אותו לא ללכת על זה. תנסו… לא יודע, תנסו לברוח. שכחו ממני. אסור… אסור שאלעד יסגיר את עצמו."
"היי, תירגע. שתום לא יראה אותך ככה."
ניגבתי במהירות את פניי כי אם תום יראה אותי בוכה הוא יבין שמשהו לא בסדר ושכנראה שמעתי אותו ואת אלעד מדברים. היה בלתי אפשרי להסתיר ממנו דברים.
"אודי, אין לי בעיה לראות את הפטמות שלך כל היום, אבל עד לים כדאי שתלך עם חולצה, וגם עם מכנס." תום נשמע הכי קליל בעולם.
נשמתי עמוק והסתובבתי אליו. הוא צמצם מעט את עיניו, אולי ראה שאני לא לגמרי בסדר. זייפתי חיוך ושאלתי, "לאיזה חוף הולכים?"
"הילטון. כל הגייז שם. נרגיש בבית. קדימה, שים חולצה. תן לי דקת פרטיות עם דולב. אחרי אתמול בלילה אנחנו כמעט זוג רשמי."
העדפתי לא להביט על דולב כדי לא לראות את הכעס על פניו. במקום זאת הגעתי לחדר והתלבשתי בבגדים מאתמול. החדר עדיין הריח כמו גברים שישנו בו. שמעתי את הדלת חורקת ואלעד נכנס פנימה.
"מה קרה, אודי?"
סיימתי עם החולצה ומשכתי בכתפיי. "כלום."
"אל תשקר לי."
הבטתי עליו וכל כך הרבה מחשבות רצו בראשי עד שהרגיש שהוא יתפוצץ מעומס יתר. לא רציתי שידע ששמעתי אותו ואת תום, כדי שלא יעשה משהו טיפשי כמו לרוץ ולהסגיר את עצמו לפני שתהיה לי הזדמנות לשנות את זה. אבל הייתי חייב לנסות לעשות משהו, כדי שלא אתחרט אחר כך כל החיים.
התקרבתי אליו וסגרתי בשקט את הדלת. לקחתי אותו ביד עד שהיינו בקצה החדר ואחזתי בפניו. "אם תסגיר את עצמך למשטרה אני בחיים לא אסלח לך."
העיניים שלו התרחבו מיד. "אודי…"
"אם תסגיר את עצמך למשטרה, זה לא ישנה כלום. אני מת מבחינתם. כל מה שקורה כאן זה משחק, עד שימאס להם ואז אני מת."
"אל תגיד את זה."
"זו האמת. להסגיר את עצמך לא יפתור כלום. תום ישתחרר בקרוב, אני בטוח בזה. העדות שלי והקשרים שלהם יוציאו אותו החוצה. אולי הם עשו עסקה בנוגע להסגרה שלך, אבל – "
"זה מה שהם עשו. אם אני אסגיר את עצמי תום בטוח יוצא החוצה. אני אמור לחזק את הסיפור שלך ולקחת על עצמי את רוב האחריות. גם זה שנעלמתי לכל כך הרבה זמן אמור לשחק תפקיד."
עצמתי לרגע את עיניי וניסיתי לא לאבד שליטה. "אלעד, תקשיב לי, בבקשה. כל מה שתצליח לעשות בסוף יהיה להיתקע בבית הכלא לכמה שנים, ואני לא אהיה שם בשביל לחכות לך שתצא כי אני אהיה מת."
הוא אחז בידיי, שעדיין היו על צדי פניו. "זה לא נכון. סיכמתי איתם את הכול. הם יעזבו אותך, אודי. ג'ורג' ימות עוד כמה חודשים, הוא גמור. תום ימשיך הלאה, כי אין לו מה לחפש כאן. אם תמות זה יראה רע מבחינתם, חשוד מדי."
צחקתי. הטירוף שיצא לו מהפה היה כל כך מגוחך.
"אודי?"
"מה זה משנה אם ימצאו אותי מת אם תום כבר לא יהיה בארץ? ולמה שימצאו אותי מת? את נדב מצאו מת? להסתיר גופה זה משחק ילדים בשבילם. והיי, אתה שוכח שלפני שנה בכלל תכננו למכור אותי לאפריקה? למה שלא יעשו את זה עכשיו?"
הוא התחיל לרעוד. למרות שתמיד היה חיוור הוא נראה כמו רוח רפאים. "אני לא… הם אמרו…"
"ששש. תסתכל עליי. אני יודע שאתה רק רוצה לעזור לי, אבל תאמין לי, אתה פשוט משחק לידיים שלהם. דבר עם דולב, הוא בצד שלנו, נראה לי. שכנע אותו ללכת ולחפש את לינה, ספר לה שארז משתף איתם פעולה. אל תיתן לה זמן לעצור אותך, פשוט תיתן לה את המידע ותברח. לא – עדיף שדולב יעשה את זה, הוא לא היה מעורב במה שקרה לפני שנה, יש לו יותר סיכוי להתחמק מזה."
"אלוהים, אודי, אם הם יגלו את זה אתה מת. אין סיכוי ש – "
"אודי! תוציא את הקטן של אלעד מהפה ובוא הנה."
חיבקתי את אלעד בחוזקה ולחשתי באוזן שלו, "דבר עם דולב. תמצאו דרך לספר למישהו מה קורה כאן. בכל מקרה, חשוב שתיעלמו. גם אתה וגם דולב, תיעלמו ואל תיתנו להם למצוא אתכם."
"אודי! בוא כבר."
לעזאזל.
לחשתי לאלעד, "אני אוהב אותך, אידיוט," ויצאתי מהחדר מבלי להביט לאחור.

תום היה מאושר בים. לא היו הרבה אנשים כי זה היה יום חול ואנשים נורמאליים עבדו בשעה הזו. שכבנו על מגבות שקנינו, עם בגדי ים חדשים אחרי שמרחנו אחד על השני קרם שיזוף של גזר או משהו בסגנון. השמש הייתה חזקה, אבל הרוח הייתה נעימה. הרגשתי רדום ולשמחתי תום נהנה מהשמש מספיק בשביל לשכב בשקט עם עיניים עצומות.
היו כמה גברים שבחנו אותנו, אבל זה לא עניין אותי וגם תום נראה אדיש.
כששכבתי שם ניסיתי לא לחשוב על כלום, כי כל פעם שחשבתי הגעתי לחרדות בקשר לאלעד. מה הוא עושה עכשיו? הוא ודולב מדברים על זה? מתכננים משהו? יש בכלל סיכוי להתחמק מכל הסיוט הזה?
"אתה לא רגוע," אמר לפתע תום, למרות שעיניו היו עדיין עצומות.
"מה?"
"אני מרגיש שאתה לא רגוע. קל לקרוא אותך, לפחות לי קל."
נאנחתי. "אין לי הרבה סיבות להיות רגוע."
"תפסיק כבר. אתה נמצא בחוף, משתזף באמצע היום. אין לך שום סיבה לדאוג. נתת את העדות שלך ועכשיו דברים זזים. פשוט תירגע ותן לכל הבלגן להסתדר מעצמו."
מניאק, חשבתי וניסיתי לשלוט בפעימות ליבי. חתיכת מניאק שקרן. הוא ידע טוב מאוד ששום דבר לא יסתדר, שאלעד הולך להרוס לעצמו את החיים ושאני או אמות או אעדיף למות בסופו של דבר. לא הבנתי איך בנאדם מגיע למצב שבו כל כך קל לו לשקר, להעמיד פנים. הוא בכלל יודע מה זו אמת?
תום הזיז את ידו ואחז בכף ידי. "אין לך מה לפחד כשאתה איתי."
"כן, ממש עזרת לי אתמול במועדון."
הוא נחר. "עזרתי לך? נתתי לך הזדמנות לשחק עם הבחורה הזו. אף אחד לא אמר לך לגרום לה לדמם, זה הכול אתה. והקטע אחר כך? אנשים נגעו בך, בחורות שיפדו את עצמן על הזין שלך. אנשים היו משלמים הרבה כסף בשביל להיות במקומך. אני מודה שבסוף פישלתי קצת כשהבחור הזה זיין אותך בתשלום, אבל אתה יודע טוב מאוד שאם רציתי לפגוע בך הייתי מכניס עשרה אנשים שיזיינו אותך בתורות."
הבעיה הייתה שבאמת נשמע שהוא מאמין למה שאמר. מבחינתו הוא עשה לי טובה אתמול, ואני סתם הייתי כפוי טובה כלפיו.
במצבים האלה השתיקה הייתה הדרך הטובה ביותר להתמודד, וזה בדיוק מה שעשיתי.
"שים את הידיים מאחורי הראש."
נהדר. עשיתי את מה שאמר והוא מיד התקרב. "איזה יפה זה לראות את הרוח מזיזה לך את השערות שם. באמצע רואים את הזיעה שלך. יו כמה שזה סקסי." הוא התקרב עוד יותר והעביר אצבע במרכז בית השחי שלי. הבטתי עליו כשינק את האצבע עם הזיעה ונאנח בהנאה. "כל כך טעים. והפטמה הזו…" הוא צבט את הפטמה עם העגיל. "מת על זה שאתה כזה חלק. אם היו לך שיערות מסביב לפטמה הייתי ישר מוריד אותן. תגיד, דיברת עם דולב בבוקר?"
"דולב? קצת."
הוא שוב ניגב את בית השחי שלי עם האצבע שלו וינק אותה. לא ידעתי אם מישהו מסתכל, ואם כן, עד כמה מטורפים הוא חושב שאנחנו.
"על מה דיברתם?"
"סתם."
"אל תשקר לי. גם פה אני יכול להכאיב."
נאנחתי. "בקושי דיברנו. הוא אמר שעשיתם דברים בלילה, אבל לא הרחיב. זהו."
"אני מבין. נשמע שהוא רצה לעשות את הדברים האלה בלילה?"
"לא."
"ומה אתה חושב על זה?"
"על מה?"
"על זה שדולב עשה דברים שהוא לא רצה לעשות."
נאנחתי. "לא מזיז לי. תעשה לו מה שאתה רוצה."
"הוא דווקא ניסה לעזור לך כשפליקס וירון ניסו לבדוק עד לאיזה עומק החור שלך מגיע."
"זה היה יותר קשור לזה שהוא שונא את פליקס, פחות קשור אליי."
"או. קיי. אז אם נגיד הייתי מעיר אותך בלילה ומבקש שתזיין אותו, היית זורם?"
היססתי לרגע. "אין לי באמת ברירה."
"נכון. אני שואל אם היית עושה פרצוף או שהיית קופץ על ההזדמנות?"
שקלתי טוב את המילים כשאמרתי, "יש לו תחת טוב. הייתי מזיין אותו."
תום נישק אותי בלחי. "ילד טוב. וכן, באמת יש לו תחת טוב. הכנסתי שלוש אצבעות פנימה וזה הרגיש מדהים. אולי גם לך תהיה הזדמנות בקרוב."
הנהנתי. "אולי."

כשחזרנו לדירה ג'ורג' לא היה שם, אבל פליקס וירון כן. הם ראו איזה סרט בדי וי די, משהו שנראה אלים ולא עניין אותי. פליקס סקר אותי במבטו. הזקן שלו נראה פחות מסודר משהיה בפעם הראשונה שראיתי אותו. "נהנית, אודי?"
"כן."
"תפסת צבע יפה. אפשר עליו סיבוב, תום?"
"לא עכשיו. אולי אחר כך."
"הייתם אצל אלעד בלילה?"
"כן. אודי ישן אתו כפיות. חמודים שכאלה. איפה ג'ורג'?"
"רופא או משהו."
"ולמה אתה כאן?"
"אני?"
"לך אל דולב ואלעד. יותר חשוב שתשים עליהם עין, לא?"
"יש מספיק אנשים ששמים עליהם עין."
"תמיד עדיף עוד זוג."
"אז אולי תוודא שדולב לא יתערב כשאני מתעסק עם אלעד?"
"הוא מתערב בכל פעם?"
"כן, כמו שומר ראש מזוין."
"מעניין… טוב, אני ואודי נכנס להתקלח ואז נראה כבר איך נטפל בזה. לא רוצה לפגוע בזמן האיכות שלך עם אלעד. לפחות תחמם אותו כשאודי לא שם."
"הו, אני אחמם אותו. הוא יהיה לוהט כשנסיים." הצחוק שלו ליווה אותי בזמן שהלכתי אחרי תום למקלחת.
בזמן שתום סיבן אותי התחיל לעמוד לי. הוא ניסה לגרום לזה לקרות על ידי סיבון העור בין רגליי באיטיות. כשראה את הזקפה שלי הוא שטף ממני את הסבון וירד על ברכיו.
ברגע שהכניס אותי לתוך הפה שלו נאנחתי ועצמתי את עיניי. לא האמנתי שמצליח לעמוד לי עם כל הסרטים שעדיין עברו לי בראש, אבל הבנאדם הכיר את הגוף שלי יותר משהכרתי בעצמי, ואם הוא רצה שיעמוד לי ושאגמור הוא לא היה צריך להתאמץ בשביל שזה יקרה.
"תום, אני קרוב."
הוא המשיך לרדת לי. הפה והלשון על הזין בזמן שהיד הרטובה על הביצים.
"תום, אני – אוי, אני קרוב."
הוא המשיך עד שלא הצלחתי להתאפק עוד וגמרתי ישר במורד הגרון שלו. הוא בלע את הכול, וגם אחרי שלא נשאר בי כלום הוא המשיך לינוק אותי כדי לוודא שלא נשארה שום טיפה. לאחר מכן הוא התרומם וחייך.
"מי שלוקח צריך גם לדעת לתת לפעמים, לא?"
השיער שלו היה רטוב ולכן לא ראו שהוא מעט מתולתל. השמש שיזפה אותו מעט, נתנה לו גוון יפה.
"כן. תודה."
"מה תודה? תסתובב."
כשהייתי עם הפנים אל הקיר, הוא פיסק את רגליי ודחף את עצמו פנימה. עם היד מתחת לסנטר שלי הוא הפנה הצידה את פניי ונישק אותי. זה היה מגושם, אבל הלשון שלו בכל זאת הצליחה להיכנס פנימה עמוק.
התנועות שלו היו מהירות ודחפו אותי כל פעם מחדש אל הקיר. אבל הוא לא ניסה להכאיב, והזיון אתו הרגיש מספיק טוב בשביל לגרום לזין שלי לעמוד שוב. הוא קלט את זה והתחיל להביא לי שוב ביד. כדי שלא לגמור לפניי קלטתי אותו מעט את קצב החדירה מדי פעם, והתנועה האיטית הזו שיגעה אותי מספיק בשביל לגרום לי לגמור שוב תוך פחות מחמש דקות.
הוא גמר גם, עמוק בתוכי, ואחרי שהחליק החוצה שטף את החור שלי ואת שאר הגוף.
עברנו לחדר השינה שלי ונשכבנו על המיטה. הייתי אתו כמעט 24 שעות ברצף ורציתי שישאיר אותי לבד, אבל לא נראה שהוא מתכוון לעשות את זה. שכבתי על הגב והוא לידי. היה קריר בחדר והאור הגיע רק מהשירותים הצמודים, מה שהשאיר את החדר עצמו חשוך ברובו.
תום נישק אותי באיטיות בפנים בזמן שליטף את החזה שלי. לא ידעתי איך הוא עדיין חרמן, אבל נראה שהזיון במקלחת לא הספיק לו. בשלב מסוים נמאס לי מכל הנשיקות האלה על הפנים, אז אחזתי בראשו והכנסתי את הלשון לתוך הפה שלו. הוא שיתף פעולה ובמשך עשר דקות בערך התנשקנו עם הרבה לשון, שפתיים ורוק.
בשלב מסוים הוא מלמל שהוא גמור מעייפות והניח את הראש על החזה שלי ואת היד בין הרגליים. האצבעות טיילו מתחת לביצים שלי.
"תשמור עליי כשאני ישן?" הוא שאל אותי בחצי ערנות חצי שינה.
לא הבנתי למה הוא שאל את זה. הוא נשמע פגיע כשאמר את המילים הללו, כאילו שפחד שמישהו באמת יפגע בו וציפה שאספק לו הגנה.
הכלא עשה לו דברים שלא התחלתי להבין, והייתי מותש מדי בשביל לנסות.
"כן," אמרתי וליטפתי את השיער שלו. "אני אשמור עליך."
זמן קצר אחרי שנרדם גם אני שקעתי בשינה.

קולות העירו אותי במה שכנראה היה אמצע הלילה. הרמתי את ראשי ותום עשה את אותו הדבר. עדיין היינו באותה התנוחה כמו מקודם.
עוד קולות. פליקס אומר, "איך לעזאזל זה קרה?" ונשמע עצבני.
"לעזאזל איתם," מלמל תום והעביר יד על פניו. "ישנתי מה – זה חזק." הוא נישק אותי על השפתיים. "בוא נראה מה קורה."
הוא לקח תחתונים מהארון שלי ולבש אותם, ואחרי רגע של היסוס זרק לי גם זוג תחתונים. לא ידעתי מה זה אומר, אבל עדיין הייתי עייף מדי בשביל שהמוח יעבוד כמו שצריך.
יצאנו החוצה בדיוק כשג'ורג' אמר, "אני לא מקבל את זה שאתם לא מוצאים אותו. אתם נמצאים בבניין ממול והייתם אמורים להשקיף." הוא דיבר לטלפון, נראה עייף ומרוגז, לבוש עדיין בבגדים פשוטים שכנראה ישן איתם.
הלכתי אחרי תום בזמן שהתקדם לכיוון הסלון והלב שלי פעם במהירות מטורפת. ראיתי את פליקס נראה עצבני ואת ירון עומד לידו ונועץ מבטים בצד השני של הסלון. כשהפניתי הצידה את מבטי ראיתי את דולב, עומד עם ידיו על החזה.
העין הימנית שלו הייתה נפוחה לגמרי והוא נראה חיוור.
החלפנו מבט מהיר והוא מיהר לנתק אותו.
"אני רוצה את כולם בחוץ עכשיו," ג'ורג' אמר. "כולם." הוא ניתק את השיחה ונשף אוויר. "חבורה של דפוקים. ואתה…" הוא הצביע על דולב ביד רועדת. "תסביר לי שוב איך בחור כמו אלעד מכניס אגרוף למישהו כמוך."
דולב נאנח. "כבר אמרתי לך, הוא תפס אותי לא מוכן. מכה בעורף עם מחבת ואז כשניסיתי לקום הוא הכניס לי אגרוף. לא איבדתי את ההכרה, אבל עד שעברה לי הסחרחורת ורצתי אחריו הוא כבר נעלם."
"נעלם?"
"אתה רואה שהאנשים האחרים שלך לא מוצאים אותו."
ג'ורג' הסתובב והלך למזוג לעצמו כוס מים. "זה מאוד בעייתי, דולב, מאוד בעייתי."
פליקס אמר, "אודי ישן אתו בלילה, אולי הם תכננו את זה ביחד."
המבטים הופנו אליי. ג'ורג' יצא מהמטבח ונעמד מולי. "אודי…"
"מה? ישנו, זה הכול. לא יודע למה הוא ברח, הרי ההסכם היה שברגע שתום משתחרר אלעד ואני חופשיים, לא?"
כולנו ידענו שזה שקר, אבל אמרתי את זה בכזו תמימות שגורג' נשאר בלי תגובה. לאחר רגע הוספתי, "פליקס הוא הפסיכי שהתעלל בו, אז אולי תבדוק אתו למה אלעד ברח."
"זונה," סינן פליקס והתקרב לכיווני. תום הרים את ידו ועצר אותו. "תירגע. הוא צודק. אולי הגזמת אתו, למרות…" תום התקרב אל דולב, שזז מעט בחוסר נוחות. "אתה באמת בחור חזק, אחי. אגרוף מאלעד ואתה נופל? סחרחורת?"
"המחבת בראש עשתה את הסחרחורת. אני אשמח להדגים עליך ונראה תוך כמה זמן תתאושש."
תום נחר. "אוותר." הוא הלך לכיוון המטבח ופתח את המקרר.
עצמתי את עיניי וניסיתי להירגע. לא ידעתי מה קרה שם בדיוק, אבל הייתי די בטוח שדולב לחץ על אלעד לברוח, והדרך היחידה שזה יראה אמין הייתה שדולב יפגע איכשהו. או שאלעד באמת הכניס לו מחבת בראש וברח, כי הוא לא האמין שדולב ישתף אתנו פעולה.
לא ידעתי מה לחשוב.
"הכול מריח כמו בולשיט," אמר פליקס.
"לא בהכרח," אמר תום והחל למזוג יין לתוך כוסות. "אנחנו יודעים שאלעד לא חנון כמו שהוא נראה. הבנאדם תקע ליוסי מזלג בצוואר, להזכירכם."
אף אחד לא דיבר בשניות הבאות ותום סיים למזוג את היין ונכנס לסלון עם מגש ועליו הכוסות. הוא נתן לי כוס אחת, נתן גם לג'ורג', ירון ופליקס, ולבסוף נתן את הכוס האחרונה לדולב.
"זה רק עניין של זמן עד שימצאו את אלעד. לא צריך לצאת מהכלים. בינתיים בואו נרים כוסית לחיי החופש שלי. נכון לעכשיו זו חופשה, אבל בזכותכם ובזכות אודי החמוד בקרוב זה יהפוך להיות חופשה ללא סוף." הוא החזיק את הכוס שלו מול הכוס של דולב. "לחיים."

ירון יצא גם לחפש את אלעד, ולפני שיצא הוא אמר לי, "תתפלל שאני לא אהיה זה שאמצע אותו."
פליקס ישב על הספה ונראה מרוגז, תום ואני ישבנו על הספה מולו. ג'ורג' כל הזמן דיבר בטלפון ווידא שבכל העיר יש אנשים שמחפשים את אלעד. דולב המשיך לעמוד, נראה גמור מעייפות ולא הכי יציב.
"אולי תשב," אמרתי לו בשקט.
"אני בסדר. קצת סחרחורת."
תום אמר, "מחבת בראש זה לא כיף. בוא שב ותתעסק עם אודי. זה תמיד עושה לי יותר טוב בלב."
דולב היסס אבל לבסוף התיישב לידי.
מהצד השני תום דחף אותי בעדינות. "תפנק אותו קצת, המסכן סובל."
"הוא נתן לאלעד לברוח ואתה נותן לו מתנה?" פליקס נאנח. "מטורף."
נאנחתי והסתובבתי לכיוון דולב. החלפנו מבט וקלטתי עליו שהוא מהסס, לא יודע מה לעשות.
"אודי…" הקול של תום מאחורי, מתגרה.
הנחתי את ידי על החזה של דולב והתחלתי לשחרר את הכפתורים שלו. הוא רעד מעט ונשם נשימות עמוקות. באותם הרגעים רק רציתי להישאר לבד ולהתפלל שאלעד יצליח להתחמק מהם, אבל גם דולב וגם אני שיחקנו עכשיו משחק, משחק מסוכן.
שחררתי את החלק העליון של החולצה והכנסתי את ידי פנימה. העור של דולב היה חלק תחת כף ידי. הפטמה הזדקרה במהירות. הוא עצם מעט את עיניו. הרגשתי לפתע את תום דוחף אותי בעדינות מאחור. שום דבר לא היה מספיק טוב בשבילו.
התרוממתי והתיישבתי על רגליו של דולב, שהביט עליי בהפתעה. הוא נראה חיוור מדי, כנראה בגלל הלחץ. המשכתי לגעת בחזה שלו, מרגיש את הזקפה שלו מתחתיי. כשהניח את ידיו על מותניי העור שלו הרגיש קר. הוא ליקק את שפתיו וטייל עם הידיים למעלה, עד שצבט בעדינות את הפטמות.
"אודי ממכר, אה?" לחש תום.
דולב הנהן. "כן."
הוא הניע את מותניו כך שממש הרגשתי את הזקפה שלו דרך המכנס. הצביטות בפטמות נעשו חזקות יותר, אבל בינתיים לא מכאיבות. הוא קירב אותי אליו והצמיד את שפתיו לחזה שלי. נאנחתי כשהלשון החלה לטייל על העור, והידיים לא עזבו לרגע את הפטמות.
כשהתחיל ללקק את הצוואר שלי הרגשתי את האחיזה שלו בי נחלשת, עד שנשען אחורנית והעביר יד על פניו.
"אתה בסדר?" שאלתי.
העיניים שלו לא היו ממוקדות. מעט זיעה על המצח. הוא לחש, "משהו לא בסדר."
ירדתי ממנו והנחתי יד על החזה שלו. הלב שלו פעם מהר מדי. נגעתי בלחי שלו. העור שלו הרגיש קר, למרות שהרחתי ממנו זיעה.
לפתע הוא גיחך וניער את ראשו. "אוי, אני דפוק."
"למה?" שאלתי בשקט.
הוא הביט בעיניי ואמר, "הוא סימם אותי."
"מה?"
תום נעמד לפתע. "טוב, שיחקנו מספיק. אודי, זוז. פליקס, עזור לי להשכיב את דולב על הרצפה. הוא הולך לספר לנו את האמת ואנחנו הולכים ליהנות להוציא אותה ממנו במכות וחדירות."

נשארתי לשבת בזמן שהם אחזו בדולב וזרקו אותו על הרצפה. הוא גנח מכאבים ונראה על סף הקאה, אבל הוא לא ניסה להתחמק מהם או להילחם. הפנים שלו התכסו בזיעה במהירות.
הסתכלתי עליו והרגשתי שכל הקיבה שלי מתהפכת. רציתי לעזור לו, להעיף אותם ממנו אחרי שהסכים לעזור לאלעד. אבל לא הצלחתי לזוז. מה ייצא מזה שאנסה להילחם איתם? דולב יחטוף באותה המידה, ותום יתעצבן עוד יותר.
פשוט תנסה להיעלם, אמר קול בראשי. תהפוך את עצמך לקטן וחסר חשיבות עד שכל החרא הזה יסתיים.
פליקס נעמד מעל דולב, אחז בחולצה שלו וקרע את החלק הקדמי שלה. כפתורים עפו והתפזרו על הרצפה. דולב גנח מכאבים וניסה להעיף את ידי של פליקס, אבל לא היה כוח מאחורי התנועות שלו ונראה שכל תזוזה מעייפת אותו.
פליקס התיישב על המותניים של דולב ואמר, "כמה זמן שרציתי לעשות את זה." האגרוף שלו נחת על מרגז החזה של דולב, שקפץ מהמכה ומיד התחיל להשתעל. הפנים שלו נעשו אדומות ועוד זיעה זלגה מהמצח שלו.
תום התקרב ורכן על ברכיו ליד דולב. הוא אחז בפנים והכריח אותו להביט עליו. "אתה יכול לדבר, הסם לא עד כדי כך חזק. עכשיו תגיד לי, אתה ואלעד תכננתם את זה?"
דולב ליקק את שפתיו. "ל – לא. נשבע."
תום נאנח. "שקרן. עוד שאלה. אודי היה קשור לזה?"
הוא לא הביט עליי, אבל בכל זאת הרגשתי שכל שריריי נדרכו.
דולב מלמל, "לא היה כלום. אלעד ברח. לא – לא תכננו כלום."
"והוא לא סיפר לך על הסכם שהיה לנו ולו, נכון?"
"איזה הסכם?" שאלתי. תום ופליקס הסתכלו עליי. שאלתי שוב, "תום, איזה הסכם?"
תום נגס בשפתיו וחזר להביט על דולב. "לא עניינך, אודי. שב בשקט."
"אם זה קשור לאלעד – "
"אמרתי לך לשבת בשקט!"
הצעקה שלו הקפיצה אותי כמו מכה. הוא עדיין לא הביט עליי וכשצעק רוק עף על פניו של דולב.
פליקס הביט עליי וחייך מזווית הפה. היד שלו הונחה על החזה של דולב. ראיתי אותו ממשש את העור המיוזע וידעתי שבקרוב הוא יעשה יותר מסתם למשש.
"לכו חפשו אותו…" התנשף דולב. "אתם מבזבזים זמן."
תום נאנח. "אני רוצה להאמין לך, באמת. בעיקר כשאתה נראה כל כך פגיע וסקסי. אבל כולנו יודעים שכבר איבדנו את שיתוף הפעולה שלך עוד כשהייתם ביוון. החלטת להפוך את האסיר שלך לחבר, וזה מסוכן."
"בן – זונה," סינן דולב.
תום צחק ואמר לפליקס, "צריך להפשיט אותו."
דקה לאחר מכן דולב שכב ערום על הרצפה הקרה. הבגדים שלו נזרקו הצידה ואני המשכתי לשבת על הספה. שמעתי את ג'ורג' עדיין מדבר בטלפון מאחד החדרים במסדרון.
בזמן שפליקס העביר את ידיו על ירכיו של דולב ותום עמד בצד ונראה מרוכז, עיניו של דולב פגשו את עיניי. הוא לא היה צריך לדבר בשביל שאראה שהוא מתחנן לעזרה. אבל היה גם מבט מובס בעיניו, כאילו ידע שאין לי באמת מה לעשות. לא הייתה לי שליטה על מה שעמד לקרות.
פליקס שאל, "כבר זיינו אותך בתחת, דולב? אה?"
דולב עצם את עיניו. אגרוף בבטן גרם לו לצעוק ולסנן, "לא. מניאק."
"אתה יכול לשאול את אודי איך זה. הוא התמכר."
"עוף… עוף ממני."
פליקס צחק. "לעוף ממך? אפילו לא נכנסתי אליך עדיין. היי, תום, עד כמה אנחנו צריכים אותו בחתיכה אחת?"
תום משך בכתפיו. "אנחנו לא."
"מעולה," מלמל פליקס והכין את אגרופיו.
עצמתי את עיניי כשדולב התחיל לצרוח.

"מספיק," אמר תום.
פליקס ניגב זיעה ממצחו. הוא התנשף כאילו הוא זה שהרגע בעטו בו והכניסו לו אגרופים.
דולב שכב על הצד, מקופל לכדור. הכאב היה כנראה כל כך חזק עד שהצליח להתנגד לסם ולהתקפל.
תום התקרב אל דולב ורכן על ברכיו לידו. הוא ליטף את ראשו ואמר בשקט, "מצטער. הייתי מעדיף לעשות את זה בדרך אחרת. עכשיו אני אשאל אותך שוב, ותיקח לך כמה שניות לפני שתענה. אתה ואלעד תכננתם את הבריחה שלו?"
דולב גנב מכאבים בכל הזמן שתום דיבר, אבל הוא לא בכה או התחנן. לא האמנתי שאני עדיין יושב שם מבלי להגיב, מבלי לזנק על פליקס ולהראות לו שלהרביץ למישהו שיכול להחזיר זה הרבה יותר קשה מלהרביץ למישהו מסומם על הרצפה.
תום המשיך ללטף את ראשו של דולב, תנועות עדינות, כאילו לא נהנה מכל מכה שפגעה בו מקודם. הבנאדם הזה הפחיד אותי יותר מכל סיוט שאי פעם היה לי. השליטה שלו הייתה כל כך מוחלטת עד שחלק גדול בי פשוט האמין ששום דבר לא יכול לעצור אותו.
"ב – בסדר," התנשף דולב.
"בסדר מה?"
"א – אני תכננתי את – את זה אתו."
"תכננתם את הבריחה של אלעד?"
"כ – כן."
"לאן הוא ברח?"
"לא – לא יודע. להסתתר. הוא – הוא התחרט מ – ממה שדיברתם עליו."
"בטח הייתה לו תכנית."
"הוא – הוא העדיף לא לו – לומר לי. למקרה ש…"
"למקרה שאנחנו לא דפוקים לגמרי ויהיה לנו ברור ששיתפתם פעולה?"
דולב הנהן.
"אני מבין. ומה עם אודי? הוא היה מעורב בזה גם?"
השניות שלקח לדולב לענות הרגישו כמו שעות. ידעתי שמילה אחת שלו ואני אהיה זה שאשכב חבול על הרצפה. לא הייתה לו סיבה לשקר אחרי מה שעבר. במקומו הייתי כנראה מספר הכול.
"אודי… לא. אודי לא – לא ידע כלום."
תום נאנח והביט עליי. חיוך קטן על שפתיו. "אני שמח לשמוע את זה. אודי, לך לשתות משהו, אתה נראה חיוור."
הייתי חיוור? כנראה. הרגשתי מיובש ותשוש. "הוא אמר לך את האמת," אמרתי. "להרביץ לו לא יעזור לך למצוא את אלעד."
"אתה צודק. אני לא רוצה להרביץ לו יותר." הוא נעמד. "לך לשתות, אודי, שטוף פנים. אחר כך תחזור לכאן ותתחיל להעמיד את הזין. אתה תהיה הראשון שיזיין אותו."
"לא."
"אודי, זה לא דיון. הלילה הזה לא כדאי לך לעצבן אותי. הרצפה הזו מספיק גדולה גם בשבילך. אתה רוצה לשכב ליד דולב ולעשות תחרות של מי חבול יותר?"
"הוא גמור."
"אז אולי הוא יאבד את ההכרה בשלב מסוים. אתה יודע שאם זה לא יהיה אתה זה יהיה אני, וזה כבר חבל."
"תום, בוא – "
"אודי." דולב. הרים את מבטו עד כמה שיכל והביט בעיניי. "אני – אני רוצה ש – שזה יהיה אתה."
המבט שלו היה יותר מדי. הדם מהאף שלו, מהשפתיים. תום צדק, אם הוא יכנס קודם זה יכאב לדולב יותר.
"בסדר," אמרתי ונעמדתי. "אבל בקצב שלי."
"אתה מציב תנאים?"
"זה לא יהיה כיף אם אתה תקבע את הקצב. לא בא לך לראות אותי נהנה?"
תום סקר את פניי ולבסוף הנהן. "בסדר. בקצב שלך. אבל תזכור שיש תור אחריך. אל תיקח את הזמן."

תום ישב על הספה ופליקס עדיין היה ליד דולב, ששכב עכשיו על הגב שלו עם רגליו מפוסקות.
עמדתי מולו והבאתי ביד, ניסיתי לגרום לזקפה להופיע. זה לא ממש עבד.
בינתיים פליקס המשיך להכאיב לדולב. הוא נתן לו סטירות פתאומיות וצבט את העור שלו עד שהעור נעשה אדום ודולב ניער את ראשו וקילל.
סאדיסט. כל חלק בפליקס נהנה לגרום לכאב, וכששכב חזר אונים וערום, דולב היה הקורבן האידיאלי מבחינתו.
רציתי שיעמוד לי כבר כדי שיסתיים החלק של העינויים ויתחיל הסקס, כי זה יקרב אותנו יותר לסוף של כל הסיוט הזה.
"אודי, בוא הנה."
התקרבתי אל תום והתיישבתי לידו. הוא הניח את ידו מסביב לכתפיי. "אתה רוצה לוותר? ניתן לפליקס להיכנס ראשון?"
פליקס יקרע את דולב, יזיין אותו בזמן שירביץ לו.
"אני ראשון," אמרתי.
"אז קדימה."
ידעתי מה הדרך הטובה ביותר להעמיד את הזין, ושנאתי את עצמי על כך.
הנחתי את ידי מאחורי ראשו של תום והתקרבתי אליו. הוא חייך, כאילו ציפה שזה מה שאעשה. התנשקנו והוא ליטף את החזה שלי. הלשון שלו ידעה בדיוק מה לעשות בתוך הפה שלי בדיוק כמו שהאצבעות שלו ידעו איך לצבוט את הפטמות שלי. תוך פחות משתי דקות כבר עמד לי לגמרי.
קמתי מהספה והתקרבתי אל דולב. פליקס בדיוק נשך את הפטמה שלו ודולב עצם את עיניו בחוזקה.
"זוז," אמרתי. פליקס הרים את מבטו. המבט שנתן בי הבהיר לי שהוא היה שמח אם זה הייתי אני ששוכב עכשיו מתחתיו.
"פיתחת חוצפה, אה?"
"קדימה," אמר תום ונשמע מעט עייף. "לפני שהזין שלו יירדם."
פליקס קם עם רגליו והניח את רגלו היחפה על פניו של דולב, הצמיד את הלחי שלו לרצפה. "תהנה מאיבוד הבתולים, זונה. בקרוב הזין שלי ירקוד בתוך הכוס שלך."
הוא הרים את רגלו והלך להתיישב ליד תום.
נשפתי אוויר וירדתי על ברכיי. הירכיים שלו היו משני צדדי, המפשעה בדיוק מולי. לא עמד לו, כמובן. הפטמה שלו נראתה אדומה ונפוחה אחרי שפליקס התעסק אתה. דולב שכב עם עיניו עצומות ונשם בכבדות. רציתי לשאול אותו אם הוא מוכן, אבל זה לא באמת שינה ותום היה מתעצבן אם הייתי מראה התחשבות כלפיו. כמו הבחורה במועדון אתמול, גם דולב היה חתיכה של בשר שנאמר לי לשחק אתה.
קיוויתי שלא כמו אתמול בלילה, הפעם לא אאבד שליטה ואגרום לו לדמם.
הריח שיצא מדולב היה עוצמתי. זיעה חזקה וכאב, אם לכאב היה ריח.
נגעתי בברכיים שלו ופיסקתי אותו יותר. המגע הזה היה מספיק בשביל לגרום לו להיאנח מכאב. הבעיטות שקיבל מקודם בצלעות אולי סדקו משהו, וזה אומר שהזיון יכאב לו בטירוף.
"אודי, אנחנו מחכים."
הנהנתי. עדיין עמד לי, אבל ידעתי שאם לא אעשה משהו עם הזין בקרוב הזקפה תיעלם ותום לא ייתן לי הזדמנות נוספת.
התמקמתי בין רגליו של דולב והכנסתי לתוכו אצבע. הוא נאנח, אבל יחסית לשאר הכאבים האצבע שלי כמעט ולא השפיעה עליו. הגוף שלו הרגיש חם ורטוב, השרירים נצמדו אליי בחוזקה.
"בלי זה," אמר תום. "כנס וזהו."
הוצאתי את האצבע החוצה והצמדתי את קצה הזין לחור שלו. כשהרמתי את רגליו והנחתי על כתפיי דולב שוב נאנח מכאבים.
"עדיף שהוא יסתובב על הבטן," אמרתי.
"לא. אני רוצה אתכם ככה. אם אתה לא רואה את הפנים שלו זה לא שווה כלום. אתה נכנס?"
נאנחתי ומבלי לחשוב ולתכנן דחפתי את עצמי פנימה.
הוא צעק וניסה לזוז אחורנית, אבל אחזתי במותניו בחוזקה ודחפתי את עצמי בכוח פנימה. זו הייתה הדרך היחידה, לתת לו את הכאב במכה כי אם אקח את הזמן הם פשוט יעיפו אותי הצידה.
הנחתי את כף ידי על החזה שלו והרגשתי את הלב שלו פועם במהירות מטורפת. עם היד השנייה הבאתי לו ביד, כדי שיתרכז בהנאה שם ולא בכאב בפנים.
רכנתי עוד קצת לפנים וליקקתי את החזה שלו, את הפטמה שמקודם ננשכה.
תתמקד בהנאה, רציתי לומר לו. לא הכול חייב להיות כאב.
הוא בכה. לשמוע אותו בוכה הוציא אותי לרגע מריכוז. הבחור שכב ערום לפני שלושה בחורים אחרים ובכה כמו ילד קטן. לנסות לדמיין אותו ביוון, אחרי שהפיל אותי על הקרקע והבהיר לי שמעכשיו הוא זה שקובע לאן הולכים, היה כמעט בלתי אפשרי.
הם יודעים איך לשבור אותנו, חשבתי בזמן שהתחלתי לנוע מהר יותר בתוכו. הם יודעים איך להפוך אותנו לצל של מה שהיינו.
להגיד שסבלתי באותם הרגעים יהיה שקר. זה הרגיש טוב, כמו שזיון אמור להרגיש. החור של דולב היה צר, אבל הוא לא נשאר ככה לאורך זמן. העברתי את ידיי על הגוף שלו, על העור החלק והחם, על כל השרירים שהיו בכל מקום. בשלב מסוים הפסקתי לנשק וללקק את הגוף שלו בשביל לעזור לו, אלא מפני שרציתי להרגיש ולטעום אותו.
כשנכנסתי מעט עמוק יותר הוא שוב נראה סובל מכאבים. אחזתי בעדינות בפניו והצמדתי את שפתיי לשפתיו. הוא לא שיתף פעולה בהתחלה, אבל לא וויתרתי עד שהשפתיים שלו החלו להיפתח והצלחתי להכניס את הלשון פנימה.
ברגע שהתחלנו להתנשק הוא התרכז בזה ולא בחדירה, וממש הרגשתי איך קל לי יותר לנוע בתוכו.
"אתה בסדר," לחשתי לו בין נשיקות. "עוד מעט זה נגמר."
הוא לחש בחזרה, "שקרן."
תום אמר לפתע, "אודי, הבית שחי שלו לא מקבל ממך יחס."
"הבחור שלך יודע לזיין," אמר פליקס. "ממש רוקד עליו."
"אודי אוהב להיות שקט ותמים, אבל יש בתוכו חיה רעה, ומדי פעם היא אוהבת לצאת החוצה. קדימה, אודי."
הרמתי את ידו של דולב שנראה מבולבל דרך עיניו המטושטשות.
השיער בבית השחי שלו היה רטוב מזיעה. לא היה שם המון שיער, כי הבחור היה חלק בערך כמוני. ידעתי שזה הולך להיות דוחה, אבל בכל זאת הוצאתי את הלשון והצמדתי אותה לבית השחי שלו. הזיעה הרגישה מלוחה על הלשון שלי והדחף היה להרים את הראש.
נשמתי עמוק והתחלתי להעביר את הלשון במעלה בית השחי המיוזע, דרך השיער הצפוף.
דולב נאנח בשקט אז לפחות מה שעשיתי היה לו נעים. המשכתי לזיין אותו בכל הזמן הזה, ותמיד דאגתי שאחת מידיי לפחות תשחק בעדינות עם הפטמה שלו.
הרגשתי שלא ממש עומד לו, אבל הזין לא היה נפול. כל המגע הזה, והעובדה שהגוף שלו כבר לא התנגד לחדירה כמו מקודם, עזרו לו להתחבר לקטע המהנה יותר של כל מה שקרה.
גם תום אהב לראות שאתה נהנה בזמן שהוא מכריח אותך לקבל אותו פנימה, מעין דרך לשחק לך עם הראש. אבל הייתי בספק אם לפליקס יהיה אכפת מזה, ההפך, הוא בטח ינסה לגרום לך לחוש הכול חוץ מהנאה.
כשסיימתי עם בית השחי שלו והטעם בפי היה דוחה ודביק, עברתי ללקק את הצוואר שלו. בינתיים הרגשתי לחץ באזור המפשעה, מה שהבהיר לי שאני קרוב. כל הזין שלי היה בתוך דולב, החום הלח שלו מכסה את כולי. תחושה ממכרת, משחקת לך עם כל החושים.
"אתה קרוב, אודי?" שאל תום.
"כ – כן."
"אז צא ממנו. אל תגמור."
לעזאזל. ניערתי את ראשי ומשכתי את עצמי בעדינות החוצה. דולב נאנח בקול. עוד פחות מדקה והייתי גומר. כאב מרגיז החל להופיע בביצים שלי. ניגבתי זיעה ממצחי ושאלתי את דולב או הוא בסדר.
לפני שהספיק לענות לי פליקס נעמד ואמר, "זוז מפה. הוא שלי עכשיו."
מיהרתי לזוז הצידה כי עוד רגע המניאק היה דורס אותי. הוא התמקם בין רגליו של דולב שעדיין התנשם בכבדות. יצרתי קשר עין עם תום שסימן לי להתקרב אליו. הוא היה ערום והזין שלו עמד לגמרי. התיישבתי לידו בדיוק כשפליקס דחף את עצמו לתוך דולב. אנחות הכאב שלו התערבבו עם אנחות ההנאה של פליקס.
תום התקרב אליי ואחז בפניי. "אתה מזיין כמו חיה."
"חיה עם כאב בביצים."
הוא צחק. "בוא איתי."
"לאן."
"לחדר."
הוא אחז בידי ושנינו נעמדנו. הבטתי על הרצפה, על דולב ששכב עם עיניים עצומות בזמן שפליקס חדר אליו במהירות ולחץ על הגוף שלו במקומות שכנראה קיבלו מקודם בעיטות ואגרופים.
"הוא יהרוג אותו," לחשתי לתום.
"הוא מזיין אותו, לא מתים מזה. הדאגה שלך לא במקום, אודי. אני היחיד פה שצריך להיות אכפת לך ממנו."
אם הוא קינא בדולב הוא היה אידיוט, אבל ידעתי שאסור שיחשוד שיש לי מניעה נסתר בכל העסק הזה.
"אתה יודע איך פליקס מתנהג כשלא שמים לו גבולות," לחשתי.
עיניו של תום נעשו צרות. "לא, אני לא יודע, ולא, לא אכפת לי. אני מסתובב עכשיו וחוזר לחדר. או שתבוא אתי או ש – "
"אני בא," אמרתי ונגעתי ביד שלו. "אני בא."
"אודי, לא. אל – אל תלך."
הסתובבתי וראיתי את דולב מביט עליי, גופו רועד עם כל חדירה של פליקס. לפני שהספקתי להגיב, לא שידעתי מה לומר, סטירה פגעה בפניו של דולב בעוצמה, מעיפה זיעה מפניו. "אתה לא צריך את אודי, כל מה שאתה צריך נמצא עכשיו בתוך הכוס שלך."
תום אחז בחוזקה בידי. "בוא."
הוא הוביל אותי בחזרה לחדר שלנו. מאחוריי שמעתי את פליקס אומר, "נשכו לך פעם את הפטמה עד שירד ממנה דם? אה?"

הדלת נסגרה והשקט היה הקלה. רציתי לשמוע שדברים לא יוצאים משליטה בסלון, אבל מצד שני לא רציתי להתמודד עם מה שקרה שם. המחשבות על אלעד רצו בראשי וההרגשה הייתה שמחשבות נוספות על דולב פשוט יגרמו למוח שלי להתפוצץ.
תום עמד מולי והתקרב אליי עד שהיה ממש קרוב. האצבעות שלו טיילו במורד הגוף שלי, שעדיין היה לח מזיעה.
"אתה עייף?"
הוא שאל את זה עם חיוך קטן בזווית הפה. ידעתי מה הכיוון שלנו. אמרתי, "לא. לא עייף."
הוא הצמיד אותי לפתע עם הגב אל הדלת ודחף את הלשון שלו עמוק לתוך הפה שלי. הקולות שהשמיע היו של אדם מורעב והידיים שלו לא הפסיקו לגעת בכל חלק בי. בהתחלה עמדתי במקום ונתתי לו לעשות מה שרצה, כי זה בעצם היה המצב בינינו. אבל היומיים האחרונים אפשרו לי להשתחרר מכל המחסומים שתמיד היו סביבי. זה התחיל עם הבחורה במועדון והמשיך עם דולב. טעמתי מעט כוח ורציתי עוד, לא כדי להכאיב, פשוט כדי לא להרגיש כל הזמן כמו קורבן, כמו בובה.
אחזתי במותניו של תום ודחפתי אותו לאחור, לא חזק מדי. בזמן שהמשכנו להתנשק הלכנו אחורנית עד שהוא נפל על המיטה. עמדתי מעליו והוא הביט עליי בעיניים רחבות ורעבות. הוא התנשף וליקק את שפתיו.
שנאתי אותו יותר מהכול, אבל ברגעים האלה, כששכב ככה ערום והביט עליי בצורה הזו, הוא נראה כמו הדבר הכי סקסי בעולם.
שנינו התנשפנו והמשכנו להביט אחד על השני, עד שהוא כחכח בגרונו ואמר בשקט, "אני רוצה אותך בתוכי."
"מה?"
הוא נעמד, צמוד אליי. היד שלו נסגרה מסביב לזקפה שלי. "אני רוצה את הזין הזה בתוכי, אודי. אני רוצה שתזיין אותי כמו חיה, כמו שבחיים שלך לא זיינת. אני ברור?"
הנהנתי.
הוא נישק אותי על השפתיים. "של מי אתה, אודי?"
"שלך."
"ועכשיו אני הולך להיות גם שלך. אתה מוכן לתת לי את הסקס הכי טוב שנתת בחיים?"
אלוהים, הדיבורים האלה הלחיצו אותי. "כן."
הוא אחז בפנים שלי בחוזקה. "בטוח? כי מכאן אתה נראה לי עדיין כמו אודי הכוסית."
העפתי את היד שלו מהפנים שלי ודחפתי אותו על המיטה. "כוסית?"
"כוסית," הוא סינן וזז אחורנית על המיטה.
טיפסתי גם על המיטה, בין הרגליים שלו. פיסקתי אותו בחוזקה ואמרתי, "בוא נראה עד כמה אני כוסית."
רק כשהתמקמתי וכיפת הזין נצמדה לחור של תום הבנתי מה אני עומד לעשות. הבנאדם הזה, שתמיד דאג להבהיר לי כמה אני קטן, צעצוע שלו, נתן לי את הזכות לחדור אליו. לא הבנתי מה קורה כאן, מה גרם לשינוי, מה המשחק שלו.
אולי הוא רצה להראות לי שאני והוא לא כל כך שונים, שברגע הנכון ההבדלים בינינו מטשטשים כמעט לגמרי.
"אודי? משתפן?"
"לא. סליחה."
"כוסית."
הרמתי את הרגליים שלו על הכתפיים שלי במהירות וירקתי על החור שלו. לא הכנסתי אצבעות, כי למניאק הגיע להרגיש מה זה שמישהו דוחף את עצמו לתוך הגוף שלך כשהשרירים לא מוכנים. הבטתי בעיניו בכל הזמן שדחפתי את עצמי פנימה, לא נותן ללחץ של השרירים להפסיק אותי.
הפה שלו נפתח והנשימות יצאו במהירות. העיניים הרחבות הביטו בי והיה כל כך ברור שכואב לו, שהוא מת שיגיע כבר הקטע הטוב.
רכנתי לפנים ונצמדתי אליו עוד יותר. העיניים שלו היו עכשיו עצומות בחוזקה והידיים שלו על הכתפיים שלי.
"תסתכל עליי," אמרתי בשקט ועיניו נפקחו מיד. "כואב?"
הוא הנהן במהירות.
"בפעם הבאה שאתה נכנס אליי בלי להכין קודם, תזכור את הכאב הזה."
"אח… אבל, אודי, לך אין ברירה. בחיים אל תשכח את זה."
מניאק. בן – זונה.
יצאתי ממנו מעט וראיתי את הפנים שלו נרפות. רגע לאחר מכן דחפתי את עצמי שוב פנימה, מספיק חזק בשביל לגרום לו לצעוק.
אני אתן לך הנאה, מניאק. אני אגרום לך לצרוח מהנאה כשתגמור בכמויות. אבל אל תחשוב לרגע שתוכל להתחמק מהכאב.
לא הפעם.
הוא עצם את עיניו בחוזקה כשהמשכתי לדחוף את עצמי בכוח לתוכו, אבל לא שמעתי אותו מבקש שאפסיק, למרות שניסיתי להביא אותו לנקודה הזו. אחרי דקה בערך הוא השתחרר מספיק בשביל להתחיל ליהנות. הפה שלו נפתח והעיניים התגלגלו מעט לאחור. הידיים שלו אחזו בזרועות שלי בחוזקה, לוחצות בכל פעם שהגעתי לנקודה עמוקה בתוכו.
בהמשך סובבתי אותו על הבטן ונעצתי את שיניי על שקע הכתף שלו בזמן שזיינתי אותו. הוא התמסר לי לגמרי, נתן לי לעשות מה שאני רוצה ורק נאנח כתגובה. כשרציתי לזיין אותו בעמידה פשוט נעמדתי ומשכתי אותו על הרגליים. לא יודע מאיפה בא לי האומץ הזה, אבל הוא שיתף פעולה ונתן לי למקם אותו איך שאני רוצה.
צבטתי את הפטמות שלו בחוזקה ומדי פעם מיששתי לו את הביצים. גרמתי לו ללכת בחדר כשאני עדיין בתוכו, מה שגרם לו להרגיש אותי עמוק יותר. בשלב מסוים יצאתי ממנו ודחפתי פנימה שלוש אצבעות. טיילתי בתוך הגוף שלו בזמן שהבטתי על הפנים שלו. הוא השיב לי מבט ולא הצליח לדבר. ראיתי איך הפה שלו זז בכל פעם שהאצבעות נגעו בפיסת עור אחרת בתוכו. ידעתי איפה ללחוץ ואיך ללחוץ ובשלב מסוים רגליו של תום החלו לרעוד בכזו עוצמה עד שהייתי בטוח שייפול על הרצפה.
הוצאתי את האצבעות ממנו באיטיות ודחפתי את הזין שוב פנימה. "אלוהים," הוא סינן ונצמד אליי, מדביק את הגב הלח שלו לחזה שלי.
דחפתי אותו לפנים עד שהגענו לקיר. הצמדתי אותו לקיר עם היד על העורף שלו והבטתי למטה, על הזין שלי שיצא ונכנס ללא שום התנגדות.
בסוף גמרתי בתוכו, באותו הזמן שהוא גמר בכמויות על הקיר. החלקתי ממנו החוצה ובמשך דקה בערך המשכנו לעמוד צמודים אחד לשני, מיוזעים ומתנשפים.
"אלוהים, זה היה עמוק," תום אמר בשקט. הוא התיישב על המיטה וסידר את שערו, שהתבלגן מעט. "תודה, יפה שלי." הוא נישק את כיפת הזין שלי והסניף את שיער הערווה.
"אולי נבדוק מה קורה בסלון," אמרתי.
תום משך בכתפיו. "לא מעניין אותי."
"אכפת לך אם אני אלך לבדוק?"
הוא נשכב על הגב. "סיימת לזיין אותי. לא נראה לך הגיוני לשכב לידי ולחבק אותי?"
ניסיתי לא להראות מופתע כמו שהרגשתי. "סליחה," מלמלתי והתקרבתי למיטה. תום צחק לפתע. "לך לסלון, אודי. תבדוק מה קורה עם מה שנשאר מדולב. תגיד לפליקס לגרור אותו לחדר המשחקים."
"חדר המשחקים?"
"החדר שאפשר לתלות בו מישהו מהתקרה. לא מכיר אותו?"
נאנחתי. "מכיר."
"יופי. קדימה, לך לסלון. כשתחזור תכנס בשקט למיטה ותחבק אותי."
הנהנתי ויצאתי בשקט מהחדר.

כשנכנסתי לסלון מיד ראיתי את פליקס עומד בכניסה למטבח, ערום ושותה כוס מים. הוא הביט עליי וקרץ. לא הבנתי למה אני עדיין שומע רעש של סקס אם הוא עומד במטבח. התקדמתי עוד כמה צעדים וראיתי את דולב שוכב על הבטן בזמן שירון זיין אותו בחוזקה.
לעזאזל. קיוויתי שלא יחזור.
קפאתי לפתע. תחושת חרדה שטפה אותי. הוא יצא לחפש את אלעד, ועכשיו הוא פה. זה אומר…
"איפה אלעד?" שאלתי.
ירון הביט עליי, נראה מופתע לראות אותי שם. עיניו של דולב נפקחו גם, מעורפלות כמו מישהו שהיה יותר חסר הכרה מאשר בהכרה.
"מה?" התנשף ירון והמשיך לפמפם את דולב.
"אלעד. איפה הוא? הלכת לחפש אותו."
"וחזרתי כי – אח, כי לא מצאנו את המניאק. אבל אנחנו נמצא. ג'ורג' הלך לוודא שהכול מתקתק כמו שצריך. איזה חור יש לו."
"תענוג," אמר פליקס והתקרב אליי. "זיינו אותך טוב?" הוא שאל אותי.
לא, רציתי לומר. זיינתי את תום כמו שבחיים לא זיינו אותו.
"כן."
"באת לרכב שוב על הגווייה שלנו כאן?"
גווייה.
"תום לא רוצה שתמשיכו להרביץ לו. הוא אמר לקחת אותו לחדר משחקים."
"וואלה. לא רוצה שנרביץ לו יותר, כן?"
ניסיתי להיראות אדיש כשאמרתי, "אם תמשיכו להרביץ לו הוא ימות, ואז לא יהיה את מי לזיין."
פליקס צחק ותפס בחוזקה את הפטמה שלי. "לא יהיה את מי לזיין? בשביל מה אתה עדיין כאן?"
הוא עזב אותי רק לאחר שסובב את הפטמה וראה אותי נאנק מהכאב.
ירון החל להתנשף בחוזקה וכמה שניות לאחר מכן גמר בתוך דולב, שבכה בשקט.
"צריך לקחת את מה שנשאר ממנו," אמר פליקס. "נקשור אותו ונמשיך מחר. אני גמור."
ירון נעמד וניגב זיעה מפניו. החזה השעיר שלו הבריק. "זה לא בסדר שאלעד עדיין בחוץ."
"רוצה לצאת לחפש אותו?"
"אני גמור. הזונה כאן עייפה אותי." הוא דרך על הישבן של דולב עם רגלו היחפה.
"אז בוא ניקח אותו ונסגור את היום."
"שאודי יגרור אותו."
פליקס פנה אליי. "תפוס את הידיים שלו ותמשוך אותו לחדר. אני אחכה לך שם."
ירון הלך למטבח ופליקס המשיך לתוך המסדרון. התקרבתי אל דולב והתכופפתי לידו. נגעתי בלחי שלו, שהייתה רטובה מזיעה ודמעות. לחשתי את שמו והוא פקח מעט את עיניו. עמדתי לשאול אותו אם הוא בסדר, אבל זו הייתה שאלה מגוחכת.
"אתה לוקח אותו או שאני אקח?" שאל ירון בנימה של – אתה לא באמת רוצה שאני אקח אותו.
התקרבתי אליו ואמרתי, "אני הולך להרים אותך עכשיו, בסדר? למשוך אותך בידיים."
אין תגובה. הנשימות שלו היו איטיות, איטיות מדי.
"זה יהיה קל יותר אם קודם תסתובב על הגב."
אין תגובה.
נאנחתי ובזהירות הפכתי אותו על הגב, מנסה לא לגעת במקומות שראיתי שחטף בהם מכות. הוא נאנק מכאבים בכל זאת.
לאחר שהיה על הגב אחזתי בידיו ובזהירות משכתי אותו במורד המסדרון. הרגשתי שאני מושך משהו מת, אבל מיהרתי לדחוף את המחשבה הזו החוצה מהראש.
בתוך החדר, שזכרתי מהלילה בו הייתי קשור לתקרה והרגתי את נדב, פליקס חיכה עם השלשלות מוכנות. הוא קשר את ידיו של דולב ושנינו ביחד משכנו אותו עד שעמד על קצות האצבעות, ידיו גבוה מעל ראשו.
הראש שלו נשאר שמוט וריר זלג מפיו על הרצפה. הוא הסריח.
פליקס נעמד לידי והניח את ידו על הישבן שלי. "מחזה יפה, אה?"
"אתה צריך להיות ממש דפוק בשביל לחשוב את זה," אמרתי.
האגרוף בצלעות לא הפתיע אותי, וגם כשנאנקתי ונפלתי על ברכיי ידעתי שהייתי אומר שוב את אותן המילים.
פליקס אחז בשערי. "זה שתום מלטף אותך קצת ומדבר אליך יפה, לא אומר שאתה לא זונה עלובה, ברור לך?"
"מה שתגיד."
הוא עזב את השיער שלי ונתן לי מכה חזקה בעורף. ראיתי כתמים מכסים את שדה הראייה ורק כשניערתי את הראש כמה פעמים הם החלו להיעלם.
שמעתי את פליקס הולך בחדר ונעצר ממש ליד דולב. הרמתי את פניי וראיתי אותו מלטף את הפטמות שלו. "יפה מה שעשיתי לו?"
צמצמתי את עיניי. רק ככה ראיתי שאחת מפטמותיו אדומה וחתוכה. סימני שיניים היו מסביב.
"מניאק," סיננתי.
הוא עיקם את הפטמה ודולב התעורר מחוסר ההכרה והשתולל, אבל לא צעק.
רק כשפליקס שחרר את הפטמה הפצועה דולב נרגע מעט. החזה שלו עלה וירד במהירות והנשימות שלו נשמעו כמו שריקות.
פליקס ליטף את הבטן של דולב ואמר, "תראה איזה שרירים יש לו. הוא בנה את עצמו בשביל לקבל מכות. אל תיתן להצגה המסכנה הזו להשפיע עליך, אודי." כשהאגרוף הראשון פגע בבטנו של דולב הוא כמעט ולא הגיב. אחר כך היו עוד חמישה ובסופם הוא גנח והתנשף.
פליקס חייך אליי ולפני שהבנתי מה קורה הוא סטר לביצים של דולב, שצרח כאילו קיבל מכת חשמל בכל הגוף.
"מספיק," אמרתי. "תמשיך מחר. בבקשה."
פליקס נאנח וסטר על ישבנו של דולב, שחזר למצב שהיה בו מקודם, גווייה שתלויה מהתקרה. "כן, ניתן לו זמן לחזור קצת לעצמו. מחר יהיה הרבה יותר כיף לשחק אתו. ואתה…" הוא נעמד מולי. עדיין ישבתי על הרצפה. הוא אחז בפניי והביט עליי מלמעלה. הוא חייך והחל לשחרר שובל של רוק מהפה. הרוק נמתח באיטיות עד שהגיע לפניי. עצמתי את עיניי בזמן שרטיבות החלה לכסות את המצח שלי וזלגה במורד הפנים.
"ככה אתה הכי יפה," אמר פליקס ועזב את פניי. הוא התקרב לכיוון הדלת ואמר, "המפתח אצלי, אז לא תצליח לשחרר אותו. אני אישן בסלון, אז אם רק תנסה לצאת מהדלת אני שובר אותך. המפתח יהיה בתחתונים שלי."
הוא סגר מאחוריו את הדלת. נשארתי עם דולב ועם הדממה. ניגבתי את הרוק הדוחה שלו מהפנים שלי. נעמדתי בזהירות, מרגיש כאב בצלעות ובחילה מהריח.
התקרבתי אל דולב ונגעתי בלחי שלו. בעדינות הרמתי את פניו ולחשתי לו, "רק אני ואתה פה. אתה יכול לדבר?"
"כן." הקול שלו יצא צלול, מה שגרם לי להבין שהוא היה בהכרה בכל הזמן הזה, ורק בחר לא להגיב למה שנעשה.
"אני…" אלוהים, לא ידעתי מה אני רוצה להגיד.
"אודי."
"כן?"
"אני הולך לבקש ממך משהו. אתה מקשיב לי?"
שוב הופתעתי מכמה צלול הוא נשמע. "אני מקשיב."
"אני רוצה שתהרוג אותי."
"מה?"
"תהרוג אותי. לא מסובך."
"אני לא…" אני לא מה, רוצח? בדיוק בחדר הזה רצחתי בנאדם.
"או שתשיג סכין או שתחנוק אותי. אני אגיד לך איפה ללחוץ. זה יסתיים מהר. הם לא יכעסו יותר מדי, גם ככה אני עם רגל וחצי בקבר."
"לא. הם… הם יעדיפו להשאיר אותך בחיים."
הוא צחק, צחוק יבש. "בחיים? אתה קורא לזה חיים?"
אחזתי בפנים שלו ואילצתי אותו להביט בעיניי. "אלעד ברח. הוא ידבר עם לינה ו – "
"יש להם הרבה אנשים. הסיכוי שהוא יצליח – "
"לא משנה מה הסיכוי, העיקר שעדיין לא הכול אבוד. תחזיק מעמד."
השפתיים שלו החלו לרעוד ורגע לאחר מכן הוא ניער את פניו מידיי וסינן בקול חנוק, "הם אנסו אותי."
"אני יודע. גם אני אנסתי אותך."
"לא. אתה לא… זה לא היה ככה איתך. ניסית להיות עדין."
"בכל זאת לא רצית את זה."
"גם אתה לא רצית הרבה דברים."
"נכון, גם אותי אנסו. אבל אני לא רוצה שמישהו יהרוג אותי. יש עוד תקווה."
"הפטמה שלי שורפת, אודי. הצלעות שלי. החור שלי… הוא קרוע לגמרי."
חכה עד שיתחיל הכאב בזרועות, חשבתי. אתה תרגיש שהן עולות באש.
"אבל אתה עדיין חי."
הוא נחר. "נגיד."
לא ידעתי מה הוא לומר. במקום למלמל שטויות התקרבתי אליו עוד יותר והצמדתי את שפתיי לשפתיו. הוא נרתע לרגע, אבל רק לרגע. התנשקנו בשקט, נשיקות עדינות.
ליטפתי את בית השחי הרטוב שלו, כי מקודם הוא אהב שעשיתי את זה. הייתי מלטף גם את הפטמות שלו אבל הן בטח כאבו מדי.
"הם ירצו לזיין אותי שוב מחר," דולב אמר בשקט. "תנסה להיות שוב הראשון."
"בסדר."
"ותנסה שאני אהיה על הבטן. זה פחות משפיל ככה."
"בסדר. עוד משהו?"
הוא ליחך את שפתיו. "אל תלך עדיין. תנשק אותי עוד קצת."
הנחתי את ידי בעדינות מאחורי ראשו והצמדתי את שפתיי לשפתיו. זה היה המעט שיכולתי לעשות עבורו.

חזרתי לחדר החשוך והרגשתי תשוש וחלש. להשאיר את דולב תלוי מהתקרה היה קשה. ידעתי איך זה מרגיש להיות במצב הזה, עם כאבים בכל הגוף. אתה מת לישון אבל כואב לך מדי בשביל לשקוע בחוסר הכרה. כל מה שנשאר לך לעשות זה לחשוב, לחשוב על כמה נדפקת, כמה הכול חרא וכמה אין לך באמת מה לעשות בקשר לזה.
השענתי את גבי על הדלת ונשמתי עמוק. אלעד. הסיכוי היחיד שלי. אם הם יתפסו אותו… לא, המחשבה הזו הייתה יותר מדי. הוא יהיה בסדר. בטחתי בו יותר משבטחתי בעצמי.
תום זז על המיטה. הוא שכב על הצד, לפחות ככה זה נראה מהצללים שלו.
"אודי?"
נאנחתי בשקט. "כן."
"למה אתה לא במיטה?"
התקרבתי ונכנסתי למיטה. נשכבתי צמוד לתום וכרכתי את ידי מסביבו. הוא זז מעט אחורנית כך שהיה צמוד אליי.
"מה שלום דולב?" הוא שאל בשקט, נע על הקו הדק בין שינה לערנות.
"חרא. הם כיסחו אותו."
"טוב, זה היה צפוי."
"אתה הולך להרוג אותו, נכון?"
הוא ענה לי רק לאחר כמה שניות. "מה אתה חושב?"
"אני חושב שכל כך התרגלתם לרצוח שכבר לא נשאר בכם משהו אנושי."
לא האמנתי שבאמת אמרתי את המילים האלה, אבל העייפות והכעס פירקו את המחסומים שלי.
תום הסתובב על הגב. בקושי ראיתי את פניו בגלל החושך. הוא ליטף את הלחי שלי. "אתה רצחת את נדב."
"ואם גם אני לא אנושי זה הופך את מה שאתם עושים לבסדר?"
הוא הניח את ידיו מאחורי הראש. "ג'ורג' קובע את הכללים, אודי. הוא גוסס, אבל הוא רוצה למות כשכל השטויות האלה מאחוריו. לא יודע למה זה מפריע לו כל כך, אבל כל עוד זה מוציא אותי מהכלא, אני זורם."
"אם תדבר אתו על דולב זה יכול לעזור."
"למה לי? לא אכפת לי שדולב ימות. המניאק בגד בנו."
"אולי הוא פחד שאתם עומדים לחסל אותו אחרי שעזר לי עם פליקס וירון?"
"אז הוא לא היה צריך לעזור לך. ולא, לא היינו מחסלים אותו בגלל דבר שכזה. הוא יכול היה לדבר אתנו על זה, להתנצל או משהו. הוא בחר לעזור לאלעד לברוח, וזה היה טיפשי."
לא ידעתי עוד מה לומר. הוא נשמע בטוח בעצמו, רגוע וצלול. לא הייתי מצליח לגרום לו לשנות את דעתו.
"בוא אליי, יפה שלי." הוא הזיז את ידו וקירב אותי אליו, כך שהראש שלי היה על החזה שלו. שמעתי את פעימות לבו בזמן שליטף את שערי. "אני רק רוצה שתדע שלמרות שלא אכפת לי מה יקרה עם דולב, אכפת לי מה יקרה אתך."
"אני גם בדרך לקבר. שנינו יודעים את זה."
הוא המשיך ללטף את השיער שלי. "זה לא נכון."
"אל תטרח לשקר. נדב אמר לי את זה, זו התוכנית שלכם. אתה מחוץ לכלא ואני עם כדור בראש." דיברתי בקול שקט, רגוע. כאילו שניהלנו שיחה על הדבר הכי זניח בעולם.
"מה שהם תכננו לפני שיצאתי מהכלא זה דבר אחד. עכשיו זה לא ככה."
"יש תכנית חדשה?"
הוא היסס לרגע. "יש."
"מה היא?"
"אתה יודע לא לשאול, אודי."
"זה החיים שלי."
האצבעות שלו טיילו על הפנים שלי. "החיים שלך לא באמת שייכים לך, הם לא שלך כבר יותר משנה. נכון לעכשיו יש כאלה שמושכים את החיים שלך לכיוון לא טוב, ואני היחיד שמנסה למשוך אותם לכיוון מעט חיובי יותר."
חיובי יותר. היה לי ברור שהוא מדבר על זנות. למכור אותי, כמו התוכנית המקורית. אם ג'ורג' רצה למות רק אחרי שסגר את כל הקצוות, ההפיכה שלי לזונה במדינה אחרת תהיה הישג מוצלח מבחינתו.
"אודי?"
"מה?"
"אין לך מה להגיד?"
"אתה לא רוצה לשמוע את מה שיש לי להגיד."
הוא ליטף את הסנטר שלי. "נכון, אין טעם לדבר על זה. פשוט תנסה לא לעצבן את ג'ורג', גם לא אותי, כמובן. אני אמשיך לנסות לעזור לך, פשוט צריך להיות חכמים בקשר לזה."
הנהנתי. לא האמנתי לו, ולא היה לי כוח לרצות להאמין. אם אלעד יכשל זה הסוף שלי, לא משנה איזה גורל הם יחליטו שמתאים לי.
"לך לישון," הוא אמר לי. "אני שומר עליך."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il