בעיר הגדולה – פרק י"ב

16/06/2011

שתיים בצהריים, כלומר בוקר אצלי. אני מתעוררת בעקבות כאבי תופת בצידו הימני של ראשי, גופי חש כבד מנשוא ומשהו מתחולל במיתרי קולי.
"את בסדר?” אלה פותחת את הבוקר.
"כואב לי המוח." עניתי.
"לא שמתי לב ששתית כל כך הרבה.”
"גם אני לא, זה נחת עליי ברגע.”
"לפחות שבת היום, יש לך מספיק זמן לנוח, אהובה." אלה חייכה 'מתי היא הספיקה להתעורר ככה?' הרהרתי ובו זמנית אחזתי באצבעות ידה השמאלית, הן תמיד היו עדינות יותר.
"טל התקשרה לפני כחצי שעה בערך…”
"מה היא רצתה?”
"אותך" השיבה, לו הבינה כיצד המילה הזו עשויה להתפתח לשני מובנים, לא בהכרח הייתה משתמשת בה.
"ומה אמרת לה?”
"מה אני כבר יכולה לומר לה? עניתי שאת ישנה. היא ביקשה שתחזרי אליה כשתתעוררי.”
"אוקיי, עדיין לא התעוררתי, ייקח לי קצת זמן להתאפס על עצמי.” הכרזתי.
“קחי את הזמן." אמרה אלה, תוך שהיא מרימה גבה.
כחכחתי בגרוני, צרם לי הקול שיצא מפי.
"אני מבינה שהחלום עשה את שלו?”
"מה? איזה חלום? על מה את מדברת?” תמהתי.
"את צרודה.”
"נו?” שאלתי.
"לא יודעת מה חלמת, אבל צעקת הרבה הלילה 'אלה, טל- טל, אלה' זה נשמע דרמטי.”
"וואלה? מוזר. לא זכור לי שחלמתי משהו… מה עוד צעקתי?”
"לא היה עוד משהו מעניין.”
"מעניין…” חשבתי בקול.

לאחר שנפרדתי לשלום מאלה נסעתי לכיוון הדירה.
חייגתי לטל, לא רציתי להגיע בטרם אבצע את שיחת הטלפון כשם שהיא ביקשה.
"הי" טל ענתה בקול עירני.
"מה הולך?”
"בסדר מה איתך, מאופסת?”
"כן, כן.. הכל בסדר.”
"איפה את?”
"יצאתי הרגע לכיוון הדירה.”
"תוכלי לעבור אצל ורדה?” במשפט הזה השתמשנו כשהיינו צריכות מרחב בעת סטוץ, קשר, או סתם שקט.
"אהה… רינת בבית?” שאלתי.
"אממ… כן.”
"הבנתי אותך, טוב…”
"אחלה! תודה.”
"ביי" השבתי וניתקתי.

'זאת הזדמנות טובה להתבודד' חשבתי והסכמתי עם עצמי.
נסעתי למקום שלי בים ובדרכי לשם קניתי בקבוק מים המכיל שני ליטרים.
לא רק שהיה חם, גם צימאון האלכוהול תקף אותי.
התיישבתי עם עצמי וחשבתי. זה המקום היחיד שהפיח בי תחושת חיבור ל'אני' העמוק, לרוחניות שבי. שם הסקתי מסקנות, הגעתי לתובנות וקיבלתי החלטות. האירוניה הייתה שטל, שהפכה חלק מרכזי בתאי המוח שלי, הובילה אותי לשם מבלי לדעת.
התיישבתי, הרמתי מעט את ראשי ועצמתי עיניי. התמכרתי לבריזה, לניחוחות, לשקט, לרעש, לאווירה ולחוויה.
בפעם האחרונה שלי כאן טל הפתיעה אותי, היום זה רחוק מלקרות כיוון שהיא עסוקה בפיתוח זוגיות סתמית.
ואני בורחת מלחזק ולהחיות זוגיות קיימת.
איזו אנוכית אני! מה חסר לי? למה אני חושבת ככה, פועלת כך או לא פועלת כלל?
למה להותיר דברים שאינם פתורים באוויר? 'תעשי עם עצמך משהו' כעסתי על עצמי, כעסתי על הסביבה, פשוט כעסתי! ואני בחרתי לכעוס, במקום לפעול.
הבטתי בשעון טלפון הנייד, כשלוש שעות עברו מהרגע בו החלתי בחשבון הנפש.

נכנסתי לדירה.
"הייתי מספיק זמן אצל ורדה?” עקצתי.
"כן, תודה.”
"איפה בת הזוג?”
"נסעה הביתה.”
"חשבתי שדבק מגע לא ניתן להפרדה.”
"תגידי, מה יש לך?”
"לי?”
"לא לי! מה נסגר?”
"איתי? כלום.”
"את מוכנה להפסיק עם זה כבר?” טל הרימה את הקול ואני רק הסתכלתי.
"את פשוט מגזימה! מה זה החוסר פרגון הזה? את לא מפסיקה לעקוץ אותי, שלא לדבר על רינת. כל היום את מסתובבת לי עם פרצוף תחת, ברוח קרבית והעיניים שלך לא מפסיקות… מה הבעיה שלך?”
אחזתי את עורפה באצבעותיי ואת לחייה באגודליי והשתקתי אותה בנשיקה כה רטובה. תחילה שפתיה נותרו אדישות, כנראה מתוך ההלם, ושניות ספורות לאחר מכן הן משו ממקומן ושיתפו פעולה בקצב שהכתיבו להן שפתיי ולשוני. דקות עמדנו כך עד שטל חשה ברטיבות הדמעה שזלגה מעיניי.
"את בוכה?” הביטה בי.
ניתקתי את ידיי ממנה וניגבתי בכף ידי את הדמעות שהגיעו ממקור לא ברור.
"שני..?”
"אני לא יודעת מה לעשות!” עצרתי את השקט. "טל, אני יוצאת מדעתי, אני לא יודעת מה אני רוצה או מרגישה. אני כועסת, מבולבלת, מתוסכלת, די!” פרצתי בבכי שלא צפיתי שיגיע.
"שן…” טל לא ידעה כיצד לנהוג אז היא פשוט קרבה אליי ועטפה אותי בזרועותיה.
"הכל בסדר." אמרה "יהיה טוב.”
"אבל לא טוב, לא טוב לי." שיתפתי בקול חנוק.
"מה? דברי איתי… מה הבעיה?”
"את" הבטתי בה בעיניים אדומות ובורקות מבכי.
טל נראתה אבודה… לא ידעה איך להגיב לאמת שבקעה מתוכי.
"אני מניחה שאני לא מפתיעה אותך”, המשכתי "את כל הזמן מפלרטטת. חושבת שזה מצחיק, מסקרן ומעניין ואני תמיד דוחה אותך, כי אני לא רוצה את זה ככה, אני רוצה יותר. אני מתכוונת למשהו אמיתי!”
"אבל גם אני מתכוונת למשהו אמיתי, איתך… אבל את דוחה אותי כל הזמן!” טל החלה לבכות גם היא. ישבנו וניגבנו אחת לשנייה את הדמעות.
טל הרימה את ראשה, מנסה לשאוף אוויר. “שני, אני באמת אוהבת אותך! את הכל בשבילי, זה לא רק חברה.”
לא האמנתי למשמע אוזניי, איך זה ששתינו עינינו אחת את השנייה כל כך הרבה זמן?
איך זה שלא ראינו את זה עד עכשיו?
כיצד שתי חברות כה טובות לא יודעות לזהות זאת על פי המבטים, ההבעות, השיחות?
"זה אמיתי? את רצינית במה שאת אומרת?” שאלתי בכדי לחדד את הבנתי.
"את אחת הסיבות לפרידה שלי מאלכס. הוא פקח את עיניי, תמיד אמר שכשאני איתו אני לא באמת איתו. שהוא שם לב ליחסים בינינו ושהם כלל לא רגילים. אפילו די שונים ממערכת יחסים של סתם עוד שתי חברות. אט אט הבנתי שהוא צודק ולא יכולתי להתכחש לעצמי יותר אז עזבתי אותו. אבל את, את האמנת שהוא פגע בי כפי שסיפרתי לך. לא ידעת לזהות שזה בעקבות רגשות עזים שפיתחתי כלפייך.”
"את משקרת אותי… אני לא מאמינה למשמע אוזניי. איך ייתכן שהייתי עיוורת כל הזמן הזה? את רוצה להגיד לי שברז הדמעות שלך על אלכס שניגבתי היו הצגה?”
"לא בדיוק הצגה. אחרי הכל הייתי עם הבן אדם שנתיים וחצי, אהבתי אותו, התרגלתי אליו. אמנם הוא לא שבר את ליבי אך זו פרידה לכל דבר ועניין.”
השתתקנו. בהינו ברצפה, תקרה, רהיטים וחששנו שמבטנו התלכד.
לא ידענו כיצד לממש את הרצון הזה שהתחבא בתוכנו כל כך הרבה זמן, לא ידענו אם זה שימח או העציב לגלות שזה מאוד הדדי.
“אני לא יודעת מה לעשות." זרקתי לאוויר פתאום.
"למה את מתכוונת?” תהתה טל.
"כאילו מה? אנחנו נהיה זוג? איזה מוזר! מה עם…”
"אל תדאגי, רינת זה לא בעיה. היא מבינה שמדובר בתקופת ניסיון." טל קטעה אותי.
"למי אכפת מרינת? אלה… מה אני אומרת לה?”
"רגע, את רוצה להיכנס לזה בכלל… לנסות, מה?” התעניינה טל.
"יש לך ספקות?”
"לא בדיוק ספקות, אבל את יודעת זה לא פשוט כמו שזה נשמע.”
"כלומר?” בהיתי בה לא מבינה מה הולך לעצור בעדנו הפעם.
"זה יהיה מעבר חד שן, אנחנו שוכרות דירה יחד, אנחנו חברות ילדות- זה לא אותו דבר!”
"כן, אני מבינה מה את אומרת, אבל מה? את מוכנה לסחוב את זה עוד?”
"לא, אני לא! אבל אני מפחדת, שני.”
"ממה יש לך לפחד כל כך?” הרמתי את קולי.
"לאבד אותך! מה את לא מבינה? את החברה הטובה שלי!” טל הרימה את קולה גם היא.
"את לא תאבדי אף אחד, אני כאן!”
"עכשיו את כאן זה נכון ואולי גם לעוד כמה זמן, אבל אם זה ייגמר? מי יודע איך, אולי לא נרצה לראות או אפילו לדבר אחת עם השנייה יותר?”
"תגידי לי את רצינית?”
"מה?” היא הביטה בי במבט תמים.
"למה את חושבת כך? עוד לא התחלנו וכבר את חושבת על פרידה?”
"אני פשוט חושבת על הכל.”
"אז אל תחשבי." אמרתי וניגשתי לקרבתה, נשקתי לשפתותיה.
טל חיבקה אותי חזק בזרועותיה "אל תעזבי אותי לעולם." אמרה בטון דורש אך מבקש.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il