בעיר הגדולה – פרק ט'

11/05/2011

הבוקר הגיע, אני ואלה התעוררנו וניגשנו למטבח לבשל את ארוחת הבוקר.
אני מקשקשת את הביצים במחבת ואלה פורסת עגבניות ומלפפונים לפרוסות דקות.
משהו גרם לטל להתעורר אז היא הגיחה למטבח ולחצה על כפתור הקומקום החשמלי.
"מה אתן מכינות?" טל רחרחה באפה.
"קצת סלט קצת חביתה…” פירטה אלה.
"אפשר גם?” קולה נשמע רעב.
"תביאי ביצה מהמקרר" אמרתי והכנתי גם לטל.
טל ניגשה לסלון הבית והדליקה את הטלוויזיה באמצעות השלט ובחרה באחד מערוצי הרדיו.
שירי בוקר חביבים התנגנו ברקע.
טל פתחה את אחד מארונות המטבח והורידה שלושה ספלי קפה ומילאה אותם בשוקו חם.
כשהכל היה מוכן וערוך התיישבנו והתענגנו על שילובים של חם וקר, מתוק ומלוח בשלל צבעים.
מאוחר יותר טל יצאה מן הבית וכשסיימנו להתארגן יצאנו גם אני ואלה.
היא נסעה ללימודים ואני לעוד יום עבודה.

"תגידי, סיפרת לאלה?” שאלה טל לקראת ערב.
"עדיין לא" עניתי.
"עדיין?”
"עדיין!”
"את מתכוונת לספר לה כאילו?”
"אני רוצה, אני מפחדת, אני לא יודעת…”
"אבל זה היה כלום! שן…”
"כן…”
"אז את מספרת או לא?”
"לא יודעת. נראה כבר…”
"טוב. איך היה בעבודה?”
"סבבה ואצלך?”
"חביב. מה השעה?”
"שש וארבעים.”
"יש לך כוח?”
רק לא זה, חשבתי לעצמי… “כוח למה?”
"שופינג, שן אני חייבת! כל הבגדים כבר לא עולים עליי."
"מה את בוכה? את מידה שלושים וארבע!”
"שלושים ושש, ארבע כבר ז"ל.”

אז כמובן שמצאתי את עצמי בשדרות תל אביב אוחזת בקולבים שונים ובשקיות צבעוניות,
לפחות זכיתי לחולצה במתנה מהחברה הטובה שלי.
הגענו לדירה מותשות, טל מדדה עוד עשרות פעמים את שלל הפריטים החדשים שלה ושאלה אותי שוב ושוב על דעתי. בהיתי בגופה כמו עורב שנתקל בזהב ולא הפסקתי לפזר מחמאות.
"נו באמת שן, נראה לי, גם אם הייתי שמה מפה עכשיו היית אומת שזה יפה! את לא איתי בכלל…”
"אהה…? אני איתך, בטח איתך.”
"טוב, את עייפה. נראה לי שכדאי שתיכנסי לישון.”
"מה לישון?! עוד מוקדם.”
"אז תעשי עם עצמך משהו תראי איך את נראית!”
נכנסתי למקלחת מרעננת, שכחתי לרגע שנכנסתי לחדר האמבטיה עייפה לפני.
התלבשתי בשורט וגופיה והשתלטתי על שלט הטלוויזיה.
"למה לקחת?”
"מה למה? את גם ככה לא רואה.”
"אבל אני שומעת!”
"נודניקית" אמרתי והשבתי לערוץ הקודם שהופיע על הצג.
"יואו, איך אני מרוצה מהשופינג.”
"לא חשבתי אחרת" צחקתי.
"זה כל כך עושה לי את זה, פרטי לבוש חדשים זה הסיפוק שלי.”
"תתחדשי, עשית בחירות יפות.”
הטלפון הנייד של טל צלצל, זה היה צליל ההודעה.
טל פתחה את ההודעה ונראתה מופתעת מהכתוב בה.
"מה קרה?” שאלתי.
"זו רינת.”
"מה היא רוצה?”
"אני לא יודעת…” טל מלמלה.
"מה לא יודעת, מה היא שלחה לך?”
"אני באמת חושבת שיש לנו פוטנציאל, תשקלי.”
"מה?” קולי יצא צווחני ממה שתכננתי.
"כן, מוזרה לא?”
"קצת, מה נסגר איתה, לא מצאה סיפוק לאחרונה או משהו כזה?”
"זה מה שאת חושבת?”
"מה?”
"אולי היא באמת רוצה מעבר…?” תהתה טל.
"מעבר לסקס? רינת? זה לא מה שהבנתי מאלה.”
“אין לה לב? לה לא מגיעה אהבה…?”
"אולי, אבל למה את?”
"למה לא?” טל הרימה מעט את גבתה וקולה.
"את רוצה להגיד לי שאת מעוניינת?”
"ואם כן?”
"את צוחקת עליי! טל, נו באמת.”
"תראי, תאכלס משעמם לי. הרבה זמן לא חוויתי משהו מעניין, זאת יכולה להיות הזדמנות.”
"את רוצה לחוות משהו מעניין? בואי נצא לאיזה פאב ונמצא לך מישהו שיכול להיות אופציונאלי. מכאן מה יכול להתפתח לך? את בכלל לא אוהבת נשים!” נשמעתי עצבנית.
"דווקא מאוד נהניתי, ואני לא פוסלת את האופציה להיות עם אישה בשנית.”
"וואו, את מפתיעה אותי!”
"למה?”
"טל, אני לא מכירה אותך ככה, זה מוזר.”
"מה מוזר, כולה רציתי מעט להתנסות מה בעייתי פה?”
"טוב. אולי זה רק בראש שלי. תעשי מה שאת רוצה וזהו.”
"את מוכנה לפרגן לי מעט?”
"בהצלחה אחותי!” אמרתי וניגשתי אל המטבח למזוג לי כוס מים קרים.
"תביאי גם לי, מתחיל להיות לי חם.”
המשפט הזה עצבן אותי, רציתי לצעוק לה לקום ולקחת לבד, אבל כמובן שבחרתי בבליעת רוק והגשה של הכוס כראוי.
"מעניין אותי מה אלה תגיד על זה, היא מכירה אותה קצת יותר, לא?"העלתה טל.
"כן. היא מכירה אותה קצת, או יותר נכון כמה בנות שהיו איתה, את מוזמנת לדבר איתה אם זה באמת מסקרן אותך. את בטוחה שאת לא מותחת אותי?”
"שן, אני נראית לך צוחקת?”
"לא" השבתי, הכרתי את הפרצוף של טל כשהיא ניסתה למתוח אותי או כשהיא סתם שיקרה.
"יפה, אז תתחילי לתמוך.”
"אוקיי" אמרתי. “הגבת?”
"אני בדיוק רושמת"
"נו… מה?”
"יכול להיות שאת צודקת… מתאים?” התייעצה.
"אממ, תרשמי רק 'אולי את צודקת', זה נראה לי מספיק.”
טל הקלידה במהירות את האותיות ושלחה את ההודעה, לאחר מספר שניות הטלפון צלצל והפעם זה היה צלצול טלפון ולא הודעה. 'איזו זריזה' הרהרתי לעצמי ועוד לפני שהספקתי לומר בקול רם את שאני חושבת טל ענתה. סימנתי לטל להעביר לדיבורית בכדי שאוכל לשמוע כיצד מתנהלת השיחה.

"היי" טל ענתה.
"הי, מה קורה?”
"מעולה, מה איתך?”
"טוב תודה. אז מהה…?”
"לא יודעת, תגידי את.”
"הבנתי… תקשיבי, היה לי כיף איתך אז שם בנגב.”
"גם אני נהניתי.”
"וזהו, פשוט חשבתי שאפשר לפתח את זה למקום אחר" רינת לא נשמעה כפי שתוארה.
"לצאת את מתכוונת…”
"כן, את יודעת להיפגש כזה, להכיר אחת את השנייה ולראות לאן זה יכול להוביל.”
"הבנתי" טל הסתכלה עליי במבט שואל.
"אז מה את אומרת?” שאלה רינת, מזל שהיא לפחות ידעה איך להוביל את השיחה.
"אני אומרת שבסדר… אפשר לנסות.”
"יופי, אני שמחה לשמוע.”
"אז מתי יצא לנו להיפגש?” טל צברה מעט ביטחון.
"מבחינתי עכשיו" רינת הפתיעה אפילו אותי.
"עכשיו עכשיו?”
"כן, אם זה מסתדר לך כמובן.”
"אממ.. מגניב, לא חשבתי שזה יהיה כל כך מהר, תתני להתארגן רק?”
"בטח. כמה זמן את צריכה?”
"חצי שעה זה טוב.”
"אוקיי אני אבוא לאסוף אותך, אתקשר מהדרך כדי שתכווני אותי להגיע.”
"סגור" סיכמה טל.
"טוב מאמי, נתראה.”

אני וטל הבטנו אחת בשנייה מופתעות מההתנהלות וההשתלשלות של העניינים.
"לא ידעתי שזה כל כך קל" הצהירה טל.
"תתארגני, אין לך מספיק זמן" אמרתי וטל נכנסה להתקלח.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il