בקרוב אצלך – פרק א'

07/04/2014

אני מאמין בכל ליבי שמי שעובד בערב שבת, נח בשבת, ומי שחורש בהתמדה על אטרף לאורך כל השנה יכול לתפוס סטוץ אפילו בערב חג משפחתי כמו פסח. נכון, קשה מאוד להשיג זיון כמה שעות לפני פרוץ הסדר, אבל בזכות היותי משקיען מתמיד עשיתי זאת יחסית בקלות.
אני מניח שיש כמה פלצנים יפי נפש שיעקמו את פניהם ויטענו שאין שום השג בסטוץ מזדמן, ולמעשה זה סוג של כשלון ושאני אתבייש לי, ולמה אני לא משקיע את תעצומות הנפש, החן והקסם האישי שלי בחיפוש אחרי אהבת חיי במקום לרדוף אחרי זיונים חדשים בלילות ולהחליף שותפים לסקס כמו גרביים? או כמו שאמרה אימא לאחותי – איך תשיגי בעל אם כל יומיים את עם בחור אחר?
"ומה כל כך טוב בבעל? הנה את השגת אחד ולא נראה לי שהוא מציאה כל כך גדולה." צחקה אחותי.
מזל שאימא לא יודעת איך נראים חיי המין שלי, אני לא חושב שהלב שלה יעמוד בהלם.
אז איך נראים חיי המין שלי? זה תלוי את מי אתה שואל. לדעתי הם מוצלחים מאוד, מלאי הפתעות, ואין בהם רגע דל והכל בזכות כלל הברזל שאימצתי לי ושאפשר לתמצת אותו בשלוש מילים – באתי, זיינתי, הלכתי.
לא רוצה שיחות נפש ולא דיבורים של לפני, אחרי ובטח שלא תוך כדי. סקס זה כיף, זה תענוג חד פעמי של הגוף בלבד. אני מקפיד להבהיר את זה היטב לשותפים שלי למיטה. לפעמים אני נפגש אתם עוד פעם פעמיים, ויש לי גם כמה יזיזים קבועים – מהזן הנשוי והלא מעיק – אבל בעקרון אני מזיין כדי לזיין, לא כדי להיקשר.
מי שמתאים לו ברוך הבא, מי שלא אז תן גז וזוז הלאה.
את רוב הגברים אני פוגש באינטרנט. באתרים כמו אטרף והדומים להם. המצאה נפלאה, האינטרנט, איך אפשר היה להיות הומו לפני שהמציאו אותו? ראשית אני רק משוחח על דא ועל הא, מתלוצץ, מתבדח, מחליף שנינויות, ככה אני מסנן את הטיפשים, האטומים ושאר טיפוסים כבדים שהם לא לטעמי, ובוחר לי מישהו מתאים, והכול בנחת, בסבבה, בלי לחץ ובלי חירטוטים על חיפוש קשר רציני.
לא כולם מרוצים מהגישה שלי אבל כזה אני, מי שרוצה ברוך הבא, ומי שלא שילך, תמיד יבוא אחר במקומו. הים הווירטואלי מלא דגים חרמנים ולהוטים.
מיד אחרי פורים אימא הודיעה לי שהסדר השנה אצלם ושאחותי תבוא עם הארוס שלה. אין לי מושג איך נהיה לה ארוס, אבל עובדה, הוא קיים, והוא רוצה בכנות גמורה להתחתן איתה, ואפילו מוכן לאכול ממטעמיה של אימא כדי להוכיח את רצינות כוונותיו.
נוכחותי בערב הסדר נדרשה השנה ביתר תוקף עקב ההפתעה הנעימה שעשתה אחותי להורים, ולא עזרו התירוצים, אימא פסקה שעלי לבוא ויהי מה, למרות שהיה לי ברור כמו שנים ושנים (או כמו מרק עוף וקניידלך כשרים לפסח) שעכשיו אחרי שאחותי הגדולה והבעייתית תפסה סוף סוף מישהו אימא תתחיל לפתח ציפיות גם לגבי ומיד אחרי הכוס הראשונה תתחיל להציק לי מתי גם אני אביא בחורה נחמדה לפגוש את ההורים.
לא פלא איפה שלנוכח הזוועות המצפות לי התיישבתי מול המחשב ופרסמתי מודעה מיוחדת ברוח החג – גבר לא חכם, ולא רשע, מחפש צעיר תם שאינו יודע לשאול.
לא היו הרבה קופצים על המודעה הפסחית הזו וברור היה שחלקם בכלל לא מבינים על מה אני מדבר. גם אלו שהבינו, בערך, התנצלו שהם בסדר אצל ההורים, או החברים, וניסו לקבוע איתי לאחרי הסדר, אבל אני התעקשתי שאני חייב זיון עכשיו, מיד, לפני שאתקע בין אבא ואימא הזורחים מנחת לנוכח פניה המאושרים של אחותי וארוסה, ובמקביל תוקעים בי מרפקים ושואלים – נו? ומתי אתה תביא לנו קצת נחת?
כמעט שהתייאשתי ואז הגיע דרור, בחור נחמד שאני מתבדח איתו עוד מפורים, הודיע לי שהוא אולי לא כל כך תם, אבל בהחלט לא יודע לשאול והוא מעוניין מאוד בגבר לא חכם ולא רשע.
כמה דקות אחר כך הייתי בדרך אליו.

נכנסתי והופתעתי לטובה. במציאות הוא נראה טוב יותר מאשר התמונות בכרטיס שלו, וצעיר עד לחשש פדופיליה.
הוא שלף בקבוק יין לבן משובח שקיבל כשי לחג וגילה לי שהוא החליט, לכבוד חג החירות, להשתחרר מהפחד המטופש שלו מחדירה, והוא רוצה לבצע את המעשה הרב הזה בעזרתי האדיבה ועוד לפני שיתרגש עלינו החג.
בעקרון אני נרתע ממשימות עדינות כאלו, בחורים צעירים נוטים להיות רגשניים עד להפתיע אחרי שמבתקים את בתוליהם, ואני כידוע סולד מקטעים דביקים, אבל הוא היה ממש חמוד, וחוץ מזה לא הייתה לי שום אופציה אחרת והיין היה ממש טוב… אמרתי שבסדר ולגמתי עוד כוס, שלפתי קונדום, הפשטתי את דרור המתוק וגייסתי את כל ניסיוני במעשה האהבה בין גברים כדי שהוא יעבור בשלום את הניסיון שהוא חשש ממנו כל כך.
בהתחלה זה היה קשה כקריעת ים סוף. הוא קצת פחד, וקצת נבהל, וכמעט התחרט, אבל עם הרבה סבלנות ומתק שפתיים, ושפע נוזל סיכה הצלחתי. נכנסתי עד הסוף, הייתי עדין וזהיר, והחזקתי מעמד עד שהוא גמר ורק אז גם אני גמרתי.
כנאמר – סוף טוב הכול טוב!
"היה נהדר, עכשיו אני צריך לזוז." אמרתי אחרי ששנינו הפסקנו להתנשף.
הוא התרפק עלי ושאל אם אני חייב.
"כן." אמרתי בקשיחות והתיישבתי, "אמרתי לך מראש שאני כזה."
"ולא ניפגש יותר?" הביט בי דרור בעיני כלבלב דרוס.
"עדיף שלא."
"למה עדיף שלא?" החלו דמעות לנצוץ בעיני הקטיפה החומות הרכות.
"כי לא מתאים לי." פסקתי ואחר כך התרככתי קצת והוספתי ברוך, "אתה רק ילדון דרור, בגלל מה שעשינו אתה כולך מוכן להתאהב ולהתמרח עלי, אבל זו טעות. חכה יום יומיים ותראה שזה יעבור לך." אמרתי בעדינות והתחלתי להתלבש.
"יש לך מישהו אחר?" שאל דרור, כאילו כבדרך אגב, אבל היה לי כל כך ברור שהשאלה הזו עולה לו בדמים… איזה ילד נחמד, רכנתי וחיבקתי אותו קצרות.
"לא חמוד, אני לא בקטע של קשר. נדמה לי שהבהרתי לך את זה לא פעם."
"כן, אבל חשבתי…"
"אז חשבת." קמתי ודחפתי רגלים לנעלים בלי לטרוח לקשור את השרוכים. מאחורי שמעתי את דרור מבליע התייפחות חנוקה.
לעזאזל! למה הם חושבים שאחרי שיעניקו לי את התחת המדהים שלהם, את הפה המתמסר שלהם, את עורם הרך ואת החיוך המתוק שלהם אני אשנה את דעתי, אחזור שוב, ארצה לצאת בשבילם מהארון, לגור יחד ולספר לכולם שהנה, זה החבר שלי ואני אוהב אותו.
לא עוזר כמה פעמים אני אסביר שלא, לא מתאים לי, אני לא מוכן לקשר, הם תמיד שבים ומנסים, אולי הפעם אני כן אתפתה?

פניתי לדלת, אחזתי בידית, לחצתי ו… נשארתי עם הידית ביד.
"היי! מה קורה פה?" צעקתי.
דרור הופיע מיד לצידי, לבוש רק בתחתונים. איזה גוף יפה היה לילדון הזה, והוא בטח משקיע בחדר כושר הרבה פחות ממני, אין צדק בעולם.
"שברת את הידית." אמר בקול מאשים.
"לא שברתי, היא נשברה." מחיתי, "אני לא מצליח לפתוח את הדלת, תעשה משהו."
דרור ניסה לעשות משהו, ואחר כך גם אני. לא הלך, אחרי כמה דקות של מאמץ הבנו שאין מה לעשות. אנחנו תקועים בדירה שלו כי בלי הידית אי אפשר לפתוח את הדלת מבפנים.
"זה כבר קרה פעם, כשרק התחלתי לגור פה, אבל אז בעל הבית עוד גר בדירה למטה ואחרי שהתקשרתי אליו הוא בא לשחרר אותי והחליף ידית. הקמצן הזה שם ידית זולה תוצרת סין ועוד הייתה לו חוצפה לצעוק עלי שלחצתי חזק מידי על הידית."
"דרור, זה לא עסק, אני חייב לצאת מפה, מחכים לי אצל הורי לסדר."
"אני מצטער מאוד, אבל אנחנו לכודים פה. אולי תתקשר ותגיד להם שאתה לא מגיע?"
נעצתי בו מבט נרגז. "בעדה שלנו אין דבר כזה לא בא לסדר, זה פשוט לא קיים, אם אני לא בא אימא שלי תהרוג אותי."
הוא גיחך. "תרגיעי מיס קרקוב, באף עדה לא מקבלים טוב הברזות מליל הסדר. טוב, אין ברירה, אני צריך להתקשר לאקס שלי, חוץ מבעל הבית הוא היחיד שיש לו מפתח לדירה הזו."
"אז תתקשר."
"זהו, שאני לא כל כך רוצה. נפרדנו בפיצוץ נוראי כי אני… כי היו לנו חילוקי דעות מהותיים."
"חילוקי דעות בתחת שלי! הוא עזב אותך כי לא הסכמת להזדיין בתחת."
דרור הסמיק. "כן, נכון. איך ידעת?"
"לא חשוב, נו, אם לא לאקס אז תתקשר לבעל הבית."
"אי אפשר, הוא נסע לעשות את הסדר באילת."
"אז תבלע את הגאווה שלך ותתקשר לאקס דרור, או שאני אצטרך לקפוץ מהחלון למטה."
"אני מעריך את הדבקות שלך במטרה ואת הנכונות שלך להגיע לסדר בגבס, אבל יש סורגים על כל החלונות." הפשיל דרור את הווילון חושף סורגים עבים במיוחד, "תוכל לצאת דרך החלון רק אם תבתר את עצמך קודם לחתיכות קטנות ואני לא חושב שבמצב הזה תצליח ליהנות מהגפילטע פיש."
"אל תפתה אותי דרור, השנה אימא שלי מאיימת להכין גם חריימה לכבוד הארוס של אחותי. לאור הכישרונות הקולינאריים שלה האופציה של ביתור לא נשמעת כל כך גרועה."
"אחותך התארסה? מזל טוב."
"תודה רבה, בקרוב אצלך."
"אל תדבר שטויות." צחק דרור, "ממתי הומואים מתארסים?"
"מתארסים ואם צריך אפילו מתחתנים כדי למנוע מההורים לדעת מה הם באמת אוהבים לעשות במיטה."
"ומה יקרה אם תפגוש מישהו שתרצה לחיות איתו, לא רק לזיין ולברוח?" תהה דרור, "אתה לא קצת מבוגר מידי בשביל לספר שיש לך שותף לדירה?" הוסיף שאלה חמצמצת בנוסח עדות אשכנז.
"אל תדאג, יש לי שיטה, אני לא אפגוש אחד כזה."
דרור הביט בי במבט שהיה בו שמץ של רחמים, "אבל אני כן דואג." אמר, פתח את הנייד שלו והתחיל לעיין בו .
"דואג למה?"
"לך." הוא ענה והקיש על אחד המקשים.
"אין לך מה לדאוג לי, אני מסודר, מזיין כמה שאני רוצה בלי סיבוכים וככה טוב לי."
"בדיוק בגלל זה אני דואג." אמר דרור ואז ענה לו מי שענה בצד השני של הקו והוא הסב את תשומת ליבו ממני אל בן שיחו העלום שהיה, כפי שהתברר לי אחרי כמה משפטים, האקס שלו.
"כן, חג שמח גם לך עמית." אמר דרור בקול רך, "בטח שהתגעגעתי, מאוד התגעגעתי… מה? באמת? אתה רוצה לבוא להגיד לי חג שמח באופן אישי? אני מאוד אשמח, ויש לי גם הפתעה קטנה בשבילך… לא, אני לא אגיד. תבוא ותראה." הוא צחק ואחר כך שאל את עמית אם יש לו עדיין את המפתח של הדירה.
"איזה מתוק אתה ששמרת אותו. אתה מוכן להביא אותו אתך, שוב נשברה לי הידית."
"לא, לא רבתי עם אף אחד, ולא טרקתי אותה. הפעם היא סתם נשברה, מעצמה. בחיי, וזה בכלל לא הייתי אני ששבר אותה, סתם אחד שקפץ אלי לביקור… בסדר, אל תיעלב, נכון שבגלל זה התקשרתי, אז מה? לא התקשרתי קודם כי הייתי בטוח שאתה שונא אותי." הקול מעבר לקו מחה נמרצות ודרור זרח משמחה, "אתה בטוח שאתה לא שונא אותי?" התחנחן, "ותבוא להציל אותי? באמת? להתראות חמוד." המה לתוך הטלפון וסגר אותו, מחייך.
"עמית יגיע לפה בעוד כמה דקות." בישר לי, "תראה איזה יופי, מעז יצא מתוק, דווקא בגלל ששברת את הידית… תודה אלעד." רכן ונשק לי על הלחי.
"אל לא דבר." עניתי ביובש, "ואולי, עד שעמית החמוד יגיע ויקבל את ההפתעה שלו, תסביר לי למה אתה דואג לי?"
"מה זאת אומרת למה? תראה איך אתה חי? כלוא בארון, בודד, במקום אהבה יש לך סקס ומיד אחריו אתה בורח, מבוהל כמו שפן מהרעיון שמישהו יעז לפתח כלפיך קצת חיבה. ממה אתה פוחד אלעד? למה אתה עושה את זה לעצמך?"
נוכח מבטו התם וההבעה המודאגת שבעיניו נותרתי אילם, ופתאום כל כך הצטערתי שלא נשארתי מחובק איתו במיטה במקום לקום ולהתלבש במהירות, אבל עמית כבר היה בדרך עם המפתח וברור היה לי שהחמצתי את ההזדמנות.
"אמרת שאתה לא יודע לשאול?" עקצתי אותו, מתעלם מהקושיות הנוקבות שהציב בפני.
"ואתה אמרתי שאתה לא רשע?"
"אני לא מתכוון להיות רשע דרור, אני פשוט… אני לא יכול להרשות לעצמי… ובין כה וכה גם אם אני אקשר למישהו זה יגמר רע. זה תמיד נגמר ככה, בעיקר אצל הומואים."
"זה סיכון שצריך לקחת בחיים. לא שמעת שאהבה זה כואב?"
"ואצל הומואים היא כואבת כפליים." אמרתי במרירות, "אני שונא להיות כזה."
"מה, כזה? פולנייה קוטרית עם גוש קרח במקום לב?"
"לא, דביל. הומו."
"ובגלל זה אתה מעניש את עצמך בחיים פתטיים כאלו?" הוכיח אותי דרור בעצב.
נשבע לכם שעמדה לי על קצה הלשון תשובה הולמת, משהו חריף ועוקצני שהיה מלמד את הילד החצוף הזה לקח, אבל אז נשמע קשקוש של מפתח במנעול ועמית פתח את הדלת ושחרר אותנו.
עד שהם התחבקו והתנשקו, שאלו זה את זה מה נשמע וביקשו סליחה אחד מהשני שכחתי כבר מה רציתי להגיד, ובין כה וכה כבר היה נורא מאוחר והייתי צריך לרוץ להחליף בגדים ולטוס להורי לליל הסדר שהיה נורא ואיום, בדיוק כשם שציפיתי שיהיה, ובעוד חודש צפויה החתונה של אחותי שגילתה לי בסוד שהיא בהריון… ואחר כך תהיה ברית ו…
אני הולך לשמוע כל כך הרבה 'בקרוב אצלך' עד שהרעיון של יציאה מהארון מתחיל להישמע קצת פחות נוראי.
נראה, אולי בפסח הבא.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il