בעיר הגדולה – פרק ה'

03/04/2011

מצויידות בבקבוקי מים ובכובעים (או ליתר דיוק חולצות קשורות על ראשינו) החלנו במסלול.
טל התהלכה טיפה מרוחקת מאיתנו, כאילו מבויישת ומנסה לעכל מה עבר עליה אמש. הרגשתי שהסיטואציה הייתה לה מעט מביכה אז העדפתי שלא לפתוח בשיחה בהקשר, לפחות לא כאשר אלה בקרבתנו. לעומתה רינת נראתה קורנת, מתלחששת ומדלגת בין כל הבנות והן בתגובה נראו מעט מקנאות.
מראות מפעימים היו לצדינו, שמש יוקדת, קבוצות של אנשים מטיילים. זה החזיר אותי אחורה לטיולים השנתיים בתיכון. בייחוד כשהצטלמנו ליד כל סלע, שרנו "בגדי בגדי קטן…” וריכולים התעופפו ללא הרף.
די נרתעתי מהאווירה הקשקשנית, והעדפתי ליהנות בצורה זו במתכונת מצומצמת יותר או לפחות שקטה יותר.
סימנתי לאלה שאני צריכה זמן איכות עם טל וזאת התמקמה לה בין חברת נשים חדשה.
אני וטל התהלכנו בקצב איטי על מנת ליצור פער שיאפשר לנו לשוחח ללא חשש.

"מה קורה איתך?” פתחתי בשיחה.
"שנשן, אני מבולבלת אני לא יודעת מה קורה איתי…”
"בגלל זה אנחנו מדברות, לא זוכרת מתי ראיתי אותך ככה בפעם האחרונה" ניסיתי לשחזר.
"ביום ההולדת של חלי" הזכירה וזה גרם לי לפרוץ בצחוק.
"טוב, צחקנו חודשים על זה מה עכשיו?” נעלבה טל.
"מצטערת, זה תמיד יצחיק אותי מחדש, איך לא הסרטתי את זה אני לא מבינה.”
"חבל באמת אולי הייתי צוחקת מזה גם אני. אסור! פשוט אסור לי לשתות.”
"סתם לענייננו אנו" התאפסתי.
"הו! תודה באמת, איפה היינו?”
"היינו באוהל של רינת אמש!” הבהרתי, מחכה לשמוע התפתחויות.
"אה, היינו בהרגשה שלי, בבלבול הזה שאני עוברת" טל נשמעה לחוצה.
"את לא מתכוונת להגיד לי שאת לסבית עכשיו?”
"מה קשור לסבית? מה פתאום! תגידי, לא מספיק לי אחת?”
"חוצפנית" דחפתי אותה עם הישבן, והיא כנראה מחוסר ריכוז כמעט ונפלה. מזל שתפסתי אותה בזמן.
"די, שן, אני לא יכולה לנהל איתך שיחה ככה את לא רצינית!”
"סליחה, סליחה! אני איתך. מה יש לך? מה את מרגישה?” הרצנתי.
"שן, הייתי מסטולה. אני לא זוכרת איך הגעתי אליה לאוהל, בקושי זכרתי איך קוראים לה הבוקר. תקשיבי, שתיתי לרוויה, איכשהו מצאתי את עצמי נוגעת בה. זה הרגיש לי סתמי, כאילו אני מנסה לסמן וי על משהו שתמיד רציתי לנסות. אבל מהרגע שהיא הורידה ממני את החזיה… יואו, זה הפך להיות מדהים. אני לעולם לא אשכח את המגע הנעים הזה. את שומעת מה אני אומרת לך? מעולם לא גמרתי ככה!”
לא האמנתי שאני מנהלת שיחה מעין זו על נשים עם טל.
"נו מה רע? נהנית! זה עדיין לא אומר שהתאהבת” ביקשתי את אישורה לאמת שלא דמיינתי.
"מאוד…בטח נהניתי. מי מאוהב? מה את זורקת שטויות? רגע, מה זה אומר עכשיו כאילו, שאני דו?”
"אל תמהרי להיכנס תחת הגדרות. זה לא אומר דבר, בסה"כ חווית משהו שונה” ציינתי.
"כן, אבל הייתי כל כך שם… אם את מבינה אותי.”
"אני לא הייתי רצה טלטול, איזי…”
"טוב, יש משהו בדברייך.”
"נו… אז השמועות אכן נכונות? איך היא?” התעניינתי.
"מי, רינת? אה כן… היא הייתה מושלמת.”
"את לא היחידה שאומרת את זה. את יודעת?”
"את זה הבנתי מאוחר יותר בבוקר, מאחת הבנות כאן" אישרה טל בעצבות.
"שלא תתאהבי לי בה, אה?”
"לא מה פתאום… נראה לך?”
ואז העליתי חיוך שהדביק את טל ושתינו צחקנו על מה שקרה.
"ראית? תמיד אמרתי לך שכל אחת תשמח ללמד אותך מה זה סקס עם אישה.”
"אז סימנתי וי, אה?”
"מסתבר. עכשיו את רגועה ורשאית להמשיך הלאה" הצדעתי לה.
"כן…” בהתה טל.
התחבקנו והגברנו את קצבנו עד שהדבקנו את הפער.

סיימנו את המסלול המייגע עייפות אך מרוצות, אחת הבנות התעקשה שנשתה בקבוק מים שלם. אז כל אחת מאיתנו הראתה נכונות, עד שיצאו לנו מים מהאוזניים והנחיריים.
התאפסנו לקראת יציאה, וקבענו להיפגש לארוחת צהריים באחת המסעדות הבשריות באיזור.
אכלנו לשובע ארוחה עשירה ומפנקת (עם מחירים שכאלה, חסר להם וזה לא היה כך).
לאחר שעיכלנו והרגענו את קיבתנו במשקה חם, נפרדנו זו מזו ונסענו צפונה.
"יצאנו די מוקדם מהמתוכנן" העלתה אלה.
"חשבתי שנחזור בלילה" הוסיפה טל.
"לא נעצור בדרך להכיר את המשפחה שלך?” הפתיעה אלה.
"אמממ…האמת שזה קצת בעייתי, אני אעדיף לעשות זאת בפעם אחרת.” האח ההומופוב של אבי התארח בבית הוריי השבת, וממש לא התחשק לי לספוג את הגחמות שלו כשיראה אותי בליווי בת זוגתי. לא יאה למפגש ראשון עם משפחתי.
אלה נראתה מאוכזבת מהתשובה שלי וטל נראתה נבוכה מהסיטואציה.
"אפשר לקפוץ אליי" הציעה טל, כאילו מנסה להציל את המצב.
לא אהבתי את הרעיון, משפחתה של טל מתגוררת במרחק הליכה ממני ולבקר בביתה מבלי לומר שלום אצלי בבית יכעיס את הוריי, כך שהצעתה לא נשמעה מפתה במיוחד.
"פעם אחרת" המשיכה אלה בקו שלי, כנראה הבינה שאין זה עיתוי מתאים.
משום מה הנסיעה הייתה ארוכה יותר מבהלוך, אז כדי להתרענן עצרנו בדרך באחת מחנויות הנוחות ופינקנו עצמנו בגלידה משובחת שליקקנו בתאווה כאילו היינו בנות ארבע.
כשהגענו למחוז חפצינו, מבלי לאבד זמן יקר נכנסנו היישר למיטתותינו למנוחה קלה.

לאחר נסיונות מרובים, עיניי לא נעצמו מעצמן אז אמרתי נואש ועברתי לסלון הבית לזפזפ בשלט הטלויזיה.
בחרתי בתכנית אירוח טיפוסית ובמקביל חתכתי ירקות, התחשק לי לפנק את עצמי ואת הבנות בסלט אהוב.
לאחר שתיבלתי וערבבתי את הסלט, מצאתי את עצמי משעמום סוחטת מיץ לימונים טבעי. הן הולכות להשתגע על זה חשבתי לעצמי וחייכתי. הבטתי לצדדים לוודא שאין איש שקלט את החיוך המרוח ואז צחקתי מעצם המחשבה. לבינתיים התכנית הסתיימה ואחריה הגיעה אחרת, זאת שאני יותר אוהבת אז לא התאפקתי- חתכתי לעצמי פרוסות לחם, התמקמתי על הספה ואכלתי בתיאבון רב את הסלט.
אלה הצטרפה לאמצע התכנית, כינתה אותי 'מלכה' על הארוחונת המפנקת ושתתה לרוויה.
כשסיימה, הודיעה אלה שהיא נעלמת למספר דקות ואז חזרה עם המתנה שכל כך רצתה להעניק לי.
היא הגיעה עם שקית גדולה ומאופן החזקתה הבנתי שמדובר בעניין כבד.
כשהסרתי את השקית גיליתי עץ אהבה ענק! הגזע יצר דמויות אוהבות חבוקות, עליו היו ירוקים ובוהקים וכלי הקיבול הגדול צבעו תאם את העלים. עיניי ברקו, מעולם לא קיבלתי מתנה מרגשת כל כך. לא ידעתי כיצד לגמול לה. הודיתי לה שוב ושוב נשקתי לשפתייה הורודות וחיבקתי אותה חזק.
"הצמיחה של העץ והתפתחותו יעידו על האהבה שלנו" אלה הביטה בי בעיניים.
"אשקה אותו עד שיחנק" צחקתי.
"יש הוראות טיפול מיוחדות, הן מופיעות על הפתק.”
"העץ הזה יקבל אהבה רבה ממני, אל דאגה" הרגעתי.
כמובן שמיהרתי להעיר את טל, מתוך התלהבות לשתף אותה במתנה הנהדרת שקיבלתי. אלה נראתה חושבת ומחוייכת בזמן שאצתי לחדרה של טל.
"טלטווווול!!” צווחתי.
"אהמממם" נהמה טל.
"נתחיל בזה שישנת מספיק פדלאה! חוצמזה את חייבת לראות את המתנה שאלי קנתה לי.”
טל החליפה תנוחה במיטה ופתחה את עיניה שהיו כה דבוקות עד שכמעט סירבו להיפתח.
"כמה דקות אני באה, אגב מצפה לך הפתעה נוספת.”
"על איזו הפתעה את מדברת?”
"לא חשבת שחלפתי על פני יום ההולדת שלך מבלי שאקנה לך מתנה, נכון?” טל נראתה עירנית יותר.
"נו באמת…אתן לא רציניות שתיכן. איזה כיף לי טלפונים, הודעות, מתנות. אולי אני אחגוג גם את התאריך העברי מה את אומרת טולי?” צחקתי. “טוב אני מחכה לך בסלון תתאפסי על עצמך ובואי.”
טל התעמקה בעיניי וחייכה "אני באה, אני באה.”
שבתי לסלון, אלה בהתה בעץ מזוויות מגוונות וכשראתה אותי הזמינה אותי אליה ביד מחבקת.
"הצלחת להעיר אותה, אני מבינה.”
"כן, היא ישנה מספיק לא?”
"אפשר לומר… מה גם שהסלט עכשיו טרי וטעים וכדאי לה לטעום ממנו.”
"יצא טעים?”
"את באמת שואלת? יצא נהדר! אגב, זה לא כזה טוב בשבילך… את הולכת להכין לי עוד הרבה ארוחות כאלה.”
"אכין בכיף, כמה שתרצי.”
"אני עלולה להשמין בגללך.”
"אהבה כבר יש לך אין לך מה לדאוג" חייכתי.
"אהבה כבר יש לי" היא חזרה על מילותיי ונשקה לשפתיי.
טל צלעה במסדרון לעבר הסלון.
"יוואו…איזה עץ יפה, גם אני רוצה כזה!” היא נשמעה עירנית מתמיד.
"אני מרשה לך להשקות אותו לפעמים, אבל הוא שלי" התמלאתי גאווה.
"אלה, שיחקת אותה. איפה מצאת את הגודל הזה? אחת המתנות היותר יפות שראיתי.”
"תודה" הסמיקה אלה.
"אם ככה, נראה לי שאתן לך את המתנה מחר, העץ הזה מהווה צל ענק על המתנה המזערית שלי.”
"את מדברת שטויות" דחפתי קלות את טל.
"כל מתנה היא מיוחדת בזכות עצמה" מיהרה להסכים איתי אלה.
"טוב, אז אחר כך. אני מריחה… מה אכלתן?” שינתה נושא.
"שני הכינה סלט מעולה, את מוכרחה לטעום.”
"אני באמת רעבה כשחושבים על זה" ניגשה טל למטבח והכינה לעצמה צלחת.

"אז איך היה לכן בנות?" טל ניסתה לסכם את סוף השבוע המדברי.
"אני נהניתי ומאוד הופתעתי,תודה רבה לכן.”
"מה איתך טל?” התעניינה אלה, מנסה לדלות פרטים על שהתרחש באוהלה של רינת.
"סוג של הרפתקאה מבחינתי.”
"הרפתקאה?” צחקה אלה.
"לא מצאתי מילה אחרת לתאר את זה פשוט" הסבירה טל.
"אז איך זה סקס עם אישה?” אלה פתחה בשאלות הישירות והמפחידות שלה.
טל נראתה נבוכה מעט, לא יודעת כיצד לאכול את השאלה התוקפנית הזאת.
"אממ..היה בסדר, אפילו נהניתי.”
"מחצית הבנות התלחששו שם עלייך.”
"ככה זה נשים, מה את מצפה?” התערבתי.
"רינת איכותית כמו שאומרים עליה?” התעניינה אלה.
"זה מתחיל להביך אותי, מה דעתכן לדלג על הנושא?”
"סליחה" נשמע קולה של אלה.
"זה בסדר" טל הרימה את הצלחת וניגשה לנקותה במטבח.
לאחר כשעתיים לערך, אלה פרשה לביתה בטענה שלא סיימה עבודה חשובה. אני וטל נשארנו לפטפט בסלון.
כשנזכרה, הגישה לי עטיפת מתנה שהכילה סט חזייה ותחתון.
"וואו..תודה! צבע יפה, גם הגזרה מחמיאה" אמרתי אחרי שמדדתי.
"אין על מה" פיהקה טל ונכנסנו לישון.

"נראה לי שזה לא היום שלך!” הבוס הרים את קולו, בזמן שהכנתי את הקפה השני שלי לבוקר זה.
נכנסתי למשרד קצת נסערת. 'הוא צודק' חשבתי לעצמי, אולי כדאי שאקצר את יום העבודה שלי היום מאשר שאגרור עוד טעויות מיותרות שכאלה.
ארזתי את חפציי ויצאתי מהעבודה. התנעתי את האוטו, במחשבה שאולי נסיעה למקום שקט תשפר את ההרגשה המוזרה שאחזה בי.
נסעתי לכיוון חוף ים אהוב, עצרתי בקיוסק וקניתי לעצמי בקבוק בירה, מים ודוריטוס.
למזלי השארתי בתא המטען סדין, כי ממש לא התחשק לי להתלכלך. הגעתי לנקודה שמצאה חן בעיני, כיביתי את הטלפון הנייד והתמקמתי. צללתי במחשבות והתמקדתי בנופים. חשתי איך אני מתחברת לנפש ומנסה להבין מה עובר עליה. הרגשתי מאוד רע, אבל רע מזה הייתה העובדה שלא ידעתי להצביע על מה ולמה רע.
ניסיתי לשחזר את השבוע האחרון, הימים האחרונים… סיטואציות כאלה ואחרות… אבל לא מצאתי סימני קריאה ואף לא נקודות מאחורי סימני השאלה שלי. 'מה יש לי?' הרהרתי.
הסתובבתי אחורה, ראיתי זוג בשנות השלושים המוקדמות לחייו, שאלתי אם הם מתכוונים להישאר באזור עוד זמן רב. כשהשיבו שכן ביקשתי מהם לשים עין על הדברים שלי והתחלתי ללכת. אולי זה ישחרר אותי, חשבתי.
התהלכתי לי בין משתזפים, כלבים, שחקני מטקות, שוחים, קוראי ספר ועוד מראות בנאליים.
הרגשתי שהתמונה אינה משתנה והזמן עומד מלכת אז פתחתי בריצה, רצתי ורצתי ורצתי עד ששבתי למקומי בחזרה. הודיתי לזוג האוהבים התיישבתי והסדרתי את נשימתי.
הבטתי השמיימה, השמש כבר שקעה.

"אז פה את מתחבאת?” שמעתי את קולה של טל מעבר לכתף.
"מה את עושה פה?” נבהלתי.
"מה אני עושה פה? למה את לא זמינה?! שעות אני מחייגת אלייך!”
"לא הדאגת את אלה אני מקווה…” חששתי.
"לא, כשלא היית זמינה שוב ושוב גם לא בעבודה, הבנתי שאת כאן.”
"אהה…” מלמלתי.
"שן? את מוכנה לדבר?”
"על מה?”
"את לא עושה לי את המשחק הזה עכשיו, נכון? אפילו האנשים הזרים האלה מאחורה שמים לב שמשהו לא כשורה איתך, אז שאני לא אשים לב?”
"זה בסדר טל…” ניסיתי להסיר דאגה.
"שניסע הביתה לדבר קצת?” הציעה.
"אני מעדיפה להישאר פה עוד קצת נראה לי.”
"להשאיר אותך לבד? את רוצה אולי שאתקשר לאלה?”
"לא, מה פתאום!” נבהלתי וטל נבהלה עוד יותר מתגובתי.
"את פה, זה בסדר, אני לא רוצה להטריח אותה היא בטח לומדת…” תירצתי.
"אז..?” לחצה טל.
"אני לא יודעת, את מכירה את הימים המיותרים האלה? כאלה שיש לך תחושה איומה ואין לך מושג למה? יום כזה ששום דבר, אף מחשבה לא מתיישבת לך כמו שצריך?” טל הקשיבה בסבלנות לדבריי.
"זה בסדר שנשן, לכולם יש ימים כאלה אין צורך לשקוע בזה.”
"זה נכון" הסכמתי, “אבל זה בלתי נשלט. זה מלווה אותי כמו צל מהבוקר" התעצבנתי.
טל החזיקה לי את היד, מנסה להרגיע את סערת הרגשות שהתחוללה בי. פתאום, מסיבה לא ברורה התחלתי לבכות, הדמעות זלגו מעצמן ולא הבנתי למה. טל אספה אותי בחיבוק חזק וזה גרם לי לשחרר את ברז הדמעות עד תומו. וכשפסקו הדמעות טל החזיקה בכתפיי מביטה בי ומנקה את הדמעות, מעסה את ידי ומנסה להרגיע.
"אתן זוג יפה" קראה לעברנו לפתע הבחורה מתוך הזוג הנחמד בזמן שהבחור שאיתה אוסף את חפציהם לקראת עזיבה. כששמענו את דבריה, הבטנו אחת בעיניה של השנייה ונרתענו ממגע כאילו הליטוף וההבנה שהיו שם לא באו ממקום חברי.
"שנלך הביתה?” הצעתי.
"כן, קדימה!” הנהנה טל.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il