בעיר הגדולה – פרק ב'

20/03/2011

שמונה ורבע בבוקר, אני מתעוררת לצליל השעון המעורר, עושה פרצוף חמוץ לבוקר שהגיע כה מהר, שלא נדבר על השבת שחלפה לה. גוררת את עצמי למקלחת בוקר מרעננת, לובשת בגד מעט מרשים ומשלימה בקפה של בוקר. מציצה לעבר השעון – עומדת בלוח הזמנים, הרי לא כל כך נעים למצוא את עצמך מאחרת לראיון הראשון בעיר הגדולה.
"שני?" הפקידה שואלת, ומובילה אותי ללשכת המנכ"ל.
אני מציגה את עצמי והוא את החברה, אופי התפקיד… ממבט חטוף אני מחליטה שאל המבנה הזה אני לא אשוב, ומניעה לעבר מגדלי השלום.
לאחר שלושה ראיונות מתישים אני שבה לדירה גמורה – אני את שלי להיום עשיתי!
טל מנשנשת דוריטוס אל מול תכנית טלוויזיה משעממת, מעלה חיוך בראותי בדירה.
"נו, איך היה..?”
"ככה, אני יודעת … לא מלהיב."
"יש סיכוי באחד המקומות?” היא מעבירה ערוץ.
"אחד פסלתי, אחר היה נחמד והאחרון לא ממש חיבב אותי.”
"השארתי לך בפינת אוכל כמה הודעות דרושים רלוונטיות מהעיתון, תעייני לך.”
"תודה, מה חוץ? את בחופש היום?” אני מתעניינת.
"לא היה משהו מיוחד היום, סתם איזו ישיבה אולי יקפיצו אותי בערב.”
"אכלת?” נעמדתי מול מקרר פתוח עם יד על הבטן, כאילו מנסה להשתיק אותה.
"לא. ואין משהו מעניין, אולי נצא לאכול בחוץ?”
"מתאים" אני מתלהבת מהרעיון!

"מה בשבילכן?” שואלת המלצרית בקול עמוק.
"בשבילי שקשוקה" אני מחייכת אליה.
"ממ… אני אקח את סלט הבית, נשמע טעים." בוהה טל בתפריט.
"לשתות משהו?”
"לימונענע גרוס, ומים עם לימון בשבילה." אני מדובבת את טל.
"משהו נוסף?”
"אהה… לא זה מספיק, תודה.”
אני מביטה בדמותה של המלצרית מתרחקת, דווקא גזרה יפה יש לה, אני מהרהרת לעצמי.
"שלא תריירי לי!” נוזפת בי טל.
"מה את רוצה, אסור לי? תראי איזה נוף…”
"לא משהו בכלל, את פשוט כמהה לאישה."
"אולי תתעסקי בחתיכים שלך מסביב במקום להטיף לי כל הזמן…?”
"בדקתי, מכוערים!”
"רגע, את לא בקטע של ההיא?” טל נזכרת פתאום.
"נאה ומעניינת." אני משכנעת את עצמי שזו סתם הייתה נשיקה חד פעמית.
טל מצחקקת, "דווקא חמודה את כשאת מנסה לשכנע את עצמך.”
"נו מה את רוצה שאני אעשה?”
"להשיג טלפון, כאילו?! בעיה?”
"ואז מה? אני אתקשר ואומר לה: היי אלה, זאת אני משישי, זוכרת?”
"כן! למה מהפה שלך הכל נשמע כל כך מורכב ומסובך, תשתחררי כבר.”
אני טועמת מהלימונענע ומרכינה ראש לעבר מחבת השקשוקה הלוהטת.
"זה פשוט לא אני." אני מקטרת.
"את לא יכולה פשוט לפנטז כל הזמן, זה שעברת לתל אביב לא אומר שהאהבה תיפול עלייך מן העץ. תעשי משהו . צעד, שניים, מה כבר את יכולה להפסיד?”
"את צודקת.” אני ממלמלת ונהנית מהשקשוקה הביתית.
"מה איתך, את מנחה אותי כאילו הכל יציב אצלך." אני מחזירה אליה את הכדור.
"שני, לא בא לי להיכנס לזה. יצאתי מקשר מסובך מדי מכדי להעמיס על עצמי עוד משהו עכשיו. אני בקטע של ליהנות, לא רואה את עצמי במערכת יחסים בתקופה הקרובה.
"טוב טוב… מקובל. לא לוחצת, קחי את הזמן."
השיחה התמשכה לה עוד על הבעייתיות שלי בזוגיות, על הלחץ הקרב בעבודה של טל, על העבודה שאני צריכה למצוא כבר ועוד…
המלצרית הגיעה עם החשבון.
"מחמיא לך הלבוש הזה בשחור, את מאוד סקסית." זורקת לפתע טל.
המלצרית מודה, מחייכת וקשה לה להסתיר את הסומק שהעלו הלחיים שלה. היא עוברת לשולחן אחר.
"ראית? לא תורה מסיני."
"את מטורפת, אני לא הייתי משתמשת בזה!”
"בגלל זה את לבד." ממהרת להשיב.
"אוווווווווווף…”
"יאללה . נזוז?”
"כן, הדירה נראית כמו הצרות שלי, כדאי שנסדר מעט. ויש לי עוד כמה קרטונים לפרק.”
השארנו טיפ די מכובד ועזבנו את המקום.

אני פורקת מהקרטונים בחדר וטל החלה שטיפה במטבח. ברקע מתנגנת לה רשימת ההשמעה האהובה שהכנו יחדיו. אנחנו שרות, צוחקות, מדברות (או ליתר דיוק צועקות) ופשוט נהנות. כמה כיף לי שיש לי אותה, אני חושבת לעצמי… זכיתי!
"שני, טלפון." טל צועקת .
נכון… השארתי אותו בטעינה בסלון, אני נזכרת.
"הלו?”
"שני?” אני שומעת קול לא מוכר ומסמנת לשני עם היד להנמיך.
"מדברת."
"שלום לך, מדבר ערן מחברת תקשורת פרטית בתל אביב.”
"הי ערן" אני נשמעת מתעניינת.
"קיבלתי את המספר שלך מאחותי והיא המליצה לי לדבר איתך, הבנתי שסיימת את התואר הראשון שלך בכלכלה?”
"נכון מאוד, אחותך?”
"כן, אלה."
"אוקיי" אני נשמעת מהססת.
אלה? שלי? מה, איך? מאיפה יש לה את מספר הטלפון שלי? אני לא זוכרת שנתתי לה אותו ואיך היא חשבה עליי ככה – היא מדהימה!
“אשמח להתראות איתך לצורך ראיון או מה שיידרש. הבוס בדיוק מחפש כלכלן, ואלה הציעה אותך בעיתוי מושלם."
"מעולה" אני נלהבת.
"בשלישי הבוס יהיה פנוי לראיונות, תוכלי להגיע בתשע בבוקר?”
"בטח" אני מחייכת, הוא ודאי שמע את זה דרך הטלפון.
הוא מסר לי כתובת מדוייקת, דיווח לי פרטים חשובים ונתן לי לא מעט טיפים שאמורים לעשות את שלהם.
טל נעמדת מולי, ממתינה לסיום השיחה בכדי להבין מה הולך.
אני מנתקת ומשחזרת לה את השיחה. היא נראתה מרוצה ומעודדת.
"לעומתך, היא עשתה צעד, יש לה כבר טלפון."
"איזו אדירה היא!” אני קורנת.
"היא מקרבת אותך אליה, מה את לא מבינה? איך בדיוק נישקת אותה ששבית אותה כל כך מהר?”
"לא עשיתי כלום. רק עמדתי." אני מצטנעת.
"הרבה זמן לא ראיתי אותך מחייכת כך, אני אוהבת את זה.”

לאחר שהכל סודר והדירה נצצה ממאמצינו, נזרקנו על הספה עייפות אך מרוצות.
נכנסתי להתקלח אחרי טל והיא לבינתיים הכינה לנו תה ירוק.
התיישבנו בסלון עם עוגיות טובות שאמא שלי הכינה והתענגנו על תה חמים.
טל עם השלט ואני עם הלפטופ, קוראת קצת חדשות ומעדכנת את טל במתרחש בעולם.
"יש לה פייסבוק!” אני צועקת פתאום.
"תבקשי חברות." עונה טל.
"אבל… למה? שהיא תבקש."
"תפסיקי עם האגו שלך כבר!”
"מה קשור אגו?”
"עם הביישנות שלך, מה שזה לא יהיה – תשלחי כבר בקשה."
"ואם…”
"נו, היא מצאה לך עבודה." קוטעת אותי טל.
אני סופרת עד שלוש ושולחת בקשה, טל מוחאת כפיים כאילו שברתי שיא אישי.
החלטתי שהשליחה תלווה בהודעה, שזה לא יראה מתנפל אז כתבתי:

"היי אלה, שני מהערב חברים…
קיבלתי היום שיחה מאחיך.
רציתי להודות לך, זה לא מובן מאליו!
ואגב- נהניתי בשישי =) “

אחרי כמה דקות קיבלתי התראה על אישור הבקשה שלי ומיהרתי לחטט לה בפרופיל.
ואז… חשכו עיניי!
-אלה לב במערכת יחסים עם ליאת אהרונוביץ-
טל ניסתה להיראות לא מאוכזבת.
"נו, זה רק פייסבוק זה לא אומר כלום.”
"מה רק פייסבוק, זה הפך להיות החיים שלנו. שכחת?”
"שנשן…” טל ניסתה לעודד.
"ידעתי שאסור לי להתלהב, זה תמיד לשווא!”
"למה לשווא? היא הרי נישקה אותך לא?”
"כי היא סתם בוגדנית!”
"אולי אל תשפטי כל כך מהר?! את לא יודעת מה מצב היחסים שלהן. חוצמזה, היא לא הייתה עושה את הצעד הזה עם העבודה בשבילך, היא יכלה פשוט להתעלם ולהמשיך, את יודעת…”
הדברים שהיא אמרה נשמעו לי די משכנעים, אבל לא יכולתי להתעלם ממה שראו עיניי.

"היי, בכיף…” קפצה לפתע הודעה בצ'אט.
טל הכתה אותי ברגל, “זרמי!”
"באמת תודה" השבתי.
"אין על מה. קבעת ראיון?"
"כן אני שם בשלישי."
"מגניב! חברה טובה, את בטוח תאהבי."
"אם את אומרת… אני בראש פתוח."
"יופי."
"נו, אז איך הולך לך בעיר, התרגלת?”
"מתאקלמים… טל עוזרת המון."
"חמודה היא, ראיתי איך אתן קרובות."
"חח… כן, אנחנו חברות מגיל עשר."
"אה…”
"מה איתך? איך בלימודים?”
"שורדים."
"יהיה טוב."
"כן בטח, חוץ מהעובדה שיש לי שני מועדי ב' ולא התחלתי ללמוד."
"לא כדאי שתתחילי?”
"כן… פשוט לא מרוכזת, חייבת לצאת לבירה או משהו, בא לך לארח לי חברה?”
האדמתי ונהיה לי חם, לא ידעתי מה אני עונה. בהיתי בטל והיא כבר הספיקה להקליד במקומי.
"למה לא :)“
דחפתי אותה קלות ונשכתי את השפתיים.
"מעולה! את תהיי מוכנה עוד חצי שעה ואבוא לאסוף אותך?”
"יאפ" עניתי והתחלתי לקפץ בדירה.

היא בוגדנית, היא בוגדנית! חשבתי בקול רם והרצנתי לרגע… טל דחפה אותי לחדר וצרחה עליי שאחליף את הפיג'מה שעליי במשהו מעניין.
טל בחרה לי את המכנס והחלפתי שלוש פעמים חולצה – אחת גברית מידי, השנייה מתאמצת מידי, לבסוף בחרתי בחולצה פשוטה ויפה ונעלתי את ה"אדידס" השחורות שלי.
טל חיבקה אותי ואיחלה לי הצלחה.
שמתי תיק צד ויצאתי החוצה לשאוף מעט אוויר בטרם תגיע.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il