בשומרון – פרק א'

12/02/2015

ברור שמיד הייתה לנו תחושה רעה בקשר לזה. ביום חול הייתי מרים מיד טלפון לקב"ט של היישוב, אבל זו הייתה שבת, והמכשיר שלי היה בבית, במגירה, כבוי.

דייטים במגזר הדתי הם אף פעם לא במקום סגור, כדי שלא יהיה ייחוד. אז לקחתי את אליענה ל"פארק" שיש לנו בקצה של היישוב, שזה לא בדיוק פארק, והוא יחסית פרטי דווקא, אבל מוסכם על כולם לענייני דייטים. בדיוק חזרתי לשישי-שבת מהישיבה, והסתובבנו שם בצהרי שבת. הייתי בן תשע-עשרה וחצי, ואליענה הייתה בת שבע-עשרה – ויצאנו למרות שהכרנו אחד את השנייה בערך כל החיים. יישוב קטן ונידח בשומרון, ככה זה הולך אצלנו.

התהלכנו לנו בנפרד, במרחק קטן אחד מהשנייה, ודיברנו. השיחה די זרמה, וכמו שכבר אמרתי, אנחנו מכירים לא מאתמול. זה היה הדייט השלישי שלנו, ובחברה הדתית זה כבר מתקדם יחסית, שלושה-ארבעה דייטים ואז מחליטים כבר אם מתאים או לא. "מתאים" זה אומר חתונה, אין מה לבזבז את הזמן על דברים אחרים.

ממש החשיך כבר, ומצאנו את עצמנו בקצה הפארק, בצד ההפוך מהיישוב. אליענה הציעה שנחזור, ואני כמובן הסכמתי, אבל בדיוק כשהסתובבנו שמעתי מכונית מהכביש הראשי שמאחורי הפארק. הסתכלתי לאחור בזעף. בשבת, בכביש, בג'יפ כזה ישן וחבוט ואפור – אלה יכולים להיות רק ערבים. אליענה נעצרה גם היא והסתכלה על הג'יפ יורד מהכביש הראשי לכיווננו, לא מרחק גדול. זה לא נדיר שערבים עוברים בכביש הזה, יש כפר די קרוב ליישוב שלנו בהמשך הכביש, וברוך השם לא חסרים עימותים ואקשן איתם. לכן, ברור שמיד הייתה לנו תחושה רעה בקשר לזה. ביום חול הייתי מרים מיד טלפון לקב"ט של היישוב, אבל זו הייתה שבת, והמכשיר שלי היה בבית, במגירה, כבוי.

הג'יפ נעצר ממש מולנו, אבל לא דומם מנוע. "יוני, אני מפחדת," לחשה אליענה כשראתה שלושה ערבים די גדולים יוצאים החוצה, מרחק כמה מטרים מאתנו, הולכים לכיווננו.

"אהלן," קרא אלינו אחד מהם תוך שחצה את המרחק בקלילות. הם נעמדו ממש מולנו, שניים גדולי-גוף ואחד יותר רזה. השניים נראו כל אחד מהם כמו הר לעומתי, רחבי-כתפיים, גבוהים וכהים, והשלישי הרזה עדיין נראה יותר חסון ממני. לא אהבתי בכלל את המבטים שהם שלחו אוטומטית לאליענה. "מה קורה מותק?" שאל אחד הגדולים, פונה אליה. הפנים הרחבות שלו חייכו והוא שילב ידיים.

"אל תעני לו," סיננתי. "בואי נלך."

היא ענתה "מהר," אבל נראתה חיוורת ומשותקת לחלוטין. חששתי שאצטרך לגעת בה כדי שתצא מההלם.

"מי זה זה?" הערבי שאל והחווה בידו אלי בזלזול, כאילו לראשונה גם הבחין בי. השאלה הופנתה לאליענה.

אחד אחר נהם אליי, "מה אתה קשור בכלל?"

טפחתי נמרצות אך בעדינות על גבה כדי שתזיז את עצמה, אבל היא הייתה נטועה במקומה, מביטה בהם במין חרדה שלא יכולתי לשאת. זה היישוב שלנו, איפה הקב"ט, איפה המג"בניקים שכל הזמן רואים אותם, שימנעו סיטואציות כמו זאת? "אני אקרא לחיילים שלנו!" צעקתי על השלושה. "תתרחקו מאיתנו."

הראשון שדיבר, בחור עם ראש עגול וקירח אבל מזוקן קצת, התעצבן פתאום. "בואנה," הוא פלט, זינק אליי במהירות ותפס אותי בצווארון של חולצת-השבת הלבנה. "ילד קטן, אל תרגיז אותי." נבהלתי וניסיתי להשתחרר ממנו, והוא חבט בי בידו בעוצמה שהורידה אותי על ברכיי. אצבעותיו נכרכו סביב עורפי בכוח ולחצו עליו להישאר למטה, עם הראש מושפל. ניסיתי לשחרר את עצמי בשתי ידיי הרזות אבל האחיזה שלו נשארה איתנה. "מאיפה הבאת את הילד הזה אליענה," הוא רטן, ואני השתתקתי לרגע כשהבנתי שהוא קרא לה בשמה. הבטתי בה, והיא הסתכלה עליו, ממש על סף דמעות.

"סלים אתה אידיוט!" היא צרחה. "אף אחד לא אמור לדעת שאתה מכיר אותי! אתה יודע מה יעשו לי?!"

"מי יעשה לך," סלים נהם, עדיין אוחז בעורפי. "זה? הילד הזה פה?"

שאלתי אוטומטית "מה הולך פה?" ופתאום הברך שלו הלמה בסנטר שלי, כמעט בהיסח-הדעת.

"שתוק אתה," אמר סלים.

הצבע חזר ללחייה של אליענה, אדום עז. "היינו בדייט פה! תעזוב אותו!"

"דייט!" סלים קרא בגיחוך, ואני חזרתי לנסות להשתחרר מהיד שלו ללא הועיל. לא חשבתי שהוא בכלל שם לב להתנגדות שלי. הוא פנה לשניים האחרים. "שמעתם זה? יש לה דייט לאליענה." הוא חזר אליה. "מה זה אומר? זה אומר שעכשיו את רק שלו? תלכי עם בד על הראש ולא תבקרי יותר? זה למה את כבר חודש לא אומרת לנו שלום?"

"מה הסיפור פה – " הוא בעט בי שוב.

סלים המשיך. "את יודעת שאני חרמן כבר שבועות כי את לא באה לבקר? כולנו. אין לנו השרמוטה שלנו. חסרה לנו. אני צריך לפרוק את זה כבר."

"אני סיימתי עם זה סלים, תעזוב אותי אני לא באה יותר."

הוא נדנד את הראש שלי מעלה-ומטה בידו. "מי את בכלל, יא אליענה? יאללה! עכשיו את באה איתנו."

"לא."

"שום לא יא זונה." האצבעות שלו התהדקו סביב העורף שלי. "את לא יודעת כמה אנחנו חרמנים פה, וואי-וואי. אנחנו הולכים לפרק אותך עכשיו את לא מבינה."

היא נשמעה חלושה. "אני בכל מקרה לא יכולה, גם אם אני רוצה. הפסקתי לקחת גלולות כבר חודש."

הערבים נראו עצבניים. "זין!" אחד מהם צעק, לא ראיתי מי. אחר התחיל לקלל לעצמו בערבית.

סלים אמר, "אז תמצצי לנו."

"לא."

"שום לא, שום דבר, יא שרמוטה! תמצצי לשלושתנו. אחר כך ניסע לסמיר, הוא גם מחכה לך כבר שבועות זה. את תמצצי כמו גדולה. בוא אחמד תתחיל אל תשאל אותה."

הבחור בשם אחמד, שהיה הגבוה מבניהם, תפס אותה בשתי ידיו בראשה בתנועה אלימה והוריד אותה אל מול המפשעה שלו. ביד אחת הוא המשיך להחזיק בה שם, וביד השנייה הוא פתח את מכנסיו. השיער שלה הסתיר לי את האיבר שהוא שלף משם, וראיתי אותה לא נאבקת בכלל, מתחילה לנוע לפי הקצב שהכתיב לה. מהר מאוד הוא החל להתנשם ולגנוח, ולזרוק מילה או שתיים בערבית. כאן כבר התפוצצתי. בתנועה חדה התכופפתי עוד יותר והתגלגלתי הצידה, מתחמק מהאחיזה של סלים. הספקתי רק לעמוד על רגליי כששמעתי "סעמק! הוא בורח לי!" וראיתי אותו ממש מולי פתאום, פנים אל פנים, והרגשתי את האגרוף שלו בבטני. התקפלתי בחוסר אונים, משתנק, חסר-אוויר, ונפלתי. "אז חברה שלך שרמוטה, מה יש?!" סלים שאג עליי. "משנה שעברה היא כבר מבקרת בכפר שלנו זאת, מקבלת בכל החורים." ברקע שמעתי אותה נחנקת מאחמד, משמיעה קולות שנשמעו לי גועליים. "בלי גומי היא מקבלת, כמו שצריך. מה אכפת לך, מפריע לך שהיא נהנית? שהיא נהנית להיות שרמוטה של ערבים? מה אתה יכול לתת לה בכלל אתה? אתה איזה ילד אחד מסכן, אצלנו הם עושים אותה כל הכפר, גם הזקנים, הגברים, הילדים. חברה שלך קיבלה זין ערבי גם שזיין פעם ראשונה, זה אתה יודע? פעם ראשונה שאח שלי הזה זיין אישה זה אליענה. הוא היה כל-כך חרמן שהוא פוצץ אותה בזרע אחרי שתי דקות בתוך הכוס.

"כבר שנתיים אנחנו כולנו מזיינים אותה אצלנו. גם לבד אחד-אחד, אבל גם בעיקר ביחד. נשים שלנו שמחות שהיא מגיעה, זה עושה אותנו רגועים. הולכים כל פעם שלושה-ארבעה חברים, מזיינים לה ת'צורה. זאתי שרמוטה אמיתית, יורדת מיד על ארבע ומקבלת. ככה היא תמיד; זין בתחת, זין בכוס, זין בפה. אנחנו יורקים עליה, מקללים אותה, נותנים לה סטירות. אני ואח שלי פה, אחמד, אוהבים לעשות אותה על ארבע, אחד בפה ואחד מאחורה. בכוס או בתחת. ככה, כל שבוע. אתה לא יכול לקחת לנו אותה, היא שלנו. וואי ילד, כמה פעמים שגמרתי לה בתוך הכוס… יותר מאשתי." שמעתי אותה שוב נחנקת מהזין של אחמד, והוא המשיך בתנועות עגיבה על הראש שלה. פתאום הוא גם סטר לה בכוח, אבל היא השאירה את הראש שלה אצלו במפשעה. סלים אמר, "תראה איך היא מקבלת זין כמו זונה." נדהמתי לראות את זה, והעובדה שהוא מחזיק אותי כשאני רואה אותה הרתיחה אותי ממש. ניסיתי לברוח ממנו, אבל זה היה חסר-סיכוי. יכולתי לדחוף מעליי באותו אופן גם טנק.

מהר מאוד, אחמד נשמע כאילו הוא גומר, והראש של אליענה עדיין היה לו שם על הזין. "כן… תבלעי זונה…" הוא סינן בהתנשפות. לבסוף הוא שחרר את ראשה והכניס מהר את האיבר שלו לתוך מכנסיו. אליענה הסתובבה וקמה על רגליה, סמוקת-פנים, ועם כתמים לבנים קטנים סביב הפה. היא נראתה מסוחררת.

"יאללה, עבד," סלים אמר, וסימן לבחור הצעיר מבניהם. שני הגדולים נראו לקראת שנות השלושים שלהם, מגודלים. עבד, השלישי, היה אמנם עדיין יותר מגודל ממני ומרוב החברים שלי, אבל עדיין היה יחסית רזה, ונראה באזור שבין גיל שמונה-עשרה לבין עשרים ושתיים. עד כה הוא היה השתקן מבניהם, ונעץ לכל עבר מבטים זועפים. כעת הוא תקע מבט כזה באליענה, ואז הפנה אותו לסלים. הוא וסלים החליפו כמה משפטים עצבניים בערבית. נראה שתוך כדי השיחה, עבד רק מתלהט ונהיה עוד יותר כועס. פתאום הרגשתי שהשיחה היא כבר לא על אליענה, כי המבטים שלהם זלגו אליי, וכשסלים דיבר הוא טלטל את הראש שלי. ניחשתי שהם מתעסקים בשאלה מה לעשות עם הנוכחות שלי. לבסוף סלים צחק. הוא אמר בעברית, "ילד, אולי זה טוב שאתה פה. אנחנו לא יכולים לזיין את השרמוטה שלנו בכוס כי היא לא על גלולות זאת. עבד זה, אתה צריך להבין שהוא אין לו בעיה לזיין אותה בכל החורים, אבל יגמור לה רק בכוס. זה הוא אוהב לעשות, הוא מג'נון. שונא את היהודים, רוצה לגמור לכל הזונות היהודיות בתוך הכוס." לא טרחתי כבר להגיב. סלים המשיך. "אז הוא אומר שתוריד את הבגדים עכשיו."

לא הגבתי. לא היה לי מושג איך להגיב לסיטואציה כל-כך הזויה. עבד צעק עליי בערבית ולא הבנתי מילה, אבל את הבעיטה שהוא כיוון לראש שלי (ובפועל פגעה לי בכתף) דווקא הבנתי די טוב. "נו כבר!" הוא צרח, והבנתי שיש לי עסק עם בחור ששונא אותי באופן פעיל. הוא שלח את הידיים שלו לחולצה המכופתרת העדינה שלבשתי, ובאצבעות שהבחנתי שהיו עבות וחזקות הוא קרע אותה מעליי בברוטאליות. כפתורים עפו באוויר, והוא השליך את הקרעים לאחוריו. נבהלתי מהפראות של התנועות האלו, נרתעתי לאחור, על הישבן, בחזה חשוף. "נעליים!" הוא צעק עליי. שמעתי את אליענה צועקת בלי מלים בהפתעה, וסלים התפנה ממני סופית, פונה אליה, משאיר אותי לבד מול עבד, שפשט את החולצה שלו במהירות. למזלי, הצלחתי להחליק את הנעליים שלי מעל הרגליים עד שהוא הוריד את החולצה שלו. בחוסר סבלנות, הוא משך את הגרביים שלי ונאלצתי להיכנע לכך כשהוא משך את המכנסיים שלי אליו ונותרתי בתחתונים. נותרו לי כמה שניות ארוכות להירגע מזה כשהוא התפשט לחלוטין בעצמו, חושף עוד ועוד חלקים של גוף שחום, שרירי וצעיר שנראה לי מאיים נורא. ראיתי את סלים מפשיט את אליענה בינתיים, וממש אוכל לה את החזה. היא נראתה כמו חוט דק בידיים הענקיות שלו. הרגשתי חוסר אונים מוחלט, ופחד ממשי.

עבד נותר בבוקסר, והוא ניגש אליי מיד. בשתי ידיים הוא הקים אותי, כאילו הייתי צעצוע, ודחף אותי לעבר הג'יפ הפתוח. "לשם עכשיו," הוא פקד עליי ומעדתי את דרכי לכיוון הדלת הפתוחה של הג'יפ, מיואש. לא רציתי לחשוב מה הולך לקרות, אבל ידעתי שאני לא יכול לברוח. ראיתי מהצד את אחמד מצית סיגריה ומסתכל עליי.

סלים אמר, איפשהו מאחורי, "תראו, הוא חלק כמוה זה."

"שרמוטה," עבד אמר, והקול שלו נטף שנאה שהפחידה אותי. כן, הייתי חלק, והעור הבהיר שלי נראה חיוור לעומת שלושת הערבים האלה. עבד תפס אותי בעורף ודחף את הראש שלי אל המושב של הנהג, כשאני מכופף מתחתיו. הרגשתי את הבוקסר שלו נוגע באחורי התחתונים שלי. פתאום הראש שלו היה ממש מאחורי האוזן שלי. הוא אמר, "אני יגמור לך בתוך הטיז, יא שרמוטה. אני יפרק לך את הצורה שלא תדע מי אתה. אני יזיין את כל השרמוטות היהודיות ויתקע להן זרע של ערבים בכוס. ואתה, יא ילד חלק, אין לך כוס, אבל אתה תקבל גבר אמיתי ערבי חזק, שתזכור שאתה רק שרמוטה."  הוא תפס לי את המפשעה באחיזה פתאומית ועוצמתית שכמעט גרמה לי לשרוק. עלו לי דמעות בעיניים. "יא אפס לבן וחלש, אתה תקבל זין חזק עכשיו." היד שלו הרפתה מהחבילה שלי, הפשילה את התחתונים של שנינו למטה, ופתאום הרגשתי את האיבר שלו עליי, חשוף לחלוטין, מתחפר בתוך הישבן שלי. צרחתי בלי מלים, והוא החזיק אותי חזק כך שלא יכולתי לזוז. הרגשתי משהו רטוב על הלחי שלי, והבנתי שהוא ירק עליי. נגעלתי ממש. הוא עגב לי מחוץ לישבן עם האגן שלו, מתחכך בי. הרגשתי אותו מתקשה, ולא חשבתי שהוא יכול להיות גדול כל-כך. לא ראיתי אותו, אבל הרגשתי אותו היטב. פתאום הוא דחף אותו לכיוון החור שלי, בדחיפה חזקה כל כך שהייתה מפילה אותי אם לא הייתי עם הראש והחזה על מושב הנהג. לא האמנתי שיש לו כוח כזה חזק בשרירי האגן. הרגשתי את האיבר שלו מתחיל לפלס דרך בתוכי, והוא המשיך בתנועות ברוטליות ומפתיעות, סדרה של מהלומות אלימות שעזרו לו להתחפר יותר ויותר בתוכי. הכאב הדהים אותי, לא האמנתי שמישהו יכול ליהנות מתחושה נוראית כל-כך. עוד כמה דחיפות חזקות כאלו, והוא היה בפנים לחלוטין, ואני צרחתי עם כל דחיפה. כשהיה לבסוף לגמרי בפנים, הוא נשאר דומם לכמה שניות. "יש לך עכשיו זין ערבי בתחת," הוא לחש לי באוזן, מתנשף. "אני משפד אותך." עבד הרים את עצמו מעל הגב שלי, ונשאר עדיין בתוכי. הוא החל בתנועות קטנות וקצרות, וכל אחת מהן עלתה לי בכאבים נוראיים, כי הוא לא השתמש בשום דבר כדי לרכך את החדירה הזו. התנועות שלו הפכו יותר ויותר אלימות ומהירות, אבל במצד הנוכחי שהוא הוא היה בתוכי, הוא לא הצליח להניע אותו בתנועות ארוכות. עבד כמעט היה תקוע בתוכי, איזה עשרים סנטימטרים של בשר שתקועים לי בחור ולא מצליחים לזוז.

הוא תפס אותי מהאגן ופשוט הניף אותי אל מחוץ לג'יפ. נפלתי, איתו בתוכי, על האדמה הקשה והאבנים. ייללתי בכאב, כשהוא שוכב עליי, עדיין נע בתוכי בתנועות עצבניות. הייתי בטוח שאני מדמם שם למטה מהחדירה האלימה הזו. אחרי שתי דקות כאלו הוא כנראה מיצה את העובדה שהוא לא יכול לזוז בתנועות יותר ארוכות בתוכי, כי הוא יצא מתוכי במשיכה חדה, מקלל בערבית. גנחתי בהקלה, אבל החור שלי עדיין כאב נורא. התייפחתי.

עבד קפץ לכיוון של סלים ואליענה והפריע להם במה שהם לא עשו. שמעתי אותה גונחת בהפתעה, בקול גבוה במיוחד. עבד המשיך לקלל בערבית, ולעומתו סלים צחק. לא היה לי כוח להביט. עבד חזר מהר, מחרחר חצאי-מלים מבעד לשיניו. ברגל חשופה הוא בעט בי ברמיזה להתהפך על הגב. לא היה לי כוח להתווכח, זה מה שעשיתי, רואה מעליי עצים ועבד. הוא שפשף מין מכונת מלחמה ענקית בשתי הידיים, והבנתי שכל הדבר העצום הזה היה תקוע לי בחריץ של הישבן. כעת הזין שלו הבריק מנוזלים, והיה לו מין ניצוץ בעיניים שהראה שהוא חשב על משהו מרושע. "זה מהכוס של אליענה," הוא אמר. "היא רטובה כשהיא חרמנית זאת. סלים מחרמן אותה ממש כשהוא נותן לה על הפנים עם הזין שלו. מה שמרטיב לי את הזין זה מהגוף של השרמוטה שלך, זה אומר שהיא רוצה זין ערבי בפנים. עכשיו זה יכניס פנימה זין ערבי, אליך." נראה שההקבלה הזאת ממש ריגשה אותו. הוא רכן למטה, בין הרגליים שלי, והניף אותן באוויר כמו זרדים קלילים. עכשיו הוא הצליח לחדור עליי לחלוטין בשתי דחיפות אלימות. זה עדיין גרם לי לצרוח בכאב נוראי בכל דחיפה, אבל זה עדיין היה שיפור יחסי. הרגשתי שמישהו הופך לי את הגוף מבפנים כשהוא נכנס עד הסוף. עבד הניח את הרגליים שלי על כתפיו, והתחיל לכפכף אותי בכוח בפנים, צד אחרי צד. "ככה מקבלים זין ערבי," הוא אמר לי. "לך צריך שיהיה כואב, ולי צריך להיות נעים. זה מראה שאתה זה כלי שלי, ואתה לא צריך ליהנות מזה בכלל. ככה רואים שגבר אחד הוא מעל מישהו אחר." עוד יריקה מצאה את דרכה אל הפנים שלי, ומיד אחריה הוא פשוט שחרר את האגן שלו לתנועות מוטרפות וחסרות-מנוח שגרמו לי לחשוב שאתעלף מיד. זה היה מעבר לפמפום, הרגשתי כאילו הוא מנסה להרוג אותי עם הזין שלו. ייללתי כמו ילדה קטנה, והוא המשיך והמשיך והמשיך, תופס אותי בכוח, חופר בתוכי במהירות, מפרפר כמו דג שיצא מהמים, כאילו החיים שלו תלויים בכך. כל תנועה שלו דחפה אותי לאחור עוד קצת, ובכל פעם הוא זז איתי, ממשיך לטחון אותי מבפנים, שורף לי את החור עם המפלצת שהייתה לו שם.

זה נמשך ונמשך, והבנתי בדיוק למה הוא מתכוון. עבד היה שם מעליי, עם הרגליים שלי פרושות אל האוויר, פתוחות לרווחה סביבו, והוא חפר בתוכי, שולט בתנועה, מפמפם אותי כאילו אני לא בן-אדם, כאילו אני מכשיר שלו, איזה צעצוע שנועד רק לספק אותו. אם היללות שלי השפיעו עליו באיזה שהוא אופן, הן רק עודדו אותו להמשיך או להגביר את הקצב. הבנתי את מה שהוא דיבר עליו, על העליונות שזה מפגין אצלו, על איך שאדם אחד משתמש בשני כדי לחוש עונג וסיפוק, למרות האלימות שזה מפעיל על השני, שזה אני, חלש ומוכנע וסובל. דווקא העובדה שהוא היה יותר דומה לי במבנה גופו מאשר השניים האחרים עשתה את האקט הזה איכשהו עוד יותר אישי, כאילו באמת הייתה איזו תחרות בינינו והפסדתי בה לגמרי. התביישתי בגובה הצלילים שיצאו לי מהפה, שנשמעו דומים ממש לאלו שאליענה השמיעה ממה שסלים לא עשה לה שם.

עבד המשיך לדפוק אותי בכוח שלא התעייף במשך עשר דקות ארוכות שלא נגמרו, עד שפתאום הרגשתי אותו מתעוות עוד יותר, אוחז בראש שלי ומטלטל אותו בכוח, מטיח את הקדקוד שלי על האבנים שמתחתיו. הוא גנח בקול, אבל הגניחות הנמוכות והעבות שלו נבלעו מתחת לצרחות הכאב והיפחות שלי. הרעד שעבר בו הגיע לתוכי, והרגשתי אותו יורה בתוכי את הזרע שלו. הייתי מודע לכל מטח של זרע שנורה מתוכו, וחשבתי שזו מחזוריות שלא נגמרת. עוד זרע ועוד זרע ועוד זרע. הרגשתי שאני מתמלא בו, בזרע של הבחור הערבי הזה, שכל המטרה שלו היא להשפיל אותי, להרביץ לי ולהשתמש בי. לבסוף הוא נרגע, והזרע גם כבר סיים לצאת. עבד נשאר עוד קצת בתוכי, נהנה מהתחושה, מרפה את הגוף שלו. אני עוד רעדתי באימה ובכאב, מרגיש חלק מהנוזלים שלו מחליקים החוצה מהחור שלי, כשהוא עוד בפנים. "איזה שרמוטה," הוא לחש, מתנשף, וירק לי שוב על הפרצוף. "עכשיו אתה תמיד תזכור מה אתה." ובכך הוא יצא מתוכי, עם איבר עצום ועדיין זקור, רטוב מאוד. עבד קירב אותו לפנים שלי וציווה עליי ללקק אותו מכל מה שהיה עליו. זה כבר ממש הגעיל אותי. מעולם לא התבוננתי בזין כל-כך מקרוב, ועוד כשהוא מרוח בכל הנוזלים שהיו פה – זרע, וזיעה, ועוד שאריות מאליענה.

אבל הוא כנראה לא הציע את זה, ואחרי שלוש סטירות כואבות במיוחד, פתחתי את פי וליקקתי אותו. טעיתי – מיד הרגשתי גם טעם של דם בין הנוזלים, והבנתי שהוא באמת קרע אותי לחתיכות שם, כמו שהרגשתי שעשה. זה היה קוקטייל מגעיל, ולזרע שלו היה טעם חזק במיוחד שגרם לי להשתעל, אבל עבד דחף את הזין שלו אל תוך הפה שלי, ולא הייתה לי ברירה אלא לקבל אותו פנימה וללקק אותו, אם עוד לא הושפלתי מספיק. "ככה זה להיות שרמוטה אצלי," הוא אמר, ועגב על הפנים שלי כמה פעמים עם האיבר הכבד שלו בתוך הפה שלי, רק כדי לראות אותי נחנק ממנו. לבסוף הוא יצא מהפה שלי, וקם הלאה ממני, מסנן מבין שיניו "עוד אחד לרשימה."

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il