בית פתוח

06/02/2002

ירושלים.
ירושלים הקרה.
מדרחוב.
זעקות המוות מהדהדות בכל פינה.
באותו מקום, צמחה לה אהבה.

שם, בבית פתוח, ישבנו לנו.
אני ואתה, ועוד מספר אנשים.
ואני, בראשי חשבתי רק
על היותך לצידי.
יצאנו החוצה, בחזרה לאותו מדרחוב
נשקת על לחיי.
שם, באותו מקום, צמחה לה אהבה.

מספר ימים חלפו, ואותו בית פתוח.
אותו מדרחוב.
זעקות המוות חזרו להדהד ברחוב
ובי הדהד הפחד.
בי הדהדה התקווה שאתה אינך בין הזועקים.
כל עוד נפשי בי, מהרתי להגיע הביתה
ולוודא שאתה לא שם,
באותו מקום בו צמחה לה אהבה.

אני אוהב אותך, אמרתי מיד אחרי.
את הפחד והחשש הבעתי בפניך.
את הכאב והפחד מהאובדן, שמא תהיה שם
במקום בו צמחה לה אהבה,
במקום בו עוד אהבות רבות צמחו בעבר,
במקום בו עוד אהבות רבות יצמחו בעתיד,
באותו מקום בו זעקות המוות מהדהדות בין הקירות.

אבל זעקות המוות פרחו מזכרוני.
במקומן בלב נמצא בית פתוח,
בית חם.
את רגשותיך הבעת במילים ועל דף לבן
כי המקום האמיתי בו צמחה לו האהבה,
אינו מדרחוב הומה אדם.
הוא גם אינו מקום בו זעקות המוות מהדהדות בין הקירות.
הוא הבית הפתוח שלי ושלך. הבית הפתוח שהוא בעצם – לבי ולבך.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il