בת כפר

11/06/2009

מן הבוקר צדו עיניי – דמותה של בת כפר
היושבת כאילו כוסתה בעפר.
אל מול מכונת התפירה ובעצם הרחק בחלל
בוהה מבטה האומלל.
חולפים אנשים על פניה והיא מביטה בעיניים ריקות
כאילו החזיקה אוצר בלום של מועקות.
ואני מתבוננת ומפליגה אל תוך ים מחשבתה
ובתוך מסעה הנני איתה.
עוברים תיירים מן העולם הגדול, בחורות בגילה בערך
והיא מרגישה שנשפטה לחיים של עבודה בפרך.
אנשים חופשיים עם כסף וממון, ושמחה ומבט נאצל
וחופש – עד תום מנוצל.
עם ידע בשרים וידע בשפות זרות, עם אושר גדול וחינוך
אנשים עוברים על פניה והם שופעים חיוך.
היא משפילה את מבטה ובוהה מבעד לדמעות – בפצעים המחליפים אצבעות.
מביטה בסוודר הדהוי שמאסה בו זה מכבר
במכנס הקרוע למטה, אותו ירשה מסבתה.
והיא חולמת פתאום על שמלה – צחה כשל כלה נוצצת
שמלה שכזו שלעולם איננה מתכווצת.
וחצאית ארוכה מתחתיה – עשויה בד נדיר
וכפתור זהב בה תדיר.
ונעלי עקב לרגליה אדומות ויפות כל-כך, בהן תצעד – והכול יישכח.
ושיערה אסוף בצמה הקשורה בסרט צהוב (אי- אפשר שלא לאהוב).
והיא צועדת וחזה מתוח, מביטה לצדדים בחשיבות גדולה
והיא נזהרת לא לדרוך על השמלה.
ענק מזהב מתנוסס על צווארה, מאיר באורו את היער- והנה נפתח השער.
והיא צועדת בגאווה קדימה
על שביל עלים מרופד – ירוק, הגברים מסביב מתחילים לשרוק,
לשרוק – לה, לעלמה הנכבדה שנכנסה, השייכת לזן מיוחד
וליבה שמור לאחד. הנה הוא מופיע על סוסו ולראשו – כתר
והיא כל כך חפצה לגעת בכל היתר…
אלא שאז
מגע – יד מנערת משיבה אותה אל המציאות
והיא מבינה שבמקום הזה, לחלום זו טעות.
היא שוב משפילה מבטה, וכמקודם – אותה התפאורה
עדיין זאת היא כאן אל מול מכונת התפירה.
ודל עולמה ומחייתה דלה ועל כן היא כל כך אומללה.

הלכתי אני לדרכי ולענייני
אך עדיין בת הכפר מלווה- צעדיי,
אותה בת הכפר היושבת כאילו כוסתה בעפר.

הסיפור פורסם לראשונה באתר gogay ומובא כאן הודות לארכיון אתר wdg.co.il