בעיר הגדולה – פרק י'

18/05/2011

השעה הייתה כבר אחת ועשרים לפנות בוקר,
לאחר שהתהפכתי פעמים רבות החלטתי לקום סופית מן המיטה.
לא הצלחתי להירדם, מחשבות רבות טיילו במוחי ולא נתנו לו מרגוע.
התהלכתי לכיוון המטבח, מוזגת לעצמי כוס מים וניגשת לרבוץ בספה שמול הטלוויזיה.
לחצתי על כפתור ההדלקה בשלט והמסך הקרין את אחד מערוצי המוזיקה, לא התחשק לי לשמוע שירים ובטח לא כמו אלה שהתנגנו, אז זפזפתי עד שנפלתי על שידור חוזר של תכנית אירוח דווקא די מעניינת.
הבטתי שוב בשעון, כבר חצי שעה עברה לה ועדיין לא התעייפתי, זה אפילו לא הרגיש קרוב.
חשבתי לנסות את מזלי, אז שלחתי הודעה לאלה- 'ערה?' עברו דקה, שתיים אם לא יותר ומענה לא קיבלתי.
היא בטח ישנה, הנחתי לעצמי וזרקתי את הטלפון הנייד לקצה השני של הספה.
שיעמם לי! הרגשתי שאם אני לא מעסיקה את עצמי ברגעים הקרובים אני מאבדת את עשתונותיי.
קמתי למטבח והכנתי לעצמי קערת דגנים עם חלב. אכלתי אותה במהירות, אני לא אוהבת שהדגנים נעשים רכים מידי, אז ניסיתי לאוכלם בעודם קריספיים והספקתי.
הבטתי בקערת הדגנים שנשארה בה כחצי כפית חלב, תופפתי בקערה באמצעות הכף ויצרתי רעש מעצבן שלא גרם לי להיות פחות ערנית, הפסקתי. הבטתי בשעון, השעה הייתה עשרה לשלוש. כבר מאוחר אני לבד בדירה ואני לא נרדמת. מה יהיה איתי?
בזמן שאני מהרהרת לעצמי שמעתי צעדים קרבים לדלת ואת רעש צרור המפתחות של טל יוצא מן התיק. לא היה לי אנרגיות לשיחה הזאת עכשיו. מצד אחד מאוד רציתי לדעת מה קרה שם בשעות המרובות האלה עם רינת, אך מהצד האחר העדפתי שלא, או ליתר דיוק בחרתי לשמור את השיחה הזו לזמן אחר. כי לא באמת יש לי ברירה, הרי אהיה חייבת להוות אוזן קשבת.
בחרתי לשחק את עצמי ישנה וכך עשיתי.
נזרקתי בתנוחה עייפה על הספה ועם פתיחת הדלת עצמתי את עיניי.
טל נעלה את דלת הבית מלמלה משהו וכשראתה שהטלוויזיה משדרת לעצמה בלעה את המילים האחרונות של המשפט. היא טפחה קלות במותני וקראה בשמי. “שן, תיכנסי לישון בחדר, כבר מאוחר.”
עשיתי קלות אמינים של עייפות והפכתי את ראשי אל הצד השני.
"שני…שנשנן?”
"אממממ…? השבתי.
"תיכנסי לחדר, לא נוח לישון כך.”
היה קשה להעיר אותי, אך טל לא התייאשה.
הרמתי את עצמי ונגררתי בהליכה סהרורית אל חדרי. טל צחקקה ואספה את הכלים שהשארתי.
לאחר כדקה היא נכנסה לחדרי והניחה את מכשיר הטלפון שלי מתחת לכרית,
היא ידעה שאם לא כך, לא אתעורר בבוקר.
"לילה טוב" לחשה לעברי ונשקה לי על הלחי. “איך את חמודה כשאת ישנה" מלמלה ויצאה מן החדר.
הנשיקה… לא הצלחתי להבין אותה, מה אני פעוטה? לעולם לא אשכח את התהיות שהדהדו במוחי בזמן שעשתה זאת, ובייחוד את ריח הסקס שנדף ממנה באותה העת.
אם קודם לכן הייתי ערנית, אז עכשיו הרגשתי כשעון מעורר ולהעביר את הזמן בחלל הבית כבר לא אוכל עם הנוכחות הלילית שלה שם.
התאמצתי לשעמם את עצמי במחשבות ולהירדם.
אני לא זוכרת כמה זמן זה לקח, אך התעוררתי בבוקר וזה היווה סימן לעובדה שישנתי בלילה.

הבטתי על צג הטלפון וראיתי הודעה מאלה.
'עכשיו ערה… הכול בסדר?' כנראה נבהלה ולא הבינה למה שלחתי הודעה באמצע הלילה.
לא נהגתי לעשות זאת, כי נמנעתי מלהפריע לה לישון, אז מיהרתי להגיב בכדי להרגיע.
'הכול טוב, סתם התגעגעתי :)' ההודעה כבר תעשה את שלה חשבתי.
לא קיבלתי תגובה, כנראה היא בשיעור.
נכנסתי למקלחת בוקר וניגשתי להכין לעצמי קפה.
טל לא הייתה בבית, מסתבר שהתחילה לעבוד מוקדם היום. איזו משמעת עצמית יש לה זה מדהים… בקושי ישנה שעתיים הלילה. אני מרגישה כאילו האיברים שלי מתפקדים על ידי שלט חיצוני.
הבטתי בשעון וראיתי שאין לי כל כך הרבה זמן, העברתי את הקפה לכוס חד-פעמית ויצאתי לעבודה.

פתחתי את היום בישיבה מחלקתית, כמובן שהבוס לא פסח על חלוקת משימות, כאילו שלא הספיק הפרויקט שנתבקשתי לנהל. יום העבודה הרגיש ארוך מן הרגיל.לא משנה כמה משימות כבר ביצעתי לא נראה אופק לסיומו. יצאתי מן המשרד בשמונה בערב ונסעתי לאלה, כפי שהבטחתי לה בשיחת הטלפון שהתנהלה בשעות הצהריים.

נשקתי לה על השפתיים ונכנסתי.
"הכול בסדר איתך?”
"כן, למה? אני נראית רע?” השבתי בפה פעור.
"לא, את תמיד נראית טוב, פשוט…”
"אני קצת עייפה זה הכול" סיכמתי.
"טוב" אלה חייכה ונישקה אותי. “אני מרגישה שלא התראינו זמן רב.”
"כן, זה באמת מרגיש כך.”
"אכלת בעבודה? את רעבה?”
"האמת שאכלתי באחת, לא אתנגד להפעיל את קיבתי"
"מה להכין לך?”
"לא יודעת, משהו…”
"מזה משהו?” שאלה טל.
"משהו טעים.”
"את בקטע של לשגע אותי אני מבינה.”
"נו… אז מה שיש, לא משנה.”

אלה הכניסה שאריות מן המקרר למיקרוגל ולאחר הצפצוף הגישה לי תבשיל לא מוגדר בצלחת.
אכלתי ממנו ואלה בהתה בי.
"את רעבה אה…?”
"אמרתי שאכלתי רק באחת לא?”
אלה קמה ממקומה, התיישבה לידי וליטפה את גבי בזמן שאכלתי.
"תגידי ממתי זה במקרר?” שאלתי.
"למה, לא טעים?”
"את הכנת?” חייכתי.
"כלבה! לא טעים לך?”
"אולי כי זה לא ישר מהסיר…” הסברתי.
"מגיע לך, תיחנקי! את אמרת מה שיש.”
צחקתי וזה גרם לי להשתעל.
"לא באמת התכוונתי… אל תיחנקי!" אלה צווחה ורצה להביא לי כוס מים.
שתיתי לרוויה והרגעתי את השיעול. הבטתי באלה "ככה, כל כך מוקדם את רוצה להרוג אותי?”
"מה את מגזימה? רק השתעלת…לא באמת נחנקת.”
"פה גדול, תישמרי את זה לעצמך. אני עוד עלולה להיחנק.”
סיימתי לאכול ונמרחתי על הספה כשידי על בטני.
"שמנה אחת!” אמרה טל והניחה את ראשה על כתפי.
"אני לא שמנה, חוצפנית!”
"אם היית שמנה לא הייתי אומרת את זה" אלה צחקה ולפתע עצרה את צחוקה. "אה!”
"מה…?” לא הבנתי מדוע המעבר החד הזה בין צחוק ורצינות.
"טל באמת יוצאת עם רינת?” שאלה בעניין.
רק לא זה חשבתי לעצמי, עד שהספקתי לשכוח… “מאיפה שמעת?”
"מפה לאוזן.”
"איזה פיות ואילו אוזניים יש לכן? אתמול הן נפגשו לראשונה, קשקשניות!”
"זהו…ליטל סיפרה לי משהו כזה. נו, דיברת עם טל? איך היה לה?”
"האמת, לא יודעת. לא הספקנו לדבר, היא חזרה מאוחר ואני כבר נרדמתי… אנחנו כבר נשלים פערים.”
"איזה מוזר… הייתי בשוק כששמעתי את זה. דווקא על רינת היא הלכה?”
"לא יודעת, הופתעתי גם.”
"היא לא סטרייטית בכלל?”
"אם לומר את האמת אני כבר לא יודעת, היא מבלבלת גם אותי" שיתפתי.
"למה, היא הייתה עם עוד נשים חוץ מרינת?” התעניינה אלה.
לרגע, ניצבה אל מול עיניי תמונת הנשיקה שלי ושל טל, רציתי לקבור את עצמי. כמעט והספקתי לשכוח שלא דיברתי עם אלה על זה. איך מספרים דבר כזה בכלל…?
"לא, רק עם רינת נראה לי. כאילו… היא תמיד הייתה בקטע של גברים וכשיצאתי מהארון היא די לא הבינה, אפילו עיקמה פרצוף קצת בהתחלה… ועכשיו, אבסורד!”
"כן… טוב שיהיה לה בהצלחה וברוכה הבאה לעולם הנשים.”
"כן" הגבתי ולא הצלחתי להפנים שהשיחה היא על טל.

אלה הציעה משקה חם, לא סירבתי.
בינתיים הוצאתי מהתיק את מכשיר הטלפון ופתחתי את ההודעה שהתקבלה מטל.
'איפה את?'
רשמתי לה שאני ישנה אצל אלה ואגיע בשעות הבוקר.
אני ואלה שתינו באיטיות משגעת את כוס התה, תוך כדי, המשכנו לפתח שיחה עמוקה על שלל נושאים.
אלה החלה להראות סימני עייפות אז הצעתי לה שניכנס לחדר השינה.
התארגנו לקראת שינה ונכנסנו למיטה. אלה נרדמה מהר ולאחר שבהיתי בתקרה תוך כדי שאני חובקת אותה נרדמתי אף אני.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il