בין השורות

08/09/2010

אני שוכב.
כבר כמה לילות לבנים
לא מצליח להבין את משמעות הצלילים,
תולה עיניים בך
ואתה מעליי,
מרחף בחלל המוכר והזר,
מחייך ועוקץ על עוד יום שעבר,
מנסה להחלים ממך
בהתחלה זה כואב.

אתה מישיר לעיניי,
את אותו המבט שפחדת לתת
וחושף את הסוד שכבד מלשאת.
אתה תוקע בי
מבט, חודר
והשקט מתפקע, אני מרים את הקול
איך יכול להיות, לא מסוגל עוד לסבול
הראש שלי מסתחרר
והכול מתהפך.

אתה גומר
לדבר, אתה גומר לי את הלב
אני יושב בסלון ומרגיש בכאב
הדמעות מציפות אותי, חונקות בגרון
אהבה סוערת כמו נהר נשטפת כך פתאום
ומיליון רסיסים חדים של כאב מפלחים את הגוף
אוי, כמה זה כואב

אני שופך.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il